הפיצול הוא הנורמה: המרכז השביר של אירופה חטף מכה חדשה

הממסד שנחלש בגרמניה ונוצח אתמול באיטליה יצטרך לעבוד קשה כדי לשקם את אמון הבוחרים בו

קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב

חודשים על גבי חודשים של דו-קרבות אלקטורליים בין מפלגות הזרם המרכזי למפלגות פופוליסטיות באירופה הסתיימו כאשר הממסד נחלש בגרמניה ונוצח באיטליה - עם פוטנציאל לצרות בשני המדינות החשובות הללו.

עקרונית ממשלת אחדות לאומית חדשה בגרמניה שהוקמה אתמול (א') עלולה להרחיב עוד יותר את אי שביעות הרצון של הבוחרים משתי המפלגות הממוסדות המסורתיות במדינה החשובה ביותר באיחוד האירופי, ובכך לערער את סמכותה של הקנצלרית אנגלה מרקל במה שצפויה להיות הכהונה האחרונה שלה.

חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית מהמרכז-שמאל אישרו אתמול את ההצטרפות לקואלציה בראשות הנוצריים-דמוקרטים, CDU, של הקנצלרית מרקל. הממשלה החדשה תורכב כנראה עד מחצית חודש זה, ותסיים בכך תקופה חסרת תקדים של שיתוק פוליטי מאז הבחירות הכלליות שהיו בספטמבר, שבהן נשחקה התמיכה במפלגות הזרם המרכזי.

באיטליה זכו אתמול המפלגות האנטי-ממסדיות שמתנגדות לאיחוד האירופי בכמחצית מקולות הבוחרים בבחירות לפרלמנט, וקשה לראות איזו ממשלה ניתן יהיה להרכיב על בסיס התוצאות. הסנטימנט נגד המהגרים, המגבלות התקציביות של האירו ופוליטיקאים שנתפסים כמושחתים העלו את התמיכה במפלגות פופוליסטיות כמו "תנועת חמשת הכוכבים" וה"ליגה" מהימין הקיצוני.

ממשלה בהנהגה פופוליסטית נראית אפשרית, אם כי מאתגרת פוליטית. בכל מקרה צפויים דיוני קואליציה ממושכים ומסובכים.

אירועי אתמול מסיימים שנת בחירות באירופה שבה ממשלות המרכז ניצבו בפני האתגר הקשה ביותר של תנועות פליטיות חדשות, מלאומנים מהימין הקיצוני עד אנטי-קפיטליסטים מהשמאל הקיצוני. התוצאה היא שהדומיננטית של המרכז נשחקת, ואויביו מבססים את מעמדם הפוליטי.

על כף המאזניים מוטל הסדר הפוליטי-חברתי באירופה מאז תום המלחמה הקרה, שהתבסס על שילוב כלכלי ופוליטי עמוק יותר ויותר בין דמוקרטיות ליברליות שנשלטות על ידי אליטות פרגמטיות ופוסט-אידיאולוגיות. המודל הזה ניצב כעת בפני האתגר של הברקזיט הבריטי, והנטיות הסמכותניות במדינות מזרח אירופיות כמו פולין והונגריה. עלייתם לשלטון של לאומנים ופופוליסטים אחרים במדינות המייסדות של האיחוד האירופי במערב היבשת תאיץ ללא ספק את התהליך הצנטריפוגלי הזה.

אם הפופוליזם באירופה יצבור כוח בשנים הקרובות, ועד כמה אפשר יהיה לשמר את אחדותו של האיחוד האירופי, יהיו תלויים במידה רבה בשאלה עד כמה הפוליטיקאים מהזרם המרכזי יוכלו לשקם את האמון הציבורי בהם. זה יחייב טיפול בנושאים כמו פערים כלכליים ומחסור בהזדמנויות קריירה לצעירים, גלי הגירה כמעט חסרי שליטה שמעוררים חששות לביטחון אישי ולזהות תרבותית, והתפיסה שאליטות טכנוקרטיות לא מציעות לבוחרים משהו ממשי, ומכאן שהדמוקרטיה מתרוקנת מתוכן.

מאבק ההישרדות הזה של הממסד תלוי גם בשאלה עד כמה תשתקם אירופה מן המשברים הכלכליים והפוליטיים של השנים האחרונות, שליבו את התסיסה הציבורית. הבראה כלכלית מאוחרת אך מתרחבת היא מקור אחד של תקווה לממסד. כך גם המאמצים להדק את מדיניות ההגירה. מפלגות שמרניות במדינות כמו אוסטריה, הולנד וגרמניה מנסות לרסן את זרימת המהגרים מהיבשות השכנות לאירופה, שחלקן נקרעות ממלחמות, שהפכה למערערת יציבות פוליטית.

"המרכז עובר ימינה בתגובה להגירה לא-אירופית. המדינה הלאומית לוקחת חזרה חלק מהסמכויות שלה מהאיחוד האירופי, בייחוד פיקוח על הגבולות", אמר יוזף יופה, עמית מחקר בכיר באוניברסיטת סטנפורד והמו"ל של השבועון הגרמני די צייט. "כאשר אירופה הולכת ימינה, הפופוליזם ייבלם וייספג במערכת".

אחרים בטוחים פחות שזה יקרה. "הפוליטיקאים שלנו מהמרכז לא לומדים שום דבר", אמר קאס מאד, מומחה לפופוליזם באוניברסיטת ג'ורג'יה. חלקם חושב שצמיחה כלכלית לבדה תציל אותם, ואחרים מהמרים על חיקוי של המסרים הפופוליסטיים.

השאלה האם איטליה נהנית מהאירו או סובלת מהמטבע האחיד הייתה מרכזית בבחירות במדינה שהייתה פעם התומכת הגדולה ביותר באיחוד האירופי, למרות שהמפלגות הפופוליסטיות נסוגו לאחרונה מהדרישות למשאל עם על האירו.

כעת יכולות מפלגות כמו תנועת חמשת הכוכבים והליגה להקים קואליציה שתשלוט בפרלמנט האיטלקי החדש, בהתאם לתוצאות האמת של הבחירות. אבל במציאות לא ברור אם מפלגה כמו תנועת חמשת הכוכבים תהיה מוכנה להקים קואליציה כזו ולשלוט באמצעותה.

איטליה היא דוגמה טובה למידת ההשפעה של מפלגות אופוזיציה על הפוליטיקה הלאומית. "הן לא צריכות לזכות בבחירות כדי להכניס לצרות את מפלגות הזרם המרכזי ולהעביר אותן למגננה", אמר וולף פיקולי מחברת ייעוץ לסיכונים פוליטיים טנקו אינטליג'נס מלונדון.

הקואליציה הדו-מפלגתית בגרמניה בין השמרנים של מרקל ו-SPD מהשמאל-מרכז תהיה השלישית מאז 2005. אז, שתי המפלגות הדומיננטיות נהנו מרוב של 70% בהצבעה. כעת, הרוב הזה הצטמצם כבר לכ-50% בסקרים האחרונים. לרבים בשתי מפלגות השלטון יש חששות רבים מהקואליציה החדשה, שלדעתם תחזק את האופוזיציה הגדולה ביותר מהימין הקיצוני, אלטרנטיבה לגרמניה או AfD.

חברי SPD אישרו אתמול את הסכם קואליציה עם CDU מחשש שבחירות נוספות יחלישו את מפלגתם, שמצויה בשקיעה מתמשכת יחד עם מפלגות שמאל מתונות רבות באירופה.

גם נוצרים-דמוקרטים לא שבעי רצון מהמצב. הם מאשימים את המדיניות המתונה והסגנון המתפשר של מרקל בהרחקת בוחרים מהימין מהמפלגה. התוצאות החלשות בבחירות בספטמבר צפויות להגביל את סמכותה של מרקל בדיונים על רפורמות באיחוד האירופי עם נשיא צרפת, עמנואל מקרון, בחודשים הקרובים.

מקרון דוחף לשילוב עמוק עוד יותר עם ערבות כלכלית הדדית בין מדינות גוש האירו. הוא השיג את הניצחון הגדול שלו בבחירות בצרפת בשנה שעברה על מצע מרכזי של תמיכה חזקה באיחוד האירופי, והביס אופוזיציה אנטי-איחודית לאומנית. האליטות באירופה קידמו בהתלהבות ובהקלה את תוצאות הבחירות בצרפת.

אבל צרפת הפכה לחריגה באירופה. הפוליטיקה המפוצלת של גרמניה ואיטליה היא הנורמה החדשה ביבשת הישנה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988