גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

"השנים הראשונות היו קשות מאוד. אני לא מתגעגעת אליהן"

סטף ורטהיימר המציא את "מודל תפן" להקמת גני תעשייה, דב לאוטמן ז"ל לא נתן למחלה להפריע לו להוביל יוזמות, ובני הזוג ברוניצקי הקימו בית ספר תעשייתי ומרכז יזמות בטכניון ● שלושה ישראלים, שלושה סיפורים על תעשייה - והרבה מעבר לזה ● בוני הארץ, פרויקט מיוחד

יהודית ויהודה ברוניצקי / צילום: איל יצהר
יהודית ויהודה ברוניצקי / צילום: איל יצהר

אסוציאטיבית, כשחושבים על ישראל במונחים כלכליים, עולות שתי מחשבות: סטארט-אפ ניישן - וטפטפות. אז הנה תזכורת, חלקית למדי, למה שעשו כאן מאז קום המדינה: מכונות לייצור מים מהאוויר, לוויין אופק, מערכת רובוטית לסיוע בניתוחים זעיר-פולשניים, כיפת ברזל, רב בריח, טיל חץ, דיסק-און-קי, טכנולוגיה להתפלת מים, דפוס דיגיטלי, סודה סטרים, וכן, גם במבה. קצרה היריעה מפירוט של מאות הרעיונות וההמצאות שנוצרו כאן, וכן, חמוצים שכמותכם, זו בהחלט סיבה לגאווה. ובכל זאת, ישנה אסוציאציה מיידית אחת שאפשר להגיד עליה "מהמוצדקות": כשישראלים שומעים את המילה "תעשייה", השם סטף ורטהיימר קופץ מיד, ובצדק.

זאב סטף ורטהיימר, חתן פרס ישראל, נולד לפני 91 שנים בגרמניה ועלה ארצה בגיל 11 עם משפחתו. הוא לחם בפלמ"ח ומאוחר יותר, אחרי קום המדינה, ניסה להשתלב ברפא"ל, אולם פוטר ב-1952 כי לא החזיק בתואר מהנדס. באותה השנה, בחצר ביתו בנהריה, הקים בית מלאכה קטן, שהיה מורכב משני גורמים: הוא, ומחרטה (מאוחר יותר ייקרא ספרו "איש ליד מכונה", על שם ההתחלה הצנועה הזו). הוא ייצר סכינים וכלים לחיתוך מתכות ואת התוצרת שיווק בעצמו. זו הייתה ההתחלה של מה שלימים יהפוך למפעל "ישקר" (הלחם של המילים ישראל וקרביד, החומר שממנו יוצרו המוצרים הראשונים של החברה).

במהלך השנים התרחבה החברה ורכשה מפעלים וחברות שונות במדינות נוספות, כולל בארצות הברית, הודו, סין, גרמניה - שפעילותן רוכזה בהמשך בקבוצת IMC. ב-2006 נרכשה ישקר (80%) על-ידי "האורקל מאומהה", וורן באפט, תמורת 4 מיליארד דולר - הסכום הגבוה ביותר שבו נרכשה חברה ישראלית בתולדות מדינת ישראל (עד שעסקת מובילאיי לקחה את הבכורה). ב-2013 מימשה ברקשייר האת'ווי את האופציה לרכישת 20% הנותרים בחברה תמורת 2.05 מיליארד דולר. קבוצת ישקר הגלובלית, שבבעלותה כיום 60 חברות-בנות ומפעלים ב-50 מדינות, היא אחת החברות המובילות בעולם בייצור כלי חיתוך ממתכת קשה, המיועדים לתעשיית העיבוד השבבי ולייצור מוצרי מתכת מתקדמים. הקבוצה מעסיקה כיום אלפי עובדים במפעליה בישראל ובעולם.

סטף ורטהיימר / צילום: אריאל ירוזלימסקי

ישקר הייתה השלב הראשון בהפיכתו של וטרהיימר למוביל תעשייתי וחברתי. השלב השני הגיע שלושים שנה לאחר הקמת המפעל, כאשר יזם את הקמת גוש תפן ואת אזור התעשייה תפן בגליל המערבי, שאליו הועבר המפעל והוקם בו "גן תעשייה" (מה שמוכר כ"פארק תעשייה" בימינו) שמטרתו לסייע לפיתוח יוזמות יצרניות. לצד המפעלים הוקמו בגן התעשייה מוזיאונים וניתן בו מקום רב לאמנות בכלל ולפיסול בפרט. על סמך מודל זה, שזכה לשם "מודל תפן", המשיך ורטהיימר בהקמת גני תעשייה בתל חי (1992), בעומר (1995), בלבון (1998), בדלתון (2006) ובנצרת (2014). "על בסיס מודל תפן אפשר לראות שהעניין המרכזי אינו נדל"ן או השקעה בבניינים, אלא מודל שמציע סינרגיה של חינוך, אמנות, תעשייה לייצוא, דו-קיום ואיכות חיים", אמר ורטהיימר בזמנו לגלובס. "כפר ורדים תוכנן לקום כיישוב שלידו מפעל, ולא להיפך. צריך לאפשר לאנשים עובדים לחיות ברמה ראויה".

כשנשאל על היתרונות בפארקי תעשייה על פעילות של תעשייה אחרת, השיב: "חברות בגני תעשייה פועלות כחלק מחממה, והן מקבלות הכוונה, ייעוץ, שירותים מרכזיים והרבה השקעה וטיפוח מצידנו. ככה הן יכולות לפעול ולייצא בהיקף של חברה בינונית, אף על פי שהן קטנות מאוד. אחרי שהן גדלות, הן יוצאות מהפארק לפעילות עצמאית. לא מדובר בפרויקט כדאי כלכלי אלא בהשקעה. זה כמו לגדל ילדים, כמו להשקיע בחינוך. אתה לא מצפה שיהיה לך רווח מזה. כשהם יגדלו וייצאו ויכניסו מטבע חוץ לישראל, וישלמו מסים, אז זה יהיה כדאי".

היתרון היחסי של ישראל

השם השני שעולה כשחושבים על תעשייה ישראלית, שם השגור יותר בפיהם של תעשיינים ומביני עניין ופחות בפיו של הציבור הרחב, הוא זה של יהודית (דיתה) ברוניצקי, שתקבל השנה, יחד עם בעלה יהודה, פרס על מפעל חיים לתעשייה. הברוניצקים הקימו ב-1965 את חברת האנרגיה הגיאותרמית אורמת - שם שהצטרף במרוצת השנים לרשימת "הסנדלר הולך יחף" של הישראלים: התעשיינים מסוגלים להמציא טכנולוגיות ירוקות משנות עולם, אבל הממשלה אינה משכילה לנצל את הפיתוחים הללו כדי לשפר את הסביבה בארץ.

משפחת ברוניצקי הייתה לאורך שנים שם נרדף כמעט לחברת אורמת, אך כבר למעלה משנתיים שאין לבני המשפחה כל קשר לניהול החברה, וביולי האחרון הם גם נפרדו מהחזקה שנותרה להם בה באקזיט מוצלח, שנים ספורות אחרי שבני הזוג כמעט ואיבדו את מפעל חייהם, בשל הלוואת ענק שלקחו לצורך התגוננות מפני ניסיון השתלטות עוינת.

"לא צפינו אז את אומת ההייטק", אומרת ברוניצקי בשיחה עם G. "היו כאלה שהאמינו, כמונו, שהכלכלה הישראלית תעשה שינוי דרך משמעותי עם מוצרים שיש בהם חדשנות ושלישראל יש יתרון יחסי. את זה הבינו עוזיה גליל, אפי ארזי, בעלי יהודה וגם המדען הראשי של אז, פרופ' יצחק (יצה) יעקב. בשנות ה-70 לא היו מענקי מחקר ופיתוח, אבל יצה העניק לנו 80% מהתקציב של הפיתוח ונתן דחיפה גדולה מאוד. זה היה תהליך, שבא גם מהיוזמה התעשייתית וגם מהממשלה. גם בתחילת שנות האלפיים, חבר'ה צעירים היו עובדים ימים ולילות על הרעיון שלהם, עם מעט מאוד מימון, כדי להפוך את הרעיון שלהם למיזם תעשייתי. היום כולם מפונקים ועובדים עם יותר מימון".

מה היה הכי מאתגר בהקמה ובפעילות של אורמת?

"מבחינה תעשייתית, השנים הראשונות היו קשות מאוד, שנים שבהן התמודדנו עם הוצאות שהיו יותר גבוהות מהכנסות. אני לא מתגעגעת אליהן, למרות שהן היו הכי משמעותיות בצמיחה ובגדילה של המפעל".

מה האתגר המשמעותי ביותר של התעשייה הישראלית היום?

"הון אנושי. המחסור בכוח אדם מקצועי בכל המקצועות, בין אם אנשי תוכנה להייטק ובין אם טכנאים לעיבוד שבבים, הוא הבעיה הכי גדולה. אם אין מי שיפעיל את אמצעי הייצור, לא משתפרים ולא שורדים. החינוך היום לא עונה על הדרישות או על הצרכים של שנת 2018. זו בעיה גלובלית, אבל בישראל היא חמורה ביחס למדינות ה-OECD. וזה חינוך בכל הרמות, מהגיל הרך, דרך התיכון ודרך ההכשרות המקצועיות. מעבר לזה, מאוד כואב לי גם על הפערים הגדולים של השכר במשק הישראלי. זה משפיע על החוסן החברתי שלנו, וזה חוזר למקום של ההון האנושי".

התעשיינים מדברים לעיתים תכופות על התחזקות השקל כאתגר מרכזי.

"אין ספק שזה מקשה מאוד על יצוא של פעילות יצרנית. קל יותר להגיע לתוצאות בפעילות יזמית דיגטלית מיצרנית, כי מטבע הדברים התוצאות יותר מהירות. אבל תרבות האקזיט היא בעוכרינו. כי מי שמקים תעשייה בת-קיימא, לא ממהר לאקזיט. אין מספיק יוזמות שמגיעות לכדי סטארט-אפים ואין חברות מצליחות בתחום החומרה, ואני חושבת שבעתיד זה יהיה בעוכרינו. היום אנחנו נהנים מהתמורות, אבל זה לא בסיס יציב ומתמשך של חברות יצרניות. זה לא משכפל את עצמו וממשיך את עצמו שנה אחרי שנה - וכמה כבר נצליח לחדש?".

מה הפתרון?

"רק חינוך והכשרה. ועדת אקשטיין מטפלת עכשיו בהון אנושי ובהכשרה אנושית של טכנאים והנדסאים. בינואר הייתה רפורמה שהממשלה העבירה במכללות טכנולוגיות, שאחרי מאבק ארוך, הסכימה להגדיל את תקציב הממשלה לסטודנט י"ג ו-י"ד, מ-8,000 שקלים ל-19,000. אז יש מודעות, אבל הביצוע לא מספיק טוב".

מה המפעל הבא שאתם מתכננים להקים?

"זה כבר יהיה הדור שלכם. אנחנו עוסקים בחינוך במלוא המרץ. תמיד בחרנו שהתרומה שלנו לקהילה תהיה בתחום החינוך. ב-1970 הקמנו באורמת בית ספר תעשייתי, שבינתיים הרחבנו אותו לכיתות י"ג ו-י"ד במסלול שכולל מקצוע ובגרות. להבדיל מבגרות בטכנולוגיה של משרד החינוך, אנחנו מעניקים מקצוע ובגרות כי זה יותר משמעותי ומועיל. היום אנחנו פועלים בכמה מישורים, שכולם בעצם מכוונים לאותו הדבר, בדגש על תמיכה בבתי ספר בפריפריה, במטרה שההישגיות שלהם תהיה זהה לבתי ספר במרכז. יש שם הצלחות מדהימות. בנוסף, אנחנו יוזמים פעילויות במכון ויצמן שגם הוא עוסק בחינוך ותומכים במרכז ברוניצה ליזמות בטכניון, בדגש על יזמות בתחומים שיש בהם גם חומרה ולא רק תוכנה, ואני גם יו"ר הוועד הציבורי לקידום ההשכלה הטכנולוגית".

מפעל של אתא / צילום: לע"מ - קלוגר זולטן

ותודה לצבא הבריטי

תעשיית הטקסטיל המקומית, שבימיה הזוהרים נחשבה למעצמה, היא כנראה החלוצה שבתעשיות כאן ובוודאי זו שמעידה יותר מכול על השינויים ברוח הזמן. המפעל הגדול הראשון, לודז'יה, הוקם ב-1924 על-ידי אריה שנקר, ואחריו רוטקס, בבעלות משפחת רוטלוי (ב-1985 התמזגו שתי החברות), וב-1934 הוקם מפעל אתא המיתולוגי, שהפך תוך זמן קצר יחסית למפעל הטקסטיל המוביל בארץ בייצור.

המפעלים סיפקו ביגוד לצד תעסוקה להמוני העולים, ובתקופת קום המדינה גם יצרו את סגנון הלבוש הידוע של הצבר הישראלי: חולצה כחולה, מכנסיים קצרים וכובע טמבל. אבל את התנופה הגדולה והמשמעותית ביותר שלה קיבלה תעשיית הטקסטיל בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר סיפקה לצבא הבריטי ולצבאות נוספים של בעלות הברית בדים לייצור המדים. לא בכדי, עם קום המדינה, הקימה הממשלה את מפעל דורינה, שסיפק ביגוד לצה"ל, ובמקביל נאסר יבוא של טקסטיל וביגוד. בשנות ה-50 הוקמו מפעלים גדולים נוספים, כמו משכית וגוטקס, וישראל החלה לייצא טקסטיל למערב. למרות תקופת הצנע והשפל הכלכלי, גם אתא פרחה: תוצרתה נמכרה היטב בארץ וערך הייצוא בשנת 1954 הגיע לכמיליון דולר, הרבה כסף במונחים של אז.

במהלך שנות ה-50 וה-60, עם הקמת עיירות הפיתוח, נפתחו בהן מפעלי ייצור גדולים, כמו כיתן בדימונה ובגיר בקריית גת, פולגת, גיבור סברינה ומגבות ערד, שייצרו טקסטיל לצריכה מקומית ולייצוא, וסיפקו פרנסה לרבבות משפחות.

החל מסוף שנות ה-70 חלה ירידה איטית והדרגתית בייצוא הטקסטיל. הגלובליזציה, משבר האנרגיה שהעלה את מחירי הדלק בישראל וייקר את הייצור, התגברות התחרות העולמית והיחלשות הדולר, הובילו חברות כמו פולגת, כיתן, גיבור ספורט ואחרות למשבר עמוק. המפעלים המקומיים ניסו בכל כוחם להתחרות בייבוא ולשמור על הייצוא, באמצעות מחשוב העבודה ומעבר למכונות תפירה אוטומטיות - אבל נאלצו במקביל לצמצם את כוח האדם ולפטר עובדים. בזו אחר זו, חברות טקסטיל ישראליות שהיו סמל לגאווה לאומית, קרסו.

ב-1985, כאשר מפעל אתא נסגר בשל הפסדים וניהול כושל, פוטרו למעלה מ-1,000 עובדים תושבי הצפון. העובדים שבתו ויצאו להפגנות, והמנהלים (בהם, לכמה שנים, גם עמוס בן גוריון, בנו של ראש הממשלה הראשון) ניסו להציל את המפעל ומכרו אותו מיד ליד, אך נכשלו. ב-20 השנים הבאות נסגרו עוד ועוד מפעלי טקסטיל או לסירוגין צמצמו את הייצור המקומי והעבירו פעילות לחו"ל.

במונחים אופטימיים יותר, היו מעט חברות שהצליחו להסתגל לשינויים ולצלוח את המשבר, בהן דלתא גליל, תפרון ולודז'יה-רוטקס (גיבור סברינה לשעבר). השינוי שעברו נזקף בעיקר לזכות היכולת שלהן להסתגל לשינויים. גם האבחנה בין הטייטל של "חברת טקסטיל" - חברות שמייצרות חומרי גלם בשיטות מסורתיות - לבין "חברת אופנה והלבשה", כלומר חברות מוכוונות חדשנות, המבוססות על טכנולוגיה מתקדמת ומתחרות בשווקים עולמיים, אינה רק סימבולית. דלתא כבר התגברה לחלוטין על המשבר ונמצאת בצמיחה. תפרון, העוסקת בייצור ובשיווק של מוצרי הלבשה תחתונה והלבשת ספורט ופנאי בטכנולוגיית "אל תפר", עברה מהפך, חזרה לרווחיות, אך טרם התאוששה, ולודז'יה-רוטקס עברה מהפסד של כ-20 מיליון שקל ב-2009 לרווח של 5.7 מיליון שקל ב-2012 וב-2014 נרכשה על-ידי דלתא תמורת 7.5 מיליון שקל.

דלתא גליל, מפעל הטקסטיל הגדול האחרון שהוקם בישראל, צלח את המשבר היטב. דלתא, שהוקמה בכרמיאל ב-1975 על-ידי התעשיין דב לאוטמן ז"ל, סיפקה תחילה פרנסה לתושבי העיר הצעירה, ובעיקר לתושבי הכפרים הערביים והדרוזים שמסביבה. כבר מיומה הראשון נבנתה כחברה לייצוא, ובהמשך הקימה רשת מתפרות בגליל.

ב-1982 הנפיקה החברה את מניותיה בבורסה בתל אביב ובשנת 1999 הנפיקה החברה את מניותיה גם בבורסת נאסד"ק בניו יורק. דלתא, שהפכה למותג בינלאומי, גלגלה מיליארדים והונפקה בבורסה בניו יורק ובשיאה העסיקה יותר מ-3,000 עובדים במתפרות בישראל. במהלך שנות ה-90 הועברו מחצית ממפעלי דלתא לירדן, תוך פיטורים נרחבים של עובדי ייצור בישראל, כחלק ממשבר הטקסטיל. ב-2007 הועבר מפעל נוסף מכרמיאל למצרים. לאוטמן ספג בזמנו ביקורת קשה על העברת המפעלים, אך טען בעקשנות שאלמלא היה עושה זאת, החברה הייתה קורסת וגם העובדים המקומיים היו מפוטרים.

דב לאוטמן ז"ל / צילום: איל יצהר

על אף הדימוי ההיסטורי והנוסטלגי של "חברה של תחתונים וגרביים", כיום, עם לקוחות כמו נייקי, קלווין קליין, אנדר ארמור ואחרים, וטכנולוגיה מתקדמת ושווי של 2.5 מיליארד שקל, חברת הטקסטיל הוותיקה הפכה לאחת מהחדשניות בעולם בתחומה. הייצור שלה נעשה בחו"ל בלבד והיא מעסיקה פה כ-1,800 עובדים, מתוכם 350 עובדי ייצור והשאר אנשי מנהלה, שיווק, מחקר ופיתוח.

לאוטמן עצמו שימש כיו"ר מועצת המנהלים וכבעל המניות העיקרי עד שנת 2007, אז מכר את השליטה בחברה לאייזיק דבח תמורת 25 מיליון דולר. במקביל לתפקידו בדלתא, כיהן גם כנשיא התאחדות התעשיינים וכיו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בישראל. בנוסף, שימש בתקופת כהונת ממשלת יצחק רבין ז"ל כשגריר מיוחד של ראש הממשלה לפיתוח כלכלי והשקעות זרות בארץ ואף כיהן בעשרות תפקידים ציבוריים נוספים. ב-2006 קיבל את פרס ישראל למפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. גם בשנים שבהן היה מרותק לכיסא גלגלים בעקבות מחלת ה-ALS שממנה סבל - המשיך להיות דמות מעורבת ומוערכת מאוד במגזר העסקי. במקביל, הוא פעל למען העלאת המודעות למחלה הקשה שממנה סבל ונפטר ממנה לפני כחמש שנים, בגיל 77.

אחרי מותו, תיאר אותו שמעון פרס כ"אדם נדיר, אשר הקדיש את חייו לשירות העם והחברה בישראל. את כל אשר צבר לעצמו הוא נידב ברוחב לב לחברה".

עוד כתבות

גליה רהב / צילום: איליה מלניקוב, גלובס

האחראית על מתחם הקורונה בשיבא: "הבעיה שלנו תהיה להחליט את מי להנשים ואת מי לא"

היא מנהלת את המכון למחלות זיהומיות בשיבא כבר שנים והתמודדה עם התפרצות האיידס, אבל אף אחד לא הכין את פרופ' גליה רהב לאתגר הרפואי הגדול ביותר שידענו. ועכשיו היא גם נבחרה להדליק משואה ביום העצמאות ● הרופאות שמובילות את המלחמה בנגיף הקורונה בישראל ● ליידי גלובס

חיטוי של בית קולנוע בווהאן בסוף השבוע האחרון / צילום: Aly Song, רויטרס

הסינים יוצאים מהסגר אך מגלים שהם שבויים של החובות שצברו במהלכו

אם הביקוש העולמי למוצרים סיניים לא יעלה בחודשים הבאים, קיצוצי השכר יישארו, ומכירות העסקים הקטנים ימשיכו לרדת, חדלות הפירעון תטפס וההפסדים יחלחלו לבנקים ולחברות ההלוואות

ארבע עשרים וארבע לפנות בוקר בסניף יוחננוף במרכז נס ציונה / צילום: יובל לידור

רגע לפני ההסגר: 4 לפנות בוקר, שעה ו-40 דקות בתור לסופרמרקט

בלילה האחרון נרשמו דיווחים על תורי ענק מחוץ לסופרמרקטים, כשלקוחות ביקשו להגיע לרשתות בשעות החריגות האלה בתקווה למצוא סניפים עמוסים פחות עם מבחר גדול יותר לאחר חידוש המלאים בחצות

שמועת קורונה 30 / אילוסטרציה: גלובס

מדריך מיוחד: כך תדעו איך להתייחס לשמועות הקורונה שהגיעו אליכם ממקורות לא רשמיים

קראתם בפייסבוק על תרופה מוזרה למגפה? קיבלתם בוואטסאפ הודעה מלחיצה ממקור עלום? ● בודקי העובדות של "גלובס" מבררים את השמועות הטריות

תל אביב./  צילום: גיא ליברמן

מכת קורונה: השוכרים בורחים מת"א ומחפשים דירות זולות בפתח תקוה

שוק השכירות מגיב במהירות למשבר הכלכלי ומשנה את מפת הביקושים • מנתוני חברת WeCheck עולה כי השוכרים הצעירים מוותרים על הדירות היקרות של העיר ללא הפסקה ומחפשים תחליפים • במקביל נרשמת ירידה של כ-30% בהיצע הדירות להשכרה בכל הארץ

דורשי עבודה חדשים שנרשמו בלשכת התעסוקה מתחילת חודש מרץ

מעל רבע מיליון מובטלים בישראל; כמעט 6,000 דורשי עבודה חדשים מאמש

88.8% מהנרשמים החדשים מתחילת מרץ הם עובדים שהוצאו לחל"ת ● מתחילת מרץ נרשמו 905,818 מובטלים חדשים ● סך דורשי העבודה עומד היום על 1,059,429 בני אדם

מפעל עשות אשקלון / צילום: יח"צ

אלביט הגישה הצעת רכש להחזקות הציבור בעשות אשקלון, המניה מזנקת

ההצעה היא לפי מחיר של 7 שקלים למניית עשות ובהיקף כולל של כ-24.8 מיליון שקל

הפגנת העצמאים / צילום: שלומי יוסף, גלובס

הכסף בחשבון: 122 אלף מהעסקים שנמצאו זכאים למענק מהמדינה כבר קיבלו אותו

רשות המסים העבירה ביומיים האחרונים כחצי מיליארד שקל לזכאים למענק מהמדינה; המענק הממוצע עומד על כ-4,000 שקל ● אתמול אחה"צ, שלחה רשות המסים הודעות סמס לעשרות אלפי עסקים שזוהו כפוטנציאליים לקבלת המענק וטרם הגישו בקשה

אל על דרימליינר / צילום: גלובס

בשעה שנתניהו יחליט האם לחלץ את אל על, הסיוע לישראייר ולארקיע מתקרב

ההחלטה של רה"מ בדבר גורלה של ה"חברה הלאומית" תגיע גם על רקע הסדרי הלוואות שהמתחרות ארקיע וישראייר צפויות לקבל מהאוצר ● ועל אף זאת, חשוב להדגיש כי הסכנה הקיומית של אל על היא גם ההזדמנות הגדולה שלה לבצע מהלך של התייעלות מהשורש

הפגנת העצמאים / צילום: שלומי יוסף, גלובס

בשורת החג לעצמאים: מענק הפיצוי יעלה ל-10,000 שקל באפריל

מאבק העצמאים והביקורת שמתח "גלובס" על מענק הסיוע לעצמאים נשאו פרי: אמש הגיע האוצר לסיכום כי מענק אפריל יוגדל, יבוטל חישוב הכנסות בני הזוג יחד וגם שכירים בעלי שליטה יזכו לפיצוי

יו"ר הפד, ג'רום פאואל / צילום: Carolyn Kaster, Associated Press

באדיבות הפד: התייצבות בשוק האג"ח האמריקאי

שוק האג"ח האמריקאי חוזר לתפקד, דבר שמסמן כי האמצעים החריגים שנקט הפדרל רזרב כדי להתמודד עם השפעת הקורונה על הכלכלה, אכן מקלים את המחנק באשראי

חדווה בר / צילום: יונתן בלום

דאגה בבנק ישראל: נסיקה חדה בשיעור הצ'קים החוזרים והמבוטלים בשל משבר הקורונה

שיעור הצ'קים החוזרים זינק ב-140% - מכ-2.5% מסך הצ'קים שהוצגו לפירעון בשגרה לכ-6% ● במקביל הוכפל כמעט פי חמישה שיעור הצ'קים המבוטלים, מ-0.35% ל-2% ● בנק ישראל מתריע: "יש לכך השלכות שיכולות להוביל לסנקציות"

מחסום משטרתי בבני ברק / צילום: Ammar Awad, רויטרס

עוצר פסח: יציאה מהבתים תיאסר מ-15:00, עשרות מחסומים נפרסו ברחבי הארץ

הפעילות המשטרתית בכבישים וביישובים תוגבר עוד יותר לקראת כניסתן לתוקף של המגבלות בערב החג, שבמסגרתן האזרחים מתבקשים שלא לעזוב את מקום מגוריהם מחשש להתפשטות הקורונה ● רשת המחסומים תתרחב מהצפון ועד הדרום, ומפרי ההנחיות יסתכנו בקנסות ● העוצר - עד מחר ב-7:00

משלוח של כמיליון ביצים שנחת בישראל / צילום: לסר

מיליון ביצים נחתו בישראל - מתי הן יגיעו לסופרמרקט שלכם?

אחרי החוסרים החריגים, כמיליון ביצים נחתו הלילה בישראל ופוזרו הבוקר ברשתות המזון, ומשלוח נוסף צפוי להגיע גם מחר ● אלא שברשתות המזון כבר מבהירים כי המשלוח הנוכחי לא יאפשר למלא את החוסרים האדירים שקיימים היום

בנייה בגני תקווה / צילום: תמר מצפי, גלובס

לקראת פסח: רשות מקרקעי ישראל יוצאת בסדרת הקלות

בין היתר - תשלומים לספקים וללקוחות ישולמו באופן מיידי, ללא דחיית אשראי ספקים/לקוחות, גם אם נקבע כך במסגרת ההסכם מול הספק או הלקוח; פינוי פולשים מבתי מגורים מאוכלסים לא יבוצע בשלב זה אלא בהתאם להנחיות היועמ"ש

דדי גלעד / צילום: Tyto Care

טייטו קר גייסה 50 מיליון דולר כדי לתת שירותים רפואיים מרחוק

החברה פיתחה מכשיר לבדיקת ריאות, לב, גרון ואוזניים שמאפשר לאדם לצלם את עצמו ולשלוח לרופא ● בחברה מתכננים לייצר פי שלושה יותר מכשירים מהתכנון כתוצאה מביקושים גבוהים בשל נגיף הקורונה

גיא בלוך, מנכ"ל ברינגג  / צילום: ג'ואל שטראוס

חברת הלוגיסטיקה הישראלית ברינגג גייסה 30 מיליון דולר והשיקה פלטפורמת ניהול משלוחים חינמית

את הגיוס הובילה קרן הצמיחה של ויולה ● השתתפו בסבב הגיוס חלק מהמשקיעים הקיימים בחברה: זרוע ההשקעות של סימנס Next47, זרוע ההשקעות של ענקית הענן סיילספורס, ו-OG ונצ'רס ● הגיוס הנוכחי מביא את סך גיוסי החברה ל-83 מיליון דולר

יאיר המבורגר / צילום: תמר מצפי

בצל הקורונה: מה חושבים במודי'ס על חברות ביטוח האשראי הפועלות בישראל

בססח - שבבעלות קבוצת הביטוח הראל וחברת יולר הרמס הזרה - נותרה באופק יציב לדירוג A3 שלה, בעוד שאופק הדירוג של כלל ביטוח אשראי השתנה לשלילי בדירוג זהה ● קופאס הבינלאומית, שפועלת עצמאית בישראל, עברה לאופק שלילי בדירוג A2

 

רוני חזקיהו / צילום: תמר מצפי

עוד קרן אשראי בדרך: 6 מיליארד שקל לעסקים גדולים

קרן אשראי נוספת תספק הלוואות לעסקים בעלי מחזור של 200 מיליון שקלים ומעלה בערבות מדינה חלקית ● חשיפת המדינה לקרן הוגבלה ל-720 מיליון שקל

יומן קורונה / אילוסטרציה: גלובס

האותיות הקטנות שכדאי לעצמאים לקרוא בדרך למענק והמקרה השבדי: הצטרפו ליומן הקורונה של גלובס

ניוזלטר חדש של "גלובס" מגיש לכם מדי יום את מיטב התכנים והפודקאסטים שלנו • נכנסתם לבידוד? כתבו לנו ונשמח לארח לכם לחברה