חטא הגאווה של ראש לשכת עוה"ד

נוה היה צריך להימנע מלתקוף את סלינגר, שכן בכובעו הפרטי הוא מתפרנס מייצוג חברות ביטוח

ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה / צילום: תמר מצפי
ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה / צילום: תמר מצפי

ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה, הוא בעיקר איש פוליטי. חושיו הפוליטיים החדים, בזמנים שבהם מלאה הארץ משפט אבל גם מלאה עורכי דין, הובילו אותו לצמרת לשכת עורכי הדין ולמי שמשפיע רבות על מינוי שופטים וקידומם ועל מערכת המשפט בכלל.

הפרסום הרב שמתלווה לתפקידים שממלא נוה בלשכה ובוועדה לבחירת שופטים, גם מסייע "על הדרך" לשגשוגו של המשרד הפרטי של נוה, העוסק בעיקר בדיני נזיקין וביטוח. נוה הוא איש מוכשר, ובניגוד לכמה מקודמיו בראשות הלשכה שגדלו עם כפית של כסף בפה, הוא הגיע למעמדו בעמל רב ותוך שפילס לעצמו את דרכו בעשר אצבעות. הוא גם הביא להישגים לא מעטים לציבור עורכי הדין ולקידום, מסוים לפחות, במאבק בהצפת המקצוע.

אבל לאחרונה נראה כי כמו דדלוס, שהגביה עוף למרומים עם כנפי הנוצות והדונג שלו בהתעלמו מהסכנה, גם נוה לוקה לעתים בהיבריס (חטא הגאווה) ואינו מבין את האחריות הציבורית הנגזרת מהתפקידים הבכירים שאותם הוא ממלא ואת הסכנות שבפעולותיו.

יש לכך סממנים לא מעטים. אחד מהם הוא הברית שיצר נוה בוועדה לבחירת שופטים עם הפוליטיקאים חברי הוועדה ובעיקר עם שרת המשפטים, איילת שקד, תוך הפניית עורף לשופטי בית המשפט העליון בוועדה - ברית שמובילה לתהליך של פוליטיזציה במינויי השופטים.

ביטוי נוסף לחוסר ההבנה של נוה את תפקידו בא לביטוי בקושי שלו לקבל ביקורת ובנטייה שלו לרוץ ולהגיש תביעות לשון הרע נגד מי שמבקר אותו. כל אדם רשאי לשמור ולהגן על שמו הטוב, אבל מראש לשכת עורכי הדין מצופה היה שיהיה יותר זהיר בנקיטת הליכים משפטיים נגד מבקריו ושיבין שעם האחריות באה גם ביקורת.

אגב, את אחת מתביעות הדיבה הגיש נוה נגד "גלובס" בעקבות פרסומים בעיתון על התנהלות לשכת עורכי הדין בראשותו. אחרי שנה וחצי של דין ודברים והליך גישור, התביעות נדחו. בסופו של דבר פורסמה הודעת הבהרה משותפת ל"גלובס" וללשכת עורכי הדין, לפיה "לא הייתה (בפרסומים) כל כוונה להעיד על אי-חוקיות בפעילות הלשכה. ואילו "לשכת עורכי הדין מכבדת את חופש העיתונות והפרסום האחראי". הכתבות נותרו על מקומן.

השבוע, נוה עשה עוד צעד אחד רחוק מדי כשבחר לתקוף בסגנון משתלח את המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, באומרו כי היא המפקחת "הגרועה שהייתה מאז ומעולם". מבלי להיכנס לדיון העקרוני ביחס לטיב ההחלטות של סלינגר, נוה צריך היה להימנע מלנצל את כוחו לרעה ולתקוף את סלינגר בכובעו כראש הלשכה, שכן בכובעו הפרטי הוא מתפרנס מייצוג של חברות ביטוח. ואם נוה כבר החליט לבטא עמדה ביקורתית כל-כך נגד סלינגר, מוטב היה אם היה בוחר בסגנון אחר, פוגעני פחות, מנומס ומכבד יותר - כיאה לתפקידו ולמעמדו, כיאה לציבור שאותו הוא מבקש לייצג.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988