אפי נוה הודה באשמה - ולכן אפי נוה צריך ללכת הביתה

מדוע ראש לשכת עורכי הדין לא יכול להישאר בתפקידו כמו נתניהו

אפי נוה / צילום: תמר מצפי
אפי נוה / צילום: תמר מצפי

1. 

עו"ד אייל בסרגליק, סגן יו"ר הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין, המקורב ליו"ר הלשכה, אפי נוה, כינה אתמול (ב') בגלי צה"ל את החלטתו של נוה להשעות את עצמו מהוועדה לבחירת שופטים בשל החקירה הפלילית נגדו, "מעשה אצילי". האמירה הזאת של בסרגליק מתמצתת אולי בצורה הטובה ביותר את האופן הכושל שבו מתנהלת לשכת עורכי הדין, ושבו מתנהל גם ראש הלשכה נוה עצמו, מאז פרוץ החקירה נגדו. האצילות מעולם לא הייתה עלובה יותר.

בניגוד למה שטוען בסרגליק, ההחלטה של נוה להשעות את עצמו מהוועדה לבחירת שופטים היא לא מעשה אצילי, אלא היא מעשה מתבקש ומחויב המציאות, לאור מעמדו ותפקידו, מעשה שהגיע באיחור ורק בשל הלחץ הציבורי שהופעל על נוה. איך אפשר לקבל אפשרות שאדם שהפרקליטות שוקלת להעמיד אותו לדין בגין מעשה מרמה, ימנה שופטים בישראל?

2.

השאלה היותר קשה היא: לאור זימונו של נוה לשימוע לפני העמדה לדין פלילי, האם צריך ראש הלשכה לנהוג באופן דומה ביחס לתפקידו כיו"ר לשכת עורכי הדין ולהשעות את עצמו. כאן - להבדיל מהתפקיד בוועדה לבחירה שופטים, שאליו פחות או יותר מינה נוה את עצמו - מדובר בתפקיד שנוה נבחר אליו בבחירות דמוקרטיות.

אם משווים את הסיטואציה לאופן שבו מתייחס בית המשפט העליון לשרים שהם חשודים או נאשמים, אז חזקת החפות של נוה צריכה לאפשר לו להישאר בתפקידו עד תום הקדנציה ביוני או עד קבלת החלטה של פרקליט המדינה בשימוע שייערך לו.

נזכיר כי בימים אלה מכהנים בממשלה שלושה נבחרי ציבור שמתנהלים נגדם הליכים פליליים: שר הפנים, אריה דרעי, החשוד בשוחד ומרמה והפרת אמונים; ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלגביו כבר יש המלצת משטרה להעמידו לדין בגין שוחד; ושר הרווחה, חיים כץ, שזומן על-ידי היועץ המשפטי לממשלה לשימוע לפני העמדה לדין פלילי בגין חשד לשוחד (השימוע נערך בשבוע שעבר). למרות האמור, שלושת האישים החשובים הללו ממשיכים לכהן בתפקידיהם כאילו כלום. האם דמם של נתניהו, דרעי וכץ סמוק יותר מזה של נוה?

הבעיה של נוה היא שבניגוד לאישים לעיל, אין מחלוקת עובדתית בינו לבין הפרקליטות באשר למעשים שבגינם הוא זומן לשימוע לפני כתב אישום. נוה לא מכחיש שהוא ניסה להסתיר ולהעלים את יציאת בת זוגו מגבולות ישראל ואת כניסתה חזרה לגבולות ישראל, ולמנוע בכך את תיעוד הכניסה והיציאה הרשמיים ברישומי המעברים. הוא רק טוען שיש למחול לו על המעשה הזה, שלדבריו נעשה בשגגה ונבע מלחץ גדול על רקע אישי ורגיש.

מרגע שנוה מודה שהוא התנהג בצורה הזאת, הגיוני לצפות ממנו לקחת אחריות על הכשל בהתנהגותו ולנהוג ביחס לתפקידו כיו"ר לשכת עורכי הדין באותה דרך שבה נהג ביחס לתפקידו בוועדה לבחירת שופטים.

3.

על כל פנים, דבר אחד הוא כבר די בטוח - לשכת עורכי הדין לא תנקוט בשלב הזה צעדים משמעתיים נגד העומד בראשה. לא כי היא לא מסוגלת, אלא כי היא לא חייבת. ועדת האתיקה של הלשכה רשאית להעמיד את נוה לדין משמעתי כבר היום, המועצה הארצית והוועד המרכזי של הלשכה יכולים להדיח אותו ברוב של שני שלישים מקולות החברים בהם.

אולם נוה שולט בגופים הללו באופן מוחלט, והם לא ייצאו נגדו. הסיכוי שלשכת עורכי הדין תדיח את נוה מראשות הלשכה בשל החקירה נגדו, דומה לסיכוי שמרכז הליכוד ידיח את בנימין נתניהו מראשות המפלגה בשל החקירה נגדו. בשני המקרים מעמדם של המנהיגים לא רק שלא נחלש - אלא רק התחזק בקרב חסידיהם, שבטוחים שמתנהל נגדם מסע רדיפה תקשורתי.

אפי נוה אינו ראש לשכת עורכי הדין הראשון שנחקר באזהרה במשטרה. קדם לו יורי גיא-רון, שנחקר לראשונה חודש לאחר שסיים להיות ראש לשכת עורכי הדין וכשלוש שנים לאחר שכבר לא היה חבר הועדה לבחירת שופטים. בסופו של דבר גיא-רון לא הואשם, ומי שהואשמה הייתה אשתו, כנרת (שהורשעה בסופו של דבר בעבירה של רישום כוזב).

נוה צודק כשהוא טוען כי הביקורת הציבורית/תקשורתית על מעשיו היום גדולה בהרבה מהביקורת שנמתחה בזמנו על גיא-רון בעת שהיה חשוד. אולם מי שאחראי לכך הוא נוה עצמו, שחיזק מאוד את מעמדו ואת כוחו של מי שמכהן כיו"ר לשכת עורכי הדין. זאת, בין היתר, באמצעות הברית שיצר נוה עם שרת המשפטים, איילת שקד. עוצמת הביקורת חופפת לעוצמה ולהשפעה שצבר נוה.

4.

עורכי הדין התאגדו, כבר לפני הקמת המדינה, בהסתדרות עורכי הדין שראתה עצמה מופקדת, בין השאר, על האתיקה המקצועית של עורכי הדין. אבל כפי שכתב שופט בית המשפט העליון לשעבר, יצחק זמיר, במאמרו על אתיקה ומשפט, החברות בהסתדרות עורכי הדין הייתה רצונית - העיסוק בעריכת דין לא היה מותנה בהשתייכות להסתדרות זאת, והעיצומים שההסתדרות הייתה יכולה להטיל על עורכי הדין בשל הפרה של האתיקה חלו רק על חברי ההסתדרות, היו חלשים, ולא היו ניתנים לאכיפה משפטית.

לפי מאמרו של זמיר, כדי לחזק את האתיקה המקצועית, ובדרך זאת להגן על הציבור, נחקק בשנת 1961 חוק לשכת עורכי הדין. חוק זה קובע, בין השאר, כי העיסוק בעריכת דין מותנה בהשתייכות ללשכת עורכי הדין; כי כל עורך דין כפוף לכללי האתיקה המקצועית, שחלקם נקבעו בחוק עצמו וחלקם נקבעו בתקנות שהותקנו מכוח החוק; וכי בית דין למשמעת, מיוחד לעורכי הדין, יוכל להטיל על עורך דין שהפר את כללי האתיקה, עיצומים שונים עד כדי שלילת הרישיון לעסוק במקצוע.

החוק הפך את כללי האתיקה של עורכי הדין, רובם אם לא כולם, לכללי משפט מחייבים. אבל כנראה שהחוקים והתקנות של הלשכה לא חזו מצב שבו ראש הלשכה יהיו חשודים או נאשמים בפלילים. עובדה - מוסדות הלשכה לא מתמודדים, לפחות בינתיים, עם המעשה של אפי נוה.

5.

ועוד מילה לסיום: אחרי שנוה נתפס בביקורת הגבולות ונחקר באזהרה במשטרה, ובניגוד למקובל לגבי אישי ציבור, נמנעו המשטרה והפרקליטות מלדווח על החקירה לציבור. החקירה נחשפה רק בזכות כתב המשפט של חברת החדשות, גיא פלג.

מאותו היום הנושא לא ירד מסדר הדין הציבורי, עד ששלשום (א') החליט פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, לזמן את נוה לשימוע לפני העמדה לדין. לאור הדברים הללו, קשה להשתחרר מהתחושה שההחלטה של ניצן התקבלה גם בגלל הלחץ הציבורי.

* חזקת החפות: עו"ד אפי נוה לא הורשע בכל עבירה, ועל כן הוא זכאי ליהנות מחזקת החפות. ההחלטה להעמידו לדין כפופה לשימוע שייערך לו ע"י פרקליט המדינה. יש לזכור כי חשודים הם בחזקת חפים מפשע, כל עוד לא הורשעו בדין.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988