המרוץ ל-2020 עומד להתחיל: הדמוקרטים ימררו את חייו של טראמפ

כצפוי, הדמוקרטים "הכחולים" החזירו לעצמם קצת כוח פוליטי בבחירות של אמצע הקדנציה בארה"ב: הם השתלטו על בית הנבחרים • אבל הרפובליקאים חיזקו את כוחם בסנאט, והעניקו לנשיא פוליסת ביטוח מפני הדחה • אמנם לדמוקרטים יש יתרון ארצי של 9% - אבל הנשיא מברך את עצמו על "הישג עצום" • וושינגטון תחזור בינואר אל מצב הצבירה המסורתי שלה – ממשלה חצויה ומוקדי כוח יריבים המנטרלים זה את זה • הבחירות של 2018 מתו – ומערכת הבחירות של 2020 עומדת להתחיל

טראמפ לוחץ את ידה של ננסי פלוסי / צילום: רויטרס J. Scott Applewhite
טראמפ לוחץ את ידה של ננסי פלוסי / צילום: רויטרס J. Scott Applewhite

האדמה רעדה באמריקה לפנות בוקר, אבל בסולם ריכטר פוליטי, הרעש היה בסביבות 6 או 7. אמות הסיפים של הפוליטיקה האמריקאית לא התמוטטו. הנשיא ומפלגתו ספגו תבוסה, אבל הצליחו להתנחם גם בשורה של ניצחונות. לא התממשה הציפייה, או התקווה, שהבוחרים יפנו פנייה מסיבית נגד הנשיא. אמנם היה "גל כחול" (צבעה של המפלגה הדמוקרטית), אבל הוא היה כחול בהיר עם נופך אדמדם (אדום, מסיבות לא-היסטוריות, הוא צבעם של הרפובליקאים).

הנשיא, לפני שעלה על משכבו, אם עלה, צייץ תרועת ניצחון. לאחר תשע שעות שתיקה הוא שיגר שורה אחת אל החלל הקיברי: "הצלחה עצומה הלילה. תודה לכולכם!" בשעה הראשונה שלאחר הציוץ, 112 אלף רשמו 'לייק', מספר הגדול פי שניים או שלושה מן הממוצע. נראה שאנחת רווחה בקעה מאמריקה הטראמפית. היה יכול להיות כל כך הרבה יותר גרוע.

הנשיא עשה עוד משהו: הוא הרים טלפון אל ננסי פלוסי, העומדת בראש סיעת המיעוט הדמוקרטית בבית הנבחרים. הוא טילפן לברך אותה על שינוי הסטטוס: הבחירות של אתמול הנחילו רוב לדמוקרטים. לא רוב גדול, אבל רוב ברור. לא ידוע אם הוא טילפן אל בעל בריתו הקרוב, מיץ' מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט, כדי לברך אותו על הגדלת הרוב שלו.

למרר את חייו

זה מה שקרה אתמול בארה"ב, וזה בדיוק מה שמקשה על הסקת מסקנות ברורות: הדמוקרטים גרפו את בית הנבחרים, והרפובליקאים גרפו את הסנאט. הדמוקרטים הוסיפו אולי 35 מושבים למאזנם בבית הנבחרים (מתוך 435). אפשר שהרפובליקאים יסיימו את ספירת הקולות עם תוספת של ארבעה או חמישה מושבים (מתוך מאה).

מה חשוב ממה, בית הנבחרים או הסנאט? זה תלוי. הסנאט הוא זה המאשר מינויים, כולל מינוייהם של שופטים מכל הדרגים. כאשר הקונגרס חצוי, וכל אחת משתי המפלגות שולטת בבית אחד, סביר להניח שתהיה פעולה מוגבלת מאוד של חקיקה. אבל הסנאט יוכל להוסיף ולאשר, והנשיא בהחלט מתכוון לפטר ולמנות. הסנאטורים החדשים חבים את חברותם להשתתפותו הערה מאוד של הנשיא במסע הבחירות שלהם. הסנאטורים הוותיקים יודעים שהמפלגה היא עכשיו בידי הנשיא ככלי ביד היוצר.

אבל בית הנבחרים יוכל למרר את חיי הנשיא באמצעות חקירה בלתי פוסקת של מעשיו ושל מעשי שריו. זה בדיוק מה שעשו הרפובליקאים לברק אובמה (2011) ולביל קלינטון (1995), כאשר כבשו את בית הנבחרים. הדמוקרטים ינופפו בצווי הבאה, יחייבו אנשי ממשל בכירים להעיד באוזניהם, ממש כפי שהרפובליקאים עשו בשעתם להילארי קלינטון; הם ידרשו לראות את שומות המס של הנשיא, שהוא מסרב בתוקף לחשוף; והם יחדשו כמעט ללא ספק את חקירת החשדות על קשר בין הנשיא לביון הרוסי.

הפטיש הכבד

בשיטה האמריקאית, המנצח לוקח הכול, ולמפסיד אין פרסי נחמה. לאחר שמונה שנות שליטה בבית הנבחרים, המפלגה הרפובליקאית תאבד את כל עמדות הכוח שלה. כל פטישי היושב ראש יעברו לידי הדמוקרטים, ובהם כמובן הפטיש הכבד ביותר, זה של יושב ראש בית הנבחרים. פלוסי היא המועמדת הטבעית להחזיק בפטיש, אם כי אין זה עניין אוטומטי.

יושב ראש בית הנבחרים בארה"ב אינו שווה-ערך של יושב ראש הכנסת. יש לו, או לה, הרבה יותר סמכויות, כולל הסמכות המלאה לקבוע את סדר היום. לשון אחר, שום חוק אינו מגיע להצבעה אם יושבת ראש הבית אינה מרשה. מקובל להגיד על יושב ראש בית הנבחרים שהוא, או היא, שני רק לנשיא מבחינת כוחו הפוליטי. פלוסי אגב כבר הייתה שם פעם, במשך ארבע שנים (2010-2007). היא האישה היחידה מאז ומעולם ששימשה בכהונה.

דרך אחת להעריך את החשיבות היחסית של ניצחון הדמוקרטים בבית הנבחרים היא לספור את הקולות שניתנו להם בכל ארה"ב: הם קיבלו תשעה אחוזים יותר מן הרפובליקאים. זה הפרש מרשים - גדול במידה ניכרת מהפרשי ניצחונותיהם של הרפובליקאים בבחירות אמצע-הקדנציה של 1994, של 2010 ושל 2014 (בזו האחרונה הרפובליקאים השתלטו על שני בתי הקונגרס מכוח הפרש של 5.7%). ההפרש של אתמול משתווה פחות או יותר לרמת הציפיות הגבוהה ביותר של הדמוקרטים, לפחות בשבועות האחרונים.

אבל הפוליטיקה האמריקאית אינה מתפעלת מיתרונות מספריים. סוף סוף דונלד טראמפ נבחר לנשיא ב-2016 אף כי הפסיד במניין הקולות הכללי בהפרש של שלושה מיליון. יתרון תשעת האחוזים של הדמוקרטים אינו עושה רושם על נשיא, המאמין ממילא, או מעמיד פנים שהוא מאמין, כי מיליונים מצביעים באופן לא חוקי.

הוא הכשיר את הקרקע לתבוסה בבית הנבחרים, כאשר הודה כמעט בגלוי שהיא בלתי נמנעת בימים האחרונים שלפני ההצבעה. מסורת רבת ימים היא בפוליטיקה האמריקאית שמפלגתו של הנשיא מפסידה מושבים בבחירות אמצע-הקדנציה. זה אמצעי רגיל בשביל המצביעים להזכיר לממשלתם שהם מתבוננים בה בספקנות, ומעקמים את חוטמם.

"הנוגדנים לא נכנסו לפעולה"

במובן הזה, טראמפ ומפלגתו הצליחו הרבה יותר מנשיאים קודמים: לא זו בלבד שהרפובליקאים שמרו על יתרונם הקטנטן בסנאט, אלא הצליחו להגדיל אותו. תוצאות הבחירות לסנאט, ובייחוד התבוסה בפלורידה, הביאו פרשן דמוקרטי ידוע בסי.אן.אן להשמיע מונולוג של נהי. ואן ג'ונס הכריז: "לבי שבור. הנוגדנים לא נכנסו לפעולה נגד הזיהום הגזעני בגוף". ג'ונס הוא שחור, והוא הגיב בצער מיוחד על הפסדו הדחוק של אנדרו גילום (Gillum), המועמד השחור הראשון מאז ומעולם למושל פלורידה.

הסבירות של ניצחון דמוקרטי בסנאט הייתה מלכתחילה קטנטנה, כמעט לא-קיימת. הסיבה היא שמתוך 35 מושבי הסנאט שעמדו אתמול לבחירה, 24 היו שייכים לדמוקרטים. יתר על כן, עשרה מן המושבים האלה עמדו לבחירה במדינות שהצביעו לטובת טראמפ לפני שנתיים, מהן ברוב גדול מאוד. כמעט כל חישוב רציונלי חזה שהדמוקרטים לא יצליחו לשנות את מאזן הכוחות בסנאט.

גם אם הניצחון בסנאט מספק לטראמפ פוליסת ביטוח מפני חוקים לא נעימים, ובעיקר מפני האיום של העמדה למשפט הדחה (כמו זה של ביל קלינטון, לפני עשרים שנה), הוא אינו מחסן אותו מפני אי-נעימויות ניכרות בבית הנבחרים. שם, דמוקרטים מורעבים ומתוסכלים מצטיידים זה זמן מה בתיקיות עבות של תוכניות כדי "לסיים את השלטון החד-מפלגתי בוושינגטון".

התוצאה הסבירה ביותר תהיה שיתוק של תהליך החקיקה כמעט בכל עניין שהוא, כולל חוקי הקצאות. כל ניסיון לחוקק יהיה כרוך במאמץ עילאי למצוא איזשהו מכנה משותף בין שתי מפלגות, המתרחקות זו מזו ומן המרכז הפוליטי.

מס שפתיים ל"דו-מפלגתיות"

קצת קשה לחזות מה יעשה טראמפ. הוא איש מלחמות, והתנגשות חזיתית עם יריבים פוליטיים היא לחם חוקו. הוא יעלה מס שפתיים ל"דו-מפלגתיות", ויזכיר לשומעיו שהוא אמון על עסקות פשרה. זה מה שעשה מנעוריו בענייני עסקים. אפשר אפילו להעלות על הדעת שיתוף פעולה מוגבל בינו לבין הדמוקרטים בבית הנבחרים, לפחות בחודשים הראשונים של כהונת הקונגרס החדש.

אפשר להעלות על הדעת למשל חקיקה שתאפשר לנשיא להוציא אל הפועל את הבטחתו לשקם את התשתית הקורסת של ארה"ב. דמוקרטים דווקא נוחים לרעיון הזה יותר מרפובליקאים. ייתכן שיתוף פעולה מוגבל בחקיקה לתיקון פגמים מוכחים ברפורמות הבריאות של ברק אובמה. כמובן טראמפ יצטרך לוותר על רצונו הקודם לבטל את הרפורמות.

טראמפ אינו יצוק בתבנית הרעיונית המסורתית של נשיאים רפובליקאיים. בסיסו הפוליטי נמצא בין בעלי הכנסות נמוכות באזורים כפריים ובערי תעשייה קטנות. עניינים כמו בריאות, או שכר מינימום או השקעות בתשתית מעניינים אותו הרבה יותר ממה שהם מעניינים רבים במפלגתו.

המבחן הגדול ביותר של דו מפלגתיות יבוא אם ייעשה ניסיון רציני לטפל בענייני הגירה. אבל זה יחייב את טראמפ להיות קצת פחות טראמפ.

חלון ההזדמנות לשיתוף פעולה יהיה מוגבל בזמן. בתוך חודשים אחדים תתחיל ההיערכות הכללית לקראת הבחירות לנשיאות של 2020. מערכת הבחירות הקודמת התחילה באביב של השנה שלפני הבחירות. טוענים דמוקרטיים יצטרכו להתחיל את התכתשותם לא יאוחר ממארס או מאפריל. טוענים לנשיאות יצטרכו להקים מטות בחירות, כדי לאסוף כספים ולהתארגן.

הבחירות לקונגרס השנה עלו חמישה מיליארד דולר. אין טעם לנחש כמה יעלו הבחירות לנשיאות. טראמפ אוסף כספים מן היום הראשון של נשיאותו, ויש לו ממילא יתרון עצום. עד בוא הקיץ יצטרכו קופותיהם של הדמוקרטים להתחיל להתמלא, אם הם רוצים להילקח ברצינות. קשה לדעת כמה דמוקרטים ייכנסו לזירה, אבל אין זה מן הנמנע שנראה לפחות עשרה. אצל הרפובליקאים ב-2015 היו כמעט עשרים.

שרוד בראון?

יעברו חודשים רבים לפני שתתחוור איזושהי תמונת מצב פוליטית. הסיבוב הראשון של הבחירות המקדימות לנשיאות יהיה רק בינואר 2020. לא ברור כלל מה הפוטנציאל האלקטורלי של כל אחת מן הדמויות הפועלות. לפנות בוקר ניתן רמז מעניין מפי טוען אפשרי אחד, שתבוסת הדמוקרטים בסנאט עשויה דווקא לעזור לו.

האיש הוא שרוד בראון (Sherrod Brown), סנאטור דמוקרטי בן 65 ממדינת אוהיו. הוא חזר ונבחר אתמול ללא קושי לתקופת כהונה נוספת. הוא עשה כן במדינה שבה טראמפ ניצח בהפרש של 9% בבחירות לנשיאות. בראון שייך לאגף השמאלי של מפלגתו, וכמו הנשיא (וכמו האיגודים המקצועיים) הוא מתנגד להסכמי סחר חופשי. הבוקר הוא הכריז שניצחונו מספק "מדריך ניצחון ארצי ל-2020". הוא לא אמר, אבל לא היה קשה לנחש, למי נשקפים הסיכויים הטובים ביותר להוציא מדריך כזה אל הפועל.

שרוד בראון הוא לפי שעה היחיד שהתוצאות החמוצות-מתוקות של הבחירות עשויות להקפיץ לעמדת יתרון במרוץ הארוך להפליא המזומן למפלגתו. כדאי מאוד לעקוב אחריו.

היהודים הבאים

בבית הנבחרים הבא של ארה"ב יכהנו 29 יהודים, מהם 27 דמוקרטים ושני רפובליקאים. חלקם של היהודים בבית הנבחרים יהיה גדול בשנה הבאה פי שלושה מחלקם באוכלוסייה הכללית.

יהודים יעמדו כנראה בראש ארבע ועדות רבות כוח: אליוט אנגל (ניו יורק) בוועדת החוץ, ג'רולד נאדלר (ניו יורק) בוועדת המשפטים, אדם שיף (קליפורניה) בוועדת הביון, וניטה לואי (Lowey, לוי) בוועדת ההקצבות. כהונות היושב ראש מחולקות בדרך כלל על יסוד ותק.

מספר היהודים בסנאט גדל במושב אחד (ג'אקי רוזן הביסה סנאטור רפובליקאי במדינת נוואדה, מתחת לחוטמו של שלדון אדלסון, שהזרים הון עתק לקופות רפובליקאיות), והוא יעמוד על עשרה, כולם דמוקרטים ודמוקרטיות.

מאחר שהסנאט נשאר בידי הרפובליקאים, לא יהיו יושבי ראש ועדות יהודיים. נראה אם הדמוקרטים בסנאט, שנחלו תבוסה קשה, יחזרו ויבחרו בצ'ארלס שומר מניו יורק למנהיגם.

אתמול נבחר מושל יהודי במדינת קולורדו, ג'ארד פוליס, דמוקרט. יש לו הזכות הכפולה להיות יהודי הראשון בכהונה הזו מאז ומעולם וההומוסקסואל המוצהר הראשון. הוא גם היהודי היחיד בין 50 המושלים. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com ובhttps://tinyurl.com/karny-globes ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

 

 

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988