שוטרים יקרים, מותר לצלם אתכם

ניסיונות של נציגי החוק למנוע צילום שלהם - מנוגד לחוק

שוטרות רושמות דוח/ צילום: שלומי יוסף
שוטרות רושמות דוח/ צילום: שלומי יוסף

תיעוד נכון הוא כלי רב-עוצמה במאבק של האזרח הקטן וחסר האונים מול המשטרה. באמצעות צילומי וידאו טובים אפשר לשכנע שופט שהצדק עמך. תיעוד נכון חשוב במיוחד במקרים של הפרת זכויות, כגון אלימות משטרתית, מעצרים וניסיונות לפגוע בחופש הביטוי של האזרח כולל הצילום עצמו. הצילומים יכולים לשמש כראיה בהליכים משפטיים, בהגשת תלונות למחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) ובתביעות נזיקיות ופליליות.

לכאורה, היום מאוד פשוט לתעד אירוע. לכל אחת מאיתנו יש סמארטפון, וכשמשהו קורה, פשוט שולפים ומצלמים. אלא שלאחרונה אני עד לתופעה של ניסיונות חוזרים ונשנים של אנשי המשטרה לסכל את האפשרות לצלמם בעת מילוי תפקידם - דבר שיש בו למעשה שיבוש מהלכי משפט וניסיון לסכל ראיה - מעשה חמור כדין השמדת ראיה.

למותר לציין כי הנחת היסוד ההגיונית של השופטים, לפיה לא סביר כי שוטר יעליל, כך סתם, על חשוד כי ביצע עבירה - וזאת למרות שייתכן גם ייתכן שהשוטר טעה - ניתנת לסתירה היום על-פי צילום והסרטה בזמן אמת במכשיר הסלולרי. צילום או ראיה אובייקטיבית אחרת מאפשרים לחשוף את מכלול הנסיבות באירוע ולעתים אף להפריך מניה וביה את עדות השוטר, אם אינה אמת.

נזדמן לי לייצג נאשם שהואשם בעבירה של אי-ציות לשוטר, מאחר שסירב להפסיק ולצלם את השוטר בעת האירוע, וזאת בטענה מופרכת לפיה תיעוד התנהגות אנשי המשטרה באירוע מסוים, יש בה משום הפרעה לאנשי המשטרה בעת מילוי תפקידם.

אמנם לעתים קיימות נסיבות חריגות במיוחד, שמצדיקות מניעת חשיפת דמויותיהם וזהותם של המעורבים באירוע לצורך הגנתם. למשל, חשש לפגיעה בקטינים. עם זאת, מדובר ביוצא מן הכלל, ובתחום משפטי תעבורה לא נראה לי שקיים חריג או סייג או הצדקה למנוע מהמעורבים או כל עד מזדמן לצלם את האירוע.

השקיפות וחשיפת האמת אמורים לשמש נר לרגלי המערכת המשפטית והצילום כדין ראיה פורנזית, כמו ממצאי דנ"א, עשוי למנוע עיוות והחלטות שיפוטיות שגויות. מה גם שאין לשוטר, על פני הדברים, כל סיבה עניינית למנוע ממעורב באירוע לצלם בעת ההתרחשות, אלא אם לשוטר עצמו יש מה להסתיר.

חמור מכך, פעמים רבות אנשי המשטרה אף מחרימים מהאזרח החשוד את מכשיר הטלפון על-מנת למנוע את הצילום ובכך חודרים לפרטיותו, הדבר נעשה באופן שרירותי ובניגוד גמור לסעיף 23 א' בפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש, התשכ"ט-1969). הוראת החוק קובעת מפורשות כי חיפוש במחשב, ולענייננו במכשיר טלפון נייד, יכול להיעשות על-פי צו שופט בלבד, כאשר הצו אמור לסייג במפורש את ההיתר לחדור למכשיר הטלפון הנייד ולהפיק ממנו נתונים.

יצוין כי אף במקרה בו השוטר מבקש את הסכמת האזרח לחדור למכשיר הטלפון, מבלי ליידע אותו כי זכותו לסרב, עלול האוחז במכשיר הטלפון לתת את הסכמתו מתוך חשש לעיכובו או מעצרו, וזאת בניגוד לרצונו. דבר זה פוגע באופן ברור בכבודו וחירותו וקניינו, בניגוד לסעיפים 2 ו-3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מה גם שכל חטאו הוא בכך שביקש לתעד את האירוע שבו היה מעורב.

המסקנה ברורה וחד-משמעית: מן הראוי שהמשטרה תביא לידיעת הציבור ובעיקר תבהיר לשוטריה כי כל אדם שבא במגע עם איש מרות, זכותו לתעד, כך שנסיבות האמת של האירוע ייחשפו במלואן, והצילום יגן עליו מפני שרירות שלטונית ועיוות הדין.

■ הכותב הוא יו"ר ועדת התעבורה בלשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב. 

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988