חיים גרון | ניתוח

שעת המבחן של נתי כהן: האם בכוחו לשקם את תשתיות התקשורת של ישראל

מנכ"ל משרד התקשורת, נתי כהן, עומד מול שוקת שבורה • אם עד כה רק גורמים חיצוניים ביקרו את המדיניות שהובילה להזנחת תשתיות ולפערים מהמערב, בשבוע שעבר בכיר במשרד העז לומר בקול: "נכשלנו" • כעת, כשכולם עסוקים בבחירות, כהן הוא זה שיקבע האם לחשב מסלול מחדש

נתי כהן  / צילום:  איל יצהר
נתי כהן / צילום: איל יצהר

דמיינו לכם ממשלה שמקיימת דיון עומק מיוחד על תחלואי מערכת הבריאות. לא דיון של חצי שעה על תקציב נוסף. דיון רציני על איך משדרגים את המערכת מהיסוד, כך שמספר המיטות בבתי החולים יהיה דומה למדינות המתקדמות ב-OECD. ולא רק בבריאות. תארו לכם דיון על אתגרי מערכת החינוך. איך אנחנו רוצים לראות את בתי הספר בעוד 5-10 שנים שראש הממשלה בכבודו ובעצמו מתחייב להובילה.

תחום התקשורת גם הוא תחום מרכזי שמשפיע על כל אחד ואחת מאיתנו. דמיינו ישיבת ממשלה שבה ראש הממשלה דורש, לא מבקש, שיציגו בפניו תוכנית רב שנתית לפרישת סיבים אופטיים ופרישת דור חמישי בסלולר שתעמיד את ישראל בין המדינות המובילות בעולם. זה סדר יום אזרחי שמקנה קרדיט בקרב הציבור.

בפועל, לצערנו, זה לא קורה. אם כך, מי צריך להיות המבוגר האחראי שיוציא את שוק התקשורת מהבוץ ומתחתית טבלת ה-OECD?

1. בשבוע שעבר נפל דבר במשרד התקשורת. לראשונה קם בכיר במשרד והעז לומר את האמת: נכשלנו". העניין הוא שחיים גרון, סמנכ”ל בכיר טכנולוגיות עתידיות וסייבר שכתב את הדברים לקראת דיון אסטרטגי שיערוך היום (ב') המשרד - לא אמר משהו שלא ידענו. הוא פשוט היחיד שהיה לו את האומץ לומר אותם בצורה חד משמעית וברורה.

מדינות המערב השקיעו בסיבים אופטיים
 מדינות המערב השקיעו בסיבים אופטיים

2. היום, כאשר יעמוד נתי כהן מנכ”ל משרד התקשורת וינהל את הדיון האסטרטגי עם ההנהלה, כדאי שהדברים שאמר גרון יונחו לפניהם כבר בפתח הישיבה. הערכה שלי: כהן מסכים עם כל מילה שאמר גרון, גם אם לא יודה בכך.

בסופו של דבר, אם כהן רוצה רק לתקן ולשפץ את הקיים, קרוב לוודאי שמדינת ישראל תמשיך לדשדש במדדים הבינלאומיים במהירויות הגלישה בנייח ובסלולר. אם הוא רוצה לחולל את השינוי המתבקש, הוא חייב להיות מספיק אמיץ ולהודות, בדיוק כפי שגרון אמר, שמדיניות משרד התקשורת בשנים האחרונות כשלה. קידום האינטרסים האסטרטגיים של המדינה בתחום הוא כישלון חרוץ. כעת חייבים לחשוב מחוץ לקופסא ולהעז ללכת למהלכים דרמטיים שכוללים מתיחת קו על הרגולציה הישנה ולהתחיל רגולציה חדשה שצופה פני עתיד.

3. בחלקו של כהן נפלה ההזדמנות להתמודד עם שניים מהאתגרים הכבדים ביותר שהמשרד ידע בשנים האחרונות: בתחום הסלולר (הדור החמישי) ובתחום הנייח (הצורך הדחוף בשדרוג הרשתות של בזק והוט לסיבים אופטיים). מדובר בהשקעות של מיליארדי שקלים שחובה להתחיל בהם כמה שיותר מהר כי ישראל כבר נמצאת בפיגור עמוק. מבחינת המשרד זו הזדמנות נדירה להכיר בכך שהאתגר הרגולטורי הוא עידוד ההשקעות שתומכות בתחרות ולא ההיפך. תחרות אגרסיבית היא לא חזות הכול, וצריך לזכור שיש לה מחיר.

4. אפשר למצוא כמה נקודות על ציר הזמן שמראות היכן כשל המשרד. יש לא מעט כאלה. מנגד, יישום מדיניות השוק הסיטונאי באופן שבו הוא נעשה גרם נזק כבד. יכול להיות שללא מדיניות השוק הסיטונאי, פרטנר וסלקום לא היו נכנסות לתחום הטלוויזיה.

מצד שני, הנזק שנגרם כתוצאה מכך שהן השקיעו בתחום ששולי הרווח שבו נמוכים מאוד, ובמקביל נאלצו להתמודד עם ירידת מחירים ותחרות אגרסיבית מאוד בסלולר, לא מאפשרות להן היום לממן את ההשקעות בטלוויזיה ובשוק הקווי. מסתבר שהשוק הסיטונאי הרס את הרווחיות שלהן עד היסוד.
בפועל, הפעילות הקווית של נטוויז’ן אותה רכשה סלקום כדי שתיהפך לזרוע הקווית שלה תמורת 1.5 מיליארד שקל, וכנ”ל גם 012 קווי זהב, שאותה רכשה פרטנר באותו סכום - פשוט התאדתה בגלל השוק הסיטונאי. לסיכום, מצד אחד השוק הסיטונאי, בזכות התחרות בטלוויזיה, הביא לחיסכון של לפחות 100 שקלים בחודש ללקוחות הוט ו- yesשהורידו מחירים, ובנוסף הביא לחיסכון בהוצאה על שירותי האינטרנט שגם כן ירדו בממוצע ב-20 שקלים לחודש לערך למשפחה.

5. אבל לתחרות כאמור יש מחיר. גם אם היום אנחנו משלמים קצת פחות עבור שירותי התקשורת, יהיה לכך מחיר כבד הרבה יותר בעתיד. התחרות מובילה את החברות להפסד כבד ולפיגור ברמה הלאומית. יש אינספור מחקרים שמראים שההשקעה בהגדלת המהירות בסלולר ובנייח, וקידום שירותים דיגיטליים בעקבות זאת, תורמת לגידול בתמ”ג. אין על זה ויכוח. גם על כך שישראל הייתה בין המדינות הראשונות שהקימו רשת דור שלישי בסלולר, והייתה מובילה בהטמעה ובחדירה של טכנולוגיית ה-ADSL, כפי שכתב גרון - גם על זה אין ויכוח. היום אנחנו מדשדשים מאחור.

6. בסופו של דבר חברות משקיעות כדי להרוויח כסף. אם מישהו במשרד התקשורת חושב שהחברות ישקיעו מיליארדי שקלים בלי שתהיה להן ודאות שההשקעות יישאו פרי, הוא כנראה חולם. המשרד צריך להתמקד בכך שהחברות ישקיעו בתשתיות ולא להתמקד אך ורק בפרמטר של מחיר הקצה.

7. מה המשרד יכול וצריך לעשות? יש לא מעט דברים שאפשר לעשות בטווח הקצר ויש דברים שהם לא בדחיפות מיידית. כמה דוגמאות: צמצום דרסטי באגרות התדרים בסלולר הוא משהו שאי אפשר לחכות איתו. 300 מיליון שקלים שמשולמים לקופת המדינה הם מס מיותר על הציבור ועל החברות כאחד שדינם להצטמצם למינימום; הכרה בכך שדרישה לפריסה אוניברסלית של פרישת סיבים אופטיים לא הגיונית בעת הזאת, ובמקומה צריך להבין ששילוב של מספר טכנולוגיות הוא שם המשחק; להקשיב לצרכים של חברות התשתית ולהבין שלעבוד רק עם הנבוט לא יפתור את הבעיה. לעומת זאת, ביטול ההפרדה המבנית בבזק ובהוט הוא משהו שכרגע לא דורש טיפול מיידי.

8. לסיכום: השיח היום על עתיד שוק התקשורת הוא חיוני אבל חבל מאוד שבדיון כזה המשרד לא מבקש לשמוע כמה מומחים שיספקו זווית נוספת על המצב. אם לא רוצים ועדת מומחים בלתי תלויה שתגבש ותציע פתרונות, לפחות שישמעו מה יש להם להציע.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988