מה ההבדל בין קשרי נתניהו-אלוביץ' לקשרי לפיד-מוזס?

התמונה שעולה מיחסי לפיד-מוזס לא שונה באופן מהותי מהחשדות שעלו הן בתיק 2000 והן בתיק 4000 של נתניהו - יחס מלטף בעיתון בתמורה לכאורה להטבות כלכליות • לכן מתבקש לשאול: למה לנהוג איפה ואיפה? • כל ההבדל הוא בשתי מילים: הקלטות וראיות

יאיר לפיד/ צילום: איל יצהר
יאיר לפיד/ צילום: איל יצהר

1. 

ביום שישי האחרון חשפה אילה חסון בערוץ עשר שיאיר לפיד, בזמן כהונתו כשר האוצר, נהג להיפגש לעתים תכופות עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס. הפגישות התקיימו בימי שישי בבוקר, בביתו של איש עסקים מסביון שגר סמוך למוזס. איש העסקים לא נהג להשתתף בפגישות, אלא רק איפשר למפגשים להתקיים בביתו. מלשכת לפיד נמסר בתגובה לחשיפה כי "יאיר לפיד נפגש במהלך כהונתו באופן שוטף עם העורכים והמו"לים של כלי התקשורת הגדולים בישראל, כולל נוני מוזס, שלדון ומירי אדלסון, רון לאודר, אלי עזור ואחרים, כפי שעושים כל הפוליטיקאים הבכירים בישראל". התגובה הזאת מתחכמת וגם לא ממש מדויקת. אין חולק על כך שזכותם של פוליטיקאים להיפגש עם עיתונאים ומו"לים, אבל בהחלט יש מחלוקת על ההסתרה ועל תכיפות הפגישות.

לגבי ההסתרה - מדוע לפיד לא צעד היישר לביתו של מוזס? אם זה נעשה "באופן שוטף", כפי שהוא כותב בתגובתו, מדוע לקבוע מקום מפגש אחר, אלמלא הרצון להסתיר את הפגישות? ולגבי התכיפות - לא אתפלא אם מספר הפגישות שקיים לפיד עם מוזס, מעסיקו לשעבר ב"ידיעות אחרונות", גבוה באופן משמעותי ממספר פגישותיו עם שלדון אדלסון, רון לאודר או אלי עזור. יש לכך משמעות, ולכן לפיד צריך לספק הסברים מעבר להסבר הטריוויאלי שמותר לשר להיפגש עם מו"לים.

2.

כמה עובדות על הפגישות ועל קשרי לפיד-מוזס:

■ מלוח הפגישות של לפיד משנת 2013 עולה דבר די תמוה: כמעט בכל יום שישי, בשעה 8:30, יש פגישה עם השחרה של השם. באחת הפעמים ההשחרה לא ממש צלחה ואפשר לראות שכתוב "אימון". מדוע להשחיר "אימון"? המסקנה המתבקשת היא שה"אימונים" הוקדשו, בין היתר לפגישות עם מוזס. מהיומן עולה גם שימי שישי רבים הוקדשו לפגישות עם אנשי תקשורת ששמותיהם לא הושחרו. למשל, מנכ"ל חברת החדשות אבי וייס, נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות", עמית סגל מחברת החדשות, אמנון מרנדה וערן טיפנבורן מ-ynet, ריצ'רד קווסט מ-CNN, עורכת "כלכליסט" גלית חמי, יואב קרקובסקי מרשות השידור דאז, סימה קדמון (פעמיים) מ"ידיעות אחרונות", אברי גלעד, יאיר וינברג מערוץ 1, צ'יקו מנשה מרשות השידור, נחמיה שטרסלר מ"הארץ" (פעמיים), לילך ויסמן (אז "גלובס"), רן בנימני מרשות השידור ויעל דרומי מ"ידיעות אחרונות". גילוי נאות: סטלה קורין ליבר ואנוכי נפגשנו יחדיו עם לפיד פעם אחת במהלך כהונתו, באמצע השבוע. 

■ סיעת "יש עתיד" תמכה בזמנו בחוק "ישראל היום", שהוביל לפירוק הממשלה. בין החותמים על הצעת החוק היה גם יואל רזבוזוב מהסיעה. חברי הכנסת מ"יש עתיד" שנכחו בכנסת הרימו יד בעד ההצעה: קארין אלהרר, יעל גרמן, עפר שלח, רונן הופמן, בועז טופורובסקי, דב ליפמן, שמעון סולומון, רות קלדרון, יפעת קריב ויואל רזבוזוב. החוק הזה היה אמור להיטיב מאוד עם "ידיעות אחרונות" ולכן הפגישות עם מוזס מקבלות פרספקטיבה אחרת לגמרי מפגישות בין שר האוצר למו"לים. גם העובדה שלפיד קיבל לאורך כל התקופה סיקור חם ודי מחבק ב"ידיעות אחרונות" מגבירה את התהיות: מה בדיוק ההבדל בין החשדות במקרה של וואלה!-נתניהו-אלוביץ' לקשר בין "ידיעות אחרונות"-לפיד-מוזס? אין ממש הבדל, נהפוך הוא. יש פה לכאורה מניע עסקי מצד אחד ותמורה (סיקור מלטף) מהצד האחר. 

■ שלושה שרים ממפלגתו של לפיד - שר הרווחה מאיר כהן, שר החינוך שי פירון ושר המדע יעקב פרי - הזרימו בזמנו מיליוני שקלים לקבוצת "ידיעות אחרונות" עבור שירותי פרסום ותדמית. עם זאת, קצת פרופורציה: הסכומים האלה לא עד כדי כך משמעותיים ביחס להיקף ההכנסות הכולל של הקבוצה, ובכל זאת - זה צורם. 

■ הסכם ניגוד העניינים שחתם עליו לפיד ומתייחס גם ל"ידיעות אחרונות" קבע כי לפיד "לא יהיה מעורב באופן אישי בקבלת ההחלטה על זהות העיתון שבו תתפרסם מודעה מטעם משרדו, גם במקרה שבו הדבר ייעשה על ידי אנשי לשכתו". כמו כן, הטיל ההסכם הגבלות על מעורבותו בענייני החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל כיוון שלפיד עצמו וגם אמו הם סופרים (ל"ידיעות" יש הוצאת ספרים). ההסכם לא ממש נותן מענה לזיקות עקיפות, כמו בחוק ישראל היום או הקשר הפרסומי של שרי "יש עתיד" עם "ידיעות אחרונות".

3. 

התמונה שעולה מיחסי לפיד-מוזס לא שונה באופן מהותי מהחשדות שעלו הן בתיק 2000 והן בתיק 4000, שתמציתם יחס מלטף בעיתון בתמורה לכאורה להטבות כלכליות. בקשרי לפיד-מוזס היחסים האלה די ברורים לעין, ולכן מתבקש לשאול: למה לנהוג איפה ואיפה? בתיק 4000 חוקרים באינטנסיביות ובמקרה של מוזס-לפיד - לא חוקרים דבר. בשיחה קצרה שניהלתי פעם עם משה מזרחי, לשעבר ניצב במשטרה וחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, הוא אמר לי שכל ההבדל הוא בשתי מילים: הקלטות וראיות. ייתכן שהוא צודק. אבל גם הוא יודע שיש חקירות שרוצים מאוד לפתוח ויש חקירות שמאוד רוצים לא לפתוח. הרי קל מאוד לפתוח בחקירה. האירועים סביב חוק "ישראל היום", שגילמו הטבה כלכלית אדירה והיחס המחבק והנעים שקיבלו יוזמי החוק, הם עובדות שעשויות להיות בסיס לחקירה.

וקצת פרופורציות: מפגשים אינטנסיביים עם מו"ל אחד מקבוצות התקשורת הגדולות והמשפיעות בישראל הרבה יותר חמורות מעוד כמה ידיעות ששינו להן כותרות או נותרו ברצפת העריכה באתר "וואלה!", שהוא הרבה פחות משפיע מ"ידיעות אחרונות".

מיש עתיד נמסר: "כפי שעושים כל הפוליטיקאים הבכירים בישראל, לפיד נפגש במהלך כהונתו באופן שוטף עם העורכים והמו״לים של כלי התקשורת הגדולים, כולל נוני מוזס, שלדון ומירי אדלסון, רון לאודר, אלי עזור ואחרים. נשאלנו על כך בעבר יותר מפעם אחת ואישרנו את הידיעה. אנחנו מאשרים אותה גם בפעם הזו; לגבי היומן: מדובר ביומן של הלשכה שאף שר אינו מנהל בעצמו, אבל ודאי לא נכתבו בו דברים שאינם נכונים. אנחנו גם מאשרים את העובדה שלפיד מתאמן בימי שישי בבוקר. לגבי הקמפיינים של משרדי הממשלה: כל שר מפרסם את עשיית משרדו בכלי התקשורת השונים. בנט חמש יחידות, אקוניס עם שבוע החלל וכן הלאה. לשם כך יש להם תקציב פרסום. כפי שהסבירו שוב ושוב כל הנוגעים בדבר, ללפיד לא היה שום קשר לעניין". 

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988