ארנונה שונה לדיירים באותו רחוב? לא בלי קריטריונים ברורים לקביעת התעריף

מועצת מבשרת ציון החליטה כי חשבון הארנונה של הדיירים ברחוב השושנה ממספר 30 ומעלה יהיה גבוה ב-27% מהדיירים עד מספר 30 • הסיבה: לטענת המועצה, בבתים אלה גרים זוגות צעירים ודיירים מועטי יכולת • ביהמ"ש העליון קבע כי צו הארנונה במתכונתו הנוכחית אינו משקף את המציאות העדכנית בשטח

מבשרת ציון / צילום: רפי קוץ
מבשרת ציון / צילום: רפי קוץ

איך הייתם מרגישים אם יום אחד הייתם מגלים, במסגרת שיחת חולין עם שכן, כי אתם וחצי מתושבי הרחוב שבו אתם מתגוררים משלמים לעירייה חיוב ארנונה גבוה בכ-30% מהחצי השני של תושבי הרחוב וכן מיתר תושבי השכונה?

מקרה בדיוק כזה קרה לבני הזוג שמואל ואילנה ברקוביץ' ממבשרת ציון. השניים מתגוררים בבית צמוד קרקע במועצה המקומית מבשרת מאז 2005. במרץ 2014 נודע להם במקרה מפי שכנתם לרחוב כי הבתים שמספרם 30-57 ברחוב השושנה מחויבים בשיעור ארנונה גבוה יותר בכ-27% מאשר הבתים בחלקו השני של הרחוב, שמספרם 1-29. 

אם לא די בכך, במסגרת השיחה הסתבר לבני הזוג ברקוביץ' כי תשלום היתר שלהם ושל שכניהם הוא חריג בשכונה כולה.

ביתם של בני הזוג ברקוביץ / צילום: רפי קוץ
 ביתם של בני הזוג ברקוביץ / צילום: רפי קוץ

לאחר הגילוי המרעיש פנו בני הזוג למועצה המקומית ודרשו כי תתקן את המצב. המועצה המקומית סירבה וטענה כי אבחנה שנעשית בין אזורי החיוב השונים ברחוב השושנה מעוגנת כדין בצווי הארנונה של המועצה, וכי היא מבוססת על טעמים חברתיים. בכל הקשור לטעמים אלה, צוין כי מדובר בבתים של "זוגות צעירים" או של "אוכלוסייה מעוטת יכולת", ומכאן הפער בחיוב.

ראש מועצת מבשרת ציון יורם שמעון/ צילום: ליאור מזרחי
 ראש מועצת מבשרת ציון יורם שמעון/ צילום: ליאור מזרחי

תובענה ייצוגית שהוגשה בנושא נמחקה

ב-2015 הגישו שני שכנים של בני הזוג באמצעות שמואל ברקוביץ' - שהוא עורך דין - בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המועצה בעניין חיובי הארנונה. הליך זה נמחק בסופו של דבר במאי 2016, בהסכמת הצדדים.

הזוג ברקוביץ', אשר סבר כי החיוב בארנונה מפלה ולכן בלתי חוקי, לא ויתר והגיש ב-2016 עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתה ביקש כמה סעדים, ובהם השבה של הסכומים שנגבו ביתר וכן תיקון צו הארנונה באופן כזה שהחיוב המופחת יחול גם עליהם.

עתירת בני הזוג נדחתה, אולם בשולי פסק הדין הבהיר שופט המחוזי עודד שחם כי אין להבין את האמור בפסק הדין כמתן גושפנקה למצב דברים שבו תושבים שונים באותו רחוב משלמים שיעורי ארנונה שונים, מבלי שניתנת לכך הצדקה המניחה את הדעת. לכן קבע שופט המחוזי כי מן הראוי שהמועצה תיתן את דעתה לכך בהקדם ותבצע את הפעולות הדרושות לתיקון המצב. בני הזוג לא הסתפקו בהערת בית המשפט המחוזי והגישו ערעור לבית המשפט העליון.

העליון: ספקות באשר להצדקת האבחנה

השופטת דפנה ברק-ארז, שכתבה את פסק הדין בעליון, קבעה כי אף שככלל ניתן לחלק את שטח השיפוט של הרשות המקומית לכמה אזורים ולהטיל על הנכסים שבכל אזור (למעט קרקע חקלאית) תעריף שונה, יש לקבל את ערעור בני הזוג בחלקו ולקבוע כי צו הארנונה במתכונתו הנוכחית אינו משקף את המציאות העדכנית בשטח.

העליון הוסיף כי תשובות המועצה המקומית שניתנו לאורך השנים לגבי האבחנה הנעשית ברחוב השושנה לא הניחו את הדעת, מכיוון שלכאורה לא היו סדורות ונטענו בלשון רפה. 

בית המשפט הזכיר כי בעת שרשות מקומית מבצעת אבחנה שכזו, עליה לקבוע קריטריונים ברורים לסיווג נכסים המצויים בקווי התפר בין אזורים שונים, ולשמור על העיקרון של חלוקה לאזורי חיוב שונים בהתבסס על שיקולים של תועלת כלכלית שונה.

לצד זאת קבע העליון כי בני הזוג כשלו בניסיונם להניח תשתית עובדתית מספקת למסקנה לפיה אף אם האבחנה שביצעה המועצה היא בלתי סבירה ולכן מפלה, הרי שתיקונה צריך להיות על דרך הענקת סעד חיובי, של מתן ההטבה להם ולשכניהם. וזאת - להבדיל מסעד שלילי שיתבטא בנסיבות המקרה בהעלאת שיעור הארנונה שיושת על אחרים או סעד ביניים כקביעת שיעורי ארנונה חדשים, ואולי חלוקה אזורית מחודשת בתחומי המועצה.

בנסיבות אלה סברו שופטי העליון כי הסעד לו זכאים בני הזוג ברקוביץ' ויתר תושבי רחוב השושנה שמשלמים חיוב ארנונה גבוה יותר משכניהם, "אמור להיות ממוקד בחובתה של המועצה לבחון את צו הארנונה שלה בהקדם, אך זאת באופן יותר החלטי מאשר ההמלצה העקרונית שחתמה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין זה".

השופטת ברק-ארז ציינה כי על המועצה המקומית "לפעול לבחינת הצורך בעדכונו של הצו, תוך התייחסות ספציפית לאבחנה בין נכסים שונים ברחוב מגוריהם של המערערים, כבר לקראת גיבושו של צו הארנונה לשנת 2019".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "פסקי הדין נוגעים למדיניות גביית הארנונה של רשויות מקומיות. המשרד כרגולטור גם בתחום הארנונה ילמד את פסקי הדין". 

פרשנות: מהפכת השקיפות ברשויות המקומיות דילגה על הארנונה

פסק הדין בעניין ברקוביץ' אינו מהווה תקדים מחייב, ונראה כי כל שהוא עושה זה להנחות את המועצה המקומית מבשרת ציון לתקן טעות שנפלה בצו הארנונה. אולם בפסק הדין עולה פעם נוספת בעיה חוזרת ונשנית הקשורה לקביעת תעריפים בצו הארנונה, לפי חלוקה המבוצעת לאזורי חיוב שוני - חלוקה המובילה לעתים לאפליה פסולה בין תושבי הרשות.

העיריות מתגאות לא פעם במהפכת השקיפות שהן עברו, אך נראה כי מהפכה זו דילגה על נושא הארנונה, אשר אינו מוסדר דיו, כך שנכון לעכשיו לא קיים מנגנון שיימנע את פסק דין ברקוביץ' הבא.

כך, רק לפני כחודש פרסמנו ב"גלובס" על מקרה דומה עם תוצאה זהה בעניין "חרחס". שם הורה בית המשפט העליון לעיריית תל-אביב לפעול בהקדם, ובמסגרת גיבוש צו הארנונה ל-2019 לתיקון אפליה שהנהיגה בין תושבי העיר, במסגרתה נהנו בעלי הווילות היוקרתיות מהנחת ארנונה על המרתפים בבעלותם בסך 25%, בעוד בעלי המרתפים בבתים משותפים לא נהנו מכל הטבה.

בדומה לפסק הדין בעניין ברקוביץ', בית המשפט השאיר את שיקול-הדעת כיצד לתקן את האפליה בידי העירייה, אשר יכולה לפעול כעת באחת משתי דרכים: מתן הטבה גורפת לכל בעלי המרתפים בעיר או שלילת ההטבה שניתנת כיום לבעלי הווילות.

נוכח ריבוי המקרים והישנותם, עולה השאלה המתבקשת - האם לא הגיע הזמן שחיוב הארנונה של הנכסים ברשויות המקומיות יהיה שקוף לציבור, לכל הפחות בצורה כזו שתגביר את אמון הציבור בעיריות ובאופן שיבהיר מעבר לכל ספק, שהרשויות לא עושות קומבינות מאחורי גבם של התושבים?.

צרו איתנו קשר *5988