20 שנה להשקת האירו: האם המטבע שמסמל איחוד יביא לפירוק הגוש האירופי?

היום יציין האיחוד האירופי 20 שנה לקיומו של האירו, והוויכוח על נחיצותו לא מפסיק להסעיר את היבשת • מהצד האחד מדינות הצפון בעלות הכלכלות המפותחות שנהנות מהמטבע האחיד, ומהצד השני מדינות הדרום שמשלמות מחיר כבד על שיוכן לגוש • "גלובס" מנתח את מצבו של האירו ואת סיכוייו לשרוד 20 שנים נוספות

מטבע אירו / צילום: Shutterstock
מטבע אירו / צילום: Shutterstock

נשיא הבנק המרכזי האירופי מריו דראגי השווה פעם את האירו למין מסוים של דבורה. "הוא כמו נס טבע - משהו שלא אמור להתרומם באוויר, אבל מצליח לעוף בכל זאת", אמר. כלכלנים לא אמורים להאמין בנסים, ולכן דבריו זכו לביקורת, אבל היום כשגוש האירו מציין 20 שנה להשקת המטבע המשותף - נדמה שהאנלוגיה של דראגי מתאימה גם מבחינות אחרות: בעוד כמה מדינות בגוש נהנות מהדבש של האירו, יש כמה שסובלות בעיקר מעוקצו.

האירו הושק היום לפני עשרים שנה כצעד טבעי ומתבקש בדרך לאינטגרציה הדוקה יותר של השוק המשותף שצמח בהדרגה מקהילת הפחם והפלדה - שהוקמה בשנות ה-50 במטרה למנוע מלחמה נוספת ביבשת - ועד לאיחוד האירופי שאנו מכירים כיום. הוא תוצר של אמנת מאסטריכט ששוכלל באמנת ליסבון, ושהפך למטבע המאחד קבוצת מדינות בתוך האיחוד האירופי, ה'אירו-גרופ'.

כבר מלידתו היה כרוך פרויקט האירו בביקורת ציבורית. האיחוד יכול מצדו לציין היום בהודעה לעיתונות כי מדובר ב"פרויקט החלפת הכסף המוצלח והגדול ביותר בהיסטוריה", אבל תושבי איטליה וצרפת עדיין מתלוננים על עליית המחירים שבאה בעקבותיו. עד היום, רבים במדינות דרום אירופה סבורים כי החיים היו זולים יותר לפניו, ושיעור שביעות הרצון מהמטבע המשותף נמצא בתחתית במדינות כמו איטליה ויוון.

אפילו מחאת 'האפודים הזוהרים', שמאיימת לשבש היום את חגיגות השנה החדשה בפאריס, האשימה בשבועות האחרונים את האירו בבעיות הכלכליות במדינה והתייחסה בנוסטלגיות לפרנק. אף שעברו שני עשורים, וש-38% מתושביו הצעירים של גוש האירו לא השתמשו במטבע אחר בארצם - זכר המטבעות הלאומיים הישנים עדיין קיים.

מרעיון למטבע השני בהיקפו בעולם
 מרעיון למטבע השני בהיקפו בעולם

שדות ניסויים למדיניות צנע

אבל היו אלה משברי התקציב של יוון, פורטוגל, ספרד, איטליה ואירלנד, כמו גם המשבר הבנקאי של קפריסין, שהפכו את האירו מנושא לקיטורים ביבשת משגשגת מבחינה כלכלית, לסכנה קיומית בעבור האיחוד האירופי כולו. בסוף 2009 הייתה יוון, למשל, על סף חדלות פירעון, כשהדרך המסורתית להתמודד עם משבר כלכלי - פיחות חריף במטבע המקומי - הייתה סגורה בפניה, בשל שייכותה למועדון האירו.

במקום זאת, הציב גוש האירו את יוון - ומאוחר יותר מדינות אחרות בדרום אירופה - על מסלול צנע וקיצוצים, שחלחלו והשפיעו לרעה כמעט על כל אספקט בחיי התושבים, ושהפכו את בריסל ואת האירו לאויב. בשם הצורך לשמור על האירו, הפכו יוון ומדינות נוספות לשדה ניסויים במדיניות צנע. בתמורה הן קיבלו יותר מ-175 מיליארד אירו כתמיכה ממדינות אחרות בגוש, בראשות גרמניה, ביחד עם קרן המטבע העולמית.

בעוד מדינות אלה סבלו מהצורך לשמור על האירו, גרמניה שגשגה בזכותו. כיצואנית מובילה, גרמניה בעצם נהנית באופן עקבי בעשורים האחרונים מההשפעה השלילית של הכלכלות המקרטעות של דרום אירופה על חוזק המטבע, וכך היא הצליחה בעשור האחרון להצמיח עודף ענק במאזן התשלומים, שמתבטא במצב כלכלי מצוין. גם מדינות אחרות בצפון אירופה, כמו בלגיה והולנד, נהנות משער האירו הנמוך בעשור האחרון, ומהעובדה שבעצם הפערים הכלכליים בין צפון אירופה לדרומה הולכים וגדלים מאז אימוץ האירו.

למרות הפערים הללו, ולמרות החששות של משקיעים בעשור האחרון כי גוש האירו הולך ומתפרק ומדינות כמו יוון או ספרד יחזרו למטבע הלאומי שלהם, גוש האירו הצליח - נכון לעכשיו - לצלוח את המשבר. הוא עשה זאת באמצעות הפגנת מחויבות חסרת פשרות לשמור על המטבע, ובאמצעות משא ומתן פוליטי עם ממשלות המדינות הנמצאות במשבר. באותו הנאום שבו השווה דראגי את האירו לדבורה, הוא גם הודיע באופן רשמי כי "נעשה כל מה שצריך כדי לשמור על האירו - ותאמינו לי שזה יהיה מספיק". זה אכן היה מספיק.

מאיימים לפרוש, אך בסוף נשארים

מבחינה פוליטית, רגע המפתח שהבטיח את אחדות הגוש היה פניית הפרסה של ראש ממשלת יוון, אלקסיס ציפראס, שנבחר לתפקיד לאחר קמפיין המתנגד לצעדי הצנע ולבריסל. משאל עם ב-2015 העניק לו את המנדט לשים קץ לתוכנית החילוץ והצנע בארצו, אבל הוא דחה את תוצאותיו, ובמקום זאת נשא ונתן על עסקה נוספת עם בריסל.

דינמיקה דומה נרשמה באיטליה בחודשים האחרונים. תנועת 'חמשת הכוכבים' איימה לפרוש מגוש האירו אם לא יתקבלו דרישותיה, ה'לגה' נשבעה להילחם בבריסל, אבל בסוף השבוע האחרון, שתיהן התקפלו והממשלה בראשותן הורידה את יעד הגירעון ל-2%, כפי שדרשה בריסל.

האיחוד האירופי לא חסך היום מלים גבוהות כדי לשבח את האירו. "מדובר בסמל של אחדות", אמר נשיא הנציבות ז'אן קלוד יונקר. נשיא הפרלמנט האירופי דונלד טוסק כינה אותו "רגע מכריע בתולדות אירופה". בהודעה לעיתונות שהפיץ היום האיחוד האירופי צוין כי מדובר במטבע השני בגודלו בעולם, שבו 340 מיליון בני אדם עושים שימוש מדי יום ב-19 מדינות. אבל כמו שהוכיחו ביתר שאת הסנקציות האמריקאיות על איראן, האירו אולי נמצא במקום השני - אבל הרחק מאחור. כשהמערכת הבנקאית העולמית מתנהלת בדולרים, וכשהעוצמה הכלכלית של המטבע מרוכזת בידי ממשלה אחת, ולא בגוש של 19 מדינות, האירו אינו מתחרה בשלב זה על השליטה העולמית מול הדולר.

כך, 20 שנה אחרי שהושק בטקס חגיגי, השאלה אם האירו הוא סיפור הצלחה של האיחוד האירופי או דווקא הסיבה שהוא יתפרק עדיין פתוחה. שבע מדינות מחכות בתור כדי להצטרף לגוש האירו, אבל הפערים מבפנים - ובעיקר חוסר שביעות הרצון של מדינות דרום אירופה מכך שהשגשוג של הצפון בא על חשבונן - מאיימים להתפרץ כל רגע. מחאת האפודים הזוהרים והאירו-סקפטיות במערב אירופה הם רק תזכורת לכך שהמכשיר שדרכו אירופה הייתה אמורה להתאחד הפך בעשור האחרון לאיום המרכזי להתפצלותה. 

צרו איתנו קשר *5988