הנקראות ביותר
מניות שצוללות

אפילו גונן שגב הופתע מעסקת הטיעון המוצלחת שקיבל

פרקליטיו של השר ומבריח הסמים לשעבר גונן שגב סידרו לו עסקה מצוינת מדי, שעלולה לחתור תחת החוק ולפגוע בהרתעה ● לעומת זאת, עסקת הטיעון של פעיל ישראל ביתנו דאוד גודובסקי שהורשע בשוחד נגמרה בעונש מחמיר במיוחד ● וגם: פרשת ניסו שחם חוזרת לבית המשפט ● פרשנות

דיון במעצר גונן שגב בגין ריגול לטובת איראן / צילום: אוליביה פיטוסי, "הארץ"
דיון במעצר גונן שגב בגין ריגול לטובת איראן / צילום: אוליביה פיטוסי, "הארץ"

1. העסקה המוצלחת של השר לשעבר

אפילו גונן שגב בעצמו הופתע מכך שעורכי דינו, אלי זהר ומשה מזור, הצליחו להשיג עבורו הסדר טיעון מזהיר שבזכותו צפוי להיגזר עליו עונש של 11 שנות מאסר שיאפשרו לו להיות אדם חופשי בעוד כ-8 שנים בלבד (אחרי ניכוי שליש). אומנם הפרקליטות הביאה בחשבון שיקולים חשובים בהסכמתה להסדר בעניין העונש, כגון רצון שלא להסתכן בחשיפת פרטים סודיים על הפרשה בעצם ניהול הליך משפטי נגד שגב, אבל כשמסתכלים על המעשים ששגב הודה בביצועם, על התמונה הכללית, מגיעים למסקנה שהוא יצא בזול. ממש בזול.

שגב, שהוא כזכור בעל עבר פלילי קשה של הברחת סמים, הודה והורשע בעבירות של ריגול חמור ומסירת ידיעות לאויב האיראני. הוא קיים קשרים עם גורמי המודיעין באיראן וסייע להם להשיג מידע רגיש על מדינת ישראל, הוא הגיע פעמיים למפגשים באיראן עם מפעיליו, תוך שזהותם כאנשי מודיעין הייתה ברורה לו. הוא נפגש עם מפעיליו האיראניים גם ברחבי העולם, בבתי מלון ובדירות, שכנראה משמשות לפעילות חשאית איראנית. שגב אף קיבל מערכת תקשורת חשאית להצפנת המסרים בינו לבין מפעיליו. 

גונן שגב / צילום: אוליביה פיטוסי הארץ

שגב העביר לאויב מידע הקשור למשק האנרגיה, לאתרים ביטחוניים בישראל, למבנים ולבעלי תפקידים בגופים מדיניים וביטחוניים ועוד. אילולא היה נעצר במאי 2018, עלול היה שגב לגרום למדינה - לכולנו - נזק גדול מאוד.

כשמשווים בין העונש שהוא צפוי לקבל לבין העונש שהטילה ארצות-הברית על יונתן פולארד, לומדים על הפער העצום בגישה הענישתית של שתי המדינות הדמוקרטיות לעבירות על ביטחון המדינה. פולארד, כזכור, הודה והורשע בריגול עבור מדינה ידידותית (ישראל) ללא כוונה לגרום נזק לארצות-הברית. ישראל אף החזירה לארצות-הברית את המסמכים שפולארד העביר לידיה. למרות הנסיבות הלכאורה מקלות, נגזר על פולארד במקור מאסר עולם, ובסופו של דבר, אחרי מגעים של עשרות שנים, הוא שוחרר בנובמבר 2015 בתום 30 שנות מאסר. גם היום מוטלות עליו מגבלות רבות וקשות, והוא אינו יכול להגיע לארץ.

ג'ונתן פולארד / צילום: יחצ

אנחנו לא רוצים להיות ארצות-הברית. לא טוב לחיות במדינה שיכולה לשלוח אדם כמו פולארד לשנות מאסר כה רבות, שניתן להטיל בה עונש מוות, ושהיחס לאסירים הוא נוקשה (אגב, קיימות כיום בארה"ב מגמות חדשות של הקלה על האסירים ושימת דגש רב על השיקום שלהם). ועדיין, המסר שמעבירה המדינה בעונש הקל למדי שצפוי להיות מוטל על שגב, הוא בעייתי. הוא עלול שלא להרתיע אנשים מלהתנהג באופן דומה לשגב ולפעול נגד המדינה בתמורה לבצע-כסף.

2. העסקה הלא-מוצלחת שמאיימת על השרה לשעבר

אפילו נציגי המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה הופתעו מהחלטת השופט המחוזי בתל-אביב, ירון לוי, ב-27 ביוני 2018, לקבל במלואה את בקשת הפרקליטות ולהטיל על דאוד גודובסקי עונש כבד של 7 שנות מאסר בגין הרשעתו בלקיחת שוחד ובעבירות נוספות בפרשת השחיתות המכונה פרשת "ישראל ביתנו".

פאינה קירשנבאום / צילום: שלומי יוסף

גודובסקי היה אומנם הנאשם המרכזי, לצדה של פאינה קירשנבאום, בפרשת השחיתות החמורה, והוא הורשע לפי הודאתו בביצוע כמה עבירות חמורות של לקיחת שוחד, בקשת שוחד והלבנת הון. ואולם נסיבותיו האישיות של גודובסקי מעלות כי עונש של 7 שנות מאסר בפועל מהווה כנראה חריגה מרף הענישה הרגיל במקרים דומים.

ניקח לדוגמה לשם ההשוואה את פרשת השחיתות הגדולה ביותר שהייתה פה לצדה של פרשת ישראל ביתנו - פרשת הולילנד. הנאשם שקיבל את העונש החמור ביותר במשפט פרשת הולילנד הוא אורי שטרית. שטרית, שהיה מהנדס עיריית ירושלים בין השנים 2001-2006, הורשע בקבלת שוחד ובעבירות נוספות, ובתי המשפט הטילו עליו 7 שנות מאסר. עונש זהה לזה שהוטל על גודובסקי.

ואולם קיימים הבדלים די משמעותיים בין שני המקרים, שלכאורה היו צריכים אולי לשחק לטובתו של גודובסקי ולהביא לכך שיוטל עליו עונש מאסר קצר משמעותית מזה שהוטל על שטרית. כך למשל, שטרית, בניגוד לגודובסקי, היה עובד ציבור בכיר יחסית, בעוד שגודובסקי היה פעיל מפלגה בכיר (אומנם רב השפעה ששלח זרועות למקומות שונים).

כמו כן, שטרית ניהל את התיק עד תומו, בעוד שגודובסקי חתם על הסדר טיעון בשלב מוקדם יחסית, עובדה שלפי ההלכה המשפטית אמורה הייתה לשחק לטובתו יותר משהיא שיחקה בפועל. ובנוסף, בעוד שאורי שטרית הורשע כי קיבל לכיסו 1.4 מיליון שקל ככספי שוחד - גודובסקי, לפי הסדר הטיעון של הפרקליטות עמו, לא עשה שימוש פרטי בכסף שקיבל. כתב האישום שבו הורשע גודובסקי במסגרת ההסדר עמו קובע שגודובסקי קיבל אומנם מזומנים בהיקף של כ-400 אלף שקל לידיו מנותני השוחד, אבל הפרקליטות אפשרה לו לטעון כי הכסף לא נשאר אצלו בכיס. הוא קיבל אותו בעבור המפלגה. עם זאת, לרעת גודובסקי צריך לציין כי חלק מהמעשים שהוא ביצע התרחשו אחרי שחלה החמרה בענישה בגין עבירות שוחד מ-7 שנות מאסר.

וההשוואה למקרה אורי שטרית לא עומדת לבדה. כשמסתכלים למשל על העונש שקיבל הרב יונה מצגר בהשוואה לעונש שקיבל גודובסקי, קשה שלא לתהות על הפער בענישה שבין שני המקרים. מצגר הורשע בקבלת שוחד בזמן שכיהן כרב הראשי לישראל, ונגזרו עליו 3.5 שנות מאסר.

שיהיה ברור - גודובסקי הוא מושחת, גם לפי הודאתו, וצריך לשבת בכלא ולהיענש בחומרה, אבל לאור הדברים שכתבנו עד כאן, זה לא ממש מפתיע ששופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, קיבל החלטה חריגה להורות על עיכוב ביצוע העונש של גודובסקי עד ההכרעה בערעור שהגיש לבית המשפט העליון באמצעות עו"ד אורי קורב.

החלטה זו היא מאוד חריגה, בעיקר לאור העובדה שגודובסקי, כאמור, מודה בעצמו בקבלת שוחד, ולמרות שאין ספק שגם אם העליון יקצר את העונש משמעותית, נניח יפחית שנתיים מתקופת המאסר, עדיין יאלץ גודובסקי לרצות שנות מאסר די רבות.  

על הרקע הזה, מעניין יהיה לראות איזה עונש יוטל על הנאשמת המרכזית בתיק ישראל ביתנו, פאינה קירשנבאום, סגנית שר הפנים לשעבר. אם גודובסקי ראוי לעונש של 7 שנות מאסר, אז במקרה שקירשנבאום הבכירה ממנו, שמנהלת משפט ונמנעת מלהודות באישומים, תורשע - היא עשויה להישלח לכלא ל-9 או 10 שנים.  

3. הערעור שמאיים על השוטר לשעבר

הערעור שהגישה המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב באפריל 2018 לזכות את ניצב בדימוס ניסו שחם ממרבית האישומים נגדו, הוא אחד מהערעורים החשובים ביותר שהוגשו בעת האחרונה.

אפילו שחלפו כבר חודשים רבים מאז שהשופט בני שגיא החליט לזכות את שחם מאישומים בהפרת אמונים ולהרשיעו "רק" בעבירה אחת של מעשה מגונה בשוטרת שהייתה כפופה למרותו - קשה להשתחרר שלא נעשה כאן צדק מלא ושלם.

ואני לא מדבר על צדק כלפי השוטרות שניהלו רומנים בהסכמה עם שחם, וזכותן היה לעשות זאת - אלא דווקא על כך שלא נעשה צדק עם הציבור הרחב, ששחם היה השלוח שלו, ושמימן את משכורתו בשנותיו הארוכות במשטרה. 

ניסו שחם / צלם: גיל יוחנן

תחושת אי-הצדק נובעת מהתמונה הכוללת של התנהגותו של שחם - להבדיל מהתמונה שמתבררת מכל מקרה ומקרה בנפרד. התמונה הכוללת מספרת על קצין משטרה בכיר מאוד, שקיים בזמן עבודתו מערכות יחסים אינטימיות וחשאיות עם שוטרות רבות, ולאחר מכן במספר מקרים עסק ואישר בקשות של אותן שוטרות לקידום במשטרה או למעבר לתפקידים אחרים.

השופט שגיא דחה בהכרעת הדין את טענת הפרקליטות ומח"ש שהצטברות המקרים צריכה להביא להרשעתו של שחם בעבירה של הפרת אמונים, בין היתר בנימוק כי הדבר עלול להביא לטשטוש עד כדי העלמה מוחלטת של קו הגבול המפריד בין התחום הפלילי האסור לבין המרחב שאינו פלילי. יש לקוות ש"תזת הצבירה" שנדחתה על-ידי השופט שגיא ושלא הועמדה קודם לכן למבחן בתי המשפט, תתקבל על-ידי בית המשפט המחוזי.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמת3 שאלות קשות על התנהלות המשטרה והפרקליטות בתיק 4000