ד"ר מוחמד אלנבארי: "מכיתה א' עד ט' הגעתי לבית ספר על חמור"

הפורטפוליו של ד"ר מוחמד אלנבארי • בן 48, ראש מועצת חורה לשעבר, יו"ר מיזם ואדי עתיר • "מכיתה א' עד ט' הגעתי לבית ספר על חמור, המפנה הגיע כששלחו אותי ללמוד בתיכון בג'ת, ובהמשך עשיתי דוקטורט בכימיה אורגנית והפכתי לראש צוות מחקר ופיתוח בפריגו"

ד"ר מוחמד אלנבארי / צילום: איל יצהר
ד"ר מוחמד אלנבארי / צילום: איל יצהר

אני: אנליטי, איש של מספרים, מכוון מטרה, יוזם ויודע שבכל תחום צריך לייצב קודם כול את החומר כדי להתחיל תהליך.

משפחה: סבא וסבתא משבט אלנבאר, שבט בדואי שמונה כ-5,000 איש ובסיסו בנגב. ההורים נפגשו בשידוך בתוך השבט וכשמלאו לאמא 45 אבא לקח עוד אישה, ככה שאנחנו 15 אחים, הגדול בן 60 והקטן בכיתה ח'. אבא אנאלפבית, עבד כטרקטוריסט ואנחנו עברנו בעקבותיו ממקום למקום. היינו מאוד עניים. בקיץ גרנו באזור שהיום הוא חורה ובחורף נדדנו לכיוון נבטים.

ילדות: נולדתי ליד צריפין, לשם המשפחה עברה בעקבות העבודה של אבא, ובילדות המוקדמת חזרנו לשבט. לא הלכתי לגן ילדים, כי גני החובה שהיו במגזר היו רחוקים מדי ולבית ספר הגעתי מכיתה א' עד ט' על חמור. בחופשות רעיתי את הצאן ועזרתי בבית. בקושי ידעתי מה קורה מחוץ לחברה הבדואית, כי לבאר שבע היינו הולכים רק כמה פעמים בשנה. הסיכוי היחיד שלי לצאת החוצה היה ללמוד בתיכון טוב בצפון או באר שבע.

ג'ת: הייתי תלמיד טוב וההורים שלחו אותי לבד, בפעם הראשונה בחיי, באוטובוס לג'ת, כדי למצוא שם מישהו מסוים שירשום אותי לתיכון טוב במשולש. הלכתי לאיבוד בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב כשחיפשתי את התחנה לחדרה, והסתובבתי שם בהלם. בסופו של דבר, הצלחתי להגיע לג'ת ולחזור בלילה הביתה. אמא חיכתה לי מודאגת ואמרה שהייתה בטוחה שכבר לא תראה אותי יותר לעולם.
המפנה בחיים שלי הגיע כשהתחלתי ללמוד בג'ת בכיתה י"א. גרתי בחדר עם עוד ילדים כמוני והייתי צריך לנהל את התקציב שלי בעצמי, במעט הכסף שאבא הצליח לתת לי ולהשלים פערים בלימודים. נלחמתי. ידעתי שאני חייב להיות הכי טוב בשביל המשפחה שמשקיעה בי, דבר שליווה אותי לאורך כל הלימודים והקריירה שלי.

כשאהיה גדול: השאיפה של כל ילד בדואי היא להיות או רופא או רוקח.

באסמה: אשתי, מורה לערבית בחורה, באה מהשבט המורחב. לא הכרנו ממש קודם, אבל כשראיתי אותה בחרתי בה, מה שלא היה מקובל אז אצלנו.

פנאי: אוהב אטמוספירה ריקה מאנשים ולכן יוצא להרבה טיולי שטח ואקסטרים עם קבוצת חברים בארץ ובעולם. אנחנו גם חברים ביחידת החילוץ בדרום בהתנדבות.

תפיסת עתיד: להמשיך להיות יזם חברתי בנגב. לא אעזוב אותו עד שישגשג ויהיה מודל לחיקוי.

לימודים ומחקר

אקדמיה: סיימתי בהצטיינות בגרות במדעים והלכתי לעבוד שנה בקטיף פרחים בנבטים, כדי להרוויח כסף וללמוד לפסיכומטרי. לא התגייסתי לצה"ל, כי בשבט שלנו, מי שהתגייס היו אלה שלא היה להם סיכוי באקדמיה. לא התקבלתי לרוקחות, אז החלטתי ללמוד כימיה באוניברסיטה העברית. אבא חילק את המשכורת שלו בין הלימודים שלי למשפחה, אבל כבר אחרי הסמסטר הראשון הצטיינתי וקיבלתי מלגה. מיד אחרי התואר הראשון התחלתי את השני. הודעתי לאבא שמעכשיו אממן את עצמי לבד בהוראת פיזיקה וכימיה והתחתנתי. הייתי מורה מאוד גרוע וכשהציעו לי לקבל את אותו הסכום שקיבלתי על הוראה כמלגה, שמחתי.

דוקטורט: עשיתי בכימיה אורגנית סינתטית. פיתחנו מולקולה שמשמשת כסוג של מתג בתוך תרופות, שאפשר להפעיל באמצעות קרן לייזר, מה שנחשב אז לעתידנות והיום שכיח.

פריגו: חיפשתי עבודה והיו לי שלוש הצעות, מתוכן בחרתי בפריגו. הייתי שם שלוש שנים וחצי כראש צוות מחקר ופיתוח, שהתמקד בעקיפת פטנטים לייצור תרופות גנריות. שישה פטנטים בתחום רשומים על שמי ואני שותף לעוד שישה.

הנגב

חורה: בשנה האחרונה של הדוקטורט התחלתי לבנות בית בחורה ולהיות מעורב ביישוב. את ההחלטה לעזוב את הכול ולרוץ לראשות המועצה, שהייתה במצב קשה, קיבלתי כשישבתי מתחת לשיח יסמין ומאז, הריח שלו מחזיר אותי לשם. יש לי הבנה עמוקה בניתוח מערכות מורכבות מהמדע, והבנתי שמדובר בתהליך של מעבר מחיי פשטות למודרנה. הבעיה הייתה שלא הכרתי את המערכת הציבורית והפוליטיקה. הצלחתי להעלות את גביית הארנונה מ-4% לכמעט 90%. שנה ושלושה חודשים הפעלתי חברת גבייה ולא הבאתי תוצאות, ואז הבנתי שמי שצריך לגבות אותה הם אנשים מהקהילה. כשהגבייה חצתה את ה-50%, לאנשים כבר לא היה נעים והם שילמו.
רישתנו את היישוב במערך מצלמות, פתחנו מרכז למחוננים ובית ספר למדעים. אחרי שלוש קדנציות הרגשתי שמספיק וכשנבחר ראש המועצה החדש ירד ממני עול. המשפחה שילמה מחיר באובדן הפרטיות ובהיעדרות שלי מהבית. החלטתי לנוח כמה חודשים, אבל זה לא ממש מצליח.

אלסנאבל (שיבולים): קייטרינג חברתי שהקמתי ואני משמש כיו"ר שלו. אנחנו מעסיקים נשים בנגב ובמגדל העמק, ומספקים אלפי ארוחות ביום.

פרויקט ואדי עתיר: מיזם חקלאות מדברית, המבוססת על ערכים, ידע וניסיון בדואיים מסורתיים, בשילוב של מדע וטכנולוגיות חדשניות. המיזם כולל גידול בעלי חיים, ירקות וצמחי מרפא, ייצור מוצרי חלב ומוצרי קוסמטיקה. אני משמש כחבר מייסד ויו"ר עמית של הפרויקט.

מועצת הנגב: ארגון אזרחי שהייתי בין מייסדיו - המורכב מראשי רשויות, נציגי ציבור והמגזר העסקי - שמייצג את תושבי האזור מול קובעי מדיניות. חוץ מזה, אני בחבר הנאמנים של מכללת ספיר ואוניברסיטת בן גוריון וחבר הנהלה בקרן אברהם.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988