סבסוד מסגרות לגיל הרך הוא רק חצי עבודה

התוכנית של כחלון לפעוטונים לא מטפלת בחוליה החלשה - המטפלות, שסובלות מתנאי העסקה ירודים

גן ילדים ברחובות/ צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאטיב
גן ילדים ברחובות/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאטיב

שר האוצר משה כחלון פרסם לאחרונה את תוכניתו להוזיל את מעונות היום, הציבוריים והפרטיים, עבור ההורים לילדים בגיל הרך. זו תוכנית מבורכת, שכן ההוצאה הציבורית על מסגרות לגיל הרך נמוכה בישראל לעומת מדינות המערב. במחקר שפרסמנו במרכז אדוה, הצבענו על כך שכ-85% מנטל ההוצאה על מסגרות לבני 3 ומטה, מונחים על כתפי ההורים. מבחינת ההשקעה הציבורית, עולה כי ישראל משקיעה בכל ילד/ה מתחת לגיל 3, הרשום/ה למסגרת, 2,713 דולר בשנה, לעומת 12,433 דולר בשנה בממוצע ב-OECD.

בעיה נוספת היא היצע המסגרות, הרחוק מלענות על הביקוש. רק כרבע מהילדים מתחת לגיל 3 רשומים למעונות ולמשפחתונים המוכרים על-ידי משרד העבודה והרווחה. אמנם התוכנית שעליה הצהיר השר כוללת גם תקציב לבינוי מעונות ולהסבת מבנים למעונות, אולם הקצאות תקציביות כאלה קיימות כבר היום בלי שינוצלו במלואן.

מימוש תוכניות והחלטות הממשלה שהתקבלו בשנים האחרונות, ושעוסקות בהרחבת מערך המעונות, מדשדש זה שנים, ומספר המעונות שנבנו בפועל נמוך מהמתוכנן. החסמים להקמת מעונות - הקושי לאתר קרקע ומבנים המתאימים להסבה למעונות, הליכי ההקמה ועוד - קיימים ביתר שאת ביישובים הערביים. למרות התקציבים שיועדו לכך, רק חמישה מעונות חדשים החלו לפעול בארבע השנים האחרונות במגזר הערבי.

המטרה המרכזית בתוכנית של כחלון היא "הורדת יוקר המחיה" למשפחות - מטרה ראויה ביותר. אולם לא ברור באיזו מידה עוסקת התוכנית באיכות הטיפול ובהעסקה הוגנת של המטפלות - שתי מטרות הקשורות זו לזו בקשר הדוק. איכות הטיפול נמדדת, בין היתר, על-פי מגוון ואופי הפעילויות המתקיימות במסגרות, התנאים הפיזיים והתברואתיים, היחס בין מספר הפעוטות למספר המטפלות, הכשרתן, ותנאי עבודתן ושכרן.

מאז הקמתם ועד היום, פועלים המעונות תחת אחריותו של משרד העבודה והרווחה, ולא כחלק ממערכת החינוך ובפיקוח משרד החינוך. תוצאה מרכזית להסדר זה היא הפעלת מסגרות הטיפול בהשקעה נמוכה, ולרוב בתנאים שאינם מאפשרים חינוך איכותי, אלא בעיקר השגחה על הפעוטות ותפעולם.

על כך יש להוסיף את העובדה שהסייעות במעונות מוגדרות כ"מטפלות" ולא כעובדות הוראה, וכי הכשרתן מינימלית, ללא מערך של פיתוח מקצועי. רוב הסייעות מועסקות במשרות חלקיות, ושכרן הנמוך משקף את היעדר ההכרה בעבודתן, ואת תפיסת רובן ככוח-עזר בלתי מקצועי. כתוצאה, קיים מחסור מתמיד בסייעות, עקב תחלופה גבוהה שלהן.

ועוד סוגיה לא ברורה בתוכנית - כיצד היא מתייחסת לפעוטות במשפחתונים. על-פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כ-3,650 משפחתונים בפיקוח פעלו ב-2017, ושהו בהם כ-18 אלף פעוטות. חלק ניכר מהמשפחתונים פועלים ביישובים ערביים וחרדיים. המשפחתונים - מסגרות של עד חמישה ילדים הפועלים בבתי המטפלות, מהווים חלופה למסגרות טיפול חיוניות, בהיעדר היצע מספק של מעונות, תוך חיסכון למדינה בעלויות בנייה ותחזוקה.

עם זאת, מטפלות המשפחתונים מועסקות בחלקן בדפוס העסקה נצלני ומפלה. על אף שהן רשומות כבעלות עסק זעיר, הן אינן עצמאיות כיוון שהן כפופות לתקנים, לתעריפים ולפיקוח של משרד העבודה והרווחה. הן גם לא שכירות, ואין בינן למשרד יחסי עובד-מעביד. לפיכך, עליהן לדאוג בעצמן לתשלומי דמי ביטוח לאומי, פנסיה, ביטוח צד ג', וכו', והן אינן זכאיות לתנאים סוציאליים. לרוב, השכר השעתי של המטפלות נמוך משכר המינימום.

בתנאים הקיימים, כל תוכנית למסגרות טיפול לגיל הרך, צריכה לכלול את המשפחתונים ואת המטפלות המפעילות אותם. כלומר, מצד אחד, נדרשת כאן תוכנית שתכיר בזכות לטיפול זמין ואיכותי בילדים/ות בגיל הרך; ומצד שני, הכרה בזכות המטפלות לעצמאות כלכלית ולפרנסה מכבדת.

נקווה כי שר/ת האוצר שייבחר באפריל לאחר הבחירות, יפעלו לקידום תוכנית כזאת.

הכותבות הן חוקרות במכון אדוה

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988