הנקראות ביותר

מכנים אותו חשדן ומופנם, הוא חולש על מונופול אגרסיבי ומעורב בסכסוך משפחתי לוהט: מי אתה דודי ורטהיים

את הפנים שלו לא ראיתם על שלטים בהפגנות יוקר המחיה, אפילו שהוא בעליו של אחד המונופולים האגרסיביים במשק • בתקשורת נדיר שעוסקים בו, אפילו שהוא הבעלים של הערוץ החזק בישראל • G מרים את המסך מעל דודי ורטהיים, היורש האניגמטי של אימפריית אביו

איור: אורן ג'מצ'י
איור: אורן ג'מצ'י

אם יש דבר שמרתיח את דודי ורטהיים, זה לשמוע או לקרוא שהאימפריה העסקית-תקשורתית שהוא חולש עליה היא "בבעלות משפחת ורטהיים". האדם שבורח מתקשורת כמו מאש (על אף שהוא שולט בקשת 12, ערוץ הטלוויזיה החזק בישראל), שנראה כאילו לא אכפת לו מה אומרים עליו, שמתלבש בפשטות ונוהג לדבר בישירות קיצונית שרבים רואים בה בוטות - שונא שלוקחים לו, גם אם רק על דרך הביטוי, את מה ששלו.

ומה ששלו כולל לא מעט: שליטה בחברה המרכזית למשקאות המובילה בתחומה ובראשה היהלום שבכתר: קוקה-קולה; שליטה בערוץ הטלוויזיה הנצפה במדינה, שכעת כוללת גם שליטה מלאה בחברת החדשות החזקה בישראל; שליטה באחת מחברות הנדל"ן החזקות בישראל, אלוני חץ ובחברה הבת שלה אמות; ושליטה משותפת יחד עם אייל עופר במזרחי טפחות, הבנק השלישי בגודלו במדינה. "כשמישהו אומר לו 'אבא שלך (מוזי ורטהיים המנוח) היה עושה ככה', הוא מבהיר: 'כבודו במקומו מונח, אבל ההחלטות הן שלי", מספר אדם שנכח בישיבות בניהולו, אבל מה שבאמת חורה לו זה שלא מבינים שזה כבר לא "משפחת ורטהיים" וגם לא "האחים דודי ודרורית ורטהיים". יש אפילו מי שטוענים שזהו נראטיב שמוכתב על-ידי בעלי עניין, כתוצאה מהיחסים הלא פשוטים בתוך המשפחה, שרק החריפו לאחרונה, כפי שנתאר בהמשך.

מוזי ורטהיים המנוח עם בתו דרורית ועם רוני קוברסקי / צילום: יחצ אביב חופי
 מוזי ורטהיים המנוח עם בתו דרורית ועם רוני קוברסקי / צילום: יחצ אביב חופי


מקורב אחר מנסה להמעיט מחשיבות העניין וטוען שמה שמפריע לו הוא פשוט "העניין של חוסר הדיוק. מרגיז אותו שאומרים או כותבים דברים שסוטים מהעובדות", אבל גם אם מקבלים את הגרסה הזאת, בשורה התחתונה ורטהיים פשוט צודק. הכוח בתוך האימפריה המשפחתית הוא שלו באופן כמעט בלעדי, וזהו כוח עצום שיש בו אפילו כדי להטריד.

במהלך השנה האחרונה, הוביל ורטהיים סדרה של צעדים שהופכת אותו כעת לחזק אף יותר. הוא נפרד מהנשיא הוותיק של החברה המרכזית למשקאות, רוני קוברובסקי, מי שלפחות תדמיתית היה ידוע כמנהל הכול יכול והפנים של החברה. הפרידה מקוברובסקי הצטרפה להחלפה גורפת בשנים האחרונות של כל שדרת הניהול בחברה שהיא הרגל המרכזית באימפריה של ורטהיים והאחראית העיקרית לעוצמתה. ורטהיים היה גם זה שסגר את אחת העסקות היקרות בתולדות החברה המרכזית - רכישה בכמיליארד שקל של חברת חלב ומשקאות בשם קלובר מדרום אפריקה.

הוא חתם על הסכם עם אחותו דרורית, שבמסגרתו רכש את חלקה (31%) בוורטהיים אחזקות, המחזיקה בשליטה באלוני חץ וגם ב-7.6% ממניות קשת (לצד 43.4% שמחזיקה החברה המרכזית למשקאות), מה שהפך אותו לבעל נתח גדול עוד יותר מתוך 51% שיש למשפחה בערוץ. קשת, שמטבע הדברים, השינויים בה חשופים יותר לעין הציבורית, עברה גם היא השנה לא מעט דרמות. עם מיזוג רשת וערוץ עשר, היא הפכה לגוף החזק בשוק הטלוויזיה בפער גדול, אך גם נדרשה למשא ומתן מול רשת על רכישת 50% מחברת החדשות המשותפת לשתיים. בסיומו, הוסכם כי החברה תירכש לפי שווי של 240 מיליון שקל, מה שדרש הזרמה כספית נוספת לגוף שברוב הזמן נוצץ על המסך, אך הרבה פחות בדוחות הכספיים ובשורה התחתונה שלהם.

רק בשנים האחרונות - על רקע הקשיים בשוק ופיצול ערוץ 2 ב-2017 - הוזרמו לו על-פי הערכות 160 מיליון שקל, והאופן שבו מומנה רכישת חברת החדשות - שאליה נוסף גם מימון בעשרות מיליוני שקלים של הריאליטי היומרני והיקר 2025 - נמצא בשבועות האחרונים בבסיס מחלוקת בין ורטהיים לבין אחותו, שמשמשת כיו"ר קשת.

האופי: "לא איש של אנשים"

ורטהיים הוא בהחלט עוף שונה בביצה העסקית הישראלית. פניו מעולם לא התנוססו על שלטים בהפגנות של יוקר המחיה, על אף חלקה הגדול של החברה המרכזית למשקאות (שהיא גם בעלת מחלבת טרה) בסל הקניות המשפחתי; כשמגדפים את הטייקונים, שמו לא עולה לעולם, אף שמדובר בבעל השליטה באחד המונופולים האגרסיביים במשק; בציבור הרחב מעטים יודעים מיהו והוא מקפיד לשמור על אלמוניות ככל יכולתו. "במשך שנים", אומר אדם המכיר את עסקיו, "הוא חי בצלו של האב".

הנושא הזה מטריד מאוד את ורטהיים ומקורביו שטוענים כי מזה שנים חלק מההחלטות העסקיות המשפחתיות הן משותפות למוזי ולדודי - ושלימים דודי קיבל מאביו את ניהול פעילות חברת ההחזקות של המשפחה, "ורטהיים השקעות". החברה, שהוקמה על-ידי האב, כללה מלבד חברת הנדל"ן אלוני חץ - שנסחרת כיום בבורסה של תל אביב לפי שווי של כ-7 מיליארד שקל ונכללת בין 35 המניות הגדולות בה - גם סטארט-אפים שונים, 12.3% מבית ההשקעות דש איפקס שנמכר ב-2009 ל-BRM של אלי ברקת ועוד.

ב-2011, כשוורטהיים האב היה בן 80, הוא העניק את מניותיו בחברה המרכזית למשקאות לשני ילדיו על-פי החלוקה הבאה: 63% לדודי, 37% לדרורית - ויש טוענים כי הסיבה לאפליה קשורה לעניין המגדרי. שנתיים לאחר מכן עשה האב את אותו הדבר עם מניותיו בבנק מזרחי טפחות. "ההחלטה הפשוטה", אומר מקורב למשפחה, "הייתה לחלק חצי-חצי, אבל מוזי לא עשה את זה". במעמד החלוקה ולבקשת האב, מונתה דרורית ליו"ר קשת.

נכון שבסוף הוא בחר בדודי, אבל זה לקח לו הרבה מאוד זמן. יכול להיות שמוזי קצת חשש מיכולתו של דודי להיכנס לנעליו הגדולות?

"יכול להיות שלקח לו זמן, אני לא יודע למה זה קרה רק כשהיה בן 80 ולא עשר שנים קודם לכן, אבל בסוף זו הייתה החלטתו".

ורטהיים נחשב "מופנם בצורה קיצונית", כפי שמעיד עליו אדם שעשה איתו עסקים. "לא איש של אנשים, למעט כמה אנשי אמון". הוא מתלבש בפשטות, יש המתארים זאת אפילו כרישול. גורם אחר מסביר כי על אף החזות המכונסת והמגושמת, מדובר ב"איש טוב, כזה שדואג לאחרון האנשים".

כאשר הופיע, באופן נדיר, בפני עובדי קשת לרגל המעבר לשבעה ימי שידור לקראת סוף 2017, אנשים התרשמו שהוא הופיע "ללא כל פחד קהל", אבל מצד שני, לחלק מהאנשים הוא נשמע "קצת מוזר, כאילו הוא לא מיומן בלדבר לפני הרבה אנשים".

"הוא אדם מאוד אניגמטי", מספר גם גורם שיש לו קשר עסקי איתו. "הוא לא קונבנציונלי גם בדרך ההתנהלות שלו. מאוד מסוגר, יש שיראו אותו כפרנואיד או לפחות כאדם מאוד חשדן. הוא לא חזק במיומנויות חברתיות או בסמול-טוק, אבל הוא מאוד החלטי, לא ברור כמה הוא פתוח לשמוע עמדות או דעות. הוא מקבל את ההחלטות והולך איתן כל הדרך. הוא לא מפחד להגיד מה שהוא חושב, לפעמים בצורה בוטה עד אגרסיבית".

דודי ורטהיים עם אביו מוזי ועם מנכ"ל קשת אבי ניר / צילום: סיון פרג
 דודי ורטהיים עם אביו מוזי ועם מנכ"ל קשת אבי ניר / צילום: סיון פרג


חבר קרוב מנסה להסביר: "הוא מאוד ישיר ולאחדים זה נראה כמו בוטות, אבל אין לו שום כוונה לפגוע". מקורב אחר אומר: "אני יכול להבין למה יכולים לחשוב אותו לחשדן. זה בגלל שהוא לא איש של פוזות. אנשים אחרים, גם אם הם חשדניים, שפת הגוף החיצונית שלהם תהיה לבבית. הם יסתחבקו, יהיו נחמדים בעטיפה בזמן שהם בוחנים אותך בשקט. דודי הוא לא איש של עטיפות. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. הוא לא נהיה ישר חבר שלך, וכשמישהו פחות משחק את המשחק החברתי של העמדות פנים, אנשים יכולים לפרש את זה כחשדנות וריחוק".

רבים מאלה שמכירים אותו מסכימים כי הבחירה להתרחק מאור הזרקורים לא נובעת מפחד או מביישנות. ורטהיים, 61, שחי עם אשתו בתיה וששת ילדיהם - בני 16 עד 26 - ברמת השרון, קיבל, כך הם סבורים, החלטה מודעת להרחיק את עצמו ובעיקר את משפחתו מהעין הציבורית. "והוא גם נורא נהנה לאכול במסעדה למשל בלי שיזהו אותו", מוסיף אחד מהם.

בכלל, ורטהיים מתואר כטיפוס משפחתי, שנהנה לבלות עם משפחתו בטיולים. אם יש נושא שיחה, מעבר לעסקים, שבאמת מלהיב אותו, זה מכבי תל אביב, גם בכדורגל וגם בכדורסל, והוא גם חובב נלהב של ספרי היסטוריה. הוא ידוע כמי שאינו שוהה שעות ממושכות במשרדו, אבל בסביבתו מסבירים שהוא ממשיך לעבוד גם מחוץ למשרד.

הכוורת: "מטה" של מקורבים

אחד הדברים הייחודיים לשיטת הניהול של דודי ורטהיים הוא העובדה שהקיף עצמו במשך השנים במעגל של אנשי אמון, שתפקידם הכללי, מעבר לישיבה בדירקטוריונים של החברות שבשליטתו, אינו מוגדר רשמית. הם משתתפים בישיבות מטה על כל ההחלטות האסטרטגיות החשובות שהוא מקבל.

אחד מהם הוא יוני קפלן, בעבר נציב מס הכנסה, שאותו הכיר ורטהיים דרך חבר משותף. קפלן כיהן בכמה דירקטוריונים הקשורים לקבוצה - בתחילה אלוני חץ וקשת (לבקשת האב, וככל הנראה בהמלצת הבן) ואחר כך, לבקשת דודי, בדירקטוריון קוקה-קולה. בנוסף, הוא מונה לדירקטור גם במזרחי טפחות.

סיפור דומה לזה של קפלן הוא סיפורו של עו"ד אהרון נחומי, שהכיר את ורטהיים עוד בסוף שנות ה-90 כאשר ייצג קרן שהתעניינה בסטארט-אפ שהיה שייך לוורטהיים אחזקות. נחומי נשאב לאט-לאט גם הוא לסביבתו של ורטהיים וכיום כל עיסוקיו מתרכזים שם. הוא דירקטור באלוני חץ ובקשת וגם הוא "חבר מטה". כך גם רו"ח יואב נחשון, סמנכ"ל פיננסים ותכנון עסקי בחברה המרכזית שמשמש דירקטור בקשת.

עם אנשי האמון נמנים גם עו"ד בני רוטנברג שמייצג את החברה המרכזית למשקאות ואת קשת, ומנכ"ל קשת, אבי ניר. אגב, גם רוני קוברובסקי שמתגורר באותו רחוב ברמת השרון שבו מתגורר ורטהיים, נחשב בעבר למקורב אליו מאוד. כיום היחסים בין השניים הם ככל הנראה שונים בתכלית.

האם המעגל הזה נועד לסייע לוורטהיים בסוגיות של ניהול ולהוות מעין קבוצת תמיכה עבור מי שתחום הניהול אינו בא לו בטבעיות? רבים בשוק משוכנעים בכך עד היום. בסביבתו הודפים כמובן את הטענות.

ישיבות "המטה" של ורטהיים כוללות בדרך כלל את אותו גרעין קרוב שמנינו, כשאליהם מצטרפים מקורבים שונים על-פי הנושא הנדון. בתוך החדר, אומרים מקורבים, "הוא נותן יד חופשית להגיד מה שרוצים. אפשר להסתכל לו בלבן של העיניים ולהגיד: 'דודי אתה טועה'. זאת האווירה שהוא מייצר בחדר. אבל בסוף הוא זה שמקבל את ההחלטה".

האם ורטהיים עשוי גם לשנות את דעתו בעקבות הערות החברים? ייתכן שיעשה זאת בכל מה שנוגע להתנהלות, אבל "בהחלטות מהותיות, מספר הפעמים ששינה את דעתו שואף לאפס. הוא יודע מה הוא רוצה", מספרים המקורבים.

מצד שני, לאחר שנקבעת האסטרטגיה, מי שאמון על ביצועה מקבל יד חופשית להתנהל ולקבל החלטות בשטח. כך, למשל, מי שנכח במו"מ שניהלה קשת מול רשת על רכישת חלקה בחברת החדשות - שאותו ניהל רו"ח נחשון שהזכרנו - התרשם שנחשון פעל בלי צורך לחזור להתייעצויות אצל "הבוס". "הוא לא מתעסק במיקרו מנג'מנט", אומר אדם שעבד מולו.

החברה המרכזית: צל"ש או טר"ש

אל קשת, שיקרה מאוד ללבו של ורטהיים, נגיע בפרק הבא. זה הזמן לדבר על מקור העושר והעוצמה של האימפריה שלו: החברה המרכזית למשקאות, בעלת הזיכיון הבלעדי של קוקה-קולה בישראל, המחזיקה בנוסף לכך בבעלות מלאה גם את מחלבת טרה, את מבשלות ישראל המשווקת את קרלסברג וטובורג, את פריגת, את נביעות ועוד.

המחשה קטנה לכוחה של החברה ניתן לקבל מכך שב-2017 הודיעה הממונה על ההגבלים העסקיים, מיכל הלפרין, כי היא שוקלת לקבוע כי החברה ניצלה לרעה את מעמדה המונופוליסטי, והטילה עליה קנס של כ-62 מיליון שקל בכפוף לשימוע. ההחלטה הזו הגיעה לאחר חקירה שנפתחה על-ידי רשות ההגבלים בפברואר 2014 בחשד שהחברה המרכזית ניצלה לרעה את כוחה בנקודות מכירה קמעונאיות, בעיקר במזנונים שמוכרים שתייה קלה לצריכה מיידית. בינתיים, החברה הגישה בעניין ערעור שטרם נדון, כך שהקנס טרם שולם על ידה.

בשנה האחרונה טלטל ורטהיים את הספינה הוותיקה של החברה המרכזית והחליף בה את רוב הצוות הבכיר, לרבות הקברניט, קוברובסקי. מאחורי המהלך הדרמטי הזה רחשו לא מעט שמועות, אבל הסיפור המלא טרם סופר. תהליך הפרידה לא התחיל השנה, אלא לפני כמעט שלוש שנים, בעת שנדונה פרישתו של איציק תמיר, מי שהיה מנכ"ל פעילות ישראל של החברה. ורטהיים הודיע אז שהוא רואה בגיל 67 גיל פרישה, ואפשר להניח שקוברובסקי שהיה בן יותר מ-64, לא בדיוק אהב את הגזרה, גם אם התקשה להתקומם נגדה.

בסביבות החברה המרכזית טוענים שהמהלך לא נבע מרצון להיפרד מדמות ספציפית אלא מתפיסה כוללת. "הייתה שכבה שלמה של אנשים בגיל הזה ודודי חושב שמערכות צריכות את הדינמיות שלהן. היה רצון להצעיר את המערכת, לרענן, ורוני כבר היה בתפקיד 20 שנה כשמתחת הייתה שכבת ניהול מאוד מוכשרת שכבר הגיעה לגיל 50 או חצתה אותו, וחיזרו אחריהם בכל המשק. התחיל שם איזה בעבוע. דודי מסתכל לא לטווח השנה הקרוב אלא עשר שנים קדימה, והיה גם חשש שאנשים יברחו להם. החיסרון היה לאבד את הניסיון של רוני".

יחד עם זאת, כשוורטהיים הודיע על מדיניות גיל הפרישה הוא ידע, מטבע הדברים, בן כמה קוברובסקי, ולא מן הנמנע שראה בכך דרך אלגנטית להיפרד ממי שראה בחברה אחוזה ונחלה שלו. אנשים בסביבת החברה המרכזית גם מודים כי לאורך הדרך היו בין השניים לא מעט חילוקי דעות, אם כי טוענים ש"לא כאלה שהגיעו לפיצוץ".

כך או כך, בדיון פנימי שנערך באותם ימים בחברה הוחלט לא להוציא הודעה על העתיד לבוא כדי שקוברובסקי לא יהפוך ל"מנהל שעוד מעט הולך הביתה" וייאבד מסמכותו ומנהיגותו. להחלטה הזאת הייתה גם משמעות כספית: על-פי ההסכם עתיק היומין של קוברובסקי, מגיעות לו שנתיים "הודעה מראש", ואלה לא נכנסו לתוקף באותו המועד, אלא רק לפני חודשים אחדים, עם פרישתו הרשמית.

למחליפו של איציק תמיר מונה אז יורם שגיא במסגרת סדרה של חילופי מנהלים שהוביל ורטהיים, ובאוקטובר השנה החליף שגיא את קוברובסקי בתפקיד נשיא החברה כולה. לדברי גורם המכיר את הנפשות הפועלות, "שגיא היה המומלץ של רוני והבחירה של דודי".

לפני כשמונה חודשים, ב-30 ביוני 2018, מלאו לקוברובסקי 67 ואז החלו השיחות על הפרישה עצמה ועל תנאיה (קוברובסקי הוא למשל בעל מניות מיעוט בנביעות ובפעילות חו"ל, והיה צריך לסכם מה יעלה בגורל המניות הללו). באותה תקופה החלו גם הרינונים על חילוקי דעות בין ורטהיים לקוברובסקי. "ברור שדיונים כאלה, על פרישה אחרי כל-כך הרבה שנים, ילוו בחילוקי דעות", מנסה הגורם לעמעם את הדרמה הלא פשוטה שעברה על החברה. "זה טבעי, אבל לא היו הרמות קול או הטחות אשמה, ובראייה אחורנית, זה לא היה יכול להיעשות בצורה יותר מכובדת. זה נגמר בלחיצת יד ובחיבוק".

אחרים המצויים בפרטים מתארים אווירה מעט פחות אידילית. לדבריהם, כאשר ורטהיים קיבל את חלק הארי של המניות מאביו, לקוברובסקי לקח זמן להשלים עם בואו של "הילד" לחברה, ולתת לו את הכבוד הניתן לבעל הבית.

"לך לא היה לוקח זמן?", מגיב על כך אדם המכיר היטב את החברה. "רוני עבד עם מוזי הרבה מאוד שנים, בדרך כלל בטוב, ובשנים האחרונות לפני ההעברה, מוזי נתן לו המון יד חופשית, והוא התרגל לסגנון עבודה מסוים. כשמשנים למישהו את סדרי החיים, ברור שהוא נע בכיסאו בחוסר נוחות. אבל זה עבר בסדר. לא היו מריבות, טריקות דלתות או ברוגזים". כאמור, ישנן גם טענות אחרות.

"מה שרוני הרגיש, רק רוני יודע", מתייחס גורם המקורב לוורטהיים, שמתעקש כי למרות הכול מערכת היחסים בין השניים נותרה "טובה מאוד עם הערכה הדדית גדולה".

איך זה מסתדר עם כך שלקוברובסקי לא נערכה אפילו מסיבה לציון סיום עבודתו ארוכת השנים בחברה? גורמים המצויים בפרטים טוענים כי קוברובסקי הוא זה שלא רצה בכך, וכי בקרוב ייערך בדירקטוריון טקס מצומצם לציון האירוע.

ואחרי כל העניינים הפרסונליים בימים אלה עומדת החברה המרכזית בפני עסקה משמעותית בחו"ל: רכישת קלובר - חברה גדולה ופעילה - בסכום של כמיליארד שקל יחד עם שותפים. מדובר בעסקה שונה לחלוטין מכל העסקות שביצעה עד כה החברה המרכזית בחו"ל. סדרי הגודל הם שונים לחלוטין וכך גם הסיכונים. עסקה של צל"ש או טר"ש.

קלובר היא חברה המייצרת חלב ומיצים, והיא אותרה עוד על-ידי קוברובסקי. הרציונל לעסקה, כך מסבירים בסביבת החברה, פשוט: בישראל, החברה המרכזית כבר לא יכולה לצמוח משמעותית, כך שטבעי היה להעמיק את הפעילות בחו"ל, ובנוסף, "בדרום אפריקה אין הגבלות רגולטוריות על חלב כמו בישראל, ויש יכולת להתפתח בכל אפריקה".

בינתיים, העסקה תלויה באישור הממונה על ההגבלים במדינה, כיוון שאחת השותפות למהלך היא זכיינית קוקה-קולה בדרום אפריקה (אחת משתי זכייניות, הקטנה מביניהן), ויש עוד מכשול בדמות הפגנות של ארגוני BDS שכבר פנו לאחת השותפות האחרות לרכישה, קרן ברמסטון הבריטית, כדי שלא תחבור לחברה הישראלית. הקרן אומנם הודיעה ציבורית ש"תבחן את המהלך", אבל כרגע לא הודיעה לשותפות על שום שינוי או פרישה מהעסקה.

הריאליטי 2025/   צילום: טל גבעוני
 הריאליטי 2025/ צילום: טל גבעוני

קשת: ההלוואה והמחלוקת

החברה המרכזית היא הגוף העיקרי שדרכו מחזיק ורטהיים במה שמקורביו מכנים "הבייבי" שלו: שידורי קשת שבה הוא נמצא יחד עם אביו, מהמכרז הראשון בראשית שנות ה-90.

כילד נהג ורטהיים להתלוות לעתים לאמו, חסיה, שעבדה בטלוויזיה החינוכית והייתה אחראית על הפקת ובימוי הדיבוב של סדרות מיתולוגיות כמו "הלב" ו"נילס הולגרסון", ועם כניסת הטלוויזיה המסחרית לחיינו הוא היה זה שדחף את המשפחה להיכנס לעסק. בסביבת קשת יודעים לספר שדודי תמיד היה "מאוד אקטיבי עם אמונה מאוד גדולה בחזון של טלוויזיה מסחרית בישראל, והוא לא נבהל גם כשההתחלה של קשת הייתה קשה. הוא היה נחוש וראה קדימה".

אחרי ההתחלה הקשה הגיעו גם שנים טובות, אבל מאז המכרז השני על ערוץ 2 ב-2005, הטלוויזיה המסחרית בישראל היא כבר לא ממש עסק כלכלי. כל ערוצי הטלוויזיה בישראל נדרשו מאז להזרמות בעלים בהיקפים של מאות מיליוני שקלים, שספק אם מי מהם יראה אי פעם בחזרה.

ורטהיים, כאמור, לא נבהל אז מבור ההשקעות בתחום, והוא לא נבהל גם היום לנוכח האתגרים החדשים של השנים האחרונות. כך, למשל, כשהוקם אתר האינטרנט מאקו, בסוף העשור הקודם, במטרה ליצור לקשת דריסת רגל חיונית בשדה הדיגיטל, גם לאחר שנתיים של הפסדים בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים, ורטהיים תמך בו ללא סייג. מקורבים לקשת יודעים לספר כי בתחילת דרכו של האתר, כשאפילו המנכ"ל אבי ניר עצמו - האיש שמעצב את קשת בצלמו - החל להתלבט לגבי צדקת המהלך בשל הבעיות הטכניות שליוו את ההקמה, ורטהיים אמר לו: "אתה מאמין בדיגיטל? אז תמשיך".

אתגרי השנים האחרונות, שוב הביאו צורך להשקעות של מאות מיליונים בחברה שכאמור - כמו כל הענף - לא בדיוק מניבה רווחים. פיצול ערוץ 2 בנובמבר 2017 שלח את קשת ואת רשת להתחרות לראשונה ראש בראש, זו מול זו, ולעבור לשבעה ימי שידור מלאים, והתחרות הזו הייתה יקרה מאוד.

בקשת החליטו, למשל, להשקיע לא פחות מ-25 מיליון שקל ברכישת אפיק 12, שאכן סייע לה לבסוף לצאת כשידה על העליונה, כשהמתחרה רשת נאלצה להתמזג עם ערוץ עשר. המיזוג הזה יצא לפועל לא לפני שקשת נאלצה כאמור להשקיע עוד 120 מיליון שקל ברכישת חלקה של רשת בחברת החדשות שהחזיקו במשותף. וגם אחרי ההשקעה הזאת, בקשת לא ממש הורידו את הרגל מהדוושה, והוציאו לדרך את פורמט הריאליטי היומרני 2025, שבו הושקעו לפחות 80 מיליון שקל. כל ההשקעות האלה, מדגישים בסביבת החברה, הן אומנם חלק מהחזון שמוביל ניר, אך ורטהיים חולק אותו איתו בהתלהבות.

לכאורה, אפשר היה לחשוב שהדמות הדומיננטית בקשת תהיה דווקא האחות דרורית שמכהנת כיו"ר, אבל "יש מה שנמצא על פני השטח ויש מאחורי הקלעים", אומר אדם המכיר היטב את החברה. "בסוף היום, מי שדומיננטי זה דודי, גם במחיר חיכוכים בין האחים. כיוון שהוא לא יושב פיזית בדירקטוריון (מי שמייצגים אותו שם הם נחומי ונחשון) לא נוצר בדרך כלל עימות חזיתי או גלוי בין שניהם, אבל הוא זה שנותן את הטון באמצעות נציגיו".

אלא שהכלל הזה הופר לאחרונה. בקשת, כך פורסם, החליטו להיעזר בהלוואה של 130 מיליון שקל מבית ההשקעות אלטשולר שחם לצורך רכישת 50% מחברת החדשות, וזו גובתה בערבות מטעם בעלי המניות השונים בערוץ. בתגובה לכך שיגרה דרורית - שמחזיקה ב-37% ממניות החברה המרכזית למשקאות, הערבה העיקרית להלוואה - מכתבים שלא נענו בינתיים לדירקטוריון החברה המרכזית, שבהם היא טוענת שההחלטה על מתן הערבות התקבלה ב"מסלול עוקף דירקטוריון"; וגם שאין זה הוגן שהחברה המרכזית תעניק ערבות גם עבור חלקה בהלוואה של "ורטהיים אחזקות" - שבה לדרורית עצמה אין כבר אין החזקות.

דרורית, אגב, כבר אינה חברת דירקטוריון בחברה המרכזית מאז מאי 2018, אז עזבה כחלק מההסכם למכירת החזקותיה בוורטהיים אחזקות - ובמקומה מונה בנה, ארז גזית. יש לציין שככל הידוע, דרורית ורטהיים תומכת בתוכניות הפיתוח היומרניות של קשת, וקשה להניח שלא ידעה כי יידרש לכך מימון חיצוני, בין שבאמצעות הלוואת בעלים ובין שבאמצעות ערבות להלוואה חיצונית. נכון שזה לא מבטל בהכרח את עצם טענותיה על תקינות ההליך, או על כך שאין זה הוגן שהערבות תינתן גם עבור החברה הפרטית של אחיה, אבל ניתן להניח, אומרים מי שאומרים, שהמניע לפרסום הטענות הוא אחר.



"אני לא רוצה להשתמש במילים כן היה דיון (בדירקטוריון החברה המרכזית) או לא היה דיון", מגיב על הטענות אדם בסביבות החברה. "לא כל דיווח הופך לדיון, אבל ברור שהעניינים האלה דווחו בדירקטוריון בהשתתפותו הפיזית של ארז גזית ולא עלתה התנגדות. נכון שמדובר בסכום משמעותי, אבל במונחים של חברה כמו החברה המרכזית זה לא 'סקופ השנה'. על פרוצדורה תמיד אפשר להתווכח, בעיקר בחברה פרטית, למרות שבחברה המרכזית חושבים שגם הפרוצדורה הייתה מאה אחוז. אבל גם אם היה משהו לא מדויק, אז על זה לצאת בהתקפה נגד אחיה ולירות בתוך הנגמ"ש?".

אי אפשר גם להתעלם מזה שוורטהיים אחזקות תופסת טרמפ על הערבות של החברה המרכזית.

"כשבא גוף גדול כמו אלטשולר שחם, הוא רוצה מולו כערב גוף גדול מסוים, אבל ורטהיים אחזקות מחויבת לחלקה בדבר הזה ברמת האגורה - ולא ברמה מוסרית אלא ברמה משפטית".

ולמה בעצם מתעלמים מהמכתבים שלה ועד כה עוד לא ענו עליהם? זה מתקבל כסוג של זלזול.

"הם צריכים להתנהל עם עצמם כפי שהם חושבים לנכון. אם מישהו כותב מכתבים - הם לא עובדים אצלו. הם יענו בזמן הנכון, אין התעלמות".

ההשקעה בחברת החדשות היא כאמור לא ההשקעה הגדולה היחידה שעל הפרק. בחודש שעבר יצא לדרך פרויקט הריאליטי השאפתני 2025 שנועד להציב אלטרנטיבה לריאליטי "האח הגדול" שעבר לידי היריבה רשת 13. אלא שלמרות ההשקעה הכספית הגדולה בבניית מעין "עיר עתידנית" סמוך ליבנה, הרייטינג התגלה כמאכזב, והתוכנית, לפחות בעונתה הראשונה, כבר לא תגשים את הציפיות ממנה.

"לא תמיד פוגעים בול", מודים בסביבות קשת, "בעסקים בכלל, ובטח בטלוויזיה, אתה לא יכול להצליח במאה אחוז. אבל שיעור ההצלחה שלנו טוב מאוד. גם בכוכב הבא בעונה הראשונה לא הגיעו ליעדים שרצו, ואחר כך זה המריא". מקורבי ורטהיים אומרים שהוא "יודע שפורמט זה כמו סטארט-אפ, כשאחוזי ההצלחה לא ידועים מראש, וברור לו שמכיוון שזה פורמט חדש, מעלים אותו לא מבושל לגמרי ומעבדים תוך כדי תנועה".

"אבל", הם טוענים, "דודי רחוק מלהרים ידיים לגבי התוכנית". 2025 היא רק נדבך באסטרטגיה יומרנית נוספת של קשת - הקמת "רגל שלישית" (בנוסף לטלוויזיה ולדיגיטל) באמצעות החברה הבינלאומית KI (קשת אינטרנשיונל) שעוסקת במכירה ובהפצה של פורמטים בעולם, בעיקר כאלה שקודם הוכיחו את עצמם על המסך בישראל.

בסביבת החברה יודעים לספר כי היא צומחת יפה, נהנית מהפריחה העולמית בתחום התוכן הטלוויזיוני ואף הפכה לאחת מעשרת המפיצים הגדולים בעולם. "ועדיין", כפי שאומר אדם בסביבת ורטהיים, "זה גוף בחיתוליו. הוא מצליח, אבל צריך זמן ומשאבים, והסיכונים הם כמו בעולמות הסטארט-אפ. צריך לתת לה רוח גבית ולתמוך בחזון של ניר".

אלוני חץ: צרות של עשירים

בינתיים, לפתחו של ורטהיים תעמוד ב-2019 הכרעה מסוג אחר לגמרי: באופן מוזר, בעוד חוק הריכוזיות מאפשר לו להחזיק במקביל בחברה המרכזית למשקאות ובבנק מזרחי טפחות, הוא לא מאפשר להחזיק במקביל לבנק גם באלוני חץ (החברה המרכזית לא מגיעה לרף המחזור השנתי שנקבע בחוק, 6 מיליארד שקל, ולא לרף האשראי של 6 מיליארד שקל).

אלוני חץ היא חברה שוורטהיים נמצא בה שנים ארוכות. הוא נכנס להשקעה בה (באמצעות ורטהיים אחזקות) ב-1996, כשעוד הייתה רחוקה ממה שהיא עכשיו. "נתן חץ והוא מאוד מתאימים", אומר גורם המכיר את הנפשות הפועלות, "שניהם עם רגליים בקרקע, לא עוסקים באספירציות, נטועים בעולם המציאות". בעוד חץ מממש מדי פעם מניות, ורטהיים רק קנה עוד. אפילו ב-2008, כאשר החברה נקלעה למצב קשה ורבים ברחו ממנה.

מה מידת השפעתו על החברה? "דודי לא עושה מאמץ להתבלט איפה שלא צריך, ונתן הוא איש הנדל"ן, אבל אין ספק שלדודי היה חלק משמעותי בצמתי הכרעה, כמו הכניסה לארצות הברית ועכשיו לאנגליה", אומר הגורם. אז עכשיו ורטהיים יצטרך להחליט אם להישאר עם ההשקעה המצוינת באלוני חץ או עם ההחזקה המצוינת בבנק מזרחי טפחות. צרות של עשירים.

שולט גם בחדשות: המהדורה של ורטהיים חזקה מכל האחרות יחד | יונתן כיתאין

מאז המיזוג בין רשת לערוץ עשר לפני קרוב לחודשיים, קשת - שהייתה הגוף החזק גם ערב המיזוג - מפגינה עליונות ברורה בנתוני הצפייה. כל עוד המאבקים הללו נוגעים לצפייה בתוכניות הריאליטי והבידור, החשיבות הציבורית שלהם היא נמוכה יחסית, אך כשמדובר בנתונים שנוגעים למשדרי החדשות, עשויה להיות להם חשיבות לא מבוטלת.

יונית לוי /   צילום: יחצ
 יונית לוי / צילום: יחצ


כפי שניתן לראות מן הנתונים המצורפים, המהדורה המרכזית שמשודרת מדי ערב בשמונה באפיק 12, זוכה לרייטינג ממוצע שהוא לא רק גבוה משמעותית מזה של המתחרה המרכזית, "החדשות 13" (לשעבר "חדשות 10"), אלא גם גבוה יותר מן הרייטינג המצרפי של כל שלוש המהדורות המתחרות יחד. עם זאת, לפחות נכון לעכשיו, האיום הוא בעיקר בגדר איום פוטנציאלי. הרגולציה בתחום התקשורת, שמושמצת רבות - בדרך כלל בצדק - על היותה אנכרוניסטית ומסורבלת, יצרה את חברות החדשות של שני הערוצים המסחריים כגוף נפרד, עם דירקטוריון ש-40% ממנו הם נציגי ציבור (כולל יו"ר). המצב הזה, יחד עם העובדה שעד כה החזיקו בכל ערוץ בעלי מניות רבים, יצר חוצץ יעיל יחסית בין בעלי ההון לעיתונאים, והוביל לשתי חברות חדשות "נקיות" ואפקטיביות.

ועדיין, המצב כמובן אינו מושלם, וכמה דוגמאות שעלו במהלך השנים באתר ביקורת התקשורת "העין השביעית" ממחישות כי כעת - עם צמצום מספר הבעלים - יש לעקוב אחריו ביתר קפדנות. כך, למשל, על-פי בדיקת האתר, כשברשות ההגבלים החליטו ב-2017 לקנוס את קוקה-קולה, חדשות 2 (הגלגול הקודם של "החדשות") סיקרו את ההחלטה באופן המוצנע והנוח ביותר עבור החברה. מחדשות 2 נמסר אז בתגובה כי "החלטת הרשות סוקרה - בדיוק ככל נושא כלכלי - בתוכניות השונות של החברה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988