"התיירים מעלים את מחירי הדירות בתל-אביב. זו רק שאלה של זמן עד שתתעורר מחאה נגדם"

רגע לפני האירוויזיון ומצעד הגאווה אחריו, שצפויים להביא לגל של תיירים, ד"ר ערן כתר, חוקר תיירות, מסביר בראיון ל"גלובס" מה מפריע לתיירים שמגיעים לכאן, למה אסור לבלום את משכירי הדירות ב–Airbnb, מאמין שאילת צריכה לשנות גישה, וחושב שישראל לא מממשת את הפוטנציאל שלה

ד"ר ערן כתר / צילום: טל חפץ
ד"ר ערן כתר / צילום: טל חפץ

מדינת ישראל בכלל והעיר תל-אביב בפרט דרוכות לקראת בואם של אלפי תיירים לאירוויזיון שיתקיים בחודש מאי הקרוב. ההערכות האופטימיות מאוד מדברות על כ-15 אלף איש שיגיעו לכאן, בנוסף ל-5,000 אנשי צוות ותקשורת, ואין ספק שכל אחד מהם, אם תהיה לו חוויה חיובית כמובן, הוא בבחינת שגריר פוטנציאלי של ישראל שנמצאת בתנופה תיירותית. הבעיה מתחילה כשהתיירים מגלים שיקר לבקר כאן, בטח כשהם נתקלים בישראלי המכוער - זה שעושק אותם עוד בשדה התעופה עם מחירון שונה וגבוה כמובן.

בראיון מיוחד ל"גלובס" מסביר ד"ר ערן כתר, חוקר במחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללת כנרת, איך מונעים את התופעה, ומה ישראל צריכה לעשות כדי להגדיל את מספר התיירים.

4.1 מיליון תיירים הגיעו בשנה שחלפה לישראל, רבים מהם שילמו מחיר זול על הטיסה, אבל אז הם גילו שלא זול כאן.

"ישראל היא יעד יקר וסקרים מגלים שנושא התמורה בעד הכסף מציק מאוד לתיירים שמבקרים כאן, במיוחד על רקע הגידול העולמי בתיירות והפיכת התיירות למוצר המוני. יותר מ-40% מהתיירות היוצאת מאירופה היא של ה'מילניאלס' - דור גלובלי וטכנולוגי שרואה בתיירות חלק מהחיים ולא מותרות. מבחינתם, החופשה היא לא פועל יוצא של 'כמה אני מרוויח והאם אני יכול להרשות לעצמי לנפוש', אלא חלק אינטגרלי מהחיים. זה מאפיין גם את הדור הזה בארץ: 'אם אין כסף לדירה אז לפחות נהנה מהחיים וניסע לחו"ל'".

ישראל היא יעד שמושך את תיירי המילינאלס?

"זה קורה, אבל לאט. עדיין כ-40% מהמבקרים כאן הם קהל צלייני מבוגר יחסית. ישראל נהנית מהגידול בתיירות של דור המילניאלס באופן פרופורציונלי. אירועים כמו האירוויזיון או מצעד הגאווה מושכים קהל אחר, כזה שהיינו רוצים לראות כאן יותר".

אבל מדובר בקהל שמחפש פתרונות לינה זולים שההיצע שלהם בישראל נמוך מאוד.

"נכון שיש ביקוש למקומות לינה זולים בכל העולם, אבל גם הסגמנט הזה עובר שינוי. לא כל מי שטס בלואו קוסט הוא תייר לואו באדג'ט. אנחנו מזהים מגמה של תיירים ורסטיליים שמשלבים באותה נסיעה גם שהות בהוסטל עם עוד 10 אנשים בחדר, וגם לנים במלון ספא יוקרתי. מנגד, גם ההוסטלים מתחזקים וב'סלינה הוסטלס' למשל, שנחשבת לאחת מהרשתות הצומחות בעולם ושצפויה לפתוח השנה גם סניפים בישראל - כבר גובים 60-70 דולר ללילה.

"המגמה החדשה היא להעניק ערך מוסף לתייר. מלונות הבוטיק של בראון או אברהם הוסטל מבינים את זה והם משחקים משחק אחר. כל אחד מהם אמנם מתמחר את השהות אחרת לגמרי, אבל ההבנה היא משותפת: המיטה היא לא הלב, אלא החוויה. זה טרנד עולמי והוא מחלחל גם לכאן".

התיירים שאוהבים לבקר בישראל
 התיירים שאוהבים לבקר בישראל

"התייר מחפש היום חוויה אחרת"

לצד הגידול בבתי המלון וכניסת רשתות עולמיות מענף ההוסטלים, גם תחום ה-Airbnb משגשג, ובעיקר בתל-אביב שבה לפי הערכות כ-10,000 דירות להשכרה לטווח קצר - יותר מאשר חדרי המלון בעיר. לאחרונה עלה הנושא לכותרות כשהחברה הודיעה כי החליטה להסיר מהמאגר שלה 200 נכסים הממוקמים בהתנחלויות. ההודעה עוררה מהומה, שבשיאה קבע שר התיירות, יריב לוין, שיש להגביל את פעילות Airbnb בכל הארץ. עד אז הפגין לוין גישה סלחנית כשטען שיש להסדיר את התחום אבל "בצורה פשוטה".

בניגוד לערים כמו ניו-יורק שיצאו במתקפה על חברת שיתוף הדירות ודרשו לחייב אותה להעביר מידע על הדירות, כאן הענף לא מוסדר ומתנהל בעיקר מתחת לרדאר. אז נכון שעיריית תל-אביב הודיעה כי תטיל מס מוגדל על משכירי דירות Airbnb לתקופה של יותר מ-3 חודשים בשנה, אלא שעדיין נדרש אישור לכך ממשרד הפנים המפקח על צווי הארנונה; ובתקופת בחירות אין כמובן מי שיעסוק בכך. כך שמצד אחד אסדרת התחום הפרוץ מתבקשת, אבל מצד שני, כל עוד מספר התיירים המבקרים בישראל נחשב עדיין לנמוך יחסית (פחות מחצי מהאוכלוסייה), נראה שיש מי שנוח לו שהמצב יישאר כמות שהוא.

"אסור לבלום את ענף הדירות להשכרה לטווח קצר", אומר כתר. "ב-2007 רק 1% מהתיירים שביקרו בישראל הצהירו שהם לנו בדירה, ובשנה שעברה קפץ המספר ל-10%. תייר רוצה תמורה טובה יותר לכסף, לצד חוויה אותנטית - מה שקשה לקבל היום במלונות בתל-אביב. יש כאן סוגיות ברורות של השפעה על התושבים ועל יוקר המחיה, אבל כדי לייצר צמיחה בתיירות נדרש היצע משמעותי של מקומות לינה במחירים נגישים.

"מבחינת היזמים, הדירות הללו הן פועל יוצא של כלכלה משותפת ו’כלכלת החלטורות’ שמקטינות את סף הכניסה לתעשיית המלונאות. לא צריך להשקיע 100 מיליון שקל כדי להקים מלון. מספיק לרכוש או לשכור דירת מגורים ולהשכיר אותה - והנה הפכת למלונאי". 

את הפוטנציאל הזה זיהה דוד פתאל כשהרשת בבעלותו נכנסה בסוף 2018 לתחום השכרת הדירות לטווח קצר לתיירים, בשלב הזה באמצעות שלושה בניינים בתל-אביב. לצד מי שטען שמדובר במהלך מתבקש התואם לביקוש, היו מי שטענו שלפתאל בשני כובעיו - כמלונאי וכבעלים של דירות להשכרה - יהיה אינטרס מנוגד באשר לצורך באסדרה של התחום. "מה שפתאל עשה היה לזהות נכון את ההזדמנות, ואני מניח שעוד מלונאים יצטרפו אליו על רקע ההיתכנות העסקית", אומר כתר. "מבחינתו אין ספק שמדובר במהלך נבון. יש ביקושים תקפים ואם הוא לא יענה עליהם אז מישהו אחר יעשה את זה. למלונאים יש גם יתרונות לעומת בעל דירה 'רגיל' בהיבט של אמינות, איכות השירות והיתרון הכלכלי לגודל - ופתאל הבין גם את זה. הביקושים משתנים, ומי שלא יזוז מספיק מהר יישאר מחוץ למשחק".

"מעבר לכך, מלונאים חייבים להבין שהתייר מחפש היום חוויה אחרת: גם להיזרק על הספה בדירה במרכז העיר וגם לבוא במגע עם תיירים אחרים - ומישהו צריך לספק את הביקוש הזה. לפי נתוני הלמ"ס, ב-2018 התיירות לישראל גדלה ב-14%. באותה התקופה הגידול במספרי הלינה במלונות היה של כ-9%. הפער הזה משקף בדיוק את הביקוש של התייר - מאות אלפי לינות שלא נעשו במלונות".

יש מי שטוען שישראל לא מממשת את פוטנציאל התיירות הגלום בה. לשם השוואה, בליסבון לבדה ביקרו 12.7 מיליון תיירים בשנה שעברה. מה דעתך על כך?

"בעבר היו דוחות שהצביעו על כך שהמספר הריאלי של תיירים בישראל הוא 6 מיליון. אבל אסור להסתכל רק במונחים של השוואות, אלא מבחינת קיבולת הלינה, כושר הנשיאה של האתרים התיירותיים והעומסים שייווצרו בגלל כמות המבקרים בהם".

בערים כמו ליסבון או ברצלונה קמו תנועות מחאה נגד מאסות של תיירים שמפריעים לחיי השגרה. אתה חושב שמחאת ה”אובר טוריזם” צפויה להגיע גם אלינו?

"יש כ-10,000 דירות Airbnb בתל-אביב ויום יבוא והתושבים ידרשו את זכותם על העיר שבה הם גרים וימחו על כך שהתיירות פוגמת באיכות החיים שלהם. זה רק עניין של זמן עד שיוקם אוהל בשדרות רוטשילד שמוחה נגד התיירים שאחראים למחירי הנדל"ן בתל-אביב. תיירים שיושבים במרפסת בדירת Airbnb ב-2:00 לפנות בוקר וצוחקים בקול זה דבר שיכול להצית כעס, ועיריית תל-אביב כבר יוזמת מהלך של התערבות.

"באוסטרליה למשל, שנחשבת למפותחת מאוד מבחינה תיירותית, שמים את הדגש לא על הגדלת מספר התיירים אלא על הארכת משך הביקור במדינה. במקביל נעשה שיווק ייעודי במדינות שמהן מגיעים התיירים שמכניסים הכי הרבה כסף. משך הביקור בישראל עומד על 8 ימים בממוצע, ואם נפעל להאריך את השהות ביום נוסף זה יהיה רווחי יותר מהגדלת מספר התיירים בעוד 8%-10%".

"תשאולי ביטחון ממושכים מייצרים נזק"

המלונאים בישראל טוענים שהמדינה מעודדת את התייר הישראלי לצאת לנפוש בחו"ל. מה דעתך על זה?

"במקום שיתלוננו כדאי שיחשבו איך הם מייצרים יותר ערך ומביאים את התיירים אליהם ולא לדירת אירוח. המפתח הוא לא להגיד מה היה ומה עשו לי, אלא איך אני פועל נכון. קחי למשל את העיר אילת. יש מי שטוענים ששדה התעופה רמון הוא קרש הצלה לעיר שעליו שילמה המדינה למעלה מ-1.7 מיליארד שקל. עכשיו נשאלת השאלה האם החולה יבריא או שלנצח יישאר תלוי בסבסוד של חברות התעופה על-ידי הממשלה (חברות תעופה זרות שנוחתות ברמון מקבלות מענק של 60 אירו על כל נוסע - מ.ר.ח).

"במקום להתלונן על יוקר התשומות, אילת חייבת לשנות גישה ולחשוב איך לייצר מוצר אטרקטיבי שנותן תמורה לעלות הביקור הגבוהה בעיר ולהפסיק להפנות עורף לתיירות המדבר. אנשים לא מגיעים מאירופה כדי לבלות שבוע שלם באילת והעיר לא יכולה להישען רק על תיירים מקומיים. בעלי אטרקציות כמו טיולי ג'יפים או צימרים צריכים להבין שהגבינה זזה. הם לא יוכלו לחיות כך לנצח מבלי לערוך שינויים מתבקשים. צריך להתקדם מהגישה של 'טוב לי 2 לילות ביד מ-8 לילות על העץ'".

זה המסמר האחרון בארון הקבורה של ענף הצימרים בישראל?

"הצימרים סובלים משיעורי תפוסה נמוכים מאוד ורבים מהם כבר יצאו מהשוק. נשארו צימרים משני הקצוות - כאלה שמציעים מחיר משתלם למשפחות, או היוקרתיים. וגם כאן, בדומה לתיירי החוץ, תיירי הפנים מחפשים ערך. הפתיחה של כביש 6 צפון היא איום נוסף לצימרים כיוון שהנגישות המוגברת מאפשרת ביקורי יום שלא דורשים לינה. מצד שני, זה מייצר פריחה של חוויות יומיות-משפחתיות. היכולת למשוך את התייר להישאר ללון היא באמצעות שיתופי-פעולה ואירועים שנמשכים מעבר ליום אחד - פסטיבל בננות או חובזות".

בארגוני התעופה והתיירות קוראים למדינות לערוך חישוב מסלול מחדש באשר למגבלות דוגמת חובת ויזת תייר. גם ישראל צריכה לחשוב אחרת?

"ברור שזאת חובה, בעיקר אם מסתכלים על הגידול בתיירות היוצאת משווקים מתפתחים. לא מזמן, ארגנו כאן כנס תיירות וניסו לשכנע את רשות ההגירה שתאפשר למשתתפים מהודו ומתאילנד להיכנס למדינה. זאת הייתה מלחמה אבודה מראש. הפער בין האסטרטגיה והחזון ובין מה שקורה ביומיום הוא תהומי. ברמת התיאוריה אנחנו רוצים להפוך את התהליך של הוויזה וגם את הליך הכניסה הפיזי לישראל לקל יותר; ומצד שני, אנחנו פועלים בעולם מורכב. תשאולי ביטחון ממושכים ומתישים בנתב"ג מעיבים על כל החוויה של התיירים כאן. אני קורא פוסטים של תיירים שביקרו בישראל וזה מאוד משמעותי בחוויה שלהם. הם מספרים איך השפילו אותם, איך התייחסו ודיברו אליהם. זה מכתים לגמרי. אני מבין את השיקול הביטחוני ולא נכנס לזה, אבל בטוח שניתן לנהל את התהליך בצורה הרבה יותר שירותית ומכבדת.

"למשרד התיירות אין שליטה על ההליך הביטחוני בנתב"ג, וגם הם מודעים לחלוטין לנזק שזה מייצר. יש לא מעט תיירים שמצהירים שלא יבואו לכאן כי הם נוסעים עסקיים שמבקרים במדינות כמו דובאי או שהיו בעבר בלבנון. הם אומרים לי: 'שמעתי מה עוברים בשדה תעופה שלכם ולכן לא נגיע'. התשובה היחידה שלי היא שהם צודקים". 

"אירועים ביטחוניים כבר פחות משפיעים על התיירות" 

ענף התיירות הוא הראשון שמושפע מאירועים ביטחוניים. עד כמה התייר רגיש למה שמתרחש במדינות שאליהן הוא שואף לנסוע, ועד כמה המצב בישראל שביר?

"אם בעבר לפיגוע טרור הייתה השפעה ישירה על התיירות, היום זה כבר פחות קורה. אירועי טרור בערים גדולות בעולם דוגמת פריז, ברצלונה או לונדון נתנו תחושה שמשברים הם חלק מהחיים ושצריך להמשיך לחיות. גם העובדה שרמת הרגישות התקשורתית ירדה, כולל הדיווחים על המתרחש בתל-אביב או בירושלים ואופי הדיווחים שהוא פחות דומיננטי מבעבר - משפיעה.

"בנוסף, מדינות שידעו פגיעה בתיירות בגלל אירועים ביטחוניים או מדיניים הבינו שההשקפה של התיירים היום היא אחרת. החזרה של תיירים למדינות כמו טורקיה או מצרים לא התרחשה מעצמה. בטורקיה הממשלה לקחה את השבת התיירות כפרויקט לאומי, השקיעה סכומי עתק ועשתה זאת דרך מענקים ושיווק חכם. אחד הדברים שעשו בטורקיה היה לבחון מאילו מדינות התיירות לא ירדה בעקבות אירועים ביטחוניים והבינו שמדובר ב'תיירות איסלאם' שמגיעה בין היתר מסעודיה, מירדן, ממצרים ומבחריין.

"בעקבות כך המדינה יזמה קמפיינים לסגמנט הזה של תיירים ועודדה מלונאים להסב את המלונות לכאלה שיתאימו לצורכי התייר המוסלמי. כך למשל, הוענקו מענקים למלונות שהקימו בתי תפילה, בנו בריכות שחייה נפרדות לגברים ולנשים, או שינו את מיקום השירותים כך שלא יפנו לכיוון מכה. זה הוכיח את עצמו. עד אירועי המשבר טורקיה משכה אליה 40 מיליון תיירים בשנה ועכשיו היא חוזרת למספרים האלה. טורקיה יושבת על המשבצת של 'value for money' והמדינה מוכנה לעשות כל שיידרש כדי להשיב אליה תיירים. שם אפשר להזיז מהלכים עם השקעות עצומות וממוקדות, ואנחנו רק יכולים ללמוד מכך.

"גם מצרים עשתה מהלכים דומים. יותר מ-100 אלף ישראלים יצאנו השנה מישראל לסיני. הם נוסעים מנימוקים של ים וכיף ותמורה בעד עלות, אבל איש לא טוען שבטוח שם. כך שהשיקול הביטחוני מפנה את מקומו לשיקולים אחרים". 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988