לא הסתקרן, לא בדק: המחדלים של היועמ"ש בבירור "הנתון הסודי" בפרשת הצוללות

"הנתון הסודי" שגרם לרה"מ להסיר את ההתנגדות למכירת הצוללות למצרים אפילו לא סיקרן את היועמ"ש • תגובתו תמוהה עוד יותר לאור העובדה שהפרקליטות לא טרחה לבדוק עד כה את המידע שהיה מונח מול עיניה, ולפיו נתניהו החזיק במניות בחברה שנמכרה לספקית של טיסנקרופ • פרשנות

אביחי מנדלבליט / צילום: תמר מצפי
אביחי מנדלבליט / צילום: תמר מצפי

1.

המכתב ששלח אתמול (א’) היועץ המשפטי לממשלה, ד”ר אביחי מנדלבליט, בעניין מכירת הצוללות הגרמניות למצרים, סתר את גרסת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שלפיה מנדלבליט נחשף ל”נתון הסודי” הקשור למכירה. אבל לא פחות חשוב מכך: המכתב חשף את מנדלבליט כאדם שהתנהג, לכל הפחות, בחוסר סקרנות ביחס למקרה הזה.

כי מה בעצם מעיד היועמ”ש שקרה כאן? בא אליו נתניהו בעיצומה של חקירת הפרשה הכה-רגישה ומציע לו לשתף אותו באחד הסודות הגדולים ביותר של המדינה: הסיבה שבעטייה נתניהו לא התנגד למכירת הצוללות מגרמניה למצרים, למרות הסיכון הביטחוני העצום לכאורה שנשקף לישראל ממהלך כזה.

היה מצופה מהיועמ”ש לברר את המידע שנתניהו מוכן למסור, קודם כול כי יש בו פוטנציאל להפיג כל חשש או טענה שנתניהו פעל ממניעים לא ענייניים בהחלטתו לאפשר את מכירת הצוללות למצרים. אבל מעבר לכך, משום שזה פשוט מאוד מסקרן.

הסקרנות גורמת לאנשים לנסות ולהגיע למידע ולברר אותו עד תום, לחתור לבירור האמת, ולכן היא אחת התכונות החשובות ביותר לפרקליט, לשופט, לסנגור.

ומה עושה מנדלבליט לפי עדותו שלו? מוותר, מתפייס ונרגע. נמנע מקבלת המידע. או כלשונו של היועמ”ש במכתב ששלח באמצעות עוזרו, גיל לימון, לתנועה לאיכות השלטון: “מאחר שנתון סודי זה לא היה דרוש באותו מועד לחקירה הפלילית, הוחלט בשעתו - על דעת כל גורמי החקירה והאכיפה הנוגעים בדבר - שלא נדרש להעמיק ולברר מהו הנתון הסודי האמור”. בהסבר הזה של מנדלבליט יש פרדוקס קטן - אם בחרת שלא להעמיק ולברר את הנתון הזה, איך אתה יכול לדעת בוודאות שאין חשד לפלילים בהתנהגות נתניהו?

2.

ויתור היועמ”ש על בירור “הנתון הסודי” שהוביל את נתניהו לטענתו שלא להתנגד למכירת הצוללות למצרים, מצטרף למחדל הנוסף של הפרקליטות, המשטרה והיועמ”ש בחקירות נתניהו ותיק הצוללות - העובדה שהמידע על אודות המניות שהחזיק נתניהו בחברה שרכשה “גרפטק אינטרנשיונל”, שהייתה ספקית של תאגיד טיסנקרופ, היה מונח להם “מול העיניים”, אך הוא לא נבדק עד היום.

המידע על ההחזקות המשותפות של נתניהו ובן דודו האמריקאי, נתן מיליקובסקי, היה מצוי אצל מבקר המדינה מקיץ 2009, והוא היה מצוי בידי המשטרה במסגרת חקירת תיק 1000, במסמכים שנתפסו בחקירה ועסקו בקשרי נתניהו ומיליקובסקי. גם מוסד היועץ המשפטי לממשלה, לאו דווקא מנדלבליט כפרסונה, אבל כמוסד - חייב היה להכיר את המידע על מניות נתניהו-מיליקובסקי. במוסד היועמ”ש יש אנשים שתפקידם לעקוב אחרי דיווחים של שרים למבקר המדינה, אפרופו הסדרי ניגוד עניינים והצהרות הון למיניהן. כלומר, יש גורם במערכת הכפופה למרותו של מנדלבליט שתפקידו היה להכיר את הדיווחים על מניות נתניהו ולהעביר אותם למעלה. באופן אירוני למדי, אלמלא הקמצנות של נתניהו, שפנה לוועדת ההיתרים של מבקר המדינה לקבלת המימון ממיליקובסקי, המידע על המניות לעולם לא היה יוצא שוב לאוויר העולם.

הביקורת על היועמ”ש לא אומרת שמנדלבליט פעל כאן בזדון או ש”מפגיני פתח תקוה” צדקו בביקורת החריפה שהם מתחו עליו. המפגינים, שהגיעו עד סמוך לביתו הפרטי של היועמ”ש בפתח תקוה, לבית הכנסת שבו הוא מתפלל, לסופרמרקט שבו ערך קניות לשבת, טענו שמנדלבליט מטייח את חקירות נתניהו. שהוא לעולם לא יעמיד לדין פלילי את ראש הממשלה. ב-28 בפברואר נתן היועמ”ש תשובה ניצחת להאשמות הללו נגדו כשהגיש כתב אישום חמור נגד נתניהו בגין קבלת שוחד בתיק 4000 (פרשת בזק) ובגין מרמה והפרת אמונים בתיקים 2000 (פרשת פגישותיו עם מו”ל “ידיעות אחרונות”, ארנון מוזס) ו-1000 (פרשת המתנות שקיבל מארנון מילצ’ן וג’יימס פאקר).

אמנם גישתו של מנדלבליט ביחס לשחיתות לכאורה של נתניהו בשלושת התיקים היא באופן משמעותי מרוככת יותר מזו שהציגו פרקליט המדינה, שי ניצן, ופרקליטת מיסוי וכלכלה, ליאת בן-ארי, אבל היא עדיין מגובה ברובה בעמדות של פרקליטים בכירים נוספים. ובכל מקרה, היא לחלוטין לגיטימית ומקצועית.

ואולם, כאמור, בתיק הצוללות הסיפור מהזווית של היועמ”ש נראה אחר. כמעט למן הרגע הראשון של החקירה, התקבלה התחושה שמנדלבליט העדיף להימנע מאי הנעימות הכרוכה עבורו בחקירה באזהרה של נתניהו בתיק הרגיש הזה, שעוסק בסוגיות ביטחוניות, ולא ב”עוד” מערכת יחסים מושחתת לכאורה עם מו”ל של עיתון או מיליארדר.

מנדלבליט דבק בעמדה הזאת גם כשמקורבי נתניהו, דוד שמרון, דוד שרן ואחרים נעצרו ונחקרו, והמשטרה אף המליצה להגיש נגדם כתב אישום בתיק 3000. והנה עכשיו, היועמ”ש כמעט נגרר בעל כורחו בלחץ חשיפות העיתונות לבדיקת המידע שעד היום לא נבדק.

3.

עורכת “גלובס”, נעמה סיקולר, כתבה אתמול כי הצוללות והמניות הן, בעיקרן, שתי פרשות שונות. בעיקרו של דבר, סיקולר צודקת. ובכל זאת, קו אחד מחבר בין שתי הפרשות. לקו הזה קוראים: נתן מיליקובסקי. מילקובסקי, בן דודו ומקורבו של נתניהו, היה דירקטור ובעל מניות בחברת “גרפטק אינטרנשיונל” שעשתה עסקים עם יצרנית הצוללות טיסנקרופ, עד אוגוסט 2015. כלומר, בתקופה שבה קיבלה ישראל החלטות בעניין רכש הצוללות, וגם בתקופה שבה נתניהו החליט שלא להתנגד למכירת הצוללות מגרמניה למצרים.

עצם העובדה שנתניהו ידע על האינטרסים הכלכליים של מילקובסקי בעת הזו, מהווה ניגוד עניינים חריף לכאורה שיכול להגיע עד לכדי הפרת אמונים.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988