"משולש הגבולות" מספק את האקשן הוא הטוב ביותר שראינו מאז "משימה בלתי אפשרית: התרסקות"

"משולש הגבולות", התקף גבריות קולנועי שהתווסף ממש עכשיו לבנק הסרטים של נטפליקס, מתגלה כסרט אקשן מהנה • ביקורת

מתוך הסרט / צילום: נטפליקס
מתוך הסרט / צילום: נטפליקס

על פניו, שום דבר מזה לא היה אמור לעבוד. ב-2019, סרט אקשן נטול הומור ומודעות עצמית כמעט לחלוטין, שאותו יהיה אפשר לצרוך רק על מסך הטלוויזיה או המחשב, טובע בטסטוסטרון כאילו ארנולד שוורצנגר עדיין מסתובב עם שיער ארוך וסילבסטר סטאלון עם בנדנה, נראה כמו רעיון רע במיוחד. אבל איכשהו, "משולש הגבולות", התקף גבריות קולנועי שהתווסף ממש עכשיו לבנק הסרטים של נטפליקס, מתגלה כמהנה להפליא, ולאו דווקא בקטע אירוני. למעשה, אירוניה היא הדבר האחרון שתמצאו פה, אבל האקשן הוא הטוב ביותר שראינו מאז "משימה בלתי אפשרית: התרסקות", ובשביל צפייה ביתית מהנה זה בהחלט עושה את העבודה.

אוסקר אייזק, בן אפלק, צ'רלי האנם ("המלך ארתור"), גארט הדלאנד ("פרחים בבוץ") ופדרו פסקל ("נרקוס") מגלמים חמישה אנשי צבא סופר מיומנים לשעבר, שהאזרחות לא עשתה עימם חסד. יחד הם יוצאים לג'ונגלים במשולש הגבולות בין ברזיל, קולומביה ופרו, על מנת לעצור בעצמם פושע רב עוצמה, ועל הדרך גם לשדוד את ההון הבלתי נתפס המתחבא באחוזתו המבודדת. כמובן שהדברים לא בדיוק מסתדרים על הצד הטוב ביותר, והחמישייה מוצאת את עצמה במסע הישרדות מסוכן בשטחים הפראיים, וכמובן המצטלמים להפליא, של דרום אמריקה.

על אף שהוא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, ומרגיש כמו הפנטזיה האולטימטיבית של החי"רניק המורעל, "משולש הגבולות" הוא בידור לפי הספר. כבר מהרגע הראשון האקשן מתחיל עם פיצוצים ומרדפים שיכולים להביא לקוצר נשימה גם אצל הצופים בבית, ורק הולך ומאמיר לכדי כמה רגעים שישאירו אתכם על קצה הספה.

עם זאת, חלק הארי של המערכה הראשונה, שבה החבורה שלנו מתאגדת ומחליטה לצאת למשימה, הוא בהחלט השלב החלש ביותר, ומרגיש שהולך בתלם של כל סרטי השוד אי פעם מ"הג'וב האיטלקי" ועד "אושן 11". אבל ברגע שעוברים את זה, והסרט לוחץ על הגז, הוא הופך להיות מסע מסחרר למדי, כזה שאפילו ניתן קצת להצטער שלא נחווה אותו על המסך הגדול.

את הסרט כתב מי שעשה קריירה מלובשי המדים, העיתונאי שהפך לתסריטאי מארק בול. ב-2009 בול החזיר את הצבא לאוסקר עם הזוכה הגדול של אותה שנה, "מטען הכאב", והוא חתום גם על התסריטים של "כוננות עם שחר" ו"דטרויט", שאותם ביימה קת'רין ביגלו. הפעם היא חתומה רק כמפיקה, כאשר את הגה הבימוי קיבל ג'יי.סי שנדור ("הכל אבוד", "שנה קשוחה מאוד"), עוד יוצר שמאוד אוהב לבחון את הנושא הזה של גבריות, כוח וכסף.

בול יודע איך לבנות סיפור קצבי ושנדור מתגלה כבמאי פעולה משובח. יחד עם המוזיקה הסוחפת (כל שירי הפסקול נראה שנלקחו מהאוסף "יואו, איזה גבר אני" שבטח עדיין נמצא ברכב של אבא שלכם) והשחקנים שכבר הוכיחו כמה פעמים בעבר שהמסך אוהב אותם, "משולש הגבולות" מתגלה כגוש אסקפיזם מושלם להעביר איתו שעתיים.

צרו איתנו קשר *5988