"לא נעים לדעת שיש אנשים שרוצים לפגוע בי. מאבטח לא שומר עליי מפני אויבים, אלא מפני העם שלי"

סתיו שפיר לא דמיינה שיבוא רגע שבו לא תרגיש בטוחה ללכת ברחוב • אבל זה מה שקורה בעקבות סערת המאבק שהובילה לפסילת מועמדות בן-ארי לכנסת, ועכשיו היא מסתובבת עם מאבטח צמוד • בראיון ל"ליידי גלובס" היא מספרת על האיומים על חייה, על הצבא שיש לה ברשתות ("בזכות הטכנולוגיה לא ישבתי אף פעם לבד בכנסת") ועל מי שניסה לסכל את בחירתה במפלגה • "ליידי גלובס"

סתיו שפיר / צילום: שי פרנקו
סתיו שפיר / צילום: שי פרנקו

לסתיו שפיר נורא לא נעים להסתובב עכשיו בתל-אביב. היא רגילה לדווש ברחובות על אופני עיר עם סל קטן מקש מקדימה, לעצור מדי פעם ולדבר עם אנשים, או לנסוע באוטובוס ממקום למקום. עכשיו, עם המאבטח שהוצמד אליה בהחלטת משמר הכנסת, המשטרה והיחידה לאבטחת אישים, היא נבוכה לשבת בבתי הקפה הקבועים שלה, הפסיקה לרכוב, וגם לא ביקרה בסופר מרקט או במכולת, כי ממש לא נוח לה לגרור אותו אחריה במעברים ולעמוד לידו בקופה.

"ביום שישי אחד סיימתי רצף של כמה חוגי בית והייתי חייבת לאכול בוריקה", היא מתוודה בפניי בשיחה שהתקיימה רגע לפני הבחירות, כאילו הלכה לשדוד בנק ולא לרדת על מאכל משמין וזול, "אז עברנו בשוק הכרמל, עצרנו ליד הדוכן וברחתי משם. אני רגילה לחיות חיים פשוטים, גרה בדירה שכורה, והסיטואציה הזאת לא נעימה ומביכה אותי, למרות שהמאבטחים מקסימים ממש".

המהפך הזמני הזה בחייה התחיל בסוף פברואר, כששפיר הגישה עתירה לוועדת הבחירות המרכזית בבקשה לפסול את מועמדותו של מיכאל בן-ארי ממפלגת ‘עוצמה יהודית', שהתמודד לכנסת במסגרת איחוד מפלגות הימין. כשהתייצבה מולו ומול איתמר בן גביר בוועדת הבחירות המרכזית, התפתח ביניהם דין ודברים סוער, ואחרי שאמרה, "כנכדה לסבים וסבתות שניצלו מתופת השואה ובאו לכאן לבנות בית לעם היהודי - אני מתביישת שאנשים בעמנו בחרו בדרכם של בן גביר ובן-ארי", היא גם חטפה תביעת דיבה עך סך חצי מיליון שקלים, בטענה שכינתה את בן- ארי 'נאצי'. 

כשסירבה לקבל את כתב התביעה, אמרה: "הם לא יאיימו עליי ולא יאיימו יותר על אזרחי ישראל", אבל כמה דקות אחר כך כבר זכתה למתקפת איומים טלפונית ולהודעות מגורמים עלומים בסגנון: 'מכות חשמל לתוך המוח השמאלני שלך זה מה שיעזור', 'אני ירצח אותך יא בת זונה, ישרוף אותך יא כלבה', 'שיישבר לך הרגל, תקבלי שיתוק בגרון', מה, שכאמור, הקפיץ את רשויות החוק, שעצרו עד כה שלושה חשודים באיומים.

היא מתעקשת שהיא לא פוחדת. אין לה שום כוונה לתת לתומכי 'עוצמה יהודית' או לגורמים אחרים שממררים לה עכשיו את החיים, וגורמים לה לחיות בסוג של כלוב, את העונג להרגיש שהצליח להם. וכדרכה, היא מעדיפה לשטוף את הרגשות בדיבור אידיאולוגי נלהב, למרות שאני בטוחה שלפגוש בכל חוג בית אנשים עם רצח בעיניים שצועקים לה במגאפונים 'זונה', ו'לכי לעזה', זה תענוג מפוקפק מאוד. אבל היא נחושה לא לוותר.

"כשאני מגיעה לאשדוד ואנשים ממלאים פאב ובאים לשמוע אותי, ומגיעים חמישה בריונים שמקללים וכמעט הולכים מכות עם תומכים שלי, זה מצב מטורף. זה לא שמאבטח שומר עליי מפני אויבים, אלא מפני העם שלי. פעם אחת אלה עיתונאים, פרקליט שמעורב בחקירות רוה"מ, או רמטכ"ל שצועקים לו ‘רבין מחפש חבר', והכול מתחיל בראש הממשלה. הוא משחק באש, וזה מזכיר לי את ההסתה נגד יצחק רבין. בבחירות הקודמות זה היה נגד הערבים ועכשיו הוא מסית נגד כולם. זה שהוא נותן לגיטימציה לאנשים שמעודדים טרור ואלימות, זה מסוכן לדמוקרטיה".

אחרי דיון בבג"צ, ניצחת. בן־ארי לא יכהן בכנסת הבאה. טוקבקיסטים טענו שלא נלחמת ככה גם נגד חנין זועבי בזמנו.
"אנחנו במפלגה עתרנו נגדה. אין פה שאלה בכלל, אני אהיה הראשונה שאצא נגד מי שמקדם טרור. לזועבי היה הכי מתאים לשבת עם סמוטריץ'".

עכשיו העלבת גם אותו.
"שניהם לאומנים קיצוניים שלא רוצים דמוקרטיה. בכנסת יש חברים שקשה לי לשמוע את הדעות שלהם, אבל לא העליתי על דעתי לנקוט בפסילה, כי זה צעד מאוד קיצוני שמיועד למי שמסכן את הדמוקרטיה. כשעמדתי על הדוכן מול ועדת הבחירות, הבאתי טקסטים של דן מרידור ומיקי איתן, מבקשת הפסילה שלהם את כהנא. לצערי, לא מצאתי תמיכה בתוך הליכוד של היום לבקשה שלנו".

תגידי, את פוחדת?
"זה לא נעים ולא פשוט".

שאלתי אם את פוחדת.
"לא נעים לדעת שיש אנשים שרוצים לפגוע בך".

והשינה בלילות?
"אחרי 18 שעות עבודה כל יום, תאמיני לי שאני נרדמת מצוין".

סתיו שפיר / צילום: שי פרנקו
 סתיו שפיר / צילום: שי פרנקו

נגד הכוחות הכי מסוכנים

אפשר היה לצפות מהקולגות ממפלגת ה'עבודה', שיזנקו להגנתה מיד עם הישמע האיומים, ובטח אחרי שהפכה לאישיות מאובטחת, אבל חוץ מעמיר פרץ ואבי גבאי, שהיה חייב לעמוד לצידה מתוקף תפקידו, ואולי לא בהכרח מחיבת יתר, שאר החברים בחרו בזכות השתיקה והותירו אותה לבד במערכה. היא אומרת שקיבלה תמיכה מעוד כמה ח"כים.

ממי למשל?
"עזבי שמות".

מי החברים שלך במפלגה?
"אני לא עושה מחנות. יש לי חברים טובים ואני נמצאת עם כולם ביחסים קרובים".

ובכל זאת, מעטים התייצבו לצידך. הדם הרע זורם לכם בוורידים, למרות הניסיונות להפגין חזית מאוחדת.
"יש מחנות ויש אנשים שעושים חישובים פוליטיים, זה מצער וצריך לתקן את זה. כשאני קמה בבוקר, אני יודעת שאני יוצאת לקרב עם סיכון להיפגע. את רוצה חומת מגן מאחורייך".

במפלגה אין לך.
"יש לי את הציבור ואני חייבת להודות לו. אנשים מבוגרים ממני בהרבה הציעו לשמור עליי פיזית. המפלגה הצטרפה אליי לעתירה והרבה מהח"כים תמכו. האם זה היה צריך להיות גורף? בוודאי. אבל אני לא סופרת מי תמך ומי לא".

אולי גם הם פוחדים מהפעילים של 'עוצמה יהודית'.
"הלכתי נגד הכוחות הכי מסוכנים בפוליטיקה. יש פוליטיקאים שלא מוכנים לקחת את הסיכון הזה, ושוכחים שפוליטיקה היא גם הקרבה".

בן הזוג והמשפחה בטח משתגעים מדאגה.
"הם יודעים במה בחרתי. הכי קל להיות פוליטיקאי בקונסנזוס, אבל אני באתי לפוליטיקה לשנות".

אולי האמנים הרבה יותר אמיצים מהפוליטיקאים. נמאס להם לסתום את הפה.
"צריך לשאול מה קרה לפוליטיקאים שלא מוכנים להגיד שכל אזרחי ישראל שווים. עיתונאים לא מפסיקים לשאול אותי, תשבו עם הערבים בקואליציה? ואני מתקנת - אתם בטח לא מתכוונים לכל הערבים, נכון? מה חושבת ילדה ערבייה מחיפה, שאמורה להרגיש ישראלית לחלוטין? להפוך את כל ערביי ישראל לאויבים זה מביש, מסוכן ונורא לדבר ככה.

"אז כשקמה רותם סלע, אישה אמיצה וחריפה, ומצטרפות אליה יעל אבקסיס, מירי מסיקה וקרן פלס, שימי לב שכולן נשים, זה מדהים בעיניי. אמנים פחדו לדבר והחומה הזאת נפרצה. האמנים כל כך משמעותיים בגלל ההשפעה שיש להם על הציבור, בעיקר על הצעירים. אנשי תרבות תמיד היו בחזית".

ואז קם יאיר נתניהו וקורא להחרים את מירי מסיקה ולפגוע בפרנסתה.
"לא מעניינת אותי העמדה של בני משפחתו של נתניהו. אני כן מעריכה את האמנים שאומרים את דעתם, כי תפקידה של האמנות היא לדבר את האמת ולומר אותה".

גם את האמת הימנית של אריאל זילבר ועמיר בניון?
"עמיר בניון הוא אחד האמנים האהובים עלי, למרות שאני לא מסכימה עם הדעות שלו. זה לא סותר. אנחנו חייבים להבין שהשתיקה משפיעה על החברה שלנו לרעה. פאשיזם נשמע לאיילת שקד כמו בושם, כשפאשיזם נוהג להשתמש בדמוקרטיה כדי לחסל אותה ומי שנותן לזה לקרות הוא שותף בהרס הדמוקרטיה, שהיא אחד הערכים שהכי חשובים לי".

סתיו שפיר / צילום: שי פרנקו
 סתיו שפיר / צילום: שי פרנקו

רימיתי אותה ואת עצמי

היא בת 33, ילידת נתניה, בת לרו"ח ומורה, הבכורה משלושה. שפיר חיה את שני הקצוות, מצד אחד שולטת בטכנולוגיה, מחוברת כל הזמן, ומהצד שני ילדת טבע מתבודדת, רוחנית ומוזיקלית, שיכולה להיזרק בשום מקום באוהל ולהרגיש על גג העולם. מאז שהיא זוכרת את עצמה אהבה לטייל, במיוחד במדבר.

"ההורים היו רבים לאן נטייל בסוף השבוע, אבא אהב את המדבר ואמא, מורה לתנ"ך וגיאוגרפיה, את הצפון. הייתה החלטה בבית שלא טסים לחו"ל עד שלא מטיילים בכל שבילי ישראל. הכרנו כל פרח, כל סיפור מאחורי האתרים. בשלב מוקדם מאוד מאסתי בבית הספר. מאוד השתעממתי וחיפשתי דרכים ללמד את עצמי דברים. אחד הזיכרונות המוקדמים שלי הוא מכיתה ב'. אני זוכרת את עצמי חושבת, מה, יש לי עוד 11 שנים לשבת פה? הייתי מהילדים שמסיימים לעבור על הספרים כמה ימים אחרי שחילקו אותם, הייתי בחוג למחוננים".

בת בכורה קלאסית עם 'ראש זקן'.
"איכשהו הלימודים היו בעיניי עונש ומאוד אהבתי ללמוד מתמטיקה, ספרות, מוזיקה. כשהייתי בת חמש הגיעה העלייה הגדולה מבריה"מ ולבניין שלנו בנתניה עברו המון מורים לפסנתר. ההורים שלחו אותי לחוג פסנתר שכונתי בחנות כלי זמר, עשרה ילדים ליד אורגנים, ואז עברתי ללמוד אצל המורה סופי באופן פרטי. הייתה לי שמיעה מוזיקלית, לא אהבתי להתאמן והיה לי קושי ללמוד את התווים, אז עשיתי לסופי תרגיל. בכל פעם כשבאתי לשיעור ביקשתי ממנה לנגן לי את היצירה שהייתי צריכה ללמוד, והייתי חוזרת עליה משמיעה. ככה רימיתי אותה ואת עצמי הרבה זמן, וכמובן ששילמתי על זה מחיר כשרציתי לכתוב את המוזיקה שלי ולא שלטתי בכתיבת תווים. אחרי כמה שנים התחלתי לתופף והייתה לי להקה, אחר כך למדתי לנגן על עוד אצל יאיר דלאל, וגם על כינור".

כל כמה חודשים יוצא סרטון שלך מנגנת על הפסנתר במשכן, למשל, את "TOY".
"בזמן הפיזי אני לא מנגנת הרבה, אבל אני מנגנת המון בראש, גם ברגעים יותר קשים בפוליטיקה. יש אנשים שעושים מדיטציה כדי להירגע, אני מלחינה מנגינות בראש או על הנייר. בשנים האחרונות הפוליטיקה הפכה לשדה קרב אלים, ואצלי, כשאני רואה אי צדק, אני מיד נשאבת פנימה ונכנסת בו בכל הכוח בגישה לא פשרנית, שמייצרת מאבקים אינטנסיביים בלתי נגמרים. רוב הימים שלי בכנסת יכולים להתחיל בשש וחצי בבוקר, עם פגישות עבודה, מליאה, ישיבות עד אמצע הלילה ובין לבין מאבקים, לחץ, עומס, ואיכשהו אני מצליחה לקחת כמה שניות, כמה דקות, תוך כדי עשייה, ומתמסרת למוזיקה. זאת המתנה שלי".

מה את שומעת בדרך לירושלים?
"בדרך כלל אני עובדת בנסיעה, אבל בשעות מאוחרות מאוד, כשאין למי להתקשר או לסמס, אני שומעת את קנדיס לאמאר, מגי רוג'רס, מכירה אותה? היא מדהימה".

וחופשות? מצליחה לנסוע ולהתנתק?
"מאוד מעט".

לפעמים צריך לא לעשות כלום.
"אף פעם לא ידעתי מה זה להיות מרוכזת בכלום. אני משרתת ציבור ואני נמצאת בשליחות כל הזמן, והזמן שיש, אף פעם לא מספיק לי. אם מתקשר אליי מישהו בשש בערב בשישי ומבקש עזרה, לא אגיע מיד כדי לפתור את זה? קשישים שלא יכולים לצאת מהבית ואין להם מה לאכול, אמא חד הורית בדיור ציבורי שזרקו אותה מהבית ואין לה ולילדים איפה לגור, ואת חייבת למצוא לה דירה באופן מיידי, לגייס רהיטים".

וכשהיא מנסה לתפוס כמה דקות של פסק זמן לבד באיזה צימר, פאב, או במרדף אחרי שיטפונות עם בן הזוג, שאולי שטרית, היא איכשהו מוצאת את עצמה עומדת מול קהל ומדברת. כמו לפני חודש, כשחזרה מאוחר ברכב מכנס הנדל"ן באילת והחליטה לישון בנאות סמדר, קיבוץ בערבה העוסק בבנייה מדברית, אומנות וחקלאות אורגנית ומתבסס על קהילה לומדת שיתופית, הסטייל שהיא אוהבת. אחרי שנת לילה מדברית מעולה, הלכה לאכול ארוחת בוקר בחדר האוכל. תוך כמה דקות הצטרפו אליה עוד ועוד חברים, למה שהפך לחוג בית ספונטני, כי חופשה זה לחלשים והלהבה הג'ינג'ית מ'העבודה', לא יודעת לשבת בשקט.

אם לא הייתי עוצרת אותה בגופי, גם הפגישות שלנו היו הופכות תוך רגע לרב שיח בניצוחה. אנשים אוהבים אותה, עוצרים אותה ברחוב, ניגשים בבית הקפה, מבקשים לשאול משהו, סלפי, מתחילים לנאום פוליטיקה, והיא בגישה סימפטית, אבל בריחוק מסוים, שטבוע באישיות שלה, מקשיבה בתשומת לב, עונה, מפנה לעוזרים שלה בעיות אקוטיות, נמצאת כל הזמן בתפקיד.

לבד במדבר בגיל 14

כשהייתה תלמידה, דווקא לקחה לעצמה לא מעט חופשות יזומות מבית הספר ויצאה לטייל לבד, בלי להודיע להורים. בגיל 14 נסעה לבד ללילה במדבר וישנה בשק שינה מתחת לכוכבים. "זה קרה כמה פעמים. הייתי מסתובבת, כותבת, מנגנת לבד, לילה וחוזרת".

פחד אלוהים.
"במדבר אף פעם לא פחדתי, זה מקום מאוד בטוח בעיניי. תמיד כשאני מטיילת אני מרגישה מאושרת, כי ברוב המקרים אני פוגשת את הטוב שבעולם, אנשים שעוזרים אחד לשני. את יודעת מתי ההורים היו הכי רגועים? כשהייתי בקורס טיס והם ידעו שהבסיס סגור".

למה לא סיפרת להם שאת נוסעת לבד למדבר? לא הגיע להם לדעת איפה את?
"לא רציתי להעמיס עליהם עוד דאגות".

כששפיר אומרת עוד דאגות, היא מתכוונת לדאגה קבועה לאחותה הקטנה שיר, היום בת 28. דאגה שמלווה את כל בני המשפחה, שהפכה כמעט טבעית ביומיום של בני הבית. מעין חוש שביעי, מאוד מפותח, שמשגיח עליה. "מגיל צעיר היה צריך לשמור על שיר", קולה מתרכך. "כשהייתי קטנה חשבתי שהיא תגדל ותהיה כמו כל האחיות הקטנות של החברות שלי. מאוד התאמצתי ללמד אותה לכתוב, לנגן, כי שיר מאוד מוזיקלית, וזה כלי התקשורת הכי עשיר שיש לי איתה, קו ישיר אליה. אני זוכרת שכשהייתי בת שמונה ניסיתי ללמד אותה לנגן על פסנתר. במקום תווים הדבקתי מדבקות צבעוניות על הקלידים, וכשזה לא הצליח, הייתי קצת מתוסכלת".

שיר גרה היום עדיין בבית של ההורים.
"צריך להבין שלגדל ילד אוטיסט זאת מטלה עצומה על ההורים, בעיקר כשאין כסף בבית, כי המדינה כמעט ולא נותנת עזרה. הם חייבים להיות אקטיביים כל הזמן, לדאוג למלווה להסעה, לסייעת, לקחת לחוג ולתרפיה. היום אמא מנהלת חשבונות ועובדת עם אבא, ויש להם משרד קטן. תחשבי כמה קשה להיות עצמאי גם בלי לטפל בילד אוטיסט. זה כמו לעבוד בשלוש עבודות במקביל, וככל שהילד גדל, גם הצרכים שלו גדלים, וצריך המון אנרגיות כדי לנהל מאבק מול המוסדות, אלה חיים בסחרור שלא עוצר. תמיד הטיפול בה היה של כולנו".

בילדות כעסת שבמקום לשחק עם חברות את צריכה לטפל באחותך?
"אף פעם לא כעסתי, רק הרגשתי אשמה".

אשמה?
"אשמה שהיא לא זוכה לחוות את החוויות שאני זוכה להן. חייתי בחוויה של חוסר הצלחה, כי כמה שלא השקעתי בה, והשקעתי בה המון, זה אף פעם לא הגיע להצלחה מלאה. היא אף פעם לא תהיה כמו כל אדם רגיל אחר, תמיד זה כרוך במאמץ גדול. לפני הגיוס יצאתי לשנת שירות בטבריה בגרעין שהקמתי. במשך המון זמן היו לי ייסורים קשים איך אני יוצאת מהבית ומשאירה אותה בלעדיי".

הרגשת שההורים מצפים שתטפלי בה?
"בחיים לא נאמר המשפט, אנחנו צריכים שתהיי עם שיר עכשיו, אולי כי אף פעם לא היה צריך לבקש ממני. מה שכן, העובדה שגדלתי עם ילדה שהמגבלה שלה מאוד מוחשית ונוכחת, גרם לי לרצות להצליח, להרגיש שאני חייבת להתנסות בהכל. גם כשלא הייתי מגיעה לבית הספר הייתי ניגשת למבחנים ומצליחה. בתיכון העדפתי לקחת טרמפים לאוניברסיטת ת"א ולהיכנס להרצאות בפילוסופיה כשומעת חופשית.

"בכיתה י"א המנהלת זימנה אותי ואת ההורים ואמרה שאם אמשיך לא להגיע לבית הספר ירחיקו אותי. שאלתי, מה אכפת לכם? במילא מה שחשוב לכם זה המבחנים, והעבודות והציונים שלי מאוד טובים, מה אתם רוצים ממני? אצלנו בבית, כשהייתי מביאה 98 במבחן, היו שואלים אותי איפה טעיתי. זה היה השיח, ולא למה לא הלכתי לבית ספר. הייתי סקרנית, למדתי לבד, אבל המסגרת לא התאימה לי".

ביקשתי שייתנו לי זמן

כשהודחה מקורס טיס, עברה להיות כתבת בעיתון 'במחנה', ואחרי השחרור למדה סוציולוגיה ועיתונות בלונדון. עם שובה כתבה לאתרים ואחר כך חתכה ללימודי תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת ת"א. ב-2011, כשפרצה המחאה החברתית, עבדה כעורכת ב-'xnet'. ומכאן התגלגל הסיפור הידוע. היא פגשה בדפני ליף בעת התנעת הקמת המאהל ברוטשילד, והצטרפה להנהגת המחאה. כמי שדגלה בפוליטיזציה של המחאה והזדהתה עם השמאל, הדרך לפריימריז של מפלגת העבודה הייתה יותר מטבעית.

באופן חריג, עם כניסתה לכנסת, שפיר נלחמה להגיע לוועדת הכספים, שנתפסה כסוג של שעמומון. למי יש כוח לצפות בחברי כנסת מזוגגי עיניים, שמרימים את היד שוב ושוב בהצבעות אינסופיות, על אלפי סעיפים עמוסי מספרים ומעוררי פיהוק. היא הרגישה בחושיה המחודדים שהגיעה לקודש הקודשים של המשכן, שבו היא יכולה לפרוע את צ'ק המאהל ברוטשילד.

באמצע מאי 2013 אישרה הממשלה החדשה בראשות בנימין נתניהו את תקציב המדינה הדו שנתי, וחברי הכנסת יצאו לפגרת הקיץ. שפיר הייתה בטוחה שאחרי ההצבעה המתישה על חוק ההסדרים, נגמרה סאגת ספרי התקציב עבי הכרס, וכשהגיעה לישיבתה הראשונה של ועדת הכספים אחרי אישור התקציב, הופתעה לגלות על השולחן שלה חוברת עבה עם טבלאות ומספרים. כששאלה את יו"ר הוועדה, ח"כ ניסן סלומיאנסקי, במה מדובר, הוא מלמל לעברה, "שטויות, עניין טכני, מצביעים והולכים".

זה בדיוק מה שצריך היה להגיד לצעירה האנליטית, שלא חותמת על שום דבר לפני שהיא קוראת אותו לעומק. "ואז אני פותחת את החוברת", היא נזכרת ברגע שהקפיץ אותה מעמדת פעילה חברתית לנבחרת ציבור עם ניבים מחודדים, "ורואה בסעיף הראשון קיצוץ של מיליארד וחצי שקלים מהביטוח הלאומי. גיליתי שזאת שגרה. הח"כים היו מצביעים אוטומטית, בלי לקרוא את המספרים, לפעמים הם בכלל לא היו מגיעים, אז היו"ר היה מצביע פה אחד, וככה קוצצו והועברו עשרות מיליארדים בלי שאף אחד יפקח עליהם.

"מה ידעתי אז? הייתי ח"כית חדשה וביקשתי שייתנו לי זמן לעבור על החומר. פרצה מהומת אלוהים, כולם התנפלו עליי. אחרי ויכוחים, היו"ר הסכים לתת לי חמישה ימים כדי ללמוד המון טבלאות. היו לי שני עוזרים שעשו עוד מיליון דברים במקביל, ולא היה לנו סיכוי להצליח לעמוד בזה בכל כך מעט זמן".

כחיית רשת מיומנת, שהכירה היטב את נפלאות הטכנולוגיה והאפקטיביות של הרשתות החברתיות עוד לפני המחאה, החליטה שפיר לשתף את העוקבים שלה במצוקה ושאלה אם יהיו מוכנים לעזור לה לעבור על החומר. "ביקשתי מהאוצר להעביר לי אותו למייל והייתי בטוחה שתוך רגע הכול אצלי. אמרו לי שם שאין להם איך להעביר לי את החומר במייל. סלומיאנסקי אמר לי להפסיק לסבך עניינים ולשלוח את העוזר שלי לקחת את הדפים.

"תוך 24 שעות היו לי 120 מתנדבים, הצעיר שבהם תלמיד תיכון והמבוגר פנסיונר של האוצר. העוזרים שלי ואני סרקנו במשך שעות את הדפים, העלינו אותם לרשת, המתנדבים שלחו לנו סיכומים ואנחנו עברנו עליהם. באוצר מאוד לא אהבו את השימוש ברשת ופרסום המספרים לכל העולם, ובאו אליי בטענות. אחרי חמישה ימי עבודה מסביב לשעון גילינו, בין היתר, העברות למוסדות דת, קיצוץ לתושבי עוטף עזה, ואת כל הסעיפים הבעייתיים הבאתי לוועדה. גורמים שהיו רגילים לקבל כספים אוטומטית, התחילו לאיים עליי.

"בלי השימוש בטכנולוגיה ובציבור שמחובר אליה, לא הייתי יכולה לשנות את האופן שבו מועברים הכספים בוועדה. בזכות הטכנולוגיה, אף פעם לא ישבתי שם לבד. לשנות היום מערכות גדולות זה בלתי אפשרי בלי שהציבור יתגייס ויהיה איתי ממש בחדר, ואני מכניסה אותו באמצעות הפייסבוק, האינסטגרם והטוויטר. היכולת הזאת חשובה פי כמה כשאת נמצאת באופוזיציה. ואת יודעת מה גיליתי? שגם לחלק מחברי האופוזיציה ההצבעות האוטומטיות האלו היו מאוד נוחות, כי בדרך הם יכלו לקמבן גם לעצמם משהו".

כצעירת חברי הכנסת אז והיום, הרבה יותר קל לך להיות מחוברת לטכנולוגיה, זה יתרון משמעותי על אחרים.

"אין לרלוונטיות הטכנולוגית שום קשר לגיל. יש חברי כנסת מבוגרים שפעילים מאוד ברשתות החברתיות ושולטים בשיטות החדשות והעכשוויות של הפוליטיקה, וצעירים שאין להם מושג. וזה לא המקרה היחיד".

בדיחות על קבלת שוחד

אחד ההישגים הגדולים שלה כחברת כנסת הוא הקמת ועדת השקיפות שבראשה עמדה בכנסת היוצאת, ועדה שחרטה על דגלה לקדם את חופש המידע ושקיפותו לציבור. היא הציפה דרכה סוגיות הקשורות לתפקוד הממשלה, כמו היעדר תקציב לתוכנית הצפון, תפקוד לקוי של מנהלת תנופה שטיפלה במפוני גוש קטיף, והתקשרויות בעייתיות של משרדי ממשלה עם חברות ייעוץ חיצוניות.

מנגד, החלה לצוץ ביקורת על כך ששפיר, שטיפחה תדמית של לוחמת אימתנית, בעצם מייצרת הרבה רעש וכותרות, ופחות עבודה משמעותית. את החבטה הכי קשה בתדמיתה הכמעט מושלמת, קיבלה דווקא מכיוונו של ח"כ לשעבר מיקי רוזנטל, הקולגה מהמפלגה, שאמר: "שפיר לא עצרה שקל בוועדת הכספים". בעקבות אמירתו, 'מקור ראשון' מצא כי כשכיהנה כממלאת מקום בוועדה, התייצבה ל-22 דיונים בלבד מתוך 289 שהתקיימו במהלך השנה (ראוי לציין כי על ממלא מקום אין חובת נוכחות בדיוני הוועדה).

אני מעמתת אותה עם הנתונים. היא משיבה: "'מקור ראשון', העיתון שמייצג את אנשי הבית היהודי, שהעורך שלו היה נוכח ביום שבו המפלגה פוצלה, שם מטרה לחסל אותי בפריימריז, עד שנאלצתי לפנות באמצעות עו"ד כדי שיפרסמו תגובה שלי על ההכפשות הקשות שלהם".

מה המוטיבציה שלהם ללכלך עלייך?
"בין היתר, דברים שחשפתי לגבי כספים שהוקצו למפוני גוש קטיף ולא הגיעו ליעדם וגם על החטיבה להתיישבות. כשכבר הכניסו תגובה שלי, הם קיצצו אותה. בבית היהודי היו מבוהלים כשגיליתי שכסף שהיה אמור להיות מועבר למפוני גוש קטיף לא הגיע ליעדו. הייתי חיילת בהתנתקות, ועשר שנים אחר כך אני יושבת בוועדת כספים ומבינה של-400 משפחות מפונות אין עוד בית.

"לא האמנתי. חשבתי שלא העבירו כספים. חיפשתי את הרישומים במנהלת סלע ותנופה שמונו לטפל במפונים, ולא מצאתי. פניתי שוב ושוב ולא נעניתי. זאת התעללות של המדינה במפונים תחת שלטון נתניהו, נושא כל כך ברור וכל כך רגיש, ובשום מקום לא הופיע תיעוד. זימנתי את משרד החקלאות ומשרד השיכון לוועדת השקיפות והכספים, והם לא נתנו תשובות איפה 13 מיליארד השקלים. הצלחתי לקבל דיווח רק על שמונה מליארד מתוכם, ומיליארדים נעלמו. אגב, 100 מיליון מתוך הסכום שולמו לעורכי דין. את קולטת?

"התחילו לצעוק עליי מהימין, איך אני מעיזה להתעסק בנושא של מצביעים שלא שלי. מה זאת השטות הזאת? אנשים בלי בית, עשר שנים. אני מברכת על זה שיצאנו מעזה, אבל המדינה חייבת לדאוג למי שפינתה".

הסיכול הממוקד שניסה לעשות לך יו"ר העבודה, אבי גבאי, בפריימריז, הוא הרבה יותר חמור וכואב מזה של מקור ראשון.

היא שותקת לרגע. לצאת נגד 'מקור ראשון' זה יותר פשוט מלהתנגח בגבאי, שעשה כל מאמץ להציב אותה במקום לא ריאלי ברשימה לכנסת, בניגוד, למשל, לאיציק שמולי, בוגר המחאה החברתית, שזכה ממנו לרוח גבית שהטיסה אותו למקום הראשון. אבי גבאי, אמנם, אמר לי שמעולם לא ניסה לפגוע בה ובכוחה האלקטורלי.

"היו, לצערי, ניסיונות של חלק מהמנגנונים המפלגתיים האינטרסנטיים לפגוע בי, אבל הם לא צלחו, כי הציבור היה לצידי. אלפי צעירים התפקדו למפלגה כדי לתמוך בי".

נפגעת?

"זה פוגע, כי בכל יום כשאני קמה בבוקר, אני יוצאת להילחם על המדינה שלנו, למרות שאני יודעת שפוליטיקה היא שדה קרב קשה, מלא בסכנות ובאינטרסים מלוכלכים. אני רוצה להיות חלק ממחנה שאמור להילחם על הביטחון והדמוקרטיה, וכשהוא נאבק בתוך עצמו, או חי בתבוסתנות ובחוסר אמונה ולא נלחם בכל הכוח, בטח שזה פוגע. ואנחנו ננצח, כי מספיק אנשים רוצים פוליטיקה אחרת.

"ביום של הפריימריז היו לי 600 מתנדבים, אישה שילדה לפני חודש והגיעה לעמוד בקלפי, עובדת סוציאלית שהגיעה בהפסקת הצהריים מההוסטל שבו היא עובדת כדי לעזור לי, דקל, שיש לו שיתוק מוחין ומתמחה אצלי בלשכה, ישב יום שלם בכיסא גלגלים בקלפי. התגייסו כל כך הרבה אנשים טובים בשבילי, מה שאומר שאפשר לבקוע את מעטפת האדישות של הציבור".

וכדי לסדוק את האדישות, מפרסמת שפיר את סדר היום שלה באינסטגרם, שפונה לקהל הצעיר. "זה כלי מדהים כדי להראות לבני הנוער שיש פוליטיקה אחרת, ולתת להם מקום להיות מעורבים ולהשפיע. נער יכול לראות את הדיון שלנו בוועדת הכספים על תקציב החינוך, את העבודה הפרלמנטרית השוטפת, אבל אז ביבי נכנס לאינסטגרם".

הוא משתמש באופן מחושב ומושכל ברשתות.

"את יודעת מה הוא מעלה באינסטגרם? בדיחות על קבלת שוחד. פוליטיקה קטנה של הישרדות, במקום לנצל את הכלי המעולה הזה כדי לחנך אותם להיות אזרחים טובים יותר. תראי את פרשת הצוללות. מהרגע הראשון שהפרשה פרצה, אראל מרגלית ניסה בכל כוחו לחשוף מה קרה שם כשכיהן בכנסת. הפרשה הזאת עלולה להתברר כפרשת השחיתות הביטחונית הגדולה ביותר שהייתה פה".

גנץ ולפיד טובים יותר?

"אני בעד לחבור אליהם. בשנים האחרונות פעלתי כדי לבנות את המחנה הדמוקרטי של ישראל, שמורכב ממספר מפלגות שבסוף יוכלו להביא למהפך. זאת המטרה שלי, ובשביל זה אני נלחמת ומשלמת מחיר אישי".

להיות רלוונטי בעידן החדש

מקרה מעניין, שנפתר בעזרת 'פייסבוק לייב', חוותה שפיר ביולי 2016, כשגילתה יום אחד שעמוק בחוק התקציב הדו-שנתי, קבור סעיף שמשמעותו ביטול הפיקוח של ועדת הכספים על התקציב. מזועזעת, היא רצה ליועץ המשפטי של הכנסת כדי להבין אם המהלך הזה חוקי. "400 מיליארד שקלים, לפי הסעיף הזה, היו חשופים לשחיתות ציבורית בלי פיקוח של הכנסת.

"פתאום אני רואה את פרח לרנר, שהייתה אז היועצת של ביבי, קוראת לחברי הכנסת של הליכוד בוועדת הכספים להצביע מהר מהר. הסתבר שזה הגיע מלשכת רה"מ. זה היה יום שני בבוקר, לפני ההצבעה בכנסת, והפתרון היחיד שהיה לי כדי למנוע את העברת החוק, היה לעשות פיליבסטר בוועדה, שאמורה להצביע על כל סעיף בחוק. רציתי לייאש את הקואליציה, כדי שיוותרו עליו. בהיעדר יעוץ משפטי, כי היועץ המשפטי של הכנסת לא גיבה אותי, קראתי לכל מי שיכול לעזור לחדר הוועדה, והתחלתי פיליבסטר שנמשך 13 שעות".

במהלך 13 השעות האלה, היא חטפה עלבונות וקללות מצידם של חברי הכנסת מיקי זוהר, דודי אמסלם ודוד ביטן, תוך שהיא ממציאה הסתייגויות באופן הכי יצירתי שיכלה לחשוב עליו, "והם המשיכו להשפיל אותי: 'את ילדה קטנה, תעופי מפה, תיזהרי מה נעשה לך, את גמורה'. לקראת חצות נמאס להם ממני, אז הם החליטו לסגור את הפרוטוקול ואת מצלמות הווידיאו, מה שמנוגד לחוק. הבנתי שאין לי שום דרך להגיע לציבור. באותו רגע, בפעם הראשונה שלי מעולם, התחלתי לצלם את הדיון בפייסבוק לייב.

"12 בלילה. בחלומות הכי פרועים שלי לא דמיינתי שמישהו יתעניין במה שקורה בוועדה בשעה כזאת, אבל כשהגולשים ראו את הח"כים מקללים אותי, מזלזלים, אנשים התחילו לעבוד ולהפציץ את הלשכות והח"כים בפניות ובמיילים. חברי הקואליציה צווחים 'אסור לצלם פה, מה את מצלמת'. תוך שעה הם סגרו את הוועדה והלכו הביתה. למחרת החוק נפל. זה היה רגע מרגש, לראות איך הטכנולוגיה משרתת את הציבור".

תגובות:

מאיתמר בן-גביר נמסר: "סתיו שפיר מנסה להציג עצמה כקורבן. בפועל לא אתפלא אם היא שלחה הודעות איום לעצמה. הדבר היחיד שעשיתי והגברת חושבת שזה 'איום'הוא להגיש נגדה תביעה בגין כך שכינתה אותי נאצי. התביעה היא לא רק בגלל שפגעה בי, אלא פגעה בשישה מליון יהודים שנרצחו ונטבחו והיא עושה זילות השואה".

ממקור ראשון נמסר: "מקור ראשון ימשיך לדווח על התנהלות בעייתית של פוליטיקאים מכל צדי הקשת הפוליטית ללא חשש מתביעות השתקה או השמצות חסרות שחר".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988