ההופעה של אסף אמדורסקי טשטשה את הגבולות בין הזמנים

בהופעה לציון עשרים שנה לאלבום "מנועים שקטים", אסף אמדורסקי החזיר את צבעי הקסם אל סוף הניינטיז, אולי אפילו יותר • ביקורת

אסף אמדורסקי בהופעה / צילום:  MUPHERPHOTO
אסף אמדורסקי בהופעה / צילום: MUPHERPHOTO

שנה לפני האלף החדש, אסף אמדורסקי הוציא אלבום על חמקמקות התהילה והאהבה ועל הכישלונות וההצלחות לאחוז בהן. "מנועים שקטים", אלבומו השלישי, הפך כבר אז לאלבום מכונן, והמוזיקה שבו תרגמה אמת מנוסחת היטב לצלילים מרהיבים של רוק ישן וחדש עם להיטים שהפכו לקלאסיקות בזמן אמת כמו "15 דקות", "חלום כהה" ו"רוך וקושי".

עשרים שנה אחר כך, היכל התרבות בת"א, 26 במארס. בהופעה החגיגית במלאת שני עשורים לאלבום - היטשטשו הגבולות בין הזמנים, אבל צבעי הקסם היו עזים וחדים לפחות כמו בסוף הניינטיז, אולי אפילו יותר. מהשיר שפתח את המופע, "השמיים הכחולים" ועד לשיר הסיום "רכבת לצפון" - האוויר באולם רטט מהתחדשות פראית, אך מאורגנת היטב, עם שיא אחרי שיא, ברצף.

למשל, קרני פוסטל והצ'לו שלה לצד אמדורסקי - "אנחנו ביחד מכיתה ח'", הוא סיפר, והוסיף: "השיר יקירתי שנשיר הוא מהאלבום הראשון שלי, שיצא לפני 25 שנה. אני יודע שלא בשביל זה באתם". הקהל צחק והשיר הושר ונוגן כשפוסטל הובילה לא פחות מארבע צ'לניות נוספות, ומשם המשיכו לנגן עם אמדורסקי את "חרש ביבבה", גם הוא מהאלבום הראשון, ויופיו העדין התעבה לעוצמת מוזיקה קלאסית. והרצף של השיאים המשיך כשאביתר בנאי, ליד הפסנתר, שר את "הדוב והנחש" מאלבומו הראשון, שאמדורסקי הפיק.

"זה שיר על פחד", הוא הקדים, "מתוך היער", וכשאמדורסקי הלם בגיטרה החשמלית נשמעו ברקע קולות מסתוריים של עופות לילה. בנאי פינה את הפסנתר לשלומי שבן, אחז בגיטרה אקוסטית, וביחד עם אמדורסקי הם שרו בשלושה קולות ובתנועות מתואמות את "זוג משמיים". כל אחד מהם זעק סולו עד שמהתלכדות זעקותיהם נוצרה צעקה מחוררת-נפשות ביופיה. ורצף היופי נמשך כשאל שבן שנותר לבדו על הבמה, הצטרף אמן כלי ההקשה איתמר דוארי וליווה אותו בפרקשן כשהוא שר בפראות עם הפסנתר את "העיר הגדולה" מאלבום הבכורה של אמדורסקי.

אמדורסקי הפציע מחדש, עם בגד מנצנץ שהלם את הווידאו-ארט שהוקרן במקביל לצלילים מתכתיים והלמות תופים - בתואם מושלם למשפט "חשמל שבאוזניים" מהשיר "15 דקות". כוכבים נצצו מבגדיו והשתקפו בכוכבים הנוצצים שהסתחררו גם על הקהל מכדור האורות שעל התקרה. חושך וזהב - עבודת תאורה מסעירה של מומחה התאורה והקולנוען מוחמד אבו סלמה, שותף ביצירה הוויזואלית לא פחות מהצלילית - בשלב ההוא זה היה ספי ציזלינג שהימם עם החצוצרה שלו.

ארץ הפלאות שאמדורסקי חולל השתקפה בגלימה הכסופה שלבש כששר את "חלום כהה", שבו מסומפל קולה החי של ענבל פרלמוטר המתה. לפתע היא השתקפה דרך הגלימה, מהבהבת על גופו כמו חיזיון על-חושי. הקהל זעק ובתום השיר, אמדורסקי השליך מעליו את הבגד ואיתו אותה ואת כובד האובדן.

וכך הצטברו, בסאונד המזהיר של אייל אבן, רגעים מרגשים, למשל כשיעל קראוס שרה את "מעיין", זרועותיה מתפתלות לצלילי החצוצרה של ציזלינג. וגם: "אתה צריך אהבה חדשה" - משובץ בתופים של אמדורסקי ובסולו של הצ'לניות, ובעיקר: הביצוע הפראי והאקסטטי, ויחד עם זאת אינטימי, ב"החדר האינטימי שלי" שאמדורסקי שר עם בנאי ושבן - לכל אחד מהם תופים משלו.

גם אחרי תום ההופעה הוסיפו להדהד הקולות השלובים של אמדורסקי עם שבן ובנאי: "כן, נכון, רצינו עוד, אבל חייבים ללמוד לגמור בחן" מהשיר "זוג משמיים", ובמיוחד סיומו: "דברים נדירים כאלה לא קורים הרבה".

צרו איתנו קשר *5988