תוכן מקודם
נהנים מהכתבה? מצוין.

רק רצינו לומר כי הכתבה שאתם קוראים כעת היא כתבת תוכן שיווקי. נכתבה והופקה על ידי כתבי תוכן מקצועיים בשיתוף גורם מסחרי.

אנחנו, בגלובס, מקפידים לשלב בכתבות התוכן השיווקי מידע ענייני בעל ערך מוסף, לשמור על הסטנדרטים המערכתיים המקובלים בענף ועל שקיפות מרבית.

מקווים שהצלחנו לעניין אתכם, קריאה מהנה!

"המתקפה של נתניהו נגד רשויות האכיפה? קשה לשפוט אותו"

עו"ד אורי קורב, מי שהיה התובע הפעלתן במשפט אולמרט ואחראי ראשי לשליחתו לכלא, כפי שלא היכרתם • על הילדות בירושלים, על הבחירה במשפטים, על אולמרט ועל הטענה כי בתיקי נתניהו יש רצון של מערכת המשפט לבצע הפיכה שלטונית: "רק הזויים מאמינים בכך" • "חקירה נגדית", מדור חדש

המפגש

על הקו בין תל-אביב לירושלים. באמצע הדרך בין שתי הערים המרכזיות במדינה - שם תפסתי את עו"ד אורי קורב לשיחה אישית. וזה לא קרה סתם. זה קרה בגלל שאלה הם חייו בימים אלה. מי שנולד, גדל וחי את רוב חייו בירושלים, נדרש בימים אלה להתפצל בין עיר הקודש לעיר ללא הפסקה. בגיל 51 מגלה קורב את הקסם של תל-אביב, דרך העבודה, ובקרוב הוא גם יעבור לגור בה, באופן חלקי לפחות. "אני עובד הרבה בתל-אביב. המשרד עובד גם בתל-אביב וגם בירושלים, ואשתי שוקלת לפתוח בתל-אביב קליניקה, כך שבקרוב אני אצטרך למצוא מקום מגורים תל-אביבי. בגיל 51 אני אהפוך לחצי תל-אביבי", הוא אומר.
אבל בינתיים הוא גר "רק" בירושלים, בדירת הגן, בת ארבעת החדרים, שלו ושל עליזה בשכונת בקעה הפסטורלית, סמוך למושבה הגרמנית ולרחביה (מעונם של שופטי העליון של פעם)".

הבית

"המקום האהוב עליי בבית זה הסלון. הגינה היא מאוד כיפית ונחמד להיות בה, אבל תכלס את רוב זמני בבית אני מבלה בסלון - שם אני עושה את הפעילות הספורטיבית היומית שלי מול טלוויזיה. אני רוכב על אופניים בסלון מול סרט.
"כשאני רוכב אני רואה סרטי פעולה, שבהם הטובים מנצחים והרעים מפסידים, וברגע שנגמר הסרט זה כאילו שמו עליי עוד 100 ק"ג. מאותו רגע אני לא מסוגל לזוז. לא יכול לעשות את הסיבוב הנוסף של הפדאל. כשהסרט נגמר, גם הכוח נגמר.
"וכשאני חושב על זה, חוץ מהסלון, גם המטבח מאוד אהוב עליי".
אתה מבשל?
"לא. אני אוכל. והרבה".

נוף ילדות

"גדלתי בשכונת בית וגן, בבית דתי, כיפה סרוגה, בני עקיבא. כשגרנו שם השכונה הייתה שליש חרדית, שליש אורתודוקסים, שליש חילונית, אבל מאז היא מאוד השתנתה. היום הייתי אומר שהיא 80% חרדית, כמו הרבה שכונות בירושלים.
"הייתה לי ילדות מופלאה. גדלתי עם קבוצה של חברים קרובים, ועשינו הכול יחד. למדנו יחד, היינו ביחד בבני עקיבא, התגייסנו יחד לצנחנים ואנחנו חברים עד היום. חלק מחברי הילדות שלי די מוכרים. למדתי עם יוסף סידר, שהוא חבר כאח, ואנחנו בקשר קרוב עד היום; אבישי בן-חיים מערוץ 10, הוא גם חבר כאח, חבר נפש מגיל ינקות.
"הורי עלו לישראל מאנגליה, כשאמי הייתה בהריון בחודש השמיני איתי. שניהם ילידי לונדון. בבית דיברו אנגלית. קשה מאוד לראות את זה עליי היום, אבל המקורות שלי בריטיים. אני הבן הבכור והיחיד להוריי. יש לי ארבע אחיות. אבא שלי חשב שאחרי שהראשון שלו נולד בן, יהיו לו הרבה בנים, אבל נולדו אחריי רק בנות".

אמא

"נעמי, אמי, נפטרה לצערי בגיל מאוד צעיר, כשהייתה בת 37. התייתמתי בגיל 15 ומשהו, ואבא שלי נשאר לבד עם הילדים.
"בילדותי אמא הייתה עקרת בית. היא הביאה חמישה ילדים בתוך 10 שנים, אז זה די צפוף. בשנים האחרונות לחייה היא התחילה לעבוד כספרית, אבל לצערנו היא לא הספיקה לעבוד בזה הרבה. היא חלתה, ותוך זמן יחסית קצר נפטרה.
"הפטירה של אימא שלי הפכה אותי לסוג של פטליסט. זה היה אירוע דרמטי שעיצב את אישיותי מאוד. זה גרם לי לחיות יותר את הרגע, ואני מאוד מקפיד לעשות דברים לנפש ולמצות את החיים. כשאתה יודע שהכול יכול להיגמר בשנייה ושום דבר לא מובטח, אתה רוצה לחוות הכול ולחיות כל רגע כאילו הוא האחרון".

אבא

"אבי, משה (מוריס), הוא רואה-חשבון. הוא הרוויח לא רע ועבד לאורך השנים במשרות בכירות יחסית, אבל זו הייתה עדיין משכורת אחת שמפרנסת משפחה גדולה. לא היה שפע, אבל בהחלט לא היה עוני.
"כשאמי נפטרה אבי עבר ממצב של לעבוד במשרה וחצי, למצב של גידול ילדים בני 5 עד 15. לא קל לעשות את זה לבד. הוא למד לעשות כביסה, וכולנו זוכרים את הכביסה הראשונה שהוא עשה, כי היא יצאה כולה ורודה. הוא לא הכיר את הקונספט של הפרדת צבעים. גם הבישולים שלו היו בלתי נשכחים. לא פעם אכלנו דברים מוזרים מאוד.
"אני נותן קרדיט לאחותי הקטנה ממני, אבל הגדולה בין האחיות, שדי מהר קיבלה אחריות על הרבה דברים בבית. היא בישלה הרבה, ועשתה לא מעט בבית. היא צעירה ממני בשנה וחצי, ולא נעים לומר שהיא קיבלה על עצמה את רוב האחריות.
"הבית שלנו תמיד היה מה שנקרא סוג של מערב פרוע. פתוח לכולם. אנחנו משפחה מאוד אנרגטית וחמה, אז אחרי פטירת אמי הבית כבר נהיה חצי מתנ"ס. אבא שלי לא תמיד היה בבית, וכל הזמן היו חברים בבית, נכנסים יוצאים בכל שעה".

דת

"הרקע שלי דתי, וגם אשתי באה מבית דתי, הילדים שלנו במסגרות דתיות, ואנחנו מחזיקים בית מסורתי או דתי, תלוי את מי שואלים. השבת שומרת עליי יותר משאני שומר עליה. אני לא נוסע בשבת, לא מדבר בטלפון בשבת. אני רב קטן, לא רב גדול, אבל חובב דת ומסורת - כך אני מכנה את עצמי".

בגרות

"היום, דרך הילדים שלי, אני מאובחן כהיפר-אקטיבי, דבר שלא ידעתי כשהייתי ילד. הייתי תלמיד מאוד-מאוד מופרע, היפר-אקטיבי לא מאובחן, וסיימתי את בית-הספר בלי בגרות. זה היה חריג בבית הספר. מתוך 100 תלמידים במחזור, 99 סיימו עם בגרות.
"התואר ‘תלמיד גרוע' הוא ביטוי מחמיא יחסית למצב שלי אז. הייתי תלמיד קטסטרופה. כל הציונים וההתנהגות היו מזעזעים. היה לי מאוד קשה לשבת להקשיב. היו כאלה שמיד היו מתייגים אותי כתלמיד נכשל, ולא ראו מעבר להיפראקטיביות, אבל היו כמה מורים שראו מעבר, והאמינו בי. אבא שלי תמיד האמין בי, ומה שהתברר זה שככל שנהיה יותר קשה בלימודים, לי נהיה יותר קל. את התיכון סיימתי בלי בגרות, אבל באוניברסיטה כבר הייתי תלמיד טוב מאוד".

עריכת דין

"כילד לא חשבתי הרבה על מה אני רוצה להיות כשאגדל. יש אנשים שהם מוכווני מטרה, אבל אני לא הייתי כזה. מה שכן קרה זה שכל החיים שמעתי את המשפט ‘אתה צריך להיות עו"ד'. הייתי וכחן לא קטן, לוחם צדק בכל מיני עניינים וחבר ועד הכיתה. עם כל זה שהייתי מופרע, תמיד שמו אותי שם, כי אני הייתי מוציא הכי הרבה הישגים לחבר'ה מול הממסד. אז כנראה שהמשפט הזה ‘אתה צריך להיות עו"ד' חלחל.
"את הבגרות השלמתי שנה אחרי הצבא כשהתחלתי לעבוד כמאבטח ברשות השידור, ואז גם הלכתי ללמוד משפטים. כשבחרתי במקצוע לא חשבתי על זה לעומק, אבל הגעתי למקום הנכון עבורי. יש לי הרבה אהבה למקצוע".

עורך דין אורי קורב/צילום: יונתן בלום
 עורך דין אורי קורב/צילום: יונתן בלום

פרקליטות

"כשלמדתי משפטים, לא חשבתי לרגע איפה אני אתמחה, עד שחבר אמר לי שהוא הולך להתמחות בפרקליטות, ואני אמרתי ‘וואלה, זה הדבר עבורי. לשם אני רוצה להגיע'. לא הקדשתי לזה מחשבה לפני כן, עבדתי ורצתי אחרי הזנב של עצמי, אבל באותו רגע הבנתי שלשם אני רוצה להגיע.
"הגעתי לראיון אצל משה לדור (פרקליט המדינה לשעבר, א' ל"ו), שלימים הפך למנטור, ואני רואה בו עד היום חבר יקר, למרות פער הגילאים בינינו. הוא דמות שהשפיעה על ההתנהלות המקצועית שלי, ויותר מזה.
"שני אנשים היו בעלי ההשפעה מעצבת על אישיותי כעו"ד, בתקופות שונות של החיים ומהיבטים שונים. בראש ובראשונה לדור, ואיתו גם אלי אברבנאל, שהיה פרקליט מחוז י-ם (ניהל עם קורב את תיק אולמרט, וכיום מכהן כשופט מחוזי, א' ל"ו), שהוא בהחלט גם חבר קרוב שלי וגם למדתי ממנו הרבה מאוד.
"הגעתי לפרקליטות כמתמחה, ונשארתי בה ברצף משנת 96' למשך 22 שנה. זה מקום שהיה לי בית, משפחה, חברים".

שחור ולבן

התברכתי באופן אישי בלנגוע בתיקים מאוד מאוד מעניינים לאורך כל הקריירה, ואני זוכר רבים-רבים מהם, בוודאי את התיקים היותר משמעותיים. אני גם זוכר את הקשיים לפעמים באולם מול הנאשמים, כשאתה רואה גם את השבר שלהם ואת הכאב שלהם.
"תבעתי בתיק של ח"כ לשעבר מש"ס, עופר חוגי, שהורשע בקבלת דבר במרמה ונדון ל-3 שנות מאסר. אתה מנסה לשמור על דיסטנס וריחוק, אבל זה לא קל. הוא התחיל את התיק עם 7 ילדים וסיים אותו עם 12 ילדים. כשטענתי שם לעונש, ושמעתי אותו מתייפח מאחוריי, זה היה מעמד מאוד קשה.
"החיים הם לא שחור ולבן, ובאמת היה קשה לי בהרבה מקרים גם בגלל כאבם של הנפגעים, וגם בגלל כאבם של הנאשמים".

רצח אבו-ח'דיר

"אחד מגולות הכותרת שלי בפרקליטות היה התיק של הרצח של הנער, מוחמד אבו-ח'דיר, שניהלתי (אירוע החטיפה והרצח של נער פלסטיני משועפאט על-ידי שלושה יהודים, שניים מהם קטינים. השלושה הורשעו ונשלחו ל-21 שנות מאסר ומאסרי עולם, א' ל"ו). זה היה תיק לא קל לניהול מבחינה רגשית. קרובי משפחה קטינים, נורמטיביים לחלוטין, בלי התנהגות פלילית, שום רמז לבאות, שנגררו אחרי קרוב משפחה מבוגר שלהם ורצחו בן גילם, רק כי הוא ערבי. אתה קורא את העדויות, ואתה פשוט לא מאמין, כי אתה רואה את חוסר התובנה של הגיל הצעיר. יושב בחקירה אחד מהקטינים ונחקר על כך שהם רצחו ואחר-כך שרפו נער, והוא שואל את החוקר מתי הם מסיימים כי יש לו בשבוע הבא בגרות.
"בטיעון לעונש קרה לי בפעם הראשונה והאחרונה בחיים משהו שלא קרה לי מעולם - אני פשוט השתנקתי. באמצע הטיעון לעונש עצרתי, התיישבתי ולקחתי כמה דקות הפסקה. לא הייתי מסוגל לדבר. זה היה בראש ובראשונה כאב על אבו-ח'דיר, אבל זה היה גם על כל הסיטואציה וגם על המאקרו, על ההקשר הכולל של הרצח, שנוגע כמובן בגזענות, בפילוג בעם ובסיטואציה המורכבת שבה אנחנו חיים".

אהוד אולמרט

"התיק של אולמרט מהווה כמובן את פסגת הקריירה המקצועית שלי. כשאתה מנהל תיק בסדר גודל כזה נגד ראש הממשלה ומצליח להביא להרשעה זה הישג. הרגשתי מאוד שלם עם העבודה שלי בתיק הזה, וגם לא הייתי שם לבדי. זה שזה היה תיק של ראש ממשלה, הכניס את זה לפוקוס הציבורי - כולם מסתכלים, ואתה יודע שאתה צריך להיות יותר חד, וגם יש לך אחריות על הכתפיים. זה לא עוד תיק. אבל ישנתי טוב בלילה, כי עשיתי הכי טוב שיכולתי לעשות. מאז פטירת אמי, מגיל 15, אני פטליסט לא קטן, אז אני ישן בלי בעיה בלילות, וכך גם לפני חקירות של ראש הממשלה בבית המשפט. ישנתי כמו תינוק.
"מהצד שלי זה לא היה אישי, וגם היום זה לא אישי. הוא נקט טקטיקות שונות מולי באולם כדי לנסות להשיג הישגים. חלק מהזמן, למשל, הוא ענה לי כשהוא מפנה את הגב שלו אליי, וכל מיני דברים נוספים. יש אנשים שזה היה מעליב אותם, אבל אותי זה לא העליב. המחוג לא זז לי.
"אני רואה את המורכבויות של האנשים תמיד, אני רואה את הצדדים הטובים של אולמרט ואת הצדדים הרעים, ואני גם יודע שהוא תרם הרבה מאוד למדינה, ויש רבים שאומרים שהוא היה ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה לנו. הוא היה בתוך טרגדיה אישית ואנושית, של אדם שישב על כיסא ראש הממשלה, ונלחם על השדרות שייקראו על שמו - אז זה ברור שכשאתה מורשע בפלילים, זה סוג של אסון".
סכנת החוק הצרפתי
"כשראש-ממשלה ראשון מורשע אז אומרים ‘טוב, כבר עשית את זה, אז אין בעיה לעשות את זה שוב, אם צריך'; אבל מצד שני, יש גם איזו תחושה בקרב הציבור ש-'enough is enough'. יש איזה גבול שבו צריך לעצור.
"האמירה שמדינה שמסוגלת להעמיד לדין גם ראשי ממשלה, לחקור אותם, ולהראות שאין משוא פנים ושאין אדם שהוא מעל החוק, היא נכונה. אבל מצד שני אם אנחנו נעשה את זה עוד פעם ועוד פעם, זה יכול להשיג גם אפקט הפוך. במקום שנוביל לאמון בשלטון החוק אנחנו נחזק את הקולות ההפוכים, אלה שקוראים למשל לחוקק את החוק הצרפתי (שקובע אי-העמדה לדין של ראש-ממשלה מכהן, א' ל"ו)".

ההתקפות על המערכת

"עבדתי בפרקליטות עשרות שנים, ואני יכול לומר בפה מלא שזה גוף שפועל מתוך אמונה בצדקת הדרך, אנשים מעולים שבאים לתרום לחברה ולעשות את הדברים הנכונים למען החברה בישראל. הטענה שבתיקים נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יש רצון של המערכת לעשות הפיכה שלטונית באמצעות כתבי אישום, או כל טענה מהסוג הזה, היא טענה מופרכת, ואני לא חושב שיש מישהו שמאמין בה באמת, זולת שוליים סהרוריים והזויים.
"לא שמעתי את נתניהו אומר את הדבר הזה. אני חושב שחלק מהדברים שהוא אומר ועושה נגד רשויות האכיפה הם לא במקום, אבל מצד שני קשה לשפוט אותו, כמו שקשה לשפוט אנשים אחרים שמגיעים למקומות כאלה. המתקפה הכללית שנעשית על רשויות האכיפה היא לא לעניין, אבל כשאני אומר ‘התקפה כללית' זה לאו דווקא הוא. אני לא חושב שנתניהו הוא ראש התוקפים, ממש לא. את האמירות הקשות יותר לא הוא אומר.
"אני מכיר היטב את פרקליט המדינה, שי ניצן, ואת פרקליטת מיסוי וכלכלה, ליאת בן-ארי, ולהגיד שהם פועלים נגד נתניהו מאינטרסים אישיים או פוליטיים, זה מאוד-מאוד רחוק מהמציאות. זה פשוט תלוש מהמציאות. אבל זה חלק מהמחיר שהם משלמים במסגרת התפקיד. אני חושב שיותר כואב לניצן מחיר הפגיעה במערכת ובשלטון החוק, מאשר הפגיעה האישית בו".

ראש הממשלה תחת אישום

"השאלה אם ראש-ממשלה יכול לכהן תחת כתב אישום, זו שאלה שמחולקת לשניים - לשאלה משפטית ולשאלה פוליטית-חברתית-מוסרית. משפטית אין שום בעיה. בוודאי שיכול להיות ראש ממשלה שמכהן תחת כתב אישום. יש חוק יסוד במדינת ישראל, שקובע באופן ברור ומפורש שראש- ממשלה יכול לשבת על כיסאו עד פסק דין חלוט.
"הזירה השנייה היא הזירה החברתית, המוסרית, הפוליטית, ובעניין הזה יכולים אנשים לומר ‘אנחנו לא מוכנים לסבול את זה, אנא פנה את כיסאך', ויכולים לומר ‘סליחה, מדובר במעשים כאלה וכאלה, ועד שלא יהיה פס"ד חלוט וסופי, אז אנחנו ממשיכים איתך'.
"יש עכשיו בחירות, ואפשר לא לבחור בו, ויש לעם נציגים בכנסת שיכולים בכל רגע נתון להגיד לנתניהו ללכת הביתה. אני לא חושב שהם חייבים לעשות את זה. ממש לא".
אתה מצביע לנתניהו?
"אני אשמור לעצמי את דפוסי ההצבעה שלי, אבל אני יכול להגיד שאני לא בטוח שיש קורלציה מלאה בין מצדדי הגשת כתב האישום לבין מצביעי מפלגות שרוצות להחליף את נתניהו".

מתובע לסנגור

"תמיד רציתי להתנסות גם בעבודה בשוק הפרטי. זה עמד לי בראש אם ומתי אעשה את המעבר לצד השני - ובעקבות הנסיבות שנוצרו לי בעבודה (בדיקת טענות להטרדה מינית שלכאורה ביצע, שהתברר כי אין כל ראיות להן והבדיקה נגנזה, א' ל"ו) הקדמתי מעט את הפרישה שלי ואת המעבר.
"בפרידה מהפרקליטות נפרדתי ממשפחה, מחברים מאוד טובים, מעבודה שמאוד-מאוד אהבתי, אבל בסוף זה מהלך טבעי של החיים. צריך לעבור הלאה. הייתה לי קריירה מופלאה, עבודה מספקת, מתגמלת ומהנה עם חברים לחיים.
"אף פעם לא חשבתי שהאמת נמצאת בצד אחד. לא חשבתי את זה כשהייתי תובע בפרקליטות, ואני לא חושב את זה עכשיו כשאני סנגור. העבודה המשפטית היא בסופו של דבר אותה עבודה, ואתה מסתכל על אותו חור של מנעול מהצד השני.
"כמו שראיתי שליחות בעבודה שלי כשעבדתי בפרקליטות, אני רואה שליחות בעבודה שלי גם בצד השני. יש לא מעט עוולות שאני נתקל בהן שנגרמות לאנשים, ואין כמו להוציא אדם מהבור ולעזור לו להוכיח את חפותו".

דוד גודובסקי

"אני מופיע בשבוע הבא בעליון בערעור של דוד (דאוד) גודובסקי על העונש שהוטל עליו (מי ששימש כמנהל אגף הארגון של מפלגת ישראל ביתנו, הורשע בהסדר טיעון בשוחד ובשחיתות ב"פרשת ישראל ביתנו" ונידון ל-7 שנות מאסר בפועל, א' ל"ו). הפרקליטות ‘סוג של' הונתה את גודובסקי, כי היא לא חידדה את הסדר הטיעון שהיא חתמה איתו, והוא נשלח לעונש מאוד-מאוד מוגזם. זו דוגמה לזה שאתה יכול לייצג אדם שהודה בביצוע עבירות, ונגרם לו עוול קיצוני. ליבי ופי שווים לחלוטין כשאני אומר שנגרם לו עוול, ואני מגויס כל כולי לתקן את העוול הזה. אני גם מאמין שכך יקרה. המערכת נעה קדימה ודרסה אותו, ואני מאמין שהיא תתקן את עצמה".

סדר יום

"במקצוע שלי בעבר, והיום בפרט, לא אני קובע את סדר היום שלי. העבודה קובעת אותו. אתה אף פעם לא יודע מה יילד יום, וברוב המקרים כשאתה מסתכל אחורה על היום, הוא לא היה דומה בכלל למה שחשבת שיקרה בו. יש ישיבות, הופעות בבתי- משפט, ליווי וחקירות והפתעות כל יום. העבודה מאוד מאוד מעניינת, מאתגרת ומספקת.
"אתמול, למשל, קמתי בבוקר ונסעתי לבית המשפט להוכחות בתיק אזרחי של קבוצת רכישה שרבה על קרקע מול הים בתל-אביב. אחרי מספר שעות נאלצתי לצאת ממש באמצע דיון, ולהשאיר שם מישהו אחר מהמשרד, כי רצתי לפגישה עם לקוח שאני מלווה בחקירה פלילית בתיק צווארון לבן, ומשם יצאתי לפגישה נוספת. אחרי זה המשכתי למשרד להכין את התיקים של מחר.
"אתה נמצא בסוג של מרוץ עבודה מטורף כל הזמן. אתה כל הזמן צריך לתת מענה לאנשים שנמצאים ברגעים קריטיים של החיים שלהם, ומאוד רוצים את מלוא תשומת הלב שלך, וזאת מחויבות גדולה שאני בחרתי לקבל על עצמי; אז זו סיטואציה שמעסיקה אותך 24 שעות ביממה. אין לי רגע דל".

אם לא הייתי עורך דין

"החלום שלי זה להיות ספורטאי ולהגיע לפסגות בלתי-רגילות, אבל אני לא מספיק מוכשר לזה, אז הקריירה השנייה שחשבתי עליה היא להיות רופא מנתח, לנסות להציל חיים של אנשים. זה תמיד היה לי בראש".

השאלון

מה מכעיס אותך?

"רשעות, אטימות וחוסר צדק"

מיהו גיבור ילדותך?

"סטיב אוסטין".

את מי אתה מעריץ?

"חוץ מאשתי, בגין. הייתי מצרף לזה המלצה לקרוא את הספר שלו 'המרד'".

לו היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?

"הייתי רוצה להיוולד שוב בעצמי, אבל עם הכישורים של מייקל ג'ורדן".

מהי החולשה הכי גדולה שלך?

"אוכל. במיוחד אוכל טוב, אבל גם כשהוא פחות טוב".

מה מניע אותך לקום בבוקר?

"הדבר היחיד שמצליח להעיר אותי בבוקר זה ה-'סנוז' של השעון המעורר. אני שונא לקום בבוקר, למרות שאני מאוד אוהב את המשך היום. לקום בבוקר זה תמיד עונש".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"אני לא טיפוס שבוכה הרבה. בכיתי בכל שלושת טקסי הכניסה לכיתה א' של הילדים שלי, ולפעמים בסרטים".

מתי צחקת בפעם האחרונה?

"צחוק הוא מצב צבירה קבוע שלי. צחקתי אתמול למשל לא מעט מתשובות של עד בבית המשפט".

על מה לא תסלח?

"על רשעות צרופה".

מה חסר לך בחיים?

"זמן ואוכל".

עם מי היית רוצה לעבוד?

"עם הבן שלי שמתחיל ללמוד משפטים בקרוב. עבדתי עם רבים שרציתי לעבוד איתם, וגם היו אני מרגיש שאני עובד עם מי שאני רוצה לעבוד".

מה הדבר הכי מפחיד בלהיות פרקליט?

"להרשיע חף מפשע".

וסנגור פרטי?

"להיכשל בזיכוי חף מפשע".

איזה חטא היית מבצע לו היית יודע שלעולם לא תיתפס ולא תשלם כל מחיר?

"אולי הייתי גונב משאב טבע שאף אחד לא יודע שהוא קיים והוא לא שייך לאף אחד ספציפית, כך שזה לא יכאב לאף אחד. למשל, אם הייתי מגלה איזו מערת יהלומים, אז אולי היית שומר אותה לעצמי".

מהו המאכל האהוב עליך?

"שוקולד וסטייק אנטרקוט".

 מהו הריח האהוב עליך?

"הריח של הבישולים לפני שבת, בתנאי שלא מבשלים כרובית".

מהו הצליל האהוב עליך?

"'כי סערת עלי, לנצח אנגנך'. אני יכול לשמוע את השיר 'פגישה לאין קץ' יום שלם רצוף".

כיצד היית רוצה למות?

"בטיפוס על הר בגיל 90".

רזומה

אישי: עו"ד קורב, 51, נולד ומתגורר כל חיו בירושלים. נשוי לעליזה, ד"ר לספרות, אשת חינוך ופסיכולוגית קלינית, ואב לשלושה בנים.

מקצועי: סגן פרקליט מחוז ירושלים לשעבר, וכיום סנגור בתחום עבירות הצווארון הלבן, שותף ומנהל מחלקת עבירות צווארון לבן במשרד טולצ'ינסקי, שטרן, מרציאנו, כהן, לויצקי ושות'.

בפרקליטות: ליווה את בדיקת "פרשת ביביטורס", את ראשיתן של פרשות 1,000 ו-2,000 המתנהלות נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שימש כתובע המוביל במשפט "פרשת טלנסקי" שבו הורשע ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, וכן היה התובע במשפט הרצח של הנער הפלסטיני, מוחמד אבו ח'דיר.

בשוק הפרטי: מייצג את דוד (דאוד) גודובסקי, יד ימינה של סגנית השר לשעבר, פאינה קירשנבאום, בערעור על עונשו בפרשת "ישראל ביתנו".

ועוד משהו: ערוץ HBO האמריקאי מפיק סדרה על רצח הנער אבו ח'דיר. לדמות המרכזית בסידרה קוראים עו"ד אורי קורב וליאור אשכנזי משחק אותה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988