גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

תעסוקה מלאה, צמצום פערים וצמיחה? אולי כשמכונת הדפוס תעבור לידי הממשלה

תעסוקה מלאה, צמצום פערים, צמיחה במקום מיתון, רפואה חופשית ואוניברסיטאות בחינם – עם הבטחות כאלה מה הפלא שהתיאוריה המוניטרית המודרנית, MMT, הולכת וצוברת תומכים רבים, שמצדדים בהעברת סמכויות ניהול הכסף לממשלה? ● רק שמהצד עומד קול ההיגיון, והוא משמיע צלילים אחרים לגמרי ● כתבה שנייה על המשנה הכלכלית שסוחפת את ארה"ב

מכונת דפוס של דולרים/ צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב
מכונת דפוס של דולרים/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב

כאשר נחקק חוק הפדרל ריזרב ב-1913, העביר הקונגרס את הסמכויות שניתנו לו על ידי החוקה לייצור, ניהול ושליטה בכל ענייני הכסף (למעט ולהבדיל מהתקציב) לידי הגוף החדש, הבנק המרכזי האמריקאי. עד 1987 התנהל הגוף הזה באחריות עם הסמכות שניתנה לו, ולפיכך גם הממשל כיבד את הגבולות שנוצרו בינו לבין הפד.

אלא שמערכת היחסים בין הצדדים החלה להתדרדר מאז 1987, שעה שיו"ר הפד אלן גרינספן השתמש לראשונה במדיניות המוניטרית לשם עשיית מניפולציות בשווקים.

לאורך שלושת העשורים מאז, שעה שהוא מייצר בועות (1999, 2006) ומנסה לנהל את פיצוצן (2001, 2009), הלך מעמדו של הפד ונשחק. אם כל מה שהפד עושה הוא לייצר טריליונים למימון גירעונות הממשלה, למה בעצם צריך את הבנק המרכזי כמתווך, החלה השאלה חרש לנסר בחלל...

במארס 2019 התרחש אירוע היסטורי, לא פחות, שבו הפד נכנע לבליץ הציוצים של הנשיא טראמפ וללחץ הקל ששידרו השווקים, ונטש מדיניות רשמית ומוצהרת בת עשור, שבמסגרתה היה אמור לחתור לנרמול רמות הריבית ולצמצם את החזקת איגרות החוב שבמאזנו.

אך אם חשב שבכך יקנה מעט עצמאות או לפחות שקט, טעה הבנק מרות. עוד לא פנה החודש והנשיא המשיך ללחוץ. ראשית, הוא הודיע כי ימנה את סטפן מור, עיתונאי, פרשן כלכלי בפוקס ויועצו בזמן הבחירות, לשמש כאחד מחברי מועצת הנגידים של הפד, המנהלים את מדיניותו.

מור היה קולני מאוד בעבר בביקורת שהשמיע על מדיניות הפד, וגם המדיניות היונית של הפד היום נראתה לו נצית מדי. כבר היום, כשהכלכלה האמריקאית נמצאת כביכול בשיא של פריחה, הוא סבר שיש לחתוך את הריבית לפחות בחצי אחוז.

לא חלף שבוע, ויועץ אחר של הנשיא, לארי קאדלו, יצא גם הוא בקריאה לחתוך מיד חצי אחוז בשערי הריבית.

ואם הלחצים האלו, שבמהותם הם קריאה להעביר את סמכויות הפד לידי הממשל, באים בזמן שהבורסה בשיא, האבטלה בשפל ומצבה של ארה"ב לכאורה מעולם לא היה טוב יותר, הם עומדים להפוך לאגרסיביים פי כמה כאשר המיתון הבא יכה בה, וזה יקרה לכל המאוחר עד שהנשיא הבא יושבע בינואר 2021.

אז יקבלו הצעדים שם ודגל, ועל הדגל יהיה כתוב: MMT, התיאוריה המוניטרית המודרנית. על פיה תועבר הסמכות להדפיס כסף לידי הקונגרס, ותבוטל כל מגבלה, אפילו רק למראית עין, על הדפסה שכזו.

אין קשר בין המיסים להוצאות הממשלה

אך מה היא בדיוק אותה תיאוריה "מודרנית", שחלק מרעיונותיה הועלו לראשונה לפני מאות שנים? בבסיס התיאוריה עומדת הקביעה כי לממשלה אין סיבות פיננסיות לקיים תקציב מוגבל, שכן גירעונות הממשלה הם העודפים של כל שחקן אחר בכלכלה. על הבסיס הזה מושתתים כמה יסודות:

- מיסים הם הבסיס לכסף: מאחר שהממשלה מחייבת את האזרחים לשלם מיסים בכסף שהיא מייצרת, יש לכסף ערך והוא מאומץ על ידי האזרחים. החובה לשלם מיסים בכסף שמייצרת הממשלה, יוצרת את הביקוש לכסף הזה.

- אין קשר בין מיסים להוצאות הממשלה: על הממשלה להטיל מיסים כדי שיאמצו את הכסף שלה, אך הוצאותיה אינן קשורות למיסים שהיא גובה. להיפך, קודם ובמנותק באות ההוצאות. תפקיד נוסף של המיסים הוא לספוג כסף מהציבור אם נוצרים לחצים אינפלציוניים, וכן כדי לצמצם את הפערים החברתיים בין העשירים לעניים. כמו כן, תפקיד המיסים הוא להשיג מטרות סוציאליות שונות, כמו צמצום העישון, השימוש בסוכרים וכו'.

- אם ההוצאות עולות על הסכומים הנגבים כמיסים, הממשלה פשוט תדפיס את הכסף החסר לה. הואיל ותחת השיטה הזו הממשלה יכולה להדפיס כל כסף שהיא צריכה, היא גם לעולם לא יכולה לפשוט את הרגל. מאחר שכך, גם הריבית לעולם לא תעלה. ללא חוסר בכסף לא ייווצר מחסור בו, וממילא גם לא תירשם עלייה במחירו, קרי בריבית.

- הריבית הנכונה היא אפס או קרוב מאוד אליה. כך הכסף הנדרש לשימוש ולצמיחה לעולם יהיה זמין. כלומר, לא רק הממשלה היא בעלת אמצעים בלתי מוגבלים, אלא גם הריבית לעולם לא תעלה, אלא אם הממשלה תחליט להעלותה על ידי זה שתילווה כסף וכך תייצר מחסור בו.

- "פיננסים שימושיים" (functional finance): הממשלה היא זו שדואגת לתעסוקה מלאה ולמיתון האינפלציה על ידי משחק בין הגדלה בהוצאותיה לבין הגדלת המיסים. הגדלת ההוצאות תביא לתעסוקה מלאה והמיסים יספגו את עודפי הכסף, וכך האינפלציה תמיד תיבלם.

לפי חסידי התיאוריה, ההוכחה לטענתם היא העובדה שכיום אין אינפלציה למרות הדפסה מסיבית של טריליוני דולרים על ידי הבנקים המרכזיים.

בנקים מרכזיים מחזיקים יותר ויותר נכסים בדולרים

בלי תקציב, בלי הגבלה על משאבים

אם התיאוריה המוניטרית הקיימת סבורה שהבנקים המרכזיים יכולים לנהל את הכלכלה, למנוע שפל, לדאוג לתעסוקה, לבלום כל אינפלציה או דפלציה, ולהוציא אל מחוץ לחוק את המחזוריות שבכלכלה, התיאוריה החדשה לוקחת את הדברים צעד קדימה. לפיה, הממשלה יכולה לעשות את כל אלו, וגם לדאוג לרווחת כל התושבים, ממתן שירותים נרחבים בחינם ועד צדק חברתי מקיף. לכן יש להעביר לידי הממשלה את כל הכוחות והסמכויות, לא רק בנוגע לניהול הכלכלה והחברה, אלא גם בכל הנוגע לניהול הכסף, ייצורו, מחירו ותנועתו.

יתר על כן, פעילות הממשלה אינה צריכה להיות מוגבלת על ידי עניינים שוליים כמו תקציב או מלאי הכסף, שכן גם אלה אינם אלא יצירה של החוק. ומאחר שהממשלה יכולה לאכוף את השימוש האקסקלוסיבי בכסף שהיא מייצרת, משאביה אינם מוגבלים. כיוון שכך, הממשלה חייבת להדפיס כסף, ולא ללוותו, ככל הנדרש כדי לייצר תעסוקה מלאה ופריחה במשק.

יו"ר הפד, ג'רום פאואל, וכלכלני הזרם המרכזי דהיום, כמו פרופ' לארי סמרס ואחרים, ביטלו את התיאוריה כולה ואף כינו אותה כלכלת וודו. אך בחינה מדוקדקת יותר מראה כי כל הפוסל במומו פוסל. התיאוריה המוניטרית המודרנית אינה אלא המשך טבעי, נצר הגיוני, של מדיניות הבנקים המרכזיים, הניאו-קיינסיאנית, של היום.

אם הפד מייצר מהאוויר 4.5 טריליון דולר ומלווה אותם כביכול לממשלה למימון גירעונותיה, אף שההלוואה היא בלי ריבית ובלי להחזיר, כפי שאך זה נוכחנו מהצהרת הפד ממחצית מארס, מה בעצם ההבדל בין המדיניות הזאת ל-MMT, מלבד הפרטים הטכניים על אודות מי מדפיס את הכסף ומי שומר בידיו את הכוח הכרוך בכך, פקידי האוצר או פקידי הבנק המרכזי?

גם בוול סטריט הצטרפו לתומכים

השמאל הליברלי ההולך ומשתלט על המפלגה הדמוקרטית באמריקה, אימץ בהתלהבות את התיאוריה החדשה. היא מהווה כסות אינטלקטואלית כביכול, ובעיתוי נכון, לאהבתם העמוקה ורבת השנים לממשלה גדולה המנהלת את הכלכלה, מחוקקת אינסוף חוקים, ומטפלת כביכול באזרחים מעריסה ועד קבר.

אך השמאל לא לבד. אם אמירה ישנה גורסת כי "הפוליטיקה מייצרת זיווגים משונים", מסתבר כי כך גם התקווה לכסף יש מאין. אין פלא אפוא שבוול סטריט מתרבים התומכים בתיאוריה המודרנית.

בינואר 2021, לאחר הבחירות בנובמבר 2020, שני בתי הקונגרס, ובסבירות גבוהה מאוד גם הבית הלבן, יהיו בידי הדמוקרטים, מובלים מבפנים על ידי הדמוקרטים החדשים.

המשק האמריקאי, לעומת זאת, יהיה שרוי חודשים בתוך המיתון שהוא תוצאה של יציאת האוויר מבועת האשראי של ההרחבה הכמותית. בשלב הזה התיאוריה המוניטרית המודרנית תקבל תנופה גדולה וגם תמיכה ממקומות שכעת נשמעים מסויגים משהו, כמו הפדרל ריזרב.

הרי אם תיקון קטן בשווקים ומטר ציוצים של הנשיא גרמו לבנק המרכזי לסגת בתוך פחות משלושה חודשים מהבטחותיו בנות העשור לנרמל את הריבית, וכל זאת שעה שהתעסוקה בשיא והמשק לדעתו פורח, אז כמה זמן ייקח לו לאמץ את ה- MMT כאשר המשק יהיה במיתון של ממש והשווקים יאבדו 40% או 60% משוויים?

במהלך השנה ומשהו שחלפה חזרתי ואמרתי כי הוצאה לפועל של התוכנית המוצהרת של הפד להעלות את הריבית ולצמצם את מאזנו תביא לעלייה חדה בריבית ל-10 שנים, שאכן הוכפלה בין יולי 2016 לדצמבר 2017, וכתוצאה מכך לנפילה מיידית בשווקים.

עוד אמרתי כי כאשר תוצאות מדיניותו יופיעו, הפד יתקפל מכל הצהרותיו והבטחותיו לנרמל את הריבית. ובכל זאת המהירות וחוסר הבושה בהתקפלות של הפד הפתיעה אפילו אותי.

העובדות והמספרים מדברים בעד עצמם. המדיניות של הפד מאז 1987, שבמרכזה הורדה מתמשכת בריבית עד שהגיעה לאפס בעשור האחרון, גידול אינסופי בחובות כל המשק באמצעות הכסף הזול והוצאות ממשלתיות ללא רסן, רק זרעה הרס מתמשך. הרס שביטוייו המעשיים הם פערים גדלים וחוסר שקט חברתי, מחזורים כלכליים חוזרים ונשנים של בועות אלימות ופיצוצן, ושחיקה מתמשכת בדמוקרטיה.

היא לא ייצרה צמיחה אמיתית ומתמשכת, אלא בוול סטריט ובעמק הסיליקון, והיא היטיבה רק עם העשירון העליון, עם המקורבים לשלטון, ועם הכסף הגדול המושך בחוטים בוושינגטון די.סי. אך למרות עובדות אלו, הדחף להדפיס כסף כאשר ניתן לעשות כן אינו בר כיבוש. קל וחומר כאשר יתברר אל נכון כי הבנקאים המרכזיים הוליכונו בדרך ללא מוצא והם חסרי כל מושג מה לעשות מכאן והלאה. בשלב הזה, כמו כל מהמר כפייתי, הם יכפילו את ההימור עד הגרוש האחרון, של הציבור כמובן.

אז נגיע לרגע האמת, למערכה האחרונה במחזה שהחל ב-1971, שעה שחוב בכמויות גדלות והולכות, פייק-כסף המייצג עושר שטרם נוצר, החליף את הכסף הקודם, האמיתי שייצג נכסים קיימים והיה מוגבל בכמותו.

מצד אחד יעמדו כל הכוחות הרשמיים בוושינגטון די.סי, בבריסל, בטוקיו ובבייג'ין, ובראשם גם הבנקאים המרכזיים, אשר יסבירו כי רק אם הממשלה תדפיס עוד ועוד כסף כאוות נפשה, והפעם לא כחוב אלא מכוח היסודות של ה-MMT, הכול יסתדר. התעסוקה תהיה מלאה, הפערים יצטמצמו, המיתון יתחלף בצמיחה, הרפואה תהיה חופשית, האוניברסיטאות בחינם, הפנסיות והביטוח הלאומי ישולמו כמובטח, וכל המשק יעבור לאנרגיה ירוקה במהירות וללא כאב. מהצד השני יעמוד לבדו וללא הד בתקשורת, קול ההיגיון ועמו התקדימים ההיסטוריים, של האימפריה הרומאית, סין וצרפת, שניסו להפעיל את קסם הממשלה המייצרת כסף ללא הגבלה וסופן היה חורבן טוטאלי, כללי וחברתי. 

ה-MMT כבר כאן. ביפן

הדוגמה האולטימטיבית שמביאים חסידי התיאוריה המוניטרית המודרנית היא של יפן, שבה הבנק המרכזי מחזיק, קרי הדפיס, כ-43% מהחוב הממשלתי העומד על כ-250% מהתמ"ג, ובכל זאת לא התרחשה שום אינפלציה של ממש.

אם נסתכל על החלוץ של שיגעון הדפסת הכסף הבלתי מרוסנת, הבנק המרכזי של יפן, נראה כי הוא אכן מיישם כבר את ה-MMT, אך בלי לכנותה בשם הזה.

עבר את הגבול

בשנה שעברה עבר מאזן הבנק של יפן את גובה התמ"ג היפני, כ-5 טריליון דולר. "נכסי" הבנק המרכזי, כסף מודפס ומחולק כביכול כהלוואה, לא רק כוללים 43% מהחוב הממשלתי, אלא גם איגרות חוב קונצרניות ומניות בבורסה של טוקיו. כך הפך הבנק למחזיק מניות מרכזי בכ-40% מהחברות הנסחרות בבורסה בטוקיו, רובן דרך תעודות סל, ובסך הכול כ-4% מכל שווי השוק המצרפי, מה שהפך אותו לאחד מעשרת המחזיקים הגדולים ב-1,446 חברות מתוך 3,735 הרשומות למסחר בטוקיו.

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com

עוד כתבות

פטריק דרהי / צילום: Gettyimages ישראל

מה מחפש המיליארדר פטריק דרהי בבית המכירות הפומביות סותבי'ס ולמה זה שווה לו 3.7 מיליארד דולר

רכישת בית המכירות הפומביות סותבי'ס על"י איש העסקים הצרפתי–ישראלי פטריק דרהי תמורת כ–3.7 מיליארד דולר הוכתרה כעסקת השנה - וגם כהפתעת השנה - בעולם האמנות ● בשוק מנסים להבין מה לדרהי ולאמנות

אדם נוימן, מייסד ומנכ"ל WeWork / צילום: רויטרס

משהו לא עובד בממלכת WeWork. האם הפעילות בישראל תמשיך להתרחב?

ענקית חללי העבודה המשותפים, שנתקלה בכתף קרה של המשקיעים בוול סטריט, שוכרת ומפעילה 10 מתחמים בישראל, ומתכננת לפתוח שלושה נוספים ● שי ליפמן, ווליו בייס: "גם אם WeWork תיפול, יהיו מי שייקחו את החללים במקומה"

מודי'ס / צילום: שאטרסטוק

במודי'ס מתחילים לאבד סבלנות: האם הרומן של ישראל עם סוכנויות הדירוג עומד להסתיים?

עד כה גילו הסוכנויות סבלנות מרשימה לנוכח הכאוס הפוליטי והגירעון התופח, אך הודעתה של מודי'ס בעקבות תוצאות הבחירות מעלה חשש שהסנטימנט החיובי עומד להשתנות ● הנימה הפסימית עולה כבר מהכותרת: "התוצאות הלא חד משמעיות של הבחירות בישראל מהוות סיכון להידוק התקציבי הנדרש"

איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת / צילום: לשכת ח"כ איימן עודה

איך קרה שהפוליטיקאים מהמגזר הערבי למדו לעבוד עם פקידי האוצר

ב–2014 קרא הממונה על התקציבים דאז, אמיר לוי, לראשי רשויות בחברה הערבית ללחוץ על המדינה לקבל תקציבים • שם נולד התהליך שהוביל להחלטה להזרים מיליארדי שקלים למגזר • בינתיים, תהליך השתלבות דומה במגזר החרדי, לא מצליח ● פרשנות

רובוטים /  שי דביר

עד שהרובוטים יחליפו את כולנו, מישהו צריך לנהל אותם

משירותי הובלה ועד נהיגה בכביש - עד שרובוטים יהפכו אוטונומיים לגמרי, חברות יזדקקו ליותר ויותר עובדים המסוגלים להפעיל אותם מרחוק ולמנוע תאונות

הבורסה בתל אביב/ צילום: איל יצהר

לקראת הפתיחה בת"א: טבע חוזרת עם פער שלילי גבוה

המסחר בתל אביב צפוי להיפתח בהמשך לנעילה השלילית בוול סטריט בסוף השבוע האחרון ● הדואליות צפויות להכביד בפתיחה, כך טבע חוזרת עם פער שלילי של 5%, אופקו עם מינוס 2.2% ומניית טאואר עם פער שלילי של 4%

SINOMACH | ג’יפון וגרסה חשמלית מוקטנת של פורשה 911  / צילום: יח"צ

הכירו את כלי הרכב החשמליים מסין שהולכים להגיע לישראל

אחרי שהסינים הסתערו על כלי הרכב החשמליים, הממשלה החלה לקצץ בסובסידיות, והיצרנים שם מחפשים כעת שווקים חדשים במערב. גם אנחנו נהנה בקרוב מהטרנד הזה, אז קבלו כמה דוגמאות נבחרות

מדד המותגים: טואלטיקה וניקיון / אילוסטרציה: דגנית ג'מצי, גלובס

הדירוג: אלה המותגים המובילים בענף הטואלטיקה ומוצרי הניקיון

גם בתחום הטואלטיקה נרשמו התייקרויות בשנה האחרונה, אבל בניגוד לשוק המזון והמשקאות, שבו העלאות המחירים הביאו לירידה ענפית, קטגוריות טיפוח הפרט והמוצרים לבית דווקא נהנו מצמיחה ריאלית

דרור פויר / צילום: יונתן בלום

עידן נתניהו? הוא לא תם ולא נעליים

עידנים לא תמים כל–כך מהר, וגם הרבה–הרבה אחרי שהעידן תם, הוא עדיין קיים ● עידן קוסמולוגי נמתח על פני מיליארדי שנים, עידן גיאולוגי נמשך אלפי מיליונים של שנים, עידן היסטורי נמדד במאות שנים, אבל עידן פוליטי? שנות נתניהו נחשבות אצלנו לעידן, אבל בחייאת - יש לי בארון ג'ינסים ותיקים יותר ● דעה

אריה ריכטמן / צילום: איל יצהר

כמעט כל דבר מזכיר לאריה (ריצ’י) ריכטמן מנכ"ל קליל - חלונות. אחרי 30 שנה הוא סוגר את הדלת

"רוצה לעזוב בשלב שבו אני עדיין נחוץ, לא להגיע לשלב שבו אהיה פתטי וכולם רק יחכו שאלך כבר" ● מנכ"ל חברת קליל מסביר איך ניווט את החברה בטלטלות שוק הנדל"ן, למה החליט לסיים את הפרק הזה בחייו, ומה הוא מחפש כעת

רמי פורטיס / צילום: גיל רובינשטיין

פורטיס כבר לא משוגע: "לא רוצה להיות ראש ממשלה"

ההופעה של רמי פורטיס בבארבי השבוע הייתה "על בטוח" - לא מאתגרת, אך הכרחית למלחמה בפסימיות

כנס ג'רני של ארנסט אנד יאנג ו"גלובס" / צילום: שאולי לנדנר

כמה זמן לוקח לגייס מתכנתים ומה הטכנולוגיה תעשה ליחסים בין אישיים: השבוע שהיה בהייטק

כל מה שהיה בכנס ג'רני ● וגם: כמה זמן לוקח לגייס מתכנתים, ואנשי הפרסום שחצו את הקווים מגיעים למיטאפ של "גלובס" • כל מה שהיה השבוע בתעשיית ההייטק

קבוצות רכישה / צילום: Shutterstock

קבוצות הרכישה ספגו מכה נוספת מבית המשפט

שלילת הפטור מהיטל השבחה לקבוצת רכישה נובעת מתפיסה שכל חברי הקבוצה הם "יחידה כלכלית אחת"

 

 

בני גנץ ובנימין נתניהו, בחירות 2019, סבב ב' / צילום: אמיר מאירי, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

תוצאות מערכת הבחירות - הממלכתיות ניצחה; ארבע הערות לסיכום הקמפיין

הימין והשמאל של פעם נעלמו. בין ימין כלכלי לשמאל כלכלי נרשמו הבדלים במערכה זו, אך הם לא הניעו את הבוחרים לקלפיות

נוכלות בלי חשבון / צילום: באדיבות פורום פילם

ג'ני פרום דה עמוד: לא סתם עוד סרט חשפנות

"נוכלות בלי חשבון" הוא הרבה יותר "יסמין הכחולה" מאשר "אושן 8", והוא שווה לצפייה בזכות ההופעה המרהיבה של ג'ניפר לופז

מרצדס CLA / צילום: יח"צ

כרטיס כניסה יוקרתי: מרצדס CLA היא רכב לצעירי האלפיון העליון

למרות ממדיה המשפחתיים, ה-CLA נראית ומרגישה מכוניות יקרה ויוקרתית, וגם המחיר תואם

 

 

ריימונד מקדניאלס ג'וניור, יו"ר מודי'ס / צילום: פרד פראוסר, רויטרס

מודי'ס מזהירה: דירוג האשראי של ישראל בסכנה אם לא תוקם ממשלה יציבה

חברת דירוג האשראי צופה כי הגירעון השנתי יתקרב ל-4 אחוזים ויישאר גבוה ב-2020

ארוחת בוקר במסעדת אלנה / צילום: סיון אסקיו

3 בראנצ'ים מצטיינים

שלוש ארוחות בראנץ' ששווה לנסוע אליהן במיוחד: מסעדת נחום בעיר התחתית בחיפה, המסעדה שבמלון נורמן וזו של מלון דריסקו בתל אביב ● איך מסעדה חיפאית קטנה מצליחה לתת פייט למלונות הבוטיק התל אביביים היוקרתיים, ועוד במחירים צנועים של 50-20 שקל למנה?

 מתוך הביאנלה ה-16 באיסטנבול / צילום: David levene

הביאנלה שלא שמעתם עליה, והיא קרובה, זולה וכמעט חתרנית: הביאנלה של איסטנבול

פספסתם את הביאנלה בוונציה? לא נורא ● אפשר להתנחם בביאנלה המוצלחת של איסטנבול, הידועה פחות והאוונגרדית יותר, שמכנסת שמות מבטיחים ולא פחות מעניינים מרחבי העולם ● מה גם שאחד משלושת מוקדיה הוא באי הנסיכים, אי נופש מקסים ועתיר היסטוריה, שתענוג להכיר עם או בלי ביאנלה

קלו גומא - קרם ברולה על בסיס שומשום שחור / צילום: דרור עינב

ביקורת מסעדה: קיטו קאטו, היפנית החדשה ליד דיזנגוף סנטר

עסקיות הצהריים של קיטו קאטו, היפנית החדשה מבית היוצר של השף היפני יאמה סאן, הן טובות, אבל סטנדרטיות למדי ● בערב מוגשות כאן לא מעט מנות אחרות לגמרי, יקרות ושאפתניות יותר