בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ: ספירת מלאי, 2019

גם כשהמדינה אינה עוד בשחר נעוריה, היא לא מפסיקה להפתיע ולהיות יוצאת דופן ובלתי אפשרית, כמו שרק היא יודעת להיות • קווים לדמותה–דמותנו

ספירת מלאי, 2019 / איור: עומר הופמן
ספירת מלאי, 2019 / איור: עומר הופמן

בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ. זו שפעם יוסי בנאי עשה לה ספירת מלאי וכתב ושר על מדינה אחת, פעמיים ים ואגם אחד וקדחת גם, ומאז היא מוסיפה להתבגר וגם כשהיא אינה עוד בשחר נעוריה, היא לא מפסיקה להפתיע ולהיות יוצאת דופן ובלתי אפשרית, כמו שרק היא יודעת להיות.

זו המדינה היחידה בעולם שאנשיה כל-כך הישגיים ומוצלחים עד שהאיש היחיד במדינה שהגיע להיות גם ראש הממשלה וגם נשיא המדינה - הוא האדם הכי מזוהה במדינה עם הביטוי "לוזר".

זו המדינה הכי מסוכסכת ונלחמת בעולם המערבי, עד שבאופן חסר תקדים ארבעה מדייריה זכו לקבל את פרס נובל לשלום. מצד שני, לאחד מהם קוראים יאסר ערפאת.
זו מדינה בעלת צביון דתי הולך ומתחזק, שרבים בה חובשי הכיפות. מדינה שמתקיימת על תפילות ואמונה באל, כשרק קצת, ליתר ביטחון, הכיפה הכי חשובה בה בשנים האחרונות היא לכל הדעות כיפת ברזל, הכול בהתאם לכלל הידוע, בטח באלוהים, אך ליתר ביטחון אל תשכח לנעול את הדלת כשאתה יוצא.

זו מדינה שוויונית במידה כה קיצונית, עד שאפילו לראש ממשלתה אין כסף לשכור שירותיו של עו"ד לטיפול בענייניו, ומאחר שכולם שווים בעיני כולם, אין בה אפילו עו"ד אחד שמוכן לייצגו בחינם או אפילו רק לגשת לפרקליטות לצלם עבורו חומר משפטי, חומר שאין בו כלום כי לא היה כלום, שמונח שם ככה הפקר ללא דורש.

זו מדינה שלמעלה מ-80% מתושביה מחזיקים באותן עמדות פוליטיות בדיוק, ועדיין הם מחולקים לשני גושים פוליטיים קוטביים של שמאל וימין. זו המדינה היחידה בעולם שאם שומעים בה שירים נעימים, מבינים שקרה משהו לא נעים בכלל.

זו מדינה שתושביה הכי אוהבים לשנוא מצליחנים, ועדיין כולם בה מתרגשים לטובה וגאים בכל חברה ישראלית שהונפקה או נמכרה לגויים בסכום שאנחנו לא יודעים איך כותבים את כל הספרות שלו. זה התחיל כנראה ב"מיראביליס" שהמציאה את ה-ICQ ונמכרה ל-AOL ב-406 מיליון דולר (בעשורים האחרונים פרצו לעולמנו ביטויים בני 3 אותיות באנגלית, שראשי התיבות שלהם ידועים כ-TFL - Three Fucking Letters - וגרמו לנו להבין שאנחנו כמעט לא מבינים כלום).

ולא רק שכוכבי מיראביליס הביאו את המכה, המכירה שלהם הובילה לכתיבת הסדרה "מסודרים", וכך גילינו את ערן זרחוביץ' המצוין, והכי כיף - האמריקאים מ-AOL, שקנו אותה ב-406 מיליון דולר, מכרו אותה בהמשך לחברה אחרת רק ב-128 מיליון דולר. בסיפורים הכי טובים שלנו, לזכר אלפיים שנות גולה, תמיד הגויים נדפקים בסוף, שזה הכי שווה.
זו המדינה שבה הכי פופולרי זה לשנוא עורכי דין, וליתר ביטחון, בכל משפחה מגדלים לפחות עו"ד אחד, למעט משפחות שבהן כולם עו"ד.

זו אחת המדינות שבהן הביטחון האישי של תושביה הוא הגבוה ביותר וכל תושביה שונאים את המשטרה.

זו מדינת ספורט מיוחדת, שכדורגלן אחד שלה (ערן זהבי) הוא מלך השערים בליגה הסינית (אחד ממיליארד), כדורגלן אחר (מונאס דאבור) הוא כיום מלך השערים בליגה האוסטרית, וכבר למעלה מ-50 שנים היא לא עולה לשום טורניר כדורגל עולמי או אירופי. זו בוודאי המדינה האסייתית היחידה שבה קבוצת אמריקאים דומיננטית זכתה באליפות אירופה בכדורסל 6 פעמים ואיש לא שם לב שיש כאן משהו קצת לא הגיוני.

ועוד מפלאי הספורט הישראלי המפותח שלנו: זו בוודאי המדינה היחידה בעולם, שבה הספורטאי הזר הפופולרי והאהוב ביותר בכל הזמנים במשך חמישה עשורים, אולסי פרי, הוא סוחר סמים מורשע שישב שנים ארוכות בכלא. אין ספק, בישראל כשאנחנו אוהבים מישהו - אנחנו אוהבים אותו למרות כל חסרונותיו.

זו המדינה היחידה בעולם שבה הסמל לילידי הארץ, הצבר, הוא צמח יליד יבשת אמריקה; שהמאכל הלאומי שלה, הפלאפל, הוא מאכל של לאום אחר, מצרים, ושאת הביטויים הכי פופולריים בשפה העברית טבעו, במבטא זר, אנשים שאינם שולטים בשפתה.

היה זה פלאטו שרון שעשה לביתו ושאל "מה עשית בשביל מדינה?", טל ברודי שניסה ואמר "אנחנו במפה ואנחנו נישאר במפה" וביל קלינטון ששתי המילים היחידות שהוא אמר אי פעם בעברית הן "שלום, חבר". נכון, היה גם הרצל עם "אם תרצו אין זו אגדה", וטרומפלדור ו"טוב למות בעד ארצנו", אבל רבים נשבעים כי שניהם, גם לאחר תרגול רב, לא היו מבינים את המשפטים הללו, לו היו שומעים אותם פעם בעברית.

זו המדינה היחידה בעולם שמצב הרוח של תושביה נגזר מגובה מפלס המים של אגם אחד, שלכבודו, ולתפארת בלבולנו, המציאו מלא קווים - את הקו האדום העליון (שמעליו טבריה תוצף), הקו האדום התחתון (שמתחתיו אסור לשאוב מי כינרת) והקו השחור (שמתחתיו הכי אסור לשאוב מי כנרת) וכולנו צמאים וצמאים לדעת איפה היא ואיפה אנחנו ביחס לקו, מבלי לדעת שהיא מספקת פחות מ-2% מתצרוכת המים שלנו, ולא נעים, אבל נסתדר גם בלי מימיה.

ובאמת באמת - יש לנו ארץ נהדרת, חזקה ומיוחדת, שרק כאן ואצלנו - ביום חגה, כל תושביה מתלבשים במיטב מחלצותיהם על מנת לצאת לרחובות ולקדם בברכה, בפטישים ובתרסיס התזה את יתר תושביה האהובים של הארץ הקסומה הזו. מזל טוב, חג שמח ובעיקר, שתזכה לשנה הבאה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988