דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

פרשת החשדות נגד גולדין ושבע: על תאוות-בצע ואופציות שניתנו במחיר מימוש אפסי

אפשר להניח שהחקירה בנושא ניצול מידע הפנים לכאורה במניות חברת המימון החוץ-בנקאי אחים נאוי ע"י אילן שבע, באמצעות מידע שמסר לו עמי גולדין, התחילה לאחר שהמערכת זיהתה פעילות חריגה במסחר במניות נאוי סביב המכירות של שבע • הדחף להרוויח ולעשות סיבוב יפה או להימנע מהפסדים כבדים – תמיד דוחף אנשים לעבור על החוק • דעה

עמי גולדין, מנכ"ל נטו / צילום: בן יוסטר
עמי גולדין, מנכ"ל נטו / צילום: בן יוסטר

1. 

זה מדהים איך התכונות האנושיות והפסיכולוגיה עתיקת-היומין בשווקים לא השתנו ולא ישתנו. הטכנולוגיה משנה אמנם ללא היכר את כל תחומי החיים, אבל היא לא משנה, לפחות לא כעת, את התכונות האנושיות, הכוללות תאוות-בצע, היבריס, פחד ותקווה, שהם חלק מכללי המשחק וההתנהגות בשווקים - והם אלה שגורמים לאנשים לצעוד אל פי תהום מבחינת החוק.

כל מי שעיסוקו בשוק ההון, שמתעניין בדרכי הפעולה של רשות ניירות ערך ובדרך שבה היא עוקבת אחרי פעולות בניירות ערך, יודע או צריך לדעת היטב שיש בה מערכת בקרה שמזהה תנועות חשודות בנייר ערך מסוים. האלגוריתם של המערכת בוחן את היקף המסחר במניה מסוימת ומאתר גורם שרכש את המניה בהיקף חריג יחסית לעצמו וגם יחסית למסחר במניה בימים כתיקונם.

אפשר להניח כי החקירה בנושא ניצול מידע הפנים לכאורה במניות חברת המימון החוץ-בנקאי אחים נאוי על-ידי אילן שבע, באמצעות מידע שמסר לו לכאורה עמי גולדין, התחילה לאחר שהמערכת זיהתה פעילות חריגה במסחר במניות נאוי סביב המכירות של שבע. אני מניח שהנורה האדומה נדלקה, ככל הנראה, סביב נפח הפעילות במניות שעוררה את החשד הראשוני של החוקרים.

לאחר מכן קל היה להגיע למוכר, אילן שבע, באמצעות חשבונות החברה שלו, ביכורי השדה. כיצד נפל אילן שבע לכאורה בפח הזה? פשוט מאוד: תאוות-בצע - ובמקרה הזה הרצון לא להפסיד מיליוני שקלים בגלל מידע פנים שהגיע לו, על-פי החשדות של רשות ניירות ערך, בדבר עצירת חלוקת דיבידנדים על-ידי אחים נאוי, מידע פנים שהעביר לו לכאורה עמי גולדין, מנכ"ל קבוצת המזון נטו ודירקטור בחברת אחים נאוי. וזה קורה פעם אחר פעם, אף שלכולם ברור שקל לרשות ניירות ערך לתפוס סוחרים הפועלים בצורה חריגה לפני הודעה מסוימת של חברה. הדחף להרוויח ולעשות סיבוב יפה או להימנע מהפסדים כבדים - תמיד דוחף אנשים לעבור על החוק לכאורה.

2. 

על-פי החשדות, שבע מכר מניות נאוי בעשרות מיליוני שקלים באמצעות ביכורי השדה, שבבעלות בה שולטת משפחת שבע (האחים אילן וששי). איני יודע איך בוצעה ההשקעה (כולה מהון עצמי או חלקה במינוף), אבל ברור שהאחים שבע הם אנשים עשירים מאוד.

האם הם מוכרים לציבור? ממש לא. איך הם עשו את עיקר הונם? ממסחר בירקות ופירות. ביכורי השדה היא בסך-הכול חברת סחר בירקות ובפירות, שקונה מהחקלאים ומגלגלת הלאה את הסחורה לרשתות השיווק וגלגלה מחזור של קרוב למיליארד שקל ב-2018.

בשנתיים האחרונות אמנם חלה שחיקה בשיעורי הרווחיות של החברה וברמת הרווחיות שלה, אבל בעבר היא רשמה רווחיות תפעולית של כ-10% ורווח נקי שהתקרב ל-8% מההכנסות. בסך-הכול הרוויחה החברה בין 20 מיליון שקל ל-60 מיליון שקל בשנה בין 2011 ל-2018. האחים שבע, שמנהלים את החברה, שותפים בה בחלקים שווים עם חברת נטו, בבעלות משפחת עזרא ובניהולו של גולדין.

האחים שבע נהנים מדמי ניהול של 140 אלף שקל מדי חודש צמוד למדד המחירים לצרכן מ-2007, אבל הם מושכים בנוסף מענקים שמנים נוסף על כך. מבדיקה שעשיתי בדוחות נטו, שמפרסמת את הדוחות המלאים של ביכורי השדה, עולה כי השניים משכו בין השנים 2011 ל-2018 דמי ניהול ומענקים בסך כולל של 55 מיליון שקל, נוסף על סכומים דומים כחלקם בדיבידנד.

אז הנה, זה חלק ממקור עושרם של האחים שבע, וזה כנראה לא היחיד, כי מי שמשקיע עשרות מיליונים במניה בודדת, יש לו עסקים רבים נוספים - עוד עדות לכך שיש בישראל שורה ארוכה של אנשים עם הון של עשרות ומאות מיליוני שקלים, ששמם לא מתגלגל בין דפי העיתונות. אם אתה לא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות, הרי אין שקיפות (גם אם זו חברה בת פרטית, שדוחותיה מתפרסמים), לא של נתונים ובוודאי לא על היקף העושר.

3. 

גולדין הוא יד-ימינו של דודי עזרא, בעל השליטה בענקית המזון נטו מימים ימימה. מתברר כי התגמול שלו לא מגיע אך ורק מנטו, שבה הוא מכהן כמנכ"ל. גולדין, שחשוד על-פי רשות ניירות ערך בהעברת מידע הפנים לשבע, מכהן גם כיו"ר ביכורי השדה - והייתה לכך תמורה נאה מכך. מבדיקה של הדוחות הכספיים שערכתי בעבר עולה כי גולדין קיבל 10 מיליון אופציות בביכורי השדה כבר ב-2007, ולמרבה הפלא, או שלא, האופציות הוענקו לו במחיר מימוש של אגורה אחת בלבד - כלומר, כמעט בחינם.

מה פתאום מחלקים למנכ"ל אופציות במחיר מימוש כמעט אפסי? הרי כל הסיסמאות היפות מדברות על תמריץ למנכ"ל, אז איזה תמריץ היה לגולדין אם הוא ידע שירוויח בוודאות, השאלה היא רק כמה? והוא אכן הרוויח, ולא מעט. האופציות הובשלו בשש מנות, משנת 2011 ועד למנה האחרונה ב-2016. גולדין כמובן מימש את האופציות לפי קצב הבשלתם, ושימו לב מה קרה: בכל פעם שהוא מימש, לפחות בשנתיים האחרונות, ומכיוון שהחברה פרטית ומניותיה אינן נסחרות, החברה (ביכורי השדה) היא זו שרכשה ממנו את המניות.

בסך-הכול נוצר לגולדין, יש מאין, רווח אדיר של כ-10 מיליון שקל (אגב, זו הוצאה שנגרעת כמובן מהרווח), ורכישת המניות ממנו שיקפה לחברה שווי של מאות מיליוני שקלים. עוד עדות לכאורה לקרבה בין גולדין למשפחת שבע, לא רק מתוקף תפקידו כיו"ר ביכורי שדה.

עו"ד איריס ניב-סבג ממשרד שינמן-נגב-ניב, המייצגת את אילן שבע, מסרה אתמול בתגובה לדיווח של רשות ניירות ערך: "מר שבע לא עשה שימוש במידע פנים ולא עבר עבירה, והוא מאמין כי כך יתברר בתום החקירה. המכירות בוצעו על יסוד החלטה אסטרטגית. מר שבע העמיד עצמו לרשות החקירה והשיב בצורה מלאה לכל השאלות שהופנו אליו".

מעמי גולדין נמסר כי הוא מנוע מלהגיב לדברים בשלב זה.

*** חזקת החפות: עמי גולדין ואילן שבע לא הורשעו בכל עבירה בפרשה הנחקרת. החקירה נמצאת בראשיתה, והם זכאים ליהנות מחזקת החפות.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות