דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

האנשים שיכולים לפרוץ לכם לטלפון ועדיין בטוחים שהם בצד של "הטובים"

בימים שבהם פריצה לסלולרי שלכם היא גם קלה וגם הרסנית מאי-פעם, בסלברייט הישראלית - המתמחה בפריצה לטלפונים, הוצאת מידע מתוכם ופיענוח שלו - מתעקשים שהם בצד של הטובים: "בשקלול בין התרומה שלנו לחברה האזרחית לבין הסיכוי שמישהו יוותר על הפרטיות שלו - אנחנו את הבחירה שלנו עשינו"

יוסי כרמיל ורון סרבר, המנכ"לים המשותפים של סלברייט / צילום: שלומי יוסף
יוסי כרמיל ורון סרבר, המנכ"לים המשותפים של סלברייט / צילום: שלומי יוסף

יום אחד בינואר 2015, עצרה המשטרה התאילנדית חמישה טנדרים בדרום המדינה, שבתוכם היו דחוסים 98 איש, חלקם ילדים, כולם בני שבט רואינגה המוחלש - המשמש טרף קל לסוחרי אדם, למטרות עבדות, זנות ופדופיליה. באמצעות הציוד של החברה הישראלית סלברייט - המתמחה בפריצה לטלפונים, הוצאת מידע מתוכם ופיענוח שלו, גם במקרים שבהם הוא כבר נמחק מהמכשיר או הוסתר בקודים - הוצא מידע מהסלולרים של הנהגים שהספיקו להימלט, ודרכו התגלה היעד של הטנדרים: מחנה שבו הוחזקו בני השבט כעבדים. המשך ניתוח החומר חשף את רשת הסחר בבני אדם, וכן חשבונות בנק דיגיטליים שהצביעו על ראשיה, ביניהם גם בכירי ממשל מקומי. ללא ספק ניצחון קטן נגד הרשע.

ואכן, העובדים והמנהלים של סלברייט - שהשם המקצועי של תחום ההתמחות שלה הוא פורנזיקה דיגיטלית - רואים בעצמם "גיבורי על" שנלחמים לטובת הצדק, מניעת הפשיעה והטרור, הגנה על ילדים ועוד מעשים נאצלים.

אלא שלא מעט אידיאולוגים של פרטיות המידע רואים את החברה מפתח תקוה ואת דומותיה באור אחר לגמרי. ב-2011 כלל אתר ויקיליקס את סלברייט בעשיריית "החברות המרושעות" שמוכרות ל"משטרים רעים"; בתחילת השנה פרסם פורבס תחקיר שעל-פיו, מכשירי טאבלט של סלברייט, שאמורים להימצא אך ורק בידי רשויות שונות של אכיפת החוק וגופים מורשים אחרים, נמכרים לכל דורש באיביי. אומנם מדובר בציוד משומש ומיושן שאיכשהו הגיע ממשטרה כלשהי לידי סוחרים, ועדיין מדובר במבוכה.

שני המנכ"לים המשותפים של החברה, יוסי כרמיל ורון סרבר, רואים כמובן את הדברים אחרת. הרשימה של ויקיליקס? "היא הכלילה בין המשטרים המרושעים גם את ארה"ב", מציין כרמיל. התחקיר של פורבס? "זה סיפור שהוצא לגמרי מהקשרו", מנסה להבהיר סרבר. "מה שנמכר באיביי, אלה מכשירים מדור קודם שרישיון השימוש שלו נגמר. המוצר שלנו הוא מוצר תוכנה, ולטובת נוחיות השימוש, לעתים הוא מגיע גם על מכשיר ייעודי (סוג של טאבלט) של סלברייט. ברגע שהרישיון פג או הגרסה לא מעודכנת, הוא די חסר שימוש".

בפורבס מסרו מכשיר כזה להאקר והוא אמר שהיה קל לפרוץ אותו.
"לפרוץ אותו זה אומר להשתמש בו כמחשב, לא ככלי להוצאת מידע מטלפונים".

ומה עם מידע מחקירות קודמות?
"אין עליו כלום. המוצר יודע להוציא מידע, אבל המידע לא נכתב לחומרה שלו. שום גוף אכיפה לא היה עובד איתנו אם על התוכנות שלנו היה נשאר חומר שהיה יכול להגיע לצד שלישי".

אחר כך כרמיל מתייחס בצורה רחבה יותר לביקורת שנמתחת על סלברייט וחברות מסוגה: "יש עיתונאים מסוג מסוים שהם פעילים של משהו שלא הייתי רוצה לקרוא לו פציפיזם אלא רגישות לסוגיית המידע הפרטי, והם מציפים טענות על חברות, לעתים ללא קשר למציאות ובלי הבנת המטריה. מחברים אותנו לחברות מסוימות שנמצאות בצד האפל. ואנחנו לא שם, אנחנו בצד המואר. אנחנו עובדים עם גופי אכיפת חוק וכל השימוש מתבצע על-פי החוק".

אז מבחינתכם, חברה כמו NSO הישראלית שפועלת בתחום השתלטות מרחוק על טלפונים, שייכת לצד האפל?
"כן, למרות שאלה חברים לתעשייה שגם להם עושים עוול לא קטן".

אבל לא הייתם רוצים שישימו אתכם בכפיפה אחת איתם?
"אנחנו לא בכפיפה אחת איתם. עד היום נמנענו מלעשות דברים בסגנון הזה. אנחנו לא רוצים להגיע להנגשת דאטה בצורה שהם עושים זאת".

גם הם יכולים למנוע פשעים ולעזור ל"טובים". מה ההבדל העקרוני?
סרבר: "הבעיה בטכנולוגיה של השתלטות מרחוק היא שאין שליטה בשימוש ברמה שיש במוצרים שלנו. אצלנו, מדובר בחשוד ספציפי שכבר נמצא לרוב בידי רשות אכיפת החוק, הוא יודע שהטלפון שלו אצלם, ושאיבת המידע נעשית פיזית, ובצו בית משפט. בהשתלטות מרחוק, הגבולות יותר רחבים, ואי אפשר לדעת על מי מפעילים אותה".

כרמיל: "נכון שמנכ"לים של חברות שעוסקות בהשתלטות מרחוק, במיוחד כאלה ששואפות להיות ציבוריות, גם קמים בבוקר בידיעה שהם רוצים לעשות טוב. אני מאוד מקווה שהקו המצפוני והקו הנורמטיבי שלהם דומה לשלנו".

סרבר: "הם שייכים לעולם המודיעין, ומה שמותר לגורמי מודיעין לעשות, למשטרות אסור. יש פה חומה גבוהה בין סוגי הפתרונות".

מ-NSO - שהשבוע שוב עלתה לכותרות בעקבות פרסומים שלפיהם ניצלה חולשת אבטחה בוואטסאפ כדי להחדיר תוכנת ריגול לטלפונים - לא נמסרה תגובה לדברים.

הנהלת  NSO / צילום: יחצ
 הנהלת NSO / צילום: יחצ

"לא היינו פורצים לאפי נוה"

סלברייט, היום בשליטת תאגיד סאן היפני - חברה ציבורית שנסחרת בבורסה של טוקיו - מחזיקה, על-פי נתוניה, ב-45% מנתח השוק של הפורנזיקה של טלפונים ניידים, ומנהליה אומרים כי כיום, המוצר שלה מהווה את כלי העבודה הראשוני ב-75% מחקירות המשטרה בעולם. על-פי הערכות, שוויה של סלברייט עצמה עומד על כמה מאות מיליוני דולרים, ולפני כמה חודשים פורסם כי היא עומדת למכירה לפי שווי של 400 מיליון דולר, אולם בחברה טוענים כי היה מדובר ב"שמועות".

מה דעתכם על סיפור הטלפון של אפי נוה, שמצד אחד, ככל הנראה נפרץ בידי מומחה אזרחי, לפחות בשלב הראשוני; ומצד שני, בזכות הפריצה, שרשויות החוק לא היו מעורבות בה, התגלתה מסכת חמורה של שחיתויות לכאורה?
סרבר: "אם היו באים אלינו עם דבר כזה היינו מסרבים כי זה לא סוג הלקוחות שלנו".

ומהרגע שהדבר כבר נעשה, מה צריך לקרות הלאה?
כרמיל: "אשתי הייתה דוברת מחוז תל-אביב של המשטרה, ואני יודע שתמיד יש פער בין מה שקוראים בעיתונות לבין המציאות. אבל בהנחה שזה נכון, טוב מאוד שגילו שאדם במעמד כזה עשה מה שעשה, שהדברים האלה נחשפים. זה עוזר להילחם בשחיתות שלטונית".

ואיפה אתם עומדים בכל הנוגע לדיון בעולם המשפט על "פירות העץ המורעל" - השגת ראיות חשובות באמצעים גבוליים מהשטח האפור?
"כתפיסה, אני בכלל לא מבין אפילו את הלבטים. כשיש איש דאעש שמגיע בכיסוי לגרמניה ורוצה להיכנס, צריך לעצור את הדבר הזה כמעט בכל מחיר, במסגרת החוק. וגם במקרים של שחיתות שלטונית, אני רוצה שמבקר המדינה, או להב 433, יעסקו בכך. בשביל זה אנחנו קמים בבוקר".

ומצד שני, ישנה סוגיית הפרטיות. אין ספק שהעולם היה נראה אחרת לולא היכולות המתקדמות לשלוף מידע ובעזרתו להילחם בטרור או בפדופיליה. ועדיין, החברה האזרחית נאלצת לעשות בשביל זה ויתור בתחום הפרטיות.

כרמיל: "בשקלול בין מה שאני תורם לחברה האזרחית, לבין הסיכוי שמישהו יוותר על הפרטיות שלו - אנחנו את הבחירה שלנו עשינו. אנחנו לא מתנצלים לשנייה על זה שאנחנו פועלים בתוך אזור שמאפשר לכל אחד לישון יותר טוב בלילה".

ועדיין, חשוב לצמצם את המחיר שאנחנו משלמים. איך עושים את זה?
"לנו כחברה חשוב לדעת איפה אנחנו פועלים, למי אנחנו נותנים את סל המוצרים המלא שלנו, למי נותנים סל מצומצם, ולמי לא נותנים. אנחנו עושים עבודה רגישה שבנויה גם על קריטריונים של זכויות אדם, לפי רשימות של האו"ם, שאנחנו מתייחסים אליהן בחומרה".

מה כוללים המוצרים שבסל המלא?
"יש לנו מוצרי ניתוח, ויש לנו גם מוצרי אימון מורשה: כל שנה אנחנו מכשירים בין 8,000 ל-10,000 שוטרים לשימוש במוצרינו, כי הם עומדים בחזית וצריכים לבוא עם המידע הראייתי לביהמ"ש ולהגן על הצורה שבה השיגו את המידע".

כלומר, הרבה מאוד אנשים לומדים כל שנה להשתמש בכלים הללו. ואם אחד השוטרים שהכשרתם סרח ועבר לצד השני?
סרבר: "הגוף שממנו אותו אדם יצא אמור לאתר אותו, לטפל ולהעניש אותו, ולדאוג שזה לא יחזור. רוב הלקוחות שלנו הם גורמי אכיפת חוק האמורים לעבוד לפי החוק במדינה שלהם. אם מישהו עושה בזה שימוש לא חוקי, זו עבירה, ואם זה מגיע לידיעתנו, אנחנו מפעילים סנקציות. אבל זה קרה, לפי ידיעתנו, במספר מאוד שולי של מקרים, פחות מחמישה".

אילו סנקציות אתם מפעילים?
"אם התברר שגוף חקירה השתמש בצורה לא חוקית במוצרים, אנחנו לא ממשיכים איתו. אנחנו גם ערים לשינויים בעולם, ויש מדינות שבעבר עבדנו איתן, והיום כבר לא. כמו שקורה בייצוא ביטחוני, למרות שאנחנו לא מפוקחים כמוהם".

כרמיל: "יש לנו כמה יכולות מתקדמות שבהן אנחנו מגבילים את עצמנו למספר מצומצם של מדינות, כמה עשרות בלבד, וגם שם אנחנו בודקים כל סוכנות לגופה".

גוף או מדינה שהפסקתם לעבוד איתם, עדיין מחזיקים במוצר ויכולים להמשיך לנצל אותו, למשל כדי להפר זכויות אדם.
סרבר: "כאן הטכנולוגיה תומכת בנו. אנחנו יכולים להפסיק את הרישיון ואיתו את העדכונים, וללא עדכונים, כוחו של המוצר הולך ונחלש כי יצרניות הסלולר מוסיפות כל הזמן הגנות חדשות".

ועדיין, כל הדברים האלה הם כללים שאתם החלתם על עצמכם, אין עליכם פיקוח בדומה נגיד ליצרניות ביטחוניות. כלומר, אתם סוג של סוחר נשק בלתי מפוקח, שהחליט שהוא מוכר רק לטובים. ומה שאתם אומרים זה שאם הטובים מפסיקים להיות כאלה, יש לכם אפשרות לנטרל חלק מהכוח של הנשק שמכרתם להם.
כרמיל: "מוגזם לכנות את זה נשק. דאטה זה לא אמ-16. אבל את צודקת שזה כלי שבידיים הלא נכונות יכול לגרום נזק, ואנחנו בהחלט מקפידים לשים אותו בידיים נכונות".

"צברנו ידע שאין למתחרים"

סלברייט החלה את דרכה ב-2001 עם מוצר שונה. שלושת מייסדיה, ירון ברץ, יובל אפללו ואבי יבלונקה, מעולם לא עבדו בה בפועל. הם באו עם רעיון ועם סכום ראשוני קטן של 50 אלף דולר. סרבר היה בחברה מימיה הראשונים, מספר 3 בדור המייסדים, כרמיל הצטרף ב-2004, מספר 7 בחברה. ב-2005 הפכו שניהם למנכ"לים משותפים. היום מעסיקה סלברייט כ-700 איש.

המוצר הראשוני היה מכשיר אזרחי לגמרי, שאִפשר להעביר מידע מטלפון לטלפון, עניין שנדרש בעיקר במקרה של רכישת מכשיר חדש, כמו שזוכר כל מי שנדרש להחליף מכשיר סלולרי באותם ימים. ואכן, המוצר תפס לא רע. "היו ימים", משחזר כרמיל, "שבערך ב-150 אלף חנויות סלולריות ברחבי העולם היית נכנסת ורואה את המוצר של סלברייט. מזה צמחנו". החטיבה הזאת המשיכה לחיות בסלברייט עד לפני קצת למעלה משנה, עד שבמארס 2018 נמכרה לקרן פרייבט אקוויטי אמריקאית.

אם זה הלך כל־כך יפה, למה ב־2007 נמכרתם לסאן בסכום נמוך של 17 מיליון דולר?
כרמיל: "מפני שבעלי המניות העיקריים, שלושת המייסדים, רצו למכור. הם עשו צעד חכם כי הם הבינו שהערך שהם יכולים לתת לצמיחת החברה הוא מוגבל. אבל הרצון למכור היה בחוסר התאמה עם ביצועי החברה. נמכרנו בזול במיוחד יחסית לחברה שצמחה ללא גיוס הון זר, ואגב, זה כך עד היום. אנחנו סיפור נדיר".

מן הסתם, כבני דור המייסדים היו לכם מניות. לא התקוממתם על המכירה בנזיד עדשים?
"היינו בעלי מניות מיעוט, אבל דווקא רצינו את זה. ראינו בסאן גוף שיש לו פוטנציאל לתת לנו לרוץ יותר מאשר בעלי המניות הקודמים".

באותה שנה, 2007, הגיע גם השינוי בפעילות. כלומר הכניסה למה שמכונה כאמור פורנזיקה דיגיטלית. לדברי השניים, לא היה מדובר בהחלטה מסודרת שנפלה בחברה האם אלא במהלך שהגיע כאבולוציה, מן הסתם גם בעזרת יכולת התמיכה הכלכלית היפנית.

סרבר: "הצטבר אצלנו ידע מאוד נרחב לגבי כמות גדולה מאוד של טלפונים וטכנולוגיות. זה היה כוח שלא היה למתחרים. אומנם כשנכנסנו לתחום לא היינו השחקן הראשון, אבל הכרנו הרבה יותר טלפונים וטכנולוגיות. בעבר הרחוק היה ג'ונגל בתחום הזה, כי לכל יצרן הייתה מערכת הפעלה משלו. היום אלה בעיקר IOS ואנדרואיד".

אגב IOS, מערכת ההפעלה של אפל, הסיפור הכי ידוע עליכם קשור לפיגוע בסן ברנרדינו שבקליפורניה ב־2015 שבו נרצחו 14 איש. על־פי מה שפורסם, אפל סירבה לבקשת ה־FBI לפרוץ את נעילת המכשיר של המחבל, וה־FBI ויתר על הוויכוח כיוון שאתם הצלחתם לפרוץ עבורו את המכשיר. בדיון בסנאט האמריקאי אפילו נטען שעבור הפריצה הזאת קיבלתם 900 אלף דולר.

כרמיל: "לסלברייט היו אז היכולות האלה, היום הן אפילו משופרות יותר. אבל בתעשייה הזאת אני לא יכול לומר אם גוף מסוים הוא לקוח או לא. לא התייחסנו אז ולא נתייחס עכשיו".

אבל ידוע שיש מעין מרוץ ביניכם לבין אפל: הם מפתחים הגנות חדשות, אתם לומדים איך לפרוץ אותן. הם בטח לא כל־כך אוהבים אתכם.
סרבר: "לא חושב שיש יריבות. אפל הם גם לקוחות שלנו".

כן, זאת עוד עובדה מעניינת שעולה מהשיחה עם שני המנכ"לים. מי שזוכה בשירותי החברה שלהם הם לא רק גופי אכיפת החוק השונים - כולל סוכנויות הביון, המשטרות, המכס, רשויות ניירות ערך ואחרים - אלא גם גופים אזרחיים ומסחריים שנעזרים באמצעים הטכנולוגיים של החברה על מנת לפרוץ לטלפונים של העובדים שלהם עצמם.

הפיגוע בסן ברנרדינו/ צילומים: רויטרס - Mario Anzuoni
 הפיגוע בסן ברנרדינו/ צילומים: רויטרס - Mario Anzuoni

"אנחנו עובדים עם גופים גדולים בלבד השייכים לפורצ'ן 1000 (דירוג אלף החברות הגדולות בעולם, שמפרסם המגזין פורצ'ן), שמשתמשים במוצרים פנימית, לטובת חקירות, על טלפונים שהם עצמם נתנו לעובדים, וכמובן על-פי החוק באותה מדינה", אומר על כך סרבר. "לאפל, כמו להרבה חברות אחרות, יש צרכים בניהול חקירות, וכמותן גם גוגל, ורייזון, בנקים, משרדי רואי חשבון גדולים, ואחרים".

אבל הסיטואציה כאן היא שעובד נותן את הסכמתו לכך בלית ברירה כשהוא מקבל את הטלפון ממקום העבודה. זה נשמע כמו חדירה קצת יותר בעייתית לפרטיות מאשר מקרה של חשוד במעשה פלילי שכבר נתפס על־ידי המשטרה והוצא צו בית משפט שמאפשר לחטט לו בטלפון.
כרמיל: "בדיוק כמו שהם יכולים להוציא אימיילים מהמחשב של עובד. זה מידע של החברה. כשהם נותנים טלפון, הם מזהירים לא להשתמש בו למידע פרטי ואם כן - אפשר לעשות הפרדה ואנחנו מאפשרים להוציא רק חלק מהמידע. אנחנו עושים את זה נורא באחריות. אסור להיתפס למחשבה שיש פה איזה גוף עולמי ששולט בכל המידע, של כל עובדיו, בכל המדינות. יש מדינות שנותנות יותר חופש למעביד מול העובד, לטובת היכולת להשתמש בדאטה מהמכשירים של העובד, ויש כאלה שלא.

"אנגליה היא דוגמה למקום שנותן למעביד, כמובן בכפוף לחוזה מתאים, סמכויות יותר רחבות, וכך גם הולנד. בארצות-הברית זה תלוי במדינה. בישראל דווקא התמונה יותר קשיחה: חוק צנעת הפרט מגן מאוד על אנשים פרטיים, ואנחנו בקושי יכולים להצביע על חברות פרטיות שהן לקוחות שלנו כאן".

סרבר: "יש חברות ציבוריות שיש להן חובת ציות מיוחדת. בנקים למשל חייבים להיות מסוגלים לבדוק מעילה כשיש חשד, וכך גם משרדי ראיית החשבון הגדולים, שמטפלים בחברות הענק".

אבל דווקא בעולם, יש כיום נטייה להגביר את הפיקוח על שמירה על מידע פרטי, כמו למשל כללי ה־GDPR של האיחוד האירופי, שהם די חמורים בהקשר הזה.
כרמיל: "יש התפתחויות בכיוונים מנוגדים. מצד אחד, ה-GDPR (כללי הרגולציה של האיחוד האירופי להגנה על מידע אישי). מצד שני, תאגידים מחויבים שתהיה להם מדיניות למניעת שוחד ושחיתות, וזה עובד לטובת טכנולוגיות מהסוג הזה".

אתם מגבילים את עצמכם לחברות פורצ'ן 1000, אבל האם החוק היבש מגביל אתכם באיזושהי צורה? אם אני רוצה לקנות את המוצר שלכם, אתה יכול למכור לי?
"מבחינה חוקית אני יכול למכור לך, אבל את לא תוכלי להשתמש בזה כי זה יהיה נגד החוק. אנחנו כמעט עשר שנים בתחום הפורנזיקה הדיגיטלית, ולא היה מקרה שהטכנולוגיה של סלברייט נפלה לידיים פרטיות לא נכונות. וזה מתוך 65 אלף רישיונות השימוש שמכרנו לאורך השנים".

הבעיה: יותר מדי דאטה

המקרים שסלברייט היו רוצים שתזכרו מהכתבה הזאת הם כמובן מסוג שונה לגמרי. סיפור על נערה הולנדית שהוריה המודאגים זיהו שהיא משוחחת עם מאהב מסתורי בטלפון, פנו למשטרה, וזו, באמצעות הכלים של סלברייט חשפה - לפני שנגרם לנערה נזק - כי מדובר באדם שמנסה להדיח אותה לזנות; סיפור על זוג שהחליט לחסל בן זוג קודם של האישה באמצעות חומצה ששפכו על פניו, והטלפונים שלהם הסגירו את התוכנית, שכללה פגיעה גם במאהבים קודמים נוספים של אותה אישה"; סיפור על התאבדות של בחור אנגלי שבעקבותיו נחשפה, שוב באמצעות יכולות החברה, רשת פיליפינית גדולה של סחיטה על רקע מיני - אנשים פותו לשלוח תמונות ולאחר מכן נסחטו. "לפעמים", אומר כרמיל, "אנחנו עובדים על 3-2 מיליון מקרים בו זמנית".

וכמובן, יש כמה וכמה סיפורים על אנשים שהיו מעורבים בתאונות דרכים קטלניות, והציוד של סלברייט גילה כי הם היו עסוקים בהתכתבות נמרצת קודם לתאונה. בהקשר הזה, סלברייט שוקדת כעת על מכשיר גילוי הקלדה בתאונה בסגנון ינשוף, שלא ידרוש כניסה לדאטה עצמה אלא יצביע רק על פעולת ההקלדה, ויוכל לגרום לשוטרים לתת דוחות גם למי שלא היו מעורבים בתאונה. לשם כך נדרש שינוי חקיקה ולוביסטים שונים בארצות-הברית כבר פועלים בכיוון.

למעלה מ-95% מהפעילות של סלברייט מבוססת על מכירות המוצרים וההדרכות. לפני כארבע שנים הוסיפו גם מתן שירות של הוצאת מידע בעצמם מהטלפון, באמצעות יכולות גבוהות יותר שהם רוצים להגן עליהן ולוודא שלא יגיעו למקומות "שאנחנו לא רוצים שיגיעו".

לפני כמה שנים התרחש מהפך נוסף באבולוציה של סלברייט. עד אז ידעה החברה לשאוב את המידע הגולמי ולסדר אותו בדרך כרונולוגית, גם אם מדובר במידע שנמחק או שהוסתר בקודים. כמויות המידע העצומות שיש לכל אחד מאיתנו בסלולרי שלו הפכו את זמן ה"הגעה להוכחה" לארוך מדי. כיום יש לחברה כלי עיבוד ואנליטיקה שמאפשרים לאתר בערימות הדאטה את החומרים הרלוונטיים, אך בחברה שואפים ליכולות גבוהות בהרבה.

"בעולם המעבדות הפורנזיות אנחנו מלכי היקום וזה תחום שצומח יפה, בין 15% ל-20% בשנה", אומר כרמיל. "אבל אנחנו רוצים לא רק לגדול אלא להכפיל ולשלש את החברה. אני רוצה למצב את החברה כחברה שיודעת לשלוף מידע, לנתח אותו, להצליב אותו עם מידע שמגיע מהענן וממחשבים, לעשות לו אנליזה, ולחבר אותו עם מידע שמגיע ממצלמות אבטחה ברחוב ומכלי רכב חכמים. לגופי אכיפת חוק אין בעיה לקבל את הדאטה, הבעיה שלהם היא מה לעזאזל עושים עם כמות הדאטה העצומה, איך מוצאים את המחט בערימת השחת. משטרה היא גוף מוגבל במשאבים, והמערכת המשפטית לא עובדת בעבורה אלא נגדה, כלומר רוצה לשחרר אדם אם אין סיבה מספקת למעצרו".

כדי לממש את הכוונה השאפתנית, נראה שסלברייט לא תוכל להסתפק במשאבים של החברה האם סאן, שנסחרת לפי שווי של 170-150 מיליון דולר. איך יגייסו אם כן את הכסף? כל הדרכים פתוחות, כולל הנפקה. מה שבטוח הוא שכמו שטף המידע שאנחנו מוצפים בו ורק ילך ויגבר, גם החברה מפתח תקוה לא מתכוונת לעצור.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של היום
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות