סוגרים את הים: "הדור האחרון של הדייגים" נגד משרד החקלאות

400 הדייגים בארץ מושבתים מאז סוף החודש שעבר בעקבות הגבלת הדיג בתקופת הרבייה של הדגים • "אומרים שאנחנו אשמים שאין דגים, אבל הדיג הוא על פחות מ-10% מהחופים. כולם עובדים בים, ורק לנו אסור" • נותר רק לריב עם משרד החקלאות על גובה הפיצויים • מעקב G

הפגנת הדייגים / צילום: איל יצהר
הפגנת הדייגים / צילום: איל יצהר

יום שני בבוקר, ועשרות דייגים מכל הארץ, שהתקבצו להפגין מול משרדי משרד החקלאות ליד בית דגן, יורדים לכביש 412, חוסמים את הצומת ומניפים שלטים עם סיסמאות כמו "הדיג - זהותנו ומורשתנו" ו"הים - חיינו ומקור פרנסתנו". "לחם - עבודה", הם קוראים.

לפני שנה בדיוק כתבתי פה על מאבק ההקמה של איגוד דייגים ארצי חדש שנולד כתוצאה מהכבדת יד הרשויות על הדיג בישראל - מהלך שהבשיל ברפורמה הגדולה של 2016 שבמרכזה סגירת חלקים גדולים מהים לדיג, הגדלת העיניים ברשתות, הגבלת דיג בתקופת הרבייה, הרחקת המכמורות והסירות מהחוף, הגברת האכיפה, הכרזה על מינים רבים של דגים כמוגנים ועוד - הגבלות מהחמורות שיש בעולם על דיג. מרגש לראות את האיגוד מבשיל לגוף אמיתי שהצליח לצרף לשורותיו גברים קשוחים שרגילים לעבוד לבד ובשתיקה מול הים - הרי אם היו אוהבים דיבורים, היו הולכים לעבוד עם תוכים; גברים שלא בדיוק מתורגלים בדמוקרטיה, שחלקם מכירים את החוק מצדו השני, ולהביא אותם לעמוד זה לצד זה, יהודים וערבים (שבכלל צמים עכשיו), עם שלטים בצד הכביש.

"לדייגים אין פה"

מאז סוף אפריל מושבתים הדייגים. רובם עד סוף החודש וחלקם לא יוכלו לצאת לים עד אוגוסט. לפי משרד החקלאות, מאי הוא החודש בעל ההשפעה הרבה ביותר על רביית הדגים בים התיכון. לא לפי הדייגים, שניסו להסיר את רוע הגזירה בחוסר הצלחה - ועכשיו כל מה שנותר להם זה לריב על הפיצויים.

אני פוגש את עו"ד וח"כ לשעבר דוד מנע, שמייצג את האיגוד. "בכל מדינה מתוקנת, כשסוגרים את הים נותנים פיצוי לדייגים. בישראל - אפס פיצוי". בשנה שעברה עוד הצליחו הדייגים, בזכות איתן כבל שעמד בראש ועדת הכלכלה והיה פטרונם של הדייגים, לקבל פיצוי של 2 מיליון שקל, שרק כמחצית ממנו הגיעה לדייגים. אבל לפחות היה פיצוי. השנה, כלום. "כל הסיפור", אומר מנע, "הוא 400 דייגים בעלי רישיון דיג, ופיצוי של כ-5,000 שקל לכל אחד לחודש. 2 מיליון. לא כסף. בכנסת הזאת יהיה להם יותר קשה. ועכשיו בכלל אין שום דבר - לא ועדות, לא כלום. הכול עומד".

מנע נזכר איך טיפל בתביעות הפיצויים של חקלאים מעוטף עזה, "שם ראית מה זה לובי, מה זה כוח. אבל מהדייגים לאף אחד לא אכפת. כי הם בסך הכול דייגים ואין להם פה".

אני מדבר עם אלה שאין להם פה. כולם מתמודדים עם אותן הבעיות - אין עבודה ושטחי הדיג הולכים וקטנים - אבל לכל אחד הקשיים והמאבקים המיוחדים לו. ביפו מתמודדים נגד הכוונה להפוך אותם לאתר תיירות. בחיפה עומדים מול תנופת בנייה ימית נרחבת. בקישון בסיסים, בדרום מלחמה. איפה שאין נמל יש אסדה, ואיפה שאין אסדה יש רקטות, ואיפה שאין רקטות יש צבא, ואיפה שאין צבא יש רפאל וכך הלאה.

"אומרים שאנחנו אשמים שאין דגים", אומר סמי עלי מג'סר א זרקא, דייג ודובר האיגוד, "אבל כל הדיג הוא על פחות מ-10% מהחופים בארץ, על מה מדברים? כולם חופרים בים ועובדים בו - ורק לנו אסור". אם לא יפצו אותנו, הוא אומר, פנינו להסלמה.

אני פוגש את ח"כ עבד אל-חכים חאג’ יחיא (רע"מ בל"ד) שבכנסת הקודמת התנגד לרפורמה, "זו רפורמה שמטרתה לחסל את הדייגים", הוא אומר.

מי יהיה לדייגים פה בכנסת ה־21?

"בוא נראה קודם מי יהיה שר החקלאות, מי יעמוד בראש ועדת הכלכלה ומה יהיה המבנה - אבל אני לא מחכה, כבר הכנתי רשימת דרישות".

שלום ביטון מקריית אתא, יו"ר משותף של האיגוד, עצוב שלא באה טלוויזיה ושאני העיתונאי היחיד ברדיוס של קילומטרים. "ככה זה", אומר יולי ארנפלד, דייג בן 71 מחיפה, "אנחנו אנאלפביתים". את ה-5,000 שקל שהובטחו בשנה שעברה קיבל רק לפני שבוע.

הדייגים טוענים שהמדינה סירבה לפצותם בטענה שאיסור דיג בעונת הרבייה יגדיל את כמות הדגים, מה שיפצה כלכלית על החודשים הבטלים. המציאות הוכיחה ההפך: ב-2018, אחרי שנתיים של מגבלות, צנח השלל מממוצע של כ-2,500 טונות בשנים קודמות אל מתחת ל-1,500 טונות. "גם לא עבדנו, גם לא קיבלנו פיצוי - וגם יש פחות דגים", אומרים פה בעצב. עבור הדייגים מדובר בעולם ומלואו, אבל מכל בחינה אחרת מדובר בתחום זעיר שבזעירים: כל הדיג בים התיכון מהווה פחות מ-3% מצריכת הדגים בישראל.

"אנחנו הדור האחרון של הדייגים"

הדייגים חוזרים לחסום את הכביש והפקק מתארך, פה ושם מתעצבן איזה נהג, אבל חבורת הדייגים מבהירה שאותה לא עוברים בקלות. חליל ג’ורבאן, זקן הדייגים מג’יסר א-זרקא, בן 78, עומד בשקט בצד הכביש ומחזיק שלט: "אוכל לילדים זה לא מותרות". "שום דבר טוב לא קרה מאז שנפגשנו לפני שנה", הוא אומר בחיוך עצוב, "רק דברים רעים. עכשיו אנחנו רק יושבים כל היום ולא עושים כלום".

"לסירה שלי קוראים פולאריס", מציג את עצמו חנניה אקוקה מהקישון. אני מדבר גם עם נעים חבוש מעכו, ועם אלי אלון מהקישון. "הים שיקם אותנו מהפשע", הוא אומר, "ועכשיו סוגרים לנו אותו. מה הם רוצים, להחזיר אותנו לפשע?". "אנחנו הדור האחרון של הדייגים", אומר אקוקה כשההפגנה מסתיימת. הדייגים מפנים את הכביש ומחכים לפגישה עם ניר פרוימן, מנהל אגף הדיג במשרד החקלאות והאיש שהם רואים בו אחראי לגורלם.

לפרק הזה סוף טוב: הפגישה התקיימה ואנשי משרד החקלאות, על-פי דיווחים, הקשיבו ואף התחייבו לחצי מיליון שקל מתוך תקציב המשרד (על בסיס קבוע) ודורשים מהאוצר 1.5 מיליון שקל נוספים. הדייגים יצאו מעודדים מהפגישה, אבל ליתר ביטחון, קבעו הפגנה נוספת לשבוע הבא, הפעם מול האוצר. "אם נקבל את הכסף", אמרו, "תבוטל ההפגנה".

תגובת משרד החקלאות: "לצד השמירה על משאב הדגה הטבעי, השבתת הדיג נועדה בראש ובראשונה לטובת ציבור הדייגים המתפרנס מפעילות הדיג, שכן שגשוג הדגה המקומית הוא רווחתם. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין, נתן משרד החקלאות בשנה שעברה תמיכה לדייגים שפרנסתם נפגעה והקצה לכך תקציב גם השנה. דרישת הדייגים לתמיכה גם בשנת 2019 תלויה בהסכמת משרד האוצר".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988