הנקראות ביותר

מדוע המעמד הנמוך ממשיך להצביע לימין?

לחסרי אמצעים אין גיבוי למקרה שביטחונם הפיזי והכלכלי מתערער, לכן הם לא מהמרים עליו

הצבעה בקלפי בבחירות 2019 / צילום: רויטרס
הצבעה בקלפי בבחירות 2019 / צילום: רויטרס

רבים מנסים להבין את פשר התוצאות של הבחירות. כל מי שמציע הסבר צריך להצביע על תאוריה כעוגן להסבריו. המציאות מורכבת מאוד, וללא עוגן תאורטי בעל תקפות כלשהי, הדבר עלול לעקר את המסקנות, וכולנו נצא מפסידים משיח עקר, שלא מסביר נכוחה את התופעה.

אני מבקש כאן להציע הסבר פחות ידוע לתופעה שמפלגות ימין קפיטליסטיות בדרך-כלל מתכתבות טוב יותר עם אוכלוסיות בעלות רמה סוציו-אקונומית בינונית ונמוכה, אף שמפלגות השמאל בדרך-כלל מציעות להן הבטחות מפליגות למען שיפור מעמדן והכלכלי.

"התאוריה הגאוגרפית" יכולה לספק תשובה הגיונית לתופעה זו המעוררת יצרים לוהטים גם בישראל. בספרי "2048" הרחבתי עליה וטענתי כי היא מסוגלת לחזות, טוב יותר ממתודולוגיות אחרות, עימותים אלימים בין מדינות.

התאוריה הגאוגרפית מציעה שלמעמדות הבינוני והנמוך יש יותר מה להפסיד ברפורמות כלכליות ובמאבקים לאומיים עם מדינות שכנות. חיסרון פוטנציאלי זה נעשה ברור ועמוק יותר, בניגוד למקובל לחשוב, ככל שהחברה מתפתחת וכלכלתה משגשגת.

ככל שהמעמד המשכיל ובעל האמצעים נעשה גלובלי, ושורשיו הגאוגרפיים הולכים ונעשים פחות מגבילים - כך הוא נוטה לקבל על עצמו סיכונים רבים יותר בענייני ביטחון לאומי והזדמנויות כלכליות. הוא יהיה מוכן יותר לקחת סיכונים בתוכניות שלום ובפשרות לאומיות, כמו גם בענייני פתיחות כלכלית ותחרות גלובלית.

ככל שמעמד זה הולך וצובר משאבים וידע על תרבויות וכלכלות במקומות שונים ברחבי תבל - כך ההזדמנויות הגלובליות מאפשרות לו להכין תוכניות גיבוי חלופיות למקרה שמלחמה תפרוץ במדינתו או למקרה שהחברה שבה הוא חי תקרוס או תפסיד במאבק לאומי.

לעומתו, אנשי מעמד הביניים ובמיוחד המעמד הנמוך, מלבד במצבים קיצוניים שבהם ברור שמלחמה תהיה קטסטרופלית לקיומו או ששלום בטוח עומד בפתח, לא יכולים ליטול סיכונים בענייני חוץ, כלכלה וביטחון לאומי.

מאחר שהם "תקועים" במרחב הגאוגרפי שבו הם וילדיהם חיים, בלי יכולת להכין תוכנית גיבוי למקרה שמצבים כלכליים וביטחוניים מידרדרים, הם לא יכולים לאפשר לעצמם "להשתעשע" עם רעיונות של פשרות המסכנות את ביטחונם ועלולות להביא גם לאובדן זהות לאומית, דתית וחברתית.

בלשון אחרת, למעמד המשכיל והמבוסס יש אפשרות לתכנן תוכניות גיבוי למעמדם הכלכלי ולביטחונם הפיזי. למעמדות הנמוכים אין אפשרויות חלופיות שיבטיחו את ביטחונם.

במצב כזה המעמדות הגבוהים יפתחו ערכים גלובליים ויהיו מוכנים לקחת סיכונים ולהתפשר עם ישויות המאתגרות את זהותם - בידיעה שבמקרה הרע יש להם במה והיכן להמשיך הלאה; ואילו המעמדות הנמוכים יפתחו ערכים לוקליים, דתיים ולאומיים חזקים יותר ולא יהיו מוכנים לקחת סיכונים בלתי מחושבים העלולים להמיט אסון על קיומם וקיום משפחותיהם.

ההבטחות שהם מקבלים מהמעמדות עתירי האמצעים לשיפור תנאי חייהם ולגיבוש זהותם הלאומית נשמעות לא אמינות. הם בדרך-כלל חושדים שההבטחות מגיעות ממעמדות שעלולים לזנוח אותם אם התוכניות לא יתפתחו כמובטח.

התאוריה מסבירה גם מדוע המעמדות הנמוכים לא שמים בראש מעייניהם עניינים חברתיים וכלכליים, ובשעת מבחן בקלפי הם מעלים לראש סדר העדיפויות שלהם שיקולים ביטחוניים וסולם ערכים לאומי, דתי, מגזרי ולוקלי מובהק.

מנגד, התאוריה מסבירה טוב יותר מדוע המעמדות המשכילים והגבוהים יותר חורתים על ראש דגליהם שוויון חברתי וכלכלי וממעיטים בהדגשת הסיכונים הביטחוניים ואתגרי הזהות הנלווים להצעותיהם.

כך אפשר להסביר את התוצאות החוזרות ונשנות בבחירות בישראל ב-30 השנה האחרונות. מי שלא ידע להתכתב עם הפחדים של המעמדות הנמוכים, נגזר עליו לראותם נשנים שוב ושוב.  

הכותב הוא חוקר עתידים וראש המעבדה למציאות מדומה, אוניברסיטת בר-אילן

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות