הזיהום והקרב על הנראטיב: היום שאחרי דליפת הגז הגדולה בחיפה

הפעם זה היה כמעט: כמויות גדולות של גז דלפו בצומת מרכזי בחיפה, בסמוך לתחנות דלק, והמקום נחסם ליומיים • סיור בשטח מגלה שכל צד מעוות את המציאות: במפעלים טוענים שהם פועלים לפי תקנים מחמירים, והארגונים הירוקים טוענים שהם ממשיכים לפגוע בבריאות הציבור • אבל גם התוכנית לפינוי התעשייה מהאזור לא מבטיחה עתיד ירוק לחיפה

מיכלי הענק של בזן/ צילום: גיל ארבל
מיכלי הענק של בזן/ צילום: גיל ארבל

נדמה שאנשים לא מבינים איזו אסון יכול היה לקרות בסוף השבוע האחרון בחיפה ולא קרה. כמויות גדולות של גז דליק ונפיץ דלפו אל אחד מהצמתים העמוסים ביותר בחיפה, ורק תודות לחוש הריח המפותח של תושבי האזור שהתעקשו במשך שבוע שיש ריח חריף של גז ולא ויתרו לרשויות, לא התרחש פיצוץ אדיר שמי יודע כמה אנשים יכולים היות למות בו, שלא לדבר על הנזק לרכוש.

הדליפה אותרה בלילה שבין שישי לשבת, הצומת היה חסום כיומיים, שבמהלכם נשאב הגז ונאטמו הצינורות. אנחנו מגיעים לשם ביום שני בבוקר. צומת הום סנטר, בפינת הרחובות חלוצי התעשייה ויגאל ידין - מהצירים המרכזיים שמחברים את חיפה והקריות, כבר פתוח לתנועה. צומת ענק ודי מוזנח, התחושה היא שאנחנו במוגדישו. בליל אפור, חסר חן, רועש וכעור של חנויות ענק ואאוטלטים.

הום סנטר, רמי לוי, טיב טעם, טויס אר אס ועוד, גני אירועים, מקומות בילוי. יש גם כמה תחנות דלק, מפעלים, מוסכים ומחסנים. קבצן מזנק אל תוך הכביש כדי לאסוף בקבוק שזרוק שם וכמעט נדרס למוות. שווה למות בגלל בקבוק אחד? אני שואל אותו. אם היה לי שכל, עונה הקבצן, לא הייתי מגיע למצב הזה מראש. אני מסניף את הצומת ותוהה: איך אפשר להריח פה משהו ספציפי? הכול נורא מריח, אם אתם מבינים למה אני מתכוון.

הצומת שבו דלף הגז / צילום: גיל ארבל
 הצומת שבו דלף הגז / צילום: גיל ארבל

המשרד להגנת הסביבה: "ערכים גבוהים של גז דליק ופציץ"

מה בדיוק קרה, אף אחד לא יודע. האצבע המאשימה אוטומטית הופנתה כלפי חברת דור כימיקלים, שהצינור שלה הוא זה שדלף, אבל לא ברור איך ולמה: מדובר בצינור חדש יחסית ומתוחזק היטב, גם לא נעשו עבודות תשתית שיכלו לפגוע בו. אולי זה קשור לרעידת האדמה שהורגשה בחיפה לפני כשבוע, אולי זה דווקא הבולען שנפער לא רחוק משם לפני כשבועיים. הנושא בחקירה. אבל אז מה אם הנושא בחקירה, מי צריך חקירה - הרי כולנו יודעים מי אשם, נכון?

ראש העיר חיפה, עינת קליש רותם, מיהרה להכריז כי "אין למפעלים מקום לידינו", ואחרים החרו-החזיקו אחריה. בשימוע שנערך לדור כימיקלים כבר הועלו ספקות לגבי תקפות רישיון העסק של החברה, והמשרד להגנת הסביבה דרש להשאיר את הצנרת ללא כל פעילות - גם אם הדבר כרוך בסגירת המפעל. זו אומנם לא הפעם הראשונה, או השנייה, או הרביעית, של דור כימיקלים לעשות בעיות, אבל זה לא אומר שהם אשמים אוטומטית, נכון?

"מדובר בגז תעשייתי מסוג C4; תערובת של בוטן ובוטגן - שיחד עם מתנול מייצרים ממנו MTBE, חומר שמחליף את העופרה בהעלאת אוקטן בדלק", אומר לי שלמה כץ, מנהל מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה. "בלילה בין שישי לשבת היו הרבה מאוד פניות למוקדים. פתחנו את שוחות הבקרה של הרמזורים (בורות ובהם ריכוז של צנרת חשמל) - וגילינו ערכים גבוהים של גז דליק ופציץ. זה אומנם גז שכבד מהאוויר, אבל כשהוא מתחמם, הוא מתאדה ומחפש את הדרך למעלה. ושם הוא הצטבר. לפי סוג הריח והגז, הגענו למסקנה שזו צנרת שמקשרת בין דור לבזן, הפסקנו את ההזרמה בשני הקווים, מילאנו אותם במים - הצינורות טמונים בעומק של עד ארבעה מטרים באדמה (ד' פ'). ואת השוחות מילאנו בחול".

מה היה קורה אילו?

"גז כזה, גם אם הוא מתפוצץ, השפעתו מגיעה עד ל-200 מטר. לא כמו כלור, ברום ואמוניה שמגיעים לקילומטרים וגם רעילים. את ה-C4 אני לא ממליץ לנשום, אבל אין מה להשוות את הרעילות שלו. האוכלוסייה לא הייתה חשופה לסיכון בשום רגע".

מלבד פיצוץ אדיר, כמובן, ליד תחנת דלק, שיכול היה ליצור תגובת שרשרת. אבל בסדר. למרות הנימה התקיפה שכץ נוקט מול המפעלים, בשיחה הוא מודה שקשה לדעת ו"אולי יש בעיה בנזילות של הקרקע, ראינו עמודי חשמל שנוטים על צידם. זה כנראה הקרקע - דבר נדיר שקורה".

מה עכשיו?

"נאכוף וניצור תנאים שבהם דבר כזה לא יוכל להתרחש שוב".

מה ההסבר לזה שהתושבים "גילו" את הדליפה שבוע לפני כל החיישנים היקרים?

"סף הגילוי של האף האנושי הרבה יותר רגיש, הוא מריח הרבה מתחת לכמות המסוכנת".

מה יהא על האחיות והאחים בחיפה?

"היו שלושה גזים מסוכנים מאוד במפרץ, כלור, ברום ואמוניה - הכלור ברובו הגדול לא נמצא במפרץ מ-2003 עם סגירת תעשיות אלקטרוכימיות, הברום בהנחיית המשרד יוצא דרך נמל אשדוד ברובו, והאמוניה - בשנתיים האחרונות נסגר מכל האמוניה. הגזים המסוכנים ביותר יצאו מהמפרץ. אנחנו רואים הפחתה משמעותית של זיהום האוויר מ-4,500 טונות של חומרים אורגנים נדיפים לפחות מ-1,000 - תוך פחות מעשור".

הירוקים: "תוך עשור אפשר להוציא מפה את כל התעשייה"

מנחם? תלוי את מי. בצומת אנחנו פוגשים את אביהו האן, ראש סיעת הירוקים שהכפילו את כוחם במועצת העיר חיפה לארבעה מנדטים. מולנו, מאחורי טויס אר אס, עומדים מכלי הענק של תש"ן (חברה בבעלות המדינה שכבר שני עשורים כמעט מדברים על פינוי של כ-1,200 דונם (!) של חוות מכלים, והיא עוד פה). אם חלילה יקרה פה משהו, יתמלא כל האזור בחלקי פנים של בובות. "זה", מצביע האן על המכלים המאיימים, "זה מה שמביא לנו את הסרטן. דוחות התחלואה של משרד הבריאות אומרים במפורש - תושבי חיפה חולים בסרטן יותר מכל תושב אחר במדינה בפער של עשרות אחוזים".

"המפעלים של בזן", כך האן, "אחראים ל-40% מזיהום האוויר במפרץ". באופן אירוני אנחנו צריכים לצעוק אחד אל השני כי קשה לשמוע מרוב משאיות שפולטות עלינו גזים מזהמים. "על קו התפר הזה, בין חיפה לקריות, נמצאים כ-30 מפעלים", אומר האן. "החיפאים חולים יותר, יש אצלנו פי 2.4 ילדים עם אסתמה מאשר במקומות אחרים והילדים שלנו לא יכולים להתקבל ליחידות קרביות".

זה מה שחשוב לך? יחידה קרבית?

"כן, הילדים של חיפה רוצים לתרום למדינה".

למה אי אפשר לדבר על משהו בלי להכניס את הצבא? למי שלא עושה צבא לא מגיע לנשום?

"העניין הוא", משנה האן את כיוון השיחה, "שהגיע הזמן לשנות! הצנרת פה מתקופת המנדט, אין מספיק חיישנים לניטור זיהום, פשוט יושבים ומחכים שהתושבים יריחו - זו רפובליקת בננות. צריך במיידי לבצע בקרה כוללת על מערך הצנרת ובעיקר להבין שאי אפשר להחזיק כל-כך הרבה תושבים ברמות זיהום כאלה. צריך להעיף את המפעלים לכל הרוחות. בתי הזיקוק מייבאים דלק גולמי, מזקקים - ואז מייצאים אותו. אנחנו נתקעים עם הזיהום ועידן עופר סופר את הכסף. למה לייבא דלק גולמי אם אפשר לייבא דלק נקי ולחסוך את כל הזיהום? חיפה דועכת, יש הגירה שלילית של עשרות אלפים.

"תוך עשר שנים אפשר להוציא מפה את כל התעשייה - חיפה יכולה לחיות גם בלי הארנונה של בזן. זה האתגר של ראש העיר, אבל לצערי אני לא רואה את זה אצל קליש רותם". ראש העיר, אגב, סירבה להתייחס לפניותיי.

בפינוי המפעלים, מתייחס האן לשתי תוכניות גרנדיוזיות למפרץ. האחת של פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, ששכר את שירותי חברת הייעוץ מקינזי לבדוק את העלויות הכלכליות של פינוי התעשייה. זו העריכה את העלויות ב-13 מיליארד שקל וקבעה שאפשר לעשות את זה עד 2026 בלי שום בעיה. לא להעביר את בזן - לסגור לצמיתות.

זה משתלב עם התוכנית של רמ"י בשם "עמק החדשנות" או "המפרץ הירוק" או משהו מעורפל כזה: לפנות את בתי הזיקוק ולהקים על שטח של כ-41 אלף דונם - יותר גדול מנתניה - עיר חדשה בישראל. זו אחת מהתוכניות היומרניות שנהגו בישראל. היא כוללת הקמת כ-100 אלף יחידות דיור (כ-350 אלף תושבים) והקמת שטחי תעסוקה בהיקף של 2 מיליון מ"ר. תוכנית יפהפייה, מלבד כמה בעיות: אחת, היא נוגדת כל תכנון קיים אחר. שתיים, היא נוגדת גם את המציאות: הרחבת הנמל, בניית שדה תעופה, הרחבת בזן - כל אלה תוכניות שאושרו. יש עוד בעיות לתוכנית היפה הזו.

בזן: "הסיכונים לא עוברים את גדר המפעל"

בדור כימיקלים סירבו לדבר, אז אני נוסע לבזן. הם אומנם לא קשורים ישירות למקרה הזה - אבל בזן תמיד היו השד הגדול, הנורא והמפחיד של המפרץ, עם הלפידים הבוערים, הלבניות המשונות למראה וכל ההיסטוריה. זה המפעל המזהם ביותר בארץ. אני רוצה להיות שם.

במשרדי ההנהלה אני פוגש את שלומי בסון ואת התואר הארוך שלו: סמנכ"ל משאבי אנוש, בטיחות, איכות סביבה וביטחון, משנה למנכ"ל ומתחילת יוני גם ממלא מקום המנכ"ל לאחר פרישת ישר בן מרדכי שעוזב כי לא בא לו להיות במצב של חבות אישית או פלילית בענייני סביבה וזיהום".

"תן לי להדביק אותך בחיידק של בזן", אומר בסון, איש נלהב ביותר, שנורא אוהב את העבודה שלו, ואנחנו יוצאים לסיבוב במפעל העצום, כ-3,000 דונם גודלו. כ-2,000 איש עובדים בבזן. "הכול מתחיל בבאר נפט...", מגיש בסון את סיפור המפעל כאילו אנחנו בערוץ הילדים, "הנפט הגולמי מגיע, מחממים אותו ל-200 מעלות, מערבבים. אחר כך עובר הנפט לעוד תנור, הפעם בחימום של 450 מעלות...".

אנחנו עוברים ליד מכלי מזוט עצומים, בכל אחד מהם כ-10,000 קוב. אני סופר 11 מכלים. עוברים ליד הלבניות המפורסמות שכבר לא פעילות כעשור, נוסעים בין מתקני זיקוק - הכול צינורות ברזל הכרוכים זה סביב זה ומכלים בשלל גדלים, והמון, אבל המון ברזים. "יש לנו למעלה מ-10 מיליון ברזים פה", אומר בסון. אני אוהב מפעלים. זיהום או לא זיהום, בעיניי מדובר ביצירה אנושית מופלאה ונהדרת.

המשנה למנכל בזן  שלומי בסון ודרור פויר / צילום: גיל ארבל
 המשנה למנכל בזן שלומי בסון ודרור פויר / צילום: גיל ארבל

אנחנו עוברים בין הסילואים הענקיים של כרמל אולפינים ובהם טונות של פוליפרופילן, בין תנורים ענקיים, כל אחד בגובה בית בן שלוש קומות, עולים במעלית לראש הארובה. מגובה של 80 מטרים אני רואה את חיפה מהצד השני. במערב, פורקת אונייה נפט גולמי שילך לחוות המכלים בקריית חיים. המפרץ כולו פרוס מתחתנו, הכרמל, הקריות. המפעלים של בזן, בצד המזרחי כמה בריכות ענק - יש בהן חיידקים שאוכלים את הנפט והפסולת, מה שפעם היו פשוט שופכים לנחל קישון, שגם הוא זורם בנחת מתחתינו. אני מריח צחנה כימית קלה. "אנחנו לא מרססים פה דאודורנט", אומר בסון - "זה מפעל, כן, מפעל שמייצר דלק".

אנחנו עולים במעלית לראשו של ריאקטור ענק בגובה של 80 מטרים ובתוכו להבה הבוערת בחום של 800 מעלות. בסון פותח את הצוהר ואני מסתכל עמוק-עמוק אל תוך עין המפלצת. "יש תנורים חמים עוד יותר, שמגיעים ל-1,300 מעלות", אומר בסון. אתה לא עושה עליי רושם, אני עונה, בשבוע שעבר עמדתי מול התנור של פניציה - שם יש 1,600 מעלות. "כן", אומר בסון - "אבל להם יש תנור אחד, לנו - יותר מ-50". בזן מראים לי שלל סקרים וניטורים המוכיחים שמדובר במפעל שנמנה עם חמשת האחוזים של המפעלים הנקיים ביותר באירופה. כמו כן, בזן עורכים גם סקרי עומק ולדבריהם, הציבור בעד המפעלים - כולל החיפאים. את הסקרים עצמם לא ראיתי.

מה לגבי דוח מקינזי והתוכנית של רמ"י להיפטר מכם?

"פופוליזם זול", אומר בסון. "ברגע שימצאו אנרגיה חלופית זולה ויעילה, זה כבר סיפור אחר - מצדי נעזוב, אבל עד אז, צריך דלקים ואת כל המוצרים הנלווים שלהם. יש גם את המשמעויות של יבוא תזקיקים בשעת חירום - שלא לדבר על שטחי אחסון עצומים".

מה לגבי נתוני התחלואה הגבוהים בחיפה?

"לא מסכים להם. העובדים שלנו בריאים יותר, החותם הסביבתי שלנו נמוך, כמובן שיש תקלות ואנחנו מתגברים עליהן. בכל סקר סיכונים שעשינו - הסיכון לא עובר את גדר המפעל. כך גם במחדלים שאירעו - אף אחד לא עבר את גדר המפעל. מדברים על אסתמה - אבל שנים שאנחנו לא מפזרים חלקיקים כאלה לאוויר".

למה לייבא נפט גולמי ואז לייצא 35% ממנו ולהשאיר את החיפאים עם הזיהום?

"אנחנו מייצאים רק דברים שהשוק המקומי לא צריך. מה עדיף, לזרוק אותם? נכון שבצד השני יש כמה עשרות פעילים - וזהו, אבל מבחינתנו זו מלחמה על הבית, על הלגיטימציה שלנו ושל התעשייה".

בזן / צילום: גיל ארבל
 בזן / צילום: גיל ארבל

האקטיביסטים: "יסגרו את המפעלים - וחיפה תפרח"

אני צריך משהו לאזן את המפעלים ופוגש את רווית שטוסל, פעילה חברתית וסביבתית, שמרכזת את הקבוצה "מנקים את מפרץ חיפה". שטוסל, כדרכם של אקטיביסטים, מלאה עוז, עזוז ותחושת צדק מפותחת. אנשים כמוה מקדמים את החברה האנושית, כולל זו החיפאית, לא פחות ממנכ"לים או פוליטיקאים. מאחוריה הצלחות וכישלונות, והיא נאבקת בהמון חזיתות במקביל - חשמול הרכבת, חיבורי הנמל, זיהום האוויר. על השיפור במצב היא אומרת: "פעם היה קטסטרופה, עכשיו רק גרוע. בזן הוא עדיין המפעל המזהם ביותר במדינה".

היא ילידת קריית ביאליק. אמה, היא מספרת, מתה מסרטן כמו שקרה לאחרים במאבק.

"בתוכנית שהוגשה אנחנו רואים לא פחות מאשר פלא", היא אומרת ומקווה מאוד שהתוכנית תיכנס לקווי היסוד של הממשלה. "כמה הפחידו אותנו כשסגרו את סולתם ביקנעם, והנה העיר פורחת. יסגרו את המפעלים האלה - וגם חיפה תפרח".

האובייקטיבי: "הפחד מהארובות - מגיע מהעבר"

אני צריך מישהו שיעשה לי סדר, מישהו אובייקטיבי - לא אקטיביסט ולא פוליטיקאי, לא מנכ"ל של מפעל ולא דובר. אז אני פונה למנכ"ל איגוד ערים מפרץ חיפה ד"ר עופר דרסלר, ומוצא את קול התבונה.

בוא נתחיל מהדוחות של מקינזי ורמ"י, עד כמה זה קיים?

"הדוח עוד לא עבר את אישור הממשלה. יש שם שני מכשולים עצומים, אחד זה משרד הביטחון שלא יכול להיות תלוי בייבוא של תזקיקים. גם משרד האנרגיה לא אהב את זה".

מה ההבדל המהותי בין יבוא נפט גולמי לייבוא תזקיק? הרי את שניהם תצטרך לייבא.

"תזקיקים אי אפשר להחזיק הרבה זמן במלאי. הם מתקלקלים. דלק גולמי יכול להישמר לתקופה בלתי מוגבלת. זו מהמורה גדולה שעוד לא ברור איך פותרים. לא שזה בלתי אפשרי, כן? אבל זה עניין שמקינזי לא שקלו. גם רמ"י לא שקלו - מבחינתם זה עניין נדל"ני ותו לא".

ואז מדובר במכרה זהב.

"נכון, אבל פחות ממה שהציבור חושב. את הקרקעות יצטרכו לנקות - לא יאשרו שם מגורים, וכמו שקרה בתעש רמת השרון - זה תהליך מאוד ארוך ויקר. אנשים חושבים שיש פה איזו בוננזה ענקית, וזה לא נכון. זה לא אמור להפיל את התוכנית, אבל התמונה האופטימית שמציגים קצת מוגזמת".

והטענה ההפוכה, שלפיה הכסף ייחסך על מחלות שלא ייחלו בהן?

כאן דרסלר מפתיע אותי: "אנשים לא מדברים על זה, אבל בניגוד למה שחושבים - אזור מפרץ חיפה כבר לא האזור המזוהם בארץ. תל אביב - עיר בלי תעשייה - מזוהמת הרבה יותר מחיפה. רוב הזיהום הוא מהתחבורה. אז התוכנית לבנות שם מה שהם מכנים 'גוש דן חדש' לא תקטין את רמות הזיהום אלא להיפך, תעלה אותן. זה אלמנט שמסתירים אותו".

כי אנשים רוצים שהמפעלים ייעלמו, אבל לא המכוניות שלהם חלילה.

"נכון. זו פסיכולוגיה פשוטה - אני לא מזהם, זה רק הוא; הטייקון, המפעל".

אבל עוד מעט עוברים לרכב חשמלי.

"זו תשובה נכונה חלקית. ייקח עשרות שנים להוריד את הזיהום מהתחבורה. וכמו שבתחבורה נעשים מאמצים, ככה גם בתעשייה. באזור המפרץ היה בעבר זיהום שערורייתי, היה עודף תחלואה עצום במפרץ חיפה. עדיין יש, אבל הרבה יותר קטן".

אבל עדיין עודף תחלואה?

"כן, של כ-10%. אבל זה בגלל האוכלוסייה שחייתה בתקופה המזוהמת - עד תחילת שנות ה-90. שם יש אחוז גבוה. אבל מאז יש 25 שנים של ירידה מתמדת. אם אתה מנתח רק את הצעירים - עד גיל 25 - יש בחיפה פחות תחלואה משאר הארץ".

אתה יכול לומר את זה שוב? נראה לי שלא שמעתי נכון.

"אצל החיפאים שנולדו בסוף שנות ה-90 והיום הם בשנות העשרים שלהם - אתה רואה אחוזי תחלואה נמוכים יותר ממרכז הארץ. בצורה משמעותית. זו לא טעות סטטיסטית".

ומה עם כל האסתמה של הילדים?

"בגילאים צעירים יש עודף דיווח של אסתמה. אבל אם תבדוק את הדיווחים של צה"ל, ששם בשביל להכריז על אסתמה אצל מתגייס צריך לעבור בדיקות מחמירות הרבה יותר, תוכל לראות שאין הבדל בין מתגייסים מחיפה מאשר מכל מקום אחר בארץ".

אני מת. אתה ממוטט את הטיעונים של שני הצדדים - החיפאים לא כל־כך חולים ולהוציא את המפעלים זה לא כזה סבבה. האמת מורכבת.

"נכוןן".

למה לא לייבא דלקים?

"יבוא דלקים זה מעולה - אבל גם אז תהיה מחאה, כשאוניות ענקיות יפרקו דלק נקי בלי הפסקה מול בתי החיפאים".

אז אנחנו מדברים על עניין תודעתי - חיפאים שרגילים לעבר, שרואים ארובות ולפידים.

"כן, זה פחד שמגיע מהעבר. אנשים רואים את הארובות ולא מאמינים למספרים שמראים ירידה במזהמים. פסיכולוגית, אנשים לא אוהבים לקום בבוקר ולראות ארובות, הם ישמחו יותר לקום ולראות מול החלון מוזיאון. אני מאוד מעריך את הארגונים הירוקים, אבל הם עושים שם רע לחיפה - השתלטו על התודעה והתקשורת בצורה פנטסטית. לוקחים משהו אחד ומשווים למשהו אחר ומראים חריגות, למרות שבפועל אין חריגות. יצרו תדמית נוראית לעיר".

הצנרת/ צילום: גיל ארבל
 הצנרת/ צילום: גיל ארבל

והמפעלים עושים הפוך, לא?

"לא. יש מעט מאוד חריגות בסך הכול וכשיש, קונסים אותם".

מה לגבי דור כימיקלים? יש להם היסטוריה של זיהום ותקלות.

"לכל מפעל יש תקלות. מי שמדמיין מפעל כזה בלי תקלות חי באשליה. השאלה ממה נובעת התקלה, מרשלנות או מניסיון לחסוך בכסף. ובגלל זה יש חקירה. אף אחד לא יודע את הסיבה לתקלה הזו. הצינור מוטמן עמוק, מוגן טוב, נבנה לפי הדרישות המחמירות. לא ישן מאוד או פגום. אכיפה טובה זה מצוין, אבל יום מנסים לחבוט במפעלים יותר מדי".

בין הצדדים יש פער: המפעלים טוענים שהתקינה היא מהמחמירות בעולם, הירוקים מצד שני טוענים שהאכיפה היא מהעלובות בעולם. איפה האמת?

"החקיקה בארץ היא בול החקיקה האירופית. אימצנו את התקינה שלהם, אולי מחמירים יותר בסעיף או שניים. לגבי האכיפה, היא מתחילה בניטור - בניגוד למה שהירוקים טוענים, זה מהמקומות המנוטרים ביותר בעולם, יש שם המון גלאים וניטור. התקן האירופי דורש תחנת ניטור על כל 100 אלף איש. במפרץ חיפה, על 600 אלף איש, יש 16 תחנות.

"מבחינת אכיפה וענישה - אני לא חושב שאנחנו שונים מאירופה, האשמה פלילית למשל - את זה יש רק בישראל".

מה אנשים לא מבינים?

"בגלל האווירה הציבורית לא מטפלים בכלל בנושא של זיהום אוויר מתחבורה, זה הרבה יותר מסוכן מזיהום תעשייתי. אלה דברים שנפלטים קרוב אליך - מהאגזוז לריאות, לא כמו בארובה גבוהה שפולטת לשמיים. זה שורף נפט בדיוק כמו בית זיקוק - רק ישר לתוך הפרצוף שלך. לצערי, בגלל האווירה הזו אין שום תמיכה של הציבור. כל העולם עבר להתייחס ולהיאבק בזיהום מתחבורה, ואנחנו עוד בעבר, מספרים את הסיפור הישן על ארובות ותעשייה. זה הנזק הכי גדול של הפופוליזם".

תגובות

"עומדים בתקנים המחמירים ביותר"

מבזן נמסר: "קבוצת בזן, המספקת כ-60% ממוצרי הדלק במדינה, היא בעלת חשיבות אסטרטגית למדינת ישראל, בשגרה ובחירום. בזן מהווה 0.6% מהתל"ג הישראלי, מספקת תעסוקה לעשרות אלפי משפחות, מספקת חומרי גלם לתעשיות תשתית ומזינה יותר מ-300 מפעלי פלסטיקה בכל הארץ. קבוצת בזן מייצרת מדי יום מוצרים חיוניים למשק. בזן היא אחת מתעשיות העוגן של מדינת ישראל - והיא תמשיך לפעול עשורים רבים, תוך התאמת תמהיל ואיכות מוצריה ושיפור החותם הסביבתי שלה".

מדור כימיקלים נמסר בתגובה: "החברה מחויבת בראש ובראשונה לבטיחות בעבודה ובסביבתה, ובהתאם לכך היא פועלת ועומדת בתקנים המחמירים ביותר, כולל מעקב, ניטור ובקרה של כלל פעילותה. גם במקרה זה החברה מתנהלת בתיאום ובשיתוף פעולה מלא עם הרשויות ובכלל זה עם המשרד להגנת הסביבה, כיבוי האש, המשטרה, איגוד הערים חיפה ועיריית חיפה - כך שנמנע כל נזק סביבתי או בטיחותי. החברה תמשיך לעמוד בסטנדרטים המחמירים ביותר של בטיחות ולנטר את פעילותה באופן שוטף".

בדור כימיקלים סירבו להתייחס לזימון לשימוע בעיריית חיפה, בנימוק שמדובר בהליך משפטי.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988