דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

לתקשורת תפקיד מרכזי במשחק המשפטי, אבל היא לא תחליף לשימוע

שני מקרי בוחן: נתניהו ומולו נאשם כלכלי אנונימי - האחד מנהל את מאבקו מול המצלמות, השני שותק

עו"ד עמית חדד / צילומים: שלומי יוסף
עו"ד עמית חדד / צילומים: שלומי יוסף

לפני כשנה וחצי ביקשנו, אני ועיתונאית נוספת, להיפגש עם נאשם שהורשע באחת מהפרשות הכלכליות הגדולות שהתרחשו כאן בשנים האחרונות. חשדנו שאולי נגרם לו עוול, או עוול מסוים. ידענו שיש לו סיפור לספר וחשבנו שחשוב שהציבור ישמע ויכיר את הסיפור הזה.

בהתחלה הוא שיתף פעולה. בשיחות ה"אוף רקורד" לקראת הראיון המצולם שהתכוונו לערוך עימו, הוא דיבר בגילוי רב ומדם לבו על כל מה שעובר עליו. הייתה לו ביקורת קשה על מערכת המשפט ועל הדרך שבה היא פעלה כלפיו. עברו כמה ימים מהפגישה האחרונה והוא בישר לנו במפתיע בשיחת טלפון שהחליט לבטל את הראיון. הוא הסביר שהוא חושש שאם יעז למתוח ביקורת פומבית על מערכת המשפט בעיתוי כזה, המערכת תתנקם בו. מאמצינו לשנות את דעתו לא הועילו. הוא היה מבוהל.

נזכרתי באותו אדם ביום שלישי האחרון, כשקיבלתי בשעה 19:57 בערב מדובר ראש הממשלה, עופר גולן, סרטון בווטסאפ בכיכובו של עו"ד עמית חדד, הפרקליט האחרון, בינתיים, שנותר להגן על ראש הממשלה בנימין נתניהו.

חדד התייצב לפני המצלמה כדי לבשר ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, אך בעיקר לאומה, שנתניהו נאות להתייצב להליך השימוע שנקבע לתחילת חודש אוקטובר.

נתניהו ופרקליטו יכולים היו להודיע על כך ליועמ"ש במכתב לאקוני ולהסתפק בכך. הם החליטו לעשות זאת במקביל בהופעה טלוויזיונית. ראש הממשלה בחר כבר די מזמן לנהל את הקרב המשפטי שלו מחוץ לשדה המשפטי לא פחות, ואולי יותר, מאשר בתוכו. להבדיל מאותו נאשם בפרשה כלכלית שעליו דיברתי, נתניהו כנראה מאמין שיש בכוחו להשתמש בתקשורת כדי לשפר את מצבו המשפטי (ולא רק את מעמדו הציבורי וסיכוייו בבחירות ששוב חוזרות).

מי משני החשודים יצליח לשפר את מצבו המשפטי בצורה משמעותית יותר בזכות האסטרטגיה התקשורתית שבה הוא נוקט? האם הנאשם בפרשה הכלכלית שהעדיף, אחרי התלבטויות, שלא "להרגיז את המערכת", לשבת בשקט, ולהמתין לגזר דינו. או שמא, ראש הממשלה, שמנהל את ההליך המשפטי הפלילי שלו כמעט במקביל, ולעתים בעל כורחו בשל תפקידו, מול הפרקליטות ולאוזני ועיני העיתונות?

אין לי תשובה מוחלטת. אבל, ברור שלתקשורת יש תפקיד מרכזי במשחק הזה והשפעה רבה על תוצאותיו.

מי שעשיין סבור שהליך פלילי יכול להתקיים באופן סטרילי, מנותק לחלוטין מהאווירה מסביב, מומלץ לו להקשיב למה שאומרים על כך השופטים בעצמם. השופט מישאל חשין המנוח שהיה המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון אמר ב-2013 שהתערבות התקשורת פוגעת בהליך השיפוט. "בתי המשפט נמצאים תחת לחצים אדירים מצד התקשורת, ושופט צריך להיות 'אדם-על' בכדי לא להיות מושפע. הידיעה שאתה נכנס לבתי המשפט תחת גלי הלחץ האלה זה דבר בעייתי, ואני לא מוחל לתקשורת", אמר חשין.

ואילו השופט חאלד כבוב מהמחלקה הכלכלית בביהמ"ש המחוזי בת"א, הודה בוועידת "גלובס" בדצמבר 2013 כי נוכחות עיתונאים באולם המשפט משפיעה על ההליך המשפטי.

"הימצאות התקשורת באולם מגבילה את יכולתו של בית המשפט לגלות מעורבות בהליך ומחייבת את השופט להיזהר בכל התבטאות. כשתיק מתוקשר מגיע למשרדך, אתה יודע שעליך לנהל את ההליך בדריכות ובזהירות, ואני משתדל להיזהר בהתבטאויות בתיקים מתוקשרים, וזה לא מאפשר לי להגיד לצדדים את דעתי לפעמים". אמר כבוב והוסיף: "כשיש פרסומים בתקשורת על הליך משפטי, אני לא תמיד ער ללקוחות שבוחשים מתחת לקרקע, לאינטרסים הסותרים שקיימים ולפרסומים מניפולטיביים".

העובדה שהייצוג המשפטי, בעיקר בתיקים של נאשמים בכירים בתיקי צווארון לבן, כולל היום גם ליווי תקשורתי, תובעת מעורכי הדין להיות מיומנים בהופעה מול מצלמה ולא רק בביהמ"ש.

יעקב וינרוט המנוח, שליווה את נתניהו במשך שנים, היה אלוף בזה. וינרוט ידע לכבוש את המצלמה במבטו הנוקב, בדיבורו החכם. כמו פוליטיקאי טוב, הוא היה חוזר על ביטויים ומשפטים פעם ופעמיים כדי להעביר את המסר. הוא היה אורטור גדול בביהמ"ש ומחוצה לו וגם כשהיה מדבר על הנושאים המלוכלכים ביותר, ידע להשתמש בלשון מתוחכמת ומכובסת.

כשווינרוט דיבר (בראיון ליונית לוי) על הסיגרים, התכשיטים, ושאר מיני התופינים וההטבות שקיבל נתניהו מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר הוא אמר: "זה ברור שלא עולה מהם טיפולוגיה של שוחד... אם ראש הממשלה הוא משוחד, אז מדברים על ארכי-שלומיאל". וינרוט גרם לכך שבמקום לחשוב על המתנות שקיבל נתניהו מאיל ההון והסיבות להתנהגותו, הצופים הלכו לחפש במילון מה זו "טיפולוגיה" ומה הכוונה ב"ארכי-שלומיאל".

חדד, תלמידו ובן טיפוחיו של וינרוט, מצטיין גם הוא בהופעה מול המצלמה. כשצופים בחדד מדבר אי-אפשר שלא לראות בו את התגשמות דמויותיהם של וינרוט ונתניהו כאחד. קולו עמוק. הדיבור שלו קצר, איטי, מדויק, מבטו נוקב. הניסוחים מתקרבנים. הוא עושה שימוש בתנועות ידיו כדי להדגיש את המסרים שברצונו להעביר לצופה. צפייה בסרטון קצרצר בין 2 דקות שבו מדבר חדד על השימוע של ראש הממשלה, יכולה להוציא כל בן אנוש כשראשו סחרחר עליו.

חדד נותר כמעט לבדו במערכה. סנגוריו האחרים של נתניהו נשרו זה אחר זה מהייצוג שלו. רבים חשבו שהוויכוח בין נתניהו לסנגורים הוא חלק מתוכנית-על גדולה שתכליתה למשוך זמן, להראות ליועמ"ש מי הבוס, או השד יודע מה.

קשה היה להם להתמודד עם העובדה שהסניגורים, עוה"ד נבות תל-צור, פיני רובין, טל שפירא, לא היו חלק מקנוניה אלא דיברו אמת כשאמרו שהם מסרבים לעבוד עבור נתניהו ללא תשלום. גם האמת היא לפעמים אופציה. אפילו אצל עורכי דין.

עד שיבואו סנגורים חדשים או יוסדרו העניינים הכספיים עם הסנגורים הישנים, חדד נראה כמו הנער ההולנדי ההוא, עומד עם אצבעו תקועה בסכר ומונע לבדו מנתניהו להישטף בשיטפון הגדול של ההליך הפלילי על כל המשמעויות הציבוריות והפוליטיות הנגזרות ממנו.

גם חדד יודע ומודה שהוא לבדו לא יספיק. שנתניהו חייב לעבות את צוות ההגנה שלו, שההופעות מול התקשורת לא יספיקו ושהגיע הזמן להתחיל להתכונן ברצינות לשימוע, כפי שכבר עושים, בשקט בשקט והרחק מעיני התקשורת, עוה"ד של שני הנאשמים המרכזיים הנוספים בתיקי נתניהו, ארנון (נוני) מוזס, ושאול אלוביץ'.

תיק פסגות: 12 שנה חלפו מהעבירה והתיק עדיין מחכה להכרעה בביהמ"ש העליון

ב-27 באפריל 2017 נשלחו שי בן-דוד ודוד אדרי, בכירי חברת "פסגות" לשעבר על-ידי השופט חאלד כבוב ל-2.5 שנות מאסר ו-4.5 שנות מאסר בהתאמה, בגין הרשעתם בהרצת אג"ח.

בקיץ 2018, נדון בבית המשפט העליון ערעורם של השניים על ההרשעה וגזר הדין. במהלך הדיון הציעו שופטי העליון לאדרי ובן-דוד למשוך את הערעורים בתמורה להקלה בעונש. השניים סירבו לפשרה והחליטו לעמוד על הטענה כי הם חפים מפשע. מאז ועד היום ממתינים השניים להכרעת העליון בערעור.

פרשת הרצת האג"ח בפסגות תוארה עלידי ביהמ"ש כאחת מפרשות ההונאה החמורות ביותר שהתרחשו כאן. היא כללה בתחילת הדרך חשד נגד בכירים מאדרי ובן-דוד ובראשם רועי ורמוס מנכ"ל פסגות בתקופה הרלוונטית, שב-2013 הוחלט לסגור את התיק נגדו בהסדר מותנה שכלל קנס ללא הרשעה.

זוהי פרשה שטוב שרשויות אכיפת החוק חשפו וטיפלו בה. סביר להניח שאדרי ובן-דוד יורשעו גם בעליון (אך להערכתי הם יקבלו הקלה משמעותית בעונש).

אבל המעשים שאדרי ובן-דוד הועמדו לדין בגינם התרחשו בשנת 2007. החקירה נפתחה ב-2010, כתב האישום הוגש ב-2014. מערכת אכיפת החוק שיפרה בשנים האחרונות את קצב הטיפול בחקירות ובתיקים הפליליים. אבל אם גם היום ממשיך להתקיים במדינת ישראל הליך פלילי שעוסק במעשים שהתרחשו לפני 12 שנה, אז יש עוד מקום לשיפור. הרבה מאוד מקום לשיפור. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות