תוכן מקודם
נהנים מהכתבה? מצוין.

רק רצינו לומר כי הכתבה שאתם קוראים כעת היא כתבת תוכן שיווקי. נכתבה והופקה על ידי כתבי תוכן מקצועיים בשיתוף גורם מסחרי.

אנחנו, בגלובס, מקפידים לשלב בכתבות התוכן השיווקי מידע ענייני בעל ערך מוסף, לשמור על הסטנדרטים המערכתיים המקובלים בענף ועל שקיפות מרבית.

מקווים שהצלחנו לעניין אתכם, קריאה מהנה!

ביקורת קולנוע: "המוסד" הוא הקומדיה הישראלית שחיכינו לה

"המוסד" הוא פארסה פרועה העושה צחוק מסרטי אקשן • אם הצצתם בשעון תוך כדי, כנראה שפספסתם כמה בדיחות

המוסד / צילום: עידו ברלד, באדיבות סרטי יונייטד קינג
המוסד / צילום: עידו ברלד, באדיבות סרטי יונייטד קינג

המלצה על קומדיה זה לא דבר קל. הומור, הרי, הוא אחד הדברים הסובייקטיביים ביותר בעולם. זה לא חדש לאף אחד מאיתנו, מה שיגרום לאחד לשאוג בהנאה מול המסך, יגרום לאחרת מבוכה, ולהיפך.

לצורך העניין, לטעמי שני הסרטים המצחיקים ביותר של השנה היו "מה הסיכוי?" ו"חורשות את הלילה", ושניהם התגלו כאכזבה בקופות לאחר שרוב הקהל לא לגמרי הבין מה רוצים ממנו. לכן, לשכנע אתכם מעל דפי העיתון ללכת לראות את הסרט הישראלי החדש "המוסד" הוא משהו שכדאי לעשות בזהירות.

אם ההומור של קומדיות בסגנון "האקדח מת מצחוק", "סודי ביותר" ו"טיסה נעימה" (שאחד מיוצריהם, דיוויד צוקר, היה ליועץ אמנותי בסרט שלשמו התכנסנו), סרטים שמפגיזים בקצב בדיחות של מקלע אוטומטי בכל שנייה, מעניקים לכם הנאה - די בטוח ש"המוסד" הוא בשבילכם.

הסרטים שהוזכרו, שזכו לפופולריות רבה בשנות ה-80, עבדו על קונספט זהה: לוקחים ז’אנר מוכר (בין שסרטי אסונות, מותחני בילוש או דרמות מלחמה), מבליטים את הקלישאות שלהם והופכים את הרצינות לבדיחה. בישראל, בטח של אז, לא באמת היו ז’אנרים לצחוק עליהם, ולכן הסגנון הזה לא השתרש פה.

כך שבעצם, טרם נעשתה בישראל קומדיה כמו "המוסד", פארסה פרועה העושה צחוק מסרטי האקשן והריגול, שכל מטרתה היא להצחיק, לא משנה איך ומה, בלי לחשוב על היגיון או חוקיות. על כל העניין הזה אחראי אלון גור אריה - במאי, תסריטאי, קומיקאי ומרצה - שבין לבין הספיק לעשות סרט קאלט קצר בשם "המוסד הסגור" ואת סרט הילדים החמוד "מבצע ביצה", ועכשיו הצליח להגשים את חלומו, נתמך בקבוצת שחקנים מרשימה מאוד.

ב"המוסד" תוכלו למצוא את צחי הלוי (מי ידע שהבחור יכול להיות כל-כך מצחיק?), טל פרידמן, אילן דר, תומר שרון, גילה אלמגור, עדי הימלבלוי, אפרת דור, דביר בנדק ועוד ועוד. התוצאה היא סרט שעל עלילת הריגול שבמרכזו אין טעם לפרט יותר מדי, אבל הבדיחות בו מתחילות מהשנייה שהאורות באולם כבים, וממשיכות אל תוך הקרדיטים, בלי רגע של הפוגה. אם הצצתם בשעון לראות מה השעה, כנראה שפספסתם בדיחה אחת או שתיים. או עשר.

לעיתים זה יכול קצת להתיש, כי חלק מהבדיחות מתאמצות קצת יתר על המידה (מכת מחץ לכל סוג של קומדיה), אבל כשזה מצליח לפגוע, כל האולם מתגלגל מצחוק, וזה קורה לא מעט. אפילו דלות התקציב לא באמת מפריעה כי זה חלק מהפאן, ובאמת שקשה למצוא סרט אחר, ישראלי או זר, שכל מטרתו היא לגרום ללחיים שלנו לכאוב מרוב צחוק. זה הופך את "המוסד" לסרט שכיף לפרגן לו, ואת אלון גור אריה לסוג של חלוץ חדש בקומדיה הישראלית, כזה שחיכינו לו לא מעט זמן. עכשיו נותר רק לקוות שהקהל הישראלי יגיב בהתאם ויהפוך אותו ללהיט, כמו שמגיע לו.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988