פינלנד מציגה: כך משיגים ניצחון מוחץ על רוסיה בקרב על הפייק ניוז

המלחמה הקרה של רוסיה בפינלנד הפכה למאבק בוער באינטרנט • הנשק: הרוסים מפיצים דיסאינפורמציה ברשתות החברתיות • התגובה: הפינים יוצאים בתוכנית חינוכית מקיפה נגד מידע כוזב. התוצאה: ניצחון מוחץ על הפייק ניוז

רוסיה ופינלנד מציגות: מלחמת עובדות / אילוסטרציה: ורד שדמי שלמה, גלובס
רוסיה ופינלנד מציגות: מלחמת עובדות / אילוסטרציה: ורד שדמי שלמה, גלובס

לצד חישובי זוויות במצולעים או לימודי אנגלית ברמה גבוהה, עסוקים בשנתיים האחרונות תלמידי תיכון רבים בפינלנד בתחום אחר לגמרי: איך לזהות פייק ניוז באינטרנט. בשיטות שנגזרו מהתחום ההולך וצומח של בדיקת עובדות, התלמידים מקבלים בכיתה נושא אקטואלי - כמו הבחירות הכלליות במדינה או הבחירות לפרלמנט האירופי - ומתחילים לנתח את הסיקור שלו, בעיקר כפי שהוא נובע מפוסטים ומציוצים ברשתות החברתיות. האם יש קרדיט לטקסט? האם הציטוטים מובאים עם שמם המלא של המרואיינים? האם מובעות בכתבה כמה דעות סותרות או רק אחת, מגמתית? האם התמונות הן אילוסטרציה שנועדה להסעיר רגשות או למסגר את הידיעה ומה האינטרס המורגש של הכותב?

הפעילות החינוכית הזו, שמתרחשת לאורך שנת הלימודים בעשרות בתי ספר במדינה הסקנדינבית בהנחיית מורים שעברו הכשרה מיוחדת, ושהולכת ומתפשטת בימים אלה לבתי ספר נוספים, היא רק צעד מסדרת צעדים נחושים שנקטה ממשלת פינלנד בשנים האחרונות כחלק מהתמודדותה עם אחד הנושאים הבוערים ביותר על סדר היום העולמי - עידן הפוסט אמת, הפצת דיסאינפורמציה ובעיות מקצועיות בתקשורת שחוסים יחד תחת הכותרת הקליטה פייק ניוז.

הצעדים הפיניים כוללים גם סדנאות חינוך וימי עיון בנושא למאות עובדים במגזר הציבורי של פינלנד, אפילו ברמת הפוליטיקה האזורית ובקרב מנהלי קמפיינים פוליטיים באזורים הנידחים יותר של המדינה הסקנדינבית, לצד גיבוש תפיסה ביטחונית כוללת לגבי איום הדיסאינפורמציה והדרך להתמודד איתו כמדינה מערבית וליברלית. הם כוללים קמפיינים ממשלתיים המזהירים את התושבים מפני השפעות מידע כוזב על הדמוקרטיה הפינית וגם הקמת מרכז אירופי להתמודדות עם "איומים היברידיים" - שם קוד למלחמת המידע המלווה וצפויה ללוות מלחמות אלימות במאה ה-21.

בחירות בפינלנד/ צילום: רויטרס
 בחירות בפינלנד/ צילום: רויטרס

חבילת הצעדים הזו, שאותה התחילה פינלנד לגבש כבר לפני חמש שנים, ושהציבה אותה לפני המחנה בנוגע להתמודדות עם דיסאינפורמציה, סייעה להפוך אותה למי שנחשבת לאלופת העולם בהתמודדות עם פייק ניוז, ובמקביל - גם למודל אפשרי למדינות אחרות במערב המתמודדות עם התופעה.

"הדבר המרשים ביותר הוא שפינלנד החליטה ללכת על מודל של חינוך, ולא על מודל של חקיקה כמו במדינות אחרות", אומר ל-G מארין לסנסקי, שהוביל מחקר בעבור הארגון הלא-ממשלתי Open Society Institute) OSI), השייך לארגוני "החברה הפתוחה" במימונו של המיליארדר ג'ורג' סורוס, המקדמים ערכים ליברליים, שקבע כי פינלנד ניצבת בראש צמרת המדינות שהאוכלוסייה שלהן מפגינה "אוריינות תקשורתית" (Media Literacy) ועמידות לפייק ניוז.

בניגוד לפינלנד, גרמניה וצרפת מקדמות חוקים ברורים נגד פרסום חדשות כוזבות, ופייסבוק - אחד הווקטורים המשמעותיים ביותר להפצת חדשות מזויפות - מתאמצת לעשות זאת בעצמה כתוצאה מאיומי הרגולציה והפגיעה האפשרית בעסקים.

"אף על פי שבהחלט דרושה חקיקה בנושא", אומר לסנסקי, "גישה חינוכית כמו זו שמיושמת בפינלנד מחסנת את הציבור כולו ומפתחת סוג של עמידות חברתית נגד דיסאינפורמציה. בנוסף, יש לציין שפינלנד לקחה את הנושא באופן רציני מאוד, והחליטה לגבש דרך שיטתית ומקיפה להתמודד עם פייק ניוז. לא הרבה מדינות עשו זאת עד כה".

צבא טרולים פרו-רוסי

לסיבה העיקרית לכך שהמדינה הסקנדינבית הקדימה מדינות אחרות בזיהוי התופעה קוראים רוסיה. מאז שהכריזה על עצמאותה ב-1917, במהלך המהפכה הבולשביקית, לא ידעה פינלנד הרבה תקופות רגיעה ללא ניסיונות התערבות ובחישה מצד שכנתה ממזרח. מוסקבה עודדה מלחמת אזרחים פנימית ומחלוקות פוליטיות, ניסתה פעמיים לכבוש את פינלנד בכוח (הפינים כרתו ברית עם הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה), והמשיכה לנסות ולהחליש את המדינה ואת הגוש שאליו היא שייכת, בעיקר בשל העובדה שבין שתי המדינות יש גבול מיושב בדלילות שמתפתל לאורך 1,300 ק"מ, וזה חלק מהמדיניות הרוסית מאז ומתמיד - להחליש את השכנים.

אפילו אחרי שברית המועצות קרסה, ואיתה גם מסך הברזל, פינלנד - בניגוד לשכנותיה הסקנדינביות - לא קנתה את הרעיון שרוסיה היא "עוד מדינה", חלק מעתיד גלובלי של סחר וקפיטליזם חופשי. ההיסטוריה שלה בשכנות לדוב הרוסי גרמה לה להתחמש היטב, להצטרף לאיחוד האירופי, לחזק את הקשרים עם נאט"ו, אך לשמור על ניטרליות, ולהחזיק צבא מילואים הגדול יותר מזה של גרמניה - אף על פי שמדובר במדינה שבה חיים בסך הכול 5 מיליון בני אדם.

"אנחנו נמצאים בשכונה הזו במשך מאות שנים - אנחנו מכירים את הרוסים והם מכירים אותנו", אמר שר החוץ הפיני, טימו סואיני, ב-2017, כאשר פינלנד חגגה 100 שנות עצמאות, "הרוסים מכבדים גישה עקבית כלפיהם, הם לא מכבדים ירידה על הברכיים".

לכן, כשהפינים שמו לב ב-2014 שמישהו מנסה להתסיס את הציבור נגד הממשלה, לפורר את האמון במוסדות ובכלי התקשורת, ובאופן כללי לשבש את הדמוקרטיה במדינה באמצעות פרסומים תקשורתיים ומקוונים, הם לא ישבו בחיבוק ידיים. אחד היתרונות בלגור ליד דוב, ככל הנראה, הוא חידוד החושים.

סימני האזהרה העיקריים התעוררו על רקע פלישתה של רוסיה לאוקראינה ב-2014, שכללה את סיפוח קרים ועידוד מלחמת אזרחים במדינה על-ידי חימוש ותמיכה בבדלנים רוסים במזרחה. המהלך הצבאי הזה לווה בקמפיין תקשורתי ואינטרנטי ששירת את האינטרסים הרוסיים - החל מלטעון לבעלות היסטורית על קרים ועד להאשמות כוזבות לגבי האחריות לתקריות בין המזרח הפרו-רוסי למערב ולמעשי זוועה של מיליציות אוקראיניות.

תחקיר שהובילה יסיקה ארו, עיתונאית ברשות השידור הפינית הממלכתית (YLE), על מאמצי התעמולה הרוסים, על פעילותם ברשתות חברתיות, על הקשר שלהם עם אנשי תקשורת פינים וכיצד הם מנסים לערער את קשרי החוץ של פינלנד וגם את האמון של האזרחים בממשלתם, הביאה אותה לסנט פטרסבורג, ולמגיבים בתשלום מטעם הקרמלין. כתוצאה מהחקירה, הפכה ארו בעצמה למטרה ל"צבא טרולים" פרו-רוסי, והואשמה פומבית בכך שהיא סוכנת אמריקאית, שונאת-רוסיה עם קבלות ואפילו סוחרת בסמים. בשנה שעברה הרשיע בית משפט בפינלנד שניים מהפעילים הבולטים ביותר נגדה בהשמצה ודן אותם למאסר על תנאי.

יסיקה ארו / צילום:פרטי
 יסיקה ארו / צילום:פרטי

במקביל, הפינים ראו כיצד שורת סיפורים פיקטיביים על פשעים שמבצעים מהגרים בפינלנד תופסת אחיזה בציבור, בדומה לדרך שבה סיפור פיקטיבי לחלוטין על אונס נערה רוסית על-ידי מהגרים במזרח-ברלין הוציא אלפים לרחובות ועורר זעם נגד ממשלת גרמניה. הממשלה בהלסינקי הרגישה שיש יד מכוונת מאחורי הפעילות הזו, ובשל חוסר ניסיון ויכולת פנתה לעזרה בינלאומית.

אחד האנשים שאליהם פנתה היה ג’ד ווילארד, מנהל מרכז פרנקלין דלאנו רוזוולט לנושאים גלובליים באוניברסיטת הרווארד, ומי שעבד עם ממשלות זרות, בהן ממשלת ישראל, בנושאי דיפלומטיה גלובלית. "ב-2014 ביקרה כאן משלחת של אנשי צבא מפינלנד", נזכר ווילארד בשיחה עם G, "הם קצת היססו בהתחלה ולא היו בטוחים שהגיעו למקום הנכון. ‘אנחנו יודעים שלא מדובר בדיוק בבעיית דיפלומטיה ציבורית’, הם אמרו לנו, ‘אבל נראה כאילו אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת מידע’. אנחנו מצדנו השבנו שמדובר בדיוק בבעיית דיפלומטיה ציבורית, אבל של המאה ה-21, והתחלנו לעבוד איתם באופן אינטנסיבי, בשיתוף פעולה שנמשך עד היום. למעשה, בשבילנו כגוף אמריקאי זה היה מזל, משום שכל הנושא אז היה בחיתוליו. עד הבחירות לנשיאות ארה"ב בסוף 2015, כשפייק ניוז הפך לשם המשחק, הפינים היו הרבה לפני האחרים".

ג’ד ווילארד, אוניברסיטת הרווארד / צילום: פרטי

ווילארד מציין כי הוא וצוותו ייעצו לפינלנד לחזק את המשאבים הפנימיים שלה במלחמה נגד דיסאינפורמציה. "החוסן הגדול ביותר של מדינה בפני התערבות זרה מושג על-ידי לכידות פנימית, על-ידי אמון רב ככל הניתן של האזרחים במוסדות - הרשמיים והלא-רשמיים - ואחד בשני", הוא אומר. ווילארד גם ייעץ להלסינקי לא לחזור על הטענות הרוסיות או להתמודד איתן ישירות, אלא "לשנות את השיח". "חזרה על הטענות, גם במסגרת הכחשה, רק משרתת את האויב", הוא אומר, "צריך למצוא נושא אחר להתמקד בו".

80 סיפורים מומצאים

כמו יתר המומחים, גם ווילארד מסרב להשתמש במונח "פייק ניוז" ("אנחנו משתמשים בזה רק כבדיחה") ומפרט מונחים חלופיים, מצומצמים יותר, המגדירים את התחום הרלוונטי בעבורו מהקל אל הכבד: "אפשר לקרוא לזה דיפלומטיה ציבורית, השפעה באמצעות מידע, אופרציות מידע, צעדים פעילים, לוחמה אפורה ואפילו לוחמה היברידית, במקרים קיצוניים", הוא אומר.

איך עזרתם לממשלת פינלנד?

"ההתחלה הייתה בכך שעזרנו להם להבין את הפסיכולוגיה מאחורי מה שקרה להם. הם ראו את החדשות, וראו שמישהו מנסה לבצע מניפולציה על מנת לזרוע אי-אמון בממשלה. הם ראו ששקרים נזרקים לכל עבר, ומה שהם לא הבינו זה מדוע הם תופסים, מדוע אנשים מאמינים להם. למה מידע שנראה לא הגיוני על מהגרים או על הממשלה בכלל קונה אחיזה בציבור. עזרנו להם לגבש הקשר פסיכולוגי ופוליטי ל’מתקפה’ שהם עמדו בפניה. מעל הכול, אמרנו להם, ‘לא משנה אם זה בא מרוסיה, מבייג’ין, מבריסל או מוושינגטון - מדובר באותו דבר. ההגנה שלכם צריכה להיות האמון שלכם במוסדות, והסולידריות של העם שלכם'".

כתוצאה מהייעוץ שקיבלו, יזמו הפינים תוכנית מגובשת היטב. בצד האחד היה קידום התמודדות מערכתית, בצבא, בממשלה, במערכת החינוך; בצד השני - ליכוד השורות בעם. באוקטובר 2015 התייצב נשיא פינלנד סאולי ניניסטה במטה רשות השידור והזהיר באופן פומבי את הפינים כי הם נמצאים במאבק מול קמפיין דיסאינפורמציה, וכי על כל אחד מוטלת האחריות לא לסייע להפצת שמועות כוזבות שיחלישו את המדינה. "כל אחד ואחת מאיתנו מגן על פינלנד", אמר.

אף שלא הזכיר את רוסיה, היה ברור למה ניניסטה מתכוון. עשורים של ניסיון לימדו את תושבי פינלנד להסתכל מזרחה בחשש. "מה שעזר למאבק הפיני היה שהם ידעו מי המקור ומה האינטרס שלו להפיץ מידע כוזב", אומר ווילארד. הפרסומים הכוזבים - ממשלת פינלנד ספרה כ-80 סיפורים מומצאים, כולל אחד המטיל ספק בחוקיות הפרישה מרוסיה ב-1917 - הופיעו במקורות רוסיים, ותודלקו על-ידי משתפי פעולה של מוסקבה בפינלנד, על-ידי אתרים הקשורים למוסקבה ועל-ידי פוליטיקאים רוסים.

מבחינה זו, האמון הרב שהפינים רוכשים באופן בסיסי בתקשורת ובמוסדות הממשלתיים והאזרחיים הפך את ההתמודדות לקלה יותר. פינלנד היא מדינה הומוגנית יחסית וקטנה, שחיה ברווחה סוציאל-דמוקרטית וניצבת בראש הדירוגים העולמיים של אושר, חינוך, השכלה גבוהה ועוד. 59% מהציבור סומכים על כלי התקשורת, ורשות השידור הממלכתית זוכה לרייטינג הגבוה ביותר. רק 10% לא מאמינים לעיתונות במדינה (לא כולל צהובונים). אלה נתונים גבוהים אפילו ביחס למדינות אחרות. "בבסיס, לפינים יש אמון רב במוסדות שלהם. יש להם תפיסה של עצמם כעם, מי זאת פינלנד - וזה הדבר החשוב ביותר", אומר ווילארד. בתור מטרה לפילוג, הפינים הם אגוז קשוח - אבל לא בלתי אפשרי. "הקרמלין מבין שיש כוחות בחברה הפינית שהוא צריך לתמוך בהם כדי להשיג את המטרות שלו. מנקודת המבט של הקרמלין, הרצון הוא להפוך את פינלנד לחסרת אמון באיחוד האירופי, בנאט"ו, לחסרת אמון ביחסים טרנס-אטלנטיים וחסרת אמון במערב באופן כללי", מסביר ווילארד.

זו הסיבה שהממשלה לא מהססת לנקוט צעדים שנראים גם כשוליים. "הממשלה הפינית משקיעה הרבה מאוד זמן בדיבור ובתיאום עם קמפיינים פוליטיים מקומיים. הם מחנכים את הפוליטיקאים בפריפריה לזהות אינטרסים זרים. הם פונים למנהלי קמפיינים פוליטיים לראשות עיר או אזור ואומרים ‘אנחנו יודעים שאתה חושב שזה קמפיין שהשכנים שלנו לא מתעניינים בו, אבל אנחנו יודעים שהם כן. הנה כמה דברים שאתה צריך להיזהר מהם. עכשיו תמשיך’. זה מאוד אפקטיבי, ואני חושב שזה אחד מסודות ההצלחה הפינית".

מנטליות של חשיבה ביקורתית

מאז שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ - שעמד בפני האשמות כי ניצח את המרוץ לנשיאות ב-2015 בעזרת פייק ניוז - הפך את היוצרות ואימץ את המונח כדרך לתקוף את התקשורת והצד השמאלי של המפה הפוליטית, הפך המושג לאחד מסימני התקופה.

מעצם היותו מונח הקשור לאמת ולשקר, ל"פייק ניוז" יש פירושים שונים בקרב אנשים שונים. בעבור הדמוקרטים בארה"ב, החדשות המזויפות ודיסאינפורמציה היו מה שחברת קיימברידג’ אנליטיקה עשתה בהצלחה בעבור טראמפ, כשהתאימה תעמולה פוליטית לפי מידע שקיבלה בעבור תשלום מפייסבוק, והכריעה את הבחירה באזורי מפתח. בשבילם, פייק ניוז הם "פיצה-גייט" ופרשת האימיילים של הילרי קלינטון וחוסר האמונה בהתחממות הגלובלית; בשביל תומכי טראמפ ומפלגות ימין באירופה, פייק ניוז הם מה שמייצרת התקשורת הליברלית, המתעלמת מהמציאות כמו שהיא ומדווחת על נושאים כמו פליטים או התחממות גלובלית בשל תקינות פוליטית ומתוך אינטרסים עצמיים. לאחרים, פייק ניוז נעים בין טעויות עיתונאיות תמימות, דרך כותרות "קליק בייט" שנועדו למשוך תשומת לב של קוראים בכל מחיר, חוסר מקצועיות עיתונאית ועד לעיתונות מכוונת-אג'נדה.

בכל מקרה, המנעד הזה כולו התרחב ונפרס בעיקר כתוצאה מהמהפכה הדיגיטלית, שהסירה חומות וחסמים על מידע, והפכה פרסום פוסט למקביל לפרסום טקסט בעיתון מודפס. אם המדיום הוא המסר, כפי שקבע פרופ’ מרשל מקלוהן בשנות ה-60, הרי שהמולטי-מדיה היא ריבוי המסרים, וכל אחד יכול כיום לבחור במה להאמין ומדוע.

על הספקטרום הזה, הפייק ניוז שאיתו מתמודדת פינלנד בהצלחה קרוב יותר לתעמולה ממשלתית מאשר לביקורת על פרדיגמות חברתיות או על תקינות פוליטית המתווה סיקור עיתונאי. אבל המומחים סבורים כי בכל מקרה - האוריינות הגבוהה והמודעות לאפשרות להטיית מידע ייגרמו ל"אפקט עדר" שיחסן את האוכלוסייה מפני חדשות מזויפות בכלל - בין שהן מגיעות מבחוץ או מבפנים.

אחד מאלה שסבורים כך הוא מיקו סאלו, המייסד של ארגון פיני לא-ממשלתי לבדיקת עובדות בשם פאקטאבארי (Faktabaari), שממלא גם הוא תפקיד חשוב בהצלחה הפינית. כמו ה"משרוקית של גלובס" ועשרות ארגונים דומים ברחבי העולם, פאקטאבארי החלה את דרכה בבדיקת עובדות פוליטית, והתרחבה לתחום החינוך בשל הדרישה מצד המדינה והמורים בפינלנד.

מיקו סאלו/ צילום: פרטי
 מיקו סאלו/ צילום: פרטי

"התחלנו בפעילות לפני חמש שנים, בבחירות לאיחוד האירופי", אומר סאלו ל-G, "משום שחשבנו כי זה נושא שאינו מוכר לגמרי לציבור ולכן יש סיכוי רב לדיסאינפורמציה, במיוחד מצד אינטרסנטים. חשבנו שהציבור יהיה זקוק לבדיקת עובדות מקצועית. מה שעשינו זה לבדוק את דבריהם של פוליטיקאים פינים ושל הדיווחים העיתונאיים.

"מאז", מספר סאלו, "ליווינו שישה סבבי בחירות שונים במדינה - מבחירות מקומיות ועד לאירופיות - ובכל פעם שיתפנו פעולה עם גורם אחר: עם מורים, עיתונאים, ארגונים אחרים או אפילו הציבור במימון המונים. במקביל, בשלוש השנים האחרונות עבדנו באופן הדוק עם מורים בבתי ספר, בניסיון ללמד אותם לאמץ את השיטות והאלגוריתמים שפיתחנו כדי לזהות מידע מסולף או דיסאינפורמציה".

סאלו אומר כי הפתיחות של מערכת החינוך בפינלנד שיחקה תפקיד מכריע בהחדרת הנושא לתוכנית הלימודים. "ב-2014 הודיעה הממשלה על שינוי תוכנית הלימודים בפינלנד, ובעצם נתנה למורים יד חופשית למלא חלק מהשעות בפרויקטים שייבחרו. אחת הסיבות לחינוך המצוין בפינלנד היא המורים, ויש להם חופש יחסי לעשות מה שהם רוצים. אנחנו הצענו ללמד את המורים להדריך את התלמידים כיצד לזהות פייק ניוז".

הכלי החינוכי שפיתחו בפאקטאבארי, מספר סאלו, מיועד בעיקר למורים למקצועות כמו השפה הפינית, היסטוריה ומדעי החברה, שמעוניינים להעביר שיעורים בנושא לתלמידי תיכון, לרוב מגיל 14 ומעלה. לדבריו, התפתח טרנד בקרב מורים לעסוק בנושא בכיתות. "הממשלה בחרה לשים דגש על 'חשיבה ביקורתית' ו'מולטי-ליטרליות' במסגרת שינוי תוכנית הלימודים שיצא לדרך ב-2014 ויושם החל מ-2016", הוא אומר, "והצורך בחשיבה כזו הוא בדיוק חלק מהחינוך לזיהוי דיסאינפורמציה".

ההיקף והתוכן תלויים במורים עצמם, והארגון הכין 'ארגז כלים' הכולל מקרי מבחן, מתודולוגיה (הכוללת המצאת פייק ניוז על-ידי התלמידים), ובעיקר שואב מהניסיון של הארגון בבדיקת עובדות. לצד 40 בתי הספר שבהם פעיל הארגון, פעילים ארגונים לא-ממשלתיים אחרים בבתי ספר אחרים, ובשנים האחרונות גם התפתחה מגמה שבמסגרתה עיתונאים מגיעים לבתי הספר לדבר על הנושא.

"צריך לציין שהמערכת הפוליטית שלנו די רגועה וקונצנזואלית", אומר סאלו, "כך שאפשר לדון בפוליטיקה בכיתה. אני יודע שיש מדינות שבהן נמנעים מזה. מה שאנחנו עושים בפינלנד הוא מניעתי. אנחנו עובדים עם הצעירים ועם המורים, והממשלה עובדת עם הצבא והמערכת הפוליטית, ולבסוף זה אמור להקנות חסינות לאוכלוסייה כולה כלפי מידע לא אמין, יהיה מה שיהיה האינטרס מאחוריו".

לפי סאלו, הסוד של פינלנד אינו רק האמון, אלא הרמה הגבוהה של מערכת החינוך. "העובדה שיש מערכת חינוך טובה והמנטליות של האנשים לכיוון חשיבה ביקורתית, מסייעת. יש שיעור גדול של השכלה גבוהה באוכלוסייה והפינים קוראים הרבה ומכבדים את המילה הכתובה. פינלנד רחוקה מלהיות מושלמת, אבל יש סוג של הרגשה כללית בחברה שבה כולנו אחראים למדינה, שעלינו לפעול למענה אם אנחנו רוצים שהמצב הקיים יימשך. חלק מזה הוא חינוך לא לשתף מידע שקרי, לא להפיץ שמועות, מתוך סוג של אחריות חברתית".

מבחן שיזמו חוקרים פינים לפני כשנה, אגב, מצא כי תלמידי תיכון מקומיים היו מסוגלים לזהות פייק ניוז בשיעור גבוה הרבה יותר מעמיתיהם האמריקאים. 56% מהתלמידים שעמדו לסיים תיכון, למשל, דורגו כ"מומחים" בשלל משימות לדירוג ולזיהוי פייק ניוז, לעומת 11% מהתלמידים האמריקאים שנמדדו במבחן שבוצע באוניברסיטת סטנפורד. 61% מהאמריקאים דורגו כ"מתחילים", לעומת 4% בלבד בקרב הפינים שנבדקו.

"אם מפסיקים לחנך, נכשלים"

האם פינלנד עשויה להיות מודל למדינות אחרות בהתמודדות עם פייק ניוז? השאלה הזו נדונה בשבועות האחרונים בכלי תקשורת רבים באירופה, ובהקשר לזה פרסם ה-Open Society Institute, שמושבו בסופיה בירת בולגריה, את מדד האוריינות התקשורתית שלו.

"יכול להיות שהמודל הפיני להתמודדות עם דיסאינפורמציה אינו יכול להיות מועתק בשלמותו למדינות אחרות, אבל אלמנטים מרכזיים וחשובים מתוכו - כן", אומר מארין לסנסקי.

אין זה מקרה שה-OSI מביע דעה פומבית בנושא. הוא הוקם בעזרת תרומה של ג'ורג' סורוס, המיליארדר ממוצא יהודי שנולד בהונגריה והקדיש את הונו להקמת ארגונים המקדמים ערכים ליברליים באירופה. סורוס עצמו עמד במרכז תיאוריות קונספירציה והפך ל"אויב המדינה" בהונגריה ובמדינות אחרות, וגם בקרב תנועות פופוליסטיות ובימין המתנגד להגירה במערב אירופה ובישראל.

"עלילות הדם האנטישמיות הללו ותיאוריות הקונספירציה שיחקו חלק בהחלטה לפרסם את המדד הזה", אומר לסנסקי, "אבל המוטיבציה העיקרית הייתה להאיר את ההשפעות השליליות של פייק ניוז על החברה שלנו - עלייה באי-אמון, עלייה בקיטוב ופירוק החברה לגורמים שונים ומתנגדים. דיסאינפורמציה מפחיתה את ההזדמנויות לדיאלוג אזרחי ולפוליטיקה המבוססת על עובדות".

לסנסקי אומר כי ההבדלים העיקריים בין צפון אירופה למדינות הבלקן (ראו טבלה) נובעים מרמת החינוך ומרמת חופש העיתונות. אלה הם גם שני מרכיבים עיקריים ב-Media Literacy Index. "במדינות מרכז אירופה, העובדה שהתקשורת ‘נשלטת מלמעלה’ הופכת את האוכלוסייה לפגיעה יותר לצדדים השליליים של דיסאינפורמציה, משום שהם מאמינים בה פחות. בנוסף, כמובן שהמבנה השברירי של המוסדות הדמוקרטיים בבלקן ובמזרח אירופה הוא בעיה, ביחס לצפון אירופה", הוא אומר. הצוות לא בדק את הנתונים לגבי ישראל.

"פינלנד עובדת בשיתוף פעולה עם מדינות אחרות במרכז אירופה ובמזרח אירופה כדי להפיץ ולשתף את הידע שלה בתחום", אומר ווילארד. "אנחנו עדיין בקשר איתם והעבודה חייבת להימשך כל הזמן. חגיגות 100 שנות עצמאות לפני כשנתיים היו ציון דרך רציני. הן נתנו להם הזדמנות להיות בקשר עם כל קהילה בפינלנד ולגבש ביחד את המסר מהי פינלנד, מיהו פיני ומה המשמעות של להיות פיני בעולם כיום. הם לא הולכים להפסיק לחנך את הבכירים בממשל, את העיתונאים ואפילו את הציבור על הסכנה בדיסאינפורמציה. משום שאם אתה מפסיק - אתה נכשל. תמיד יהיה דור חדש שיהיה פגיע. אם אתה כמדינה לא תסביר לתושבים שלך מה המשמעות של להיות אזרח, מישהו אחר ילמד אותם".

כחלק מכך, בבחירות האחרונות שהתקיימו באפריל פתחה הממשלה בקמפיין פומבי שקורא לפינים להעריך את הדמוקרטיה שלהם, ולזכור לא להיות מושפעים מניסיונות דיסאינפורמציה. העובדה כי מפלגת המרכז-ימין "הפינים", שמביעה מחאה נגד בריסל ומתנגדת להגירה, זכתה לקולות רבים מצד הבוחרים אינה מפתיעה את המומחים, ואינה מנוגדת לדבריהם להצלחה של פינלנד בהתמודדות עם קמפייני דיסאינפורמציה רוסיים. "מפלגות פופוליסטיות מביעות את הדאגות האמיתיות של חלק מהעם, הן לאו דווקא נמצאות בשירות מעצמות זרות", אומר ווילארד.

השבוע הפכה פינלנד לנשיאת האיחוד הזמנית לחצי השנה הקרובה. הממשלה בהלסינקי הודיעה כי היא מעוניינת לנצל את כהונתה כדי לחנך את יתר מדינות אירופה כיצד להתמודד עם מלחמת מידע. "בזמן מלחמה, ארגונים ומדינות נוהגים לבצע את מה שהתאמנו עליו, וזה הזמן להתאמן על האופן שבו אירופה תגיב למקרה של הפצת דיסאינפורמציה מצד גורמים זרים", הודיעה הממשלה לקראת המינוי.

"המטרות הרוסיות ברורות", מוסיף ווילארד, "להחליש את האיחוד האירופי, להחליש את המוסדות האירופיים, לוודא שאין גוש מאוחד שעומד נגדם בחזית המערבית. התפקיד שלהם כיום בעולם הוא לשבש, להרוס". גם מדינות אחרות נוקטות שיטות דומות להשפעה גלובלית, הוא אומר, "אבל מה שמייחד את הרוסים היא העובדה שהם משחקים מלוכלך במיוחד".

אחת הדוגמאות שבה משתמש ג’ד ווילארד כשהוא מרצה בפני ממשלות זרות וממשלת פינלנד על הצורך לחמוק מטענות הפייק ניוז של היריבה, היא ישראל. "הבעיה של ישראל הייתה איך להתגבר על העניין שיש לעולם בסכסוך הישראלי-פלסטיני. מה שחושבים על ישראל נבע בדרך כלל ממה שחושבים על הסכסוך, אבל העיקרון החשוב ביותר בהתמודדות הוא ‘לחמוק’ מהמסגור של היריב שלך", הוא מסביר. "אם אתה נותן ליריב להכתיב את הדיון אתה לכוד, לעולם לא תצא מזה, גם אם תכחיש. זה יהפוך לדיון על פרטים - הם אמרו כך והם אמרו כך. המודל הישראלי הנוכחי, עד כמה שאני יודע, הוא לברוח מהמסגור הזה, ולדבר על ישראל כמעצמה טכנולוגית, על חדשנות, על תל אביב ועל זכויות הפרט, על ישראל כפי שהיא נחווית על-ידי ישראלים. זה עובד".

גם במקרה הפיני זו הייתה המטרה: "רצינו לחמוק מהמסגור של היריב. הדרך שבה הרוסים ניסו לשרטט את הדיון היה שפינלנד היא מדינה ש’מפותה’ על-ידי נאט"ו, אבל בעצם צריכה להיות ידידה של רוסיה. הפינים נקטו טקטיקה ישראלית, ועקפו את הטיעון הזה. העמדה הנוכחית היא שפינלנד יכולה להצטרף לנאט"ו מתי שתרצה, אבל נכון לעכשיו בוחרת שלא לעשות זאת. היא זאת ששומרת על ניטרליות. בעולם היום, עם התפוצצות המידע ואיתו האפשרויות הרבות להשפיע על הציבור, לדעת מי אתה ומה אתה רוצה - אלה דברים חזקים מאוד".

דוח אוריינות תקשורתית
 דוח אוריינות תקשורתית

בישראל: התלמידים בדקו אמירות של אורן חזן

גם ב"משרוקית של גלובס" מבינים שהמערכה האמיתית היא על חינוך הציבור לאוריינות תקשורתית. בשנתיים האחרונות, לצד הקרבות היומיומיים שמנהל המיזם על האמת בשיח הציבורי, פותח בארגון מסלול הכשרה ייעודי לתלמידי תיכון, מתוך כוונה להטמיעו במוסדות חינוך רבים.

בשנת הלימודים תשע"ח (2018-2017) שיתף הארגון פעולה עם תיכון רוטברג ברמת השרון, ובשנת תשע"ט (2019-2018) עם תיכון היובל בהרצליה. בשני המקרים עברו תלמידי כיתות י"ב הכשרה בסיסית בקשבות, ובמסגרת מטלת הביצוע שלהם לבגרות באזרחות איתרו התבטאויות עובדתיות של אנשי ציבור בתקשורת וברשתות חברתיות. לאחר שתמה הכשרתם, תחקרו התלמידים את ההתבטאויות שנמצאו ראויות לבדיקה ואלו התפרסמו באתר המשרוקית.

כך למשל, במסגרת שיתוף הפעולה עם תיכון רוטברג, נבדק פוסט בפייסבוק שפרסם ח"כ לשעבר אורן חזן במארס 2018, שבו הלין כי מאז שנכפתה עליו חופשה ממליאת הכנסת "[אחמד] טיבי, מ"מ יו"ר הכנסת, משתלט על הכנסת וכבר מכתיר עצמו באין מפריע בשידור בינלאומי ישיר ב-CNN לראש ממשלת ישראל".

בבדיקתם מצאו התלמידים כי טענתו של ח"כ חזן, לפיה הראיון של ח"כ טיבי ב-CNN לא היה מתקיים אלמלא היה מורחק חזן מהכנסת, אינה נכונה. התלמידים גילו שהראיון עם טיבי התקיים כשנה לפני הרחקתו של חזן מהכנסת. בנוגע לראשות הממשלה, ח"כ טיבי טען בראיון שאם תהיה בין הירדן והים התיכון מציאות של מדינה אחת, שבה תינתן זכות הצבעה שווה לכל האזרחים, הוא יוכל לנצח בבחירות לראשות הממשלה. לכן קבעו התלמידים שדברי חזן אינם נכונים.

שירה בלומר, המורה לאזרחות שהובילה בשנה האחרונה את תלמידי כיתה י"ב בתיכון היובל, מסרה ל"גלובס" כי: "בדיקת העובדות עם המשרוקית חשפה את התלמידים לתחום שלם שלא הכירו, ומטלת הביצוע נתנה בידיהם כלים להתמודדות עם התופעה באמצעות כלים רלוונטיים לאזרחים בגיל".

בעז רקוץ', המשרוקית של גלובס

צרו איתנו קשר *5988