גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הר של זבל בשווי טריליוני דולרים: כך הפכה הריבית האפסית למלכודת של הכלכלה העולמית

כשאג"ח ממשלתיות של יותר ויותר מדינות נסחרות בריבית שלילית, ושלושה רבעים מתוך האשראי העצום שניתן לחברות האמריקאיות הם הלוואות בסיכון גבוה, אין פלא שהכלכלה העולמית ממשיכה להיות נעולה במלכודת של ריבית אפס ללא כל אפשרות נראית לעין להיחלץ ● ניתוח "גלובס"

אילוסטרציה / צילום:
אילוסטרציה / צילום:

נפתח בשאלה: אם היו מציעים לכם להלוות למישהו 50 אלף שקל כאשר מובטח החזר בעוד שבע שנים של סכום נומינלי בסך 49 אלף שקל, האם הייתם מסכימים? האם העסקה הייתה נראית לכם הגיונית והגונה? רובם המוחלט של הקוראים היו כנראה דוחים את ההצעה הנדיבה בביטול, ובצדק. מה ההיגיון לשלם ללווה כ-1,000 שקל פלוס הפסדים אינפלציוניים בעד התענוג שיסכים לקחת את הכסף? והנה זה בדיוק מה שעושה הכסף החכם, טריליונים ממנו ליתר דיוק.

על פי סיכום של דויטשה בנק מסוף אפריל 2019, "כמות איגרות החוב הממשלתיות בריבית שלילית העומדות לפירעון כל הדרך עד 2049 גדלה השנה ב-20% ומסתכמת בכ-10 טריליון דולר". במילים פשוטות, עד שנת 2049, תלוי בגיל האיגרות, המלווים של טריליונים יקבלו בחזרה נומינלית פחות ממה שהלוו ב-2019.

מובילה את הרשימה גרמניה. במחצית יוני נרשם שיא זמני חדש, כאשר האג"ח הגרמניות לעשר שנים נסחרו בריבית שלילית של 0.37% והאג"ח ל-30 שנה נסחרו בריבית שלילית של 0.26%. האג"ח לשנתיים נסחרו בריבית שלילית של 0.74%. אך גרמניה לא לבד. על פי מאמר בבלומברג מתחילת יוני, יש בכל העולם אג"ח ממשלתיות בהיקף של יותר מ-11 טריליון דולר, שנסחרות בריבית שלילית, כלומר המלווים משלמים כדי שייקחו את כספם.

בין הלוות כלכלות "חזקות" כמו סלובניה, אשר איגרות ממשלתה לשנתיים נסחרות בריבית שלילית של 0.46%, פורטוגל שאיגרותיה נסחרות במינוס 0.34%, צרפת - מינוס 0.65% ובלגיה - מינוס 0.57%.

בהתחשב בעובדה שהאינפלציה הרשמית באירופה עמדה באפריל 2019 על כ-1.9% בחישוב שנתי, ובגרמניה היא עמדה על כ-1.4%, ואם נניח רמה זו של אינפלציה בעשר השנים הבאות, השחיקה הכוללת של הלוואה לממשלת גרמניה באיגרת חוב לעשר שנים, תגיע בקלות ל-12% עד 16%, ובאיגרת חוב לשנתיים היא תגיע לכ-4.5%, תלוי כמובן במועד הפירעון המדויק.

למה המלווים מוכנים לריבית שלילית?

ההסבר הסטנדרטי הוא שיש ציפייה למיתון ולדפלציה. במצב כזה הריבית תרד עוד יותר, ולכן המשקיעים מנסים היום לנעול ריבית שלילית של 0.37% לעשר השנים הבאות מחשש שהעתיד יהיה עגום עוד יותר.

הסבר אחר, לא פחות פופולרי, הוא כי "בעל הבית השתגע". ההדפסה המסיבית של הבנקים המרכזיים, ובמקרה זה של הבנק המרכזי של אירופה, כולל בריבית שלילית, הביאה את העולם הפיננסי למצב שבו אין כל ערך לכסף, יש פשוט יותר מדי ממנו ואין מה לעשות איתו. לפיכך הגופים המוסדיים מוכנים לשלם כדי שמישהו אמין כביכול רק ייקח אותו מהם.

אין ספק שהבנקים המרכזיים השתגעו ואיבדו כל שליטה על המתרחש, אף שהם עדיין מנסים לעטות את המסכה של המבוגר האחראי. גם אין ספק שהם יצרו אנומליות שלא באמת ניתן להסביר אותן בכלים כלכליים מוכרים. כי איך אפשר להסביר מצב שבו הריבית על האג"ח לשנתיים של ממשלת גרמניה היא מינוס 0.74% והריבית על האג"ח של גרמניה לעשר שנים היא מינוס 0.37%, כלומר הקנס לטווח קצר גדול משמעותית מהקנס לטווח ארוך?

הריבית שלילית

הרי אם הריבית השלילית הייתה רק תוצאה של ציפייה למיתון ולריבית עוד יותר נמוכה בעתיד, דווקא הריבית לטווח ארוך הייתה צריכה להיות בפרמיה שלילית גבוהה יותר, שכן החשש כי הריבית תלך ותרד, מתגבר עם הזמן. לעומת זאת, הריבית לטווח קצר הייתה צריכה לבטא יותר את המציאות דהיום, שכן הנימוק של חשש מירידה גדולה בעתיד, נחלש מאוד כשמדובר על השקעה של כשנה וחצי. בכל זאת, התמונה הפוכה לגמרי.

לא זו אף זו, בדויטשה בנק, הבנק הגדול בגרמניה, הריבית המשולמת על פיקדון סגור לשנתיים היא באזור 0.1%. ההבדל בין הפקדה בבנק הגדול בגרמניה לבין האג"ח של ממשלת גרמניה הוא משמעותי, כמעט 0.85%. מדוע יוותר משקיע גדול ומתוחכם של פער ריבית שכזה ויעדיף לשלם במקום לקבל?

הדברים ייראו ברורים יותר אם נקרא להם בשם ברור יותר, פרמיית הסיכון. השוק מתמחר את הסיכון בהפקדת כספים לשנתיים בבנק הגדול בגרמניה ב-0.8% לשנה, ולכן מוכן לשלם לממשלת גרמניה את הסך הזה, ועוד הפסד אינפלציוני בשיעור של 1.4% לשנה, כדי שהיא תשמור עבורו את הכסף. בהפקדה לטווח ארוך, בצירוף האינפלציה, הפרמיה עוד גבוהה יותר, עד כדי 10% ואף 15%.

הסקטור הפיננסי מאמין לממשלות

במילים אחרות, השוק, או ליתר דיוק הסקטור הפיננסי, אינו מאמין כי ניתן לעשות שימוש יעיל בטריליונים שגילגל הבנק המרכזי למשק. לכן הוא אינו מוכן להלוות אותם לסקטור הפרטי המוכן לשלם לו ריבית של 4%, 5% ואף 6%, ואף לא לבנקים הגדולים ביותר המוכנים לשלם ריבית של 1% או 2%. הוא רואה בכך סיכון גבוה מדי. הוא מעדיף אפוא לספוג הפסד מצטבר של יותר מ-2% ריאלית לשנה, ובלבד שממשלת גרמניה, בעלת המוניטין, תתחייב להחזיר לו את הכסף אי שם בעתיד.

יתרה מזאת, הוא אפילו "סומך" יותר על ממשלות של כלכלות כמו סלובניה, ספרד או פורטוגל, שהן חלשות אך קרובות למכונת הדפוס של הבנק האירופי המרכזי, מאשר על הבנקים הגדולים בעולם, כאשר הדברים מגיעים לאבטחת כספו.

החשש הזה אינו בכדי. כל מי שעיניו בראשו אינו יכול להתעלם מהעננים המצטברים באופק, וכל זאת לאחר עשור שלא היה כמוהו של ייצור טריליוני דולרים של "המרצות" כמותיות ועוד עשרות טריליונים של חובות לכל דורש, שלא יצרו אלא צמיחה אנמית של 2% לשנה לכל היותר (אם מאמינים לחישוב המדד המנוכה מהצמיחה כדי לקבל את שיעור הצמיחה הריאלית), צמיחה שהיא הנמוכה ביותר לכל עשור מאז מלחמת העולם השנייה.

עתה כל הסימנים מעידים כי הניסוי בהתאוששות מההדפסה הכרונית נושם את נשימותיו האחרונות, והוא עתיד לעבור מהעולם בשנה הבאה או בזו שאחריה, ולהותיר אחריו כירושה הר חובות בגובה של טריליונים אשר איש לא יוכל לפורעם.

והשוק? זה איבד כל קשר עם המציאות. הציפייה לרווחים ולדיבידנדים כבר מזמן אינה מניעה את השוק אשר היום כולו בנוי על התקווה כי המניות יעלו וכי יבואו קונים אחרים, אולי החברות בעצמן ברכישות חוזרות, ויעלו את המחיר.

פירמידת החובות המסוכנים של החברות

כל השוק מזוהם בחובות האלה. על פי מקורות שונים, בשנים האחרונות צמח שוק איגרות החוב המדורגות BBB - רק דרגה אחת מעל אג"ח "זבל" - לכ-3.2 טריליון דולר נכון לסוף 2018, והן מהוות כמעט 50% משוק האג"ח המדורגות "להשקעה", שיא חדש מאז קיץ 2007.

אך אג"ח ה-BBB הן החלק העליון של פירמידת החוב המסוכן. מתחתיהן יושבים 1.22 טריליון דולר של אג"ח זבל. החובות האלו הכפילו את עצמם מאז 2007.

מתחת לחובות באג"ח זבל, ומסוכנים אף יותר, יושבים עוד חובות המכונים הלוואות ממונפות, Leveraged loans. זהו חוב-אשראי הניתן לחברות שלהן כבר עומס חוב גדול ו/או דירוג אשראי נמוך במיוחד. הלוואות כאלו נמצאות בסיכון עוד יותר גבוה לחדלות פירעון, ובהתאם עלותן - קרי הריבית.

ההלוואות האלו מאורגנות באמצעות בנקי השקעות אשר מוכרים אותן למשקיעים מוסדיים או לבנקים מסחריים. נפח ההלוואות האלו גדל פי 2.5 מאז 2007, והיקפן מסתכם היום בכ-700 מיליארד דולר.

בתחתית פירמידת האשראי כולה שוכבות ה"הלוואות הארוזות", (Collateralized Loan Obligation, ר"ת CLO). שוק ה-CLO גדל ב-119% מאז 2013 והיקפו, נכון לסוף מאי 2019, עומד על 600 מיליארד דולר. כך על פי מחקר של SIFMA, איגוד מקצועי של גורמים שונים בשוק ההון האמריקאי.

מי שמייצר את המכשירים האלו רוכש חבילות של הלוואות מסחריות שהבנקים מנפיקים, בדרך כלל לחברות שדירוג האשראי שלהן נמוך אך מובטח על ידי שעבודים מדרגה ראשונה. ההלוואות נארזות בחבילות, כך שהן מייצרות גיוון ופיזור של 100 עד 250 חברות לחבילת הלוואות. ה"חבילות" הנושאות ריבית גבוהה יחסית, נמכרות או ממומנות על ידי גופים שונים בשווקים הפיננסיים, מקרנות פנסיה ועד בנקים מסחריים.

אם הדבר נשמע לכם מוכר, הסיבה היא שמדובר בוורסיה מעודכנת של חבילות המשכנתאות המאוגחות והידועות לשמצה ממשבר 2008. גם ההיקפים דומים: סך שוק ה-CLO העולמי עומד כיום בערך על ההיקף שעליו עמדו בשנת 2008 מכשירי האג"ח הארוזים (סאב פריים) שכונו CDO (ר"ת Collateralized Debt Obligation), אשר התמוטטותם החלה את המפולת אז.

בסך הכול ההלוואות שמדורגות BBB ומטה, קרי הלוואות בסיכון גבוה, מהוות היום כמעט שלושה רבעים מהר האשראי של כ-9 טריליון דולר היושב על גבן של החברות האמריקאיות. בנסיבות אלו אין פלא כי יחס המזומן-לחוב של ההלוואות האלו עומד על שפל חדש, הנמוך אף מהשפל של 2008.

זה הביא את קרן המטבע הבינלאומית להזהיר לא מכבר: "אחרי תקופה של גידול מסיבי באשראי, בסבירות גבוהה יבואו שפל חריף ולחצים פיננסיים... אם מתלווה אליה גידול בהקצאת אשראי בסיכון גבוה".

עם הר חוב מסוכן שכזה ברור למה תגרום העלאה של הריבית. משחקי הבנקים המרכזיים בעשור האחרון באש של ייצור אשראי ללא גבול, נעלו את הכלכלה העולמית במלכודת ריבית אפס, שממנה אין כל דרך החוצה. וכך, נותר רק לראות כיצד אש הייצור המסיבי של הכסף מאכלת את היסודות של החברה המערבית הדמוקרטית.

היטיב לצפות ולתאר את התהליך כולו ולדימיר לנין: "הדרך הטובה ביותר להרוס את החברה הקפיטליסטית היא על ידי הרס המטבע שלה... בעוד התהליך הזה מרושש את הרבים, הוא מעשיר את המעטים. מחזה זה של חלוקה שרירותית של העושר הולם לא רק בתחושת הביטחון אלא גם באמונה בהגינות ובשוויון של השיטה כולה".

השלב הבא בהתרסקות המתרחשת בפנינו בהילוך איטי יעבור בקרוב לפוליטיקה, שעה שנשיא מכהן דמגוג ובור יתמודד עם דמגוג או עם דמגוגית לא פחות קטנים מהצד הדמוקרטי, אשר יבטיחו כי ממשלתם פושטת הרגל תוכל לייצר אפילו עוד יותר כסף ולחלץ את הציבור מהמצוקות הגדלות והולכות שהבנקאים המרכזיים והפוליטיקאים המיטו על ראשו במאה הנוכחית. 

מגדל החוב הרעוע של חברת השכרת המשרדים

אחת הדוגמאות המובהקות למגדל הקלפים של החוב היא WeWork. חברת השכרת המשרדים המתיימרת להיות הרבה יותר מכך, היא בעצם חברת נדל"ן השוכרת שטחים לטווח ארוך ומשכירה אותם לטווח קצר.

את הסיכון המגולם במודל העסקי של החברה היטיב להסביר כריס בריאנט מבלומברג: "רבים מ-220,000 השוכרים יכולים לבטל את חוזי השכירות בהתראה של חודש. בעת שפל, סביר להניח כי רבים יעשו כן... ובינתיים גוף הביניים בין בעל הנכס לשוכר הסופי, WeWork, התחייבה לחוזי שכירות של 18 מיליארד דולר ל-20 השנים הקרובות, מהם 5 מיליארד דולר בחמש השנים הבאות".

חברת הנדל"ן, שבראשה עומד היזם הכריזמטי אדם נוימן, נבנתה על השקעה של כ-10.5 מיליארד דולר מטעם סופטבנק, חברת השקעות יפנית גדולה המרבה להשקיע בחברות טכנולוגיה בארה"ב, ועוד כ-700 מיליון דולר איגרות חוב ממשקיעים גדולים בארה"ב. בשנת 2018 החברה הפסידה כמעט 2 מיליארד דולר, והיא מתכוננת להנפיק את מניותיה לציבור לפי שווי של כ-47 מיליארד דולר, לא פחות.

מגדל החוב אינו נגמר ב-WeWork. גם המשקיעה הגדולה בה, סופטבנק, אינה אלא אימפריה של חובות. נכון לינואר 2019 עמדו אלה על כ-150 מיליארד דולר. ואף שסוכנויות הדירוג המערביות מדרגות את איגרות החוב שלה כ"זבל", סופטבנק היא הלווייתן הגדול של שוק האג"ח היפני, כ-50% מכל השוק האמור.

לסופטבנק גם כ-650 אלף מלווים פרטיים שרכשו את האג"ח האלו בין השאר משום שהן מציעות ריבית הגבוהה פי שמונה מהריבית הסטנדרטית בשוק האג"ח היפני.

פירמידת החובות מתבהרת אפוא, ואיתה גם הסיבה לכך ש-WeWork, חברה שכלל לא הוכח עדיין כי המודל העסקי שלה בר קיימא, ושבשלושת הרבעונים הראשונים של 2018 הפסידה כ-1.22 מיליארד דולר על מחזור מכירות של 1.25 מיליארד דולר, חייבת אופק של הנפקה לציבור.

הואיל והפסדיה בספרים לשנת 2018 היו כ-1.93 מיליארד דולר, היא קיטלגה אותם בשם ווי וורקי טיפוסי שהיא המציאה - "EBITDA מעודכנת לקהילה" (Community Adjusted EBITDA), וכך בדוחות Non Gaap (שלא על פי כללי החשבונאות המקובלים) הוחרגו הוצאות שיווק, אדמיניסטרציה ואחרות מסך ההוצאות, ופתאום ההפסד של 1.93 מיליארד דולר ב-2018 הפך לרווח של 467 מיליון דולר.

בינתיים, עד שיגיעו המיליארדים של המשקיעים הסופיים ושל קרנות הפנסיה שלהם לכסות את ההפסדים ואת פירמידת החובות, לקחה החברה אשראי נוסף של 2.75 מיליארד דולר, כך על פי פרסום בבלומברג מ-29 במאי.

מבולבלים? פרספקטיבה מרעננת יותר על העניין כולו נתן דווקא נוימן בראיון עיתונאי ב-2017, כשהסביר כי שווי החברה קשור פחות להכנסותיה ויותר "לאנרגיות ולרוחניות שלה".

להשלמת התמונה, סביר להניח שרבות מאוד מהחברות הקטנות המאכלסות את רוב שטחי WeWork גם הן לא מרוויחות כסף, אלא חיות על כספי חוב או על כספי משקיעים.

הנה כי כן הפירמידה כולה, והיא בנויה על הנחה אחת פשוטה: מה שהיה הוא שיהיה, בועת האשראי תמשיך להתקיים לעד ולעולם ניתן יהיה לקיים כלכלה שאינה מבוססת על קונים אמיתיים בבסיס הפירמידה, אלא על חברות ששוויין נובע מה"אנרגיה והרוחניות" שלהן, או במילים יותר ארציות מכסף חוב המיוצר לתחזוקתן. 

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. מחבר הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com 

עוד כתבות

שאול אולמרט / צילום: איל יצהר

״כשירדתי מאולימפוס הבנתי שהצלחה לא הופכת אותי לגאון, ולהיפך": שאול אולמרט מסכם תקופה בפלייבאז

שמונה שנים לאחר שהקים את פלייבאז, שאול אולמרט התפטר בשבוע שעבר מתפקיד המנכ"ל ● בראיון ל"גלובס" הוא מספר על המעבר מההצלחה המסחררת וההפלגות ביאכטות של מיליארדרים למציאות הכואבת של סטארט-אפ שנאלץ לפטר כשליש מעובדיו ולהמציא את עצמו כל פעם מחדש

זה ייגמר בבכי  / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב

זה ייגמר בדמעות: שורה של חוקרים מנסים לפענח מה גורם לנו לבכות והאם אפשר לחיות בלי בכי

בכי כתגובה לרגש הוא תופעה נדירה בעולם היצורים החיים ונחשב תכונה אבולוציונית מתקדמת, אבל חוקרים עדיין מנסים לפענח מה בדיוק התפקיד שלו ומדוע גם חוויות חיוביות יכולות לגרום לדמעות לזלוג מעצמן

 ד"ר אלכסנדרה רבנל / צילום: Ignotz .J.J

כל מה שמסתירים מאיתנו כשמדברים על כלכלה שיתופית

מונית שיתופית, דירה שיתופית, עובדים שיתופיים - מספרים לנו שהכלכלה משנה כיוון, ומזמינים אותנו לקחת חלק במהפכה החברתית. אבל מה מסתתר מאחורי זה? ● הסוציולוגית ד"ר אלכסנדרה רבנל חקרה את המציאות העגומה מאחורי הבאזז, ועכשיו מציעה לעובדים להתפכח מחלום היזמות האישית

דרור פויר / צילום: יונתן בלום

עוקף מלמעלה: תנו לאנשים לעוף, והם יבינו הכל אחרת

לא הייתי צריך לטוס בגובה 800 רגל כדי לאהוב את המקום שאני חי בו, אבל עכשיו אני רואה אותו אחרת לגמרי

עו"ד עמית ברכה / צילום: יונתן בלום

"הסיפור הסביבתי הוא סיפור קיומי ויומיומי כמו הקוטג'"

עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל עמותת "אדם, טבע ודין", בראיון אישי ● על הילדות בבת ים ובתל אביב ("הייתי ילד פוליטי"), על הבחירה במשפטים ("היה לי ברור שאני רוצה עבודה ציבורית"); ועל הצפוי בישראל בשל ההתחממות הגלובלית: "אלפי אנשים ימותו בכל שנה מבעיות של משבר האקלים"

גפילטע בפיתה עם חזרת ביתית / צילום: דוד ששון

לא רק לאייל שני מותר: לסגור את החגים עם גפילטע, בפיתה

אחת האופנות הקולינריות הבולטות בישראל היא תופעת ה"הכול בפיתה", אבל גפילטע פיש בפיתה, זה כבר השיא

נחום ביתן/ צילום: תמר מצפי

נחום ביתן ממשיך לממש נכסים: מוכר סניף לרשת קינג סטור 

קינג סטור תרכוש ב-2 מיליון שקל סניף של יינות ביתן בעיר כרמיאל ● העסקה בין הצדדים נחתמה אתמול וכוללת סניף בשטח של 3,000 מ"ר

מסחר בוול סטריט./  צילום: רויטרס

שבוע המסחר בוול סטריט ננעל בירידות; ג'ונסון אנד ג'ונסון צנחה 5.9%

בורסות אירופה ננעלו בירידות שערים ● נגיד הבנק המרכזי של אנגליה צפוי לנאום הלילה כשברקע ציפייה להצבעה על הסכם הברקזיט בפרלמנט הבריטי ● בורסת שנחאי נסגרה בירידה של 1.3% בעקבות הודעת התמ"ג של סין, שאר המדדים העיקריים באסיה ננעלו בירידות שערים גם כן

מרקוס בקינגהאם / צילום: יח"צ

מומחה הניהול מרקוס בקינגהאם מציג: במה טעינו עם העובדים שלנו

לוחצים עליכם לטפל בחולשות שלכם בעבודה? מומחה הניהול העולמי מרקוס בקינגהאם ינסה להוריד אתכם מזה ● בראיון ל"ליידי גלובס" הוא מספר על האלגוריתם שפיתח לבדיקת אפקטיביות בעבודה, ומנסח כתב אישום נגד שיטות הניהול החדשניות: "כשאנחנו מכריחים עובדים לציית לתרבות ארגונית מומצאת, אנחנו מדכאים את היצירתיות שלהם וגורמים לבזבוז אדיר של זמן"

קשים מפלסטיק / צילום: Shutterstock

מקשיות לחליפות חלל - כמה אתם שולטים בחדשות?

מה מגדלים בשטחים המוחכרים מירדן, איזו מניה שברה שיאים ומה שמו של ההאקר הרוסי? 10 שאלות שיבחנו כמה אתם מעודכנים

אליזבת וורן/ צילום:  רויטרס

היא מפחידה את וול סטריט וגם את מארק צוקרברג ויש לה תוכנית לכל בעיה: האם זו המועמדת שתצליח לנצח גם את טראמפ

אליזבת וורן, המועמדת הדמוקרטית לנשיאות, מובילה בסקרים ● יש לה תוכניות להכול - מפיקוח על שוקי הפיננסים, דרך מיסוי עשירים עד להפחתת פליטות הפחמן ● וורן היא פוליטיקאית מזן שונה - האם זה יספיק לה כדי לזכות בהתמודדות הדמוקרטית והאם היא תוכל לנצח את הנשיא טראמפ

מנכ"ל ג'ונסון אנד ג'ונסון אלכס גורסקי (במרכז) בחגיגות 75 שנה לרישום החברה בוול סטריט / צילום: Brendan McDermid, רויטרס

התביעות נגד ג'ונסון אנד ג'ונסון נערמות, והיא לא מצליחה לנצח

חברת הענק ניצבת בפני יותר מ-100 אלף תביעות שקשורות לבטיחות מוצריה ולטקטיקות השיווק שלה ● החברה אימצה אסטרטגיה אגרסיבית של מאבק בתביעות רבות בבתי המשפט, אך היא מפסידה – והרבה

רצח העם הארמני./ צילום:  ויקימדיה

כורדים? את מי זה מעניין. על המגבלות של השותפות עם טראמפ ועל לקח בן 100 שנה

הסכנה הגדולה ביותר במדיניות החוץ האמריקאית הייתה תמיד הצירוף של בורות ושל קוצר רוח ● הנה מה שהתכונות האלה גרמו השבוע לפני מאה שנה ● לכורדים של אז קראו "ארמנים", וארה"ב העדיפה לחזור הביתה

משה יעלון ומשה כחלון / צילום: אמיל סלמן-הארץ

ערעור לבית המשפט העליון: חשפו את הסכם כחלון-יעלון

מדובר בנספחים להסכם שנחתם בנובמבר 2015 בין שר האוצר משה כחלון לשר הביטחון משה יעלון שאותם סרב משרד הביטחון לחשוף במסגרת פנייה לפי חוק חופש המידע ● המידע בנספחים החסויים הוא בעיקרו תחשיבי שכר וגמלאות לאנשי הקבע בצה"ל אך במשרד הביטחון טענו כי נתונים אלה מאפשרים ללמוד על סדרי הכוחות בהווה בעתיד

ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון / צילום: Tom Nicholson, רויטרס

"פרלמנט של שוטים": לתקשורת הבריטית נמאס מהברקזיט

ראש הממשלה הבריטי בוריס ג'ונסון נחל מפלה נוספת בניסיון הלא נגמר להוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי ● לעיתונים במדינה כבר נמאס מהסאגה, והם לא מפחדים להראות את זה

לאגר אנד אייל   / צילום: אנטולי מיכאלו

“לאגר אנד אייל", בירות טובות במחיר מצוין. מתברר שאפשר

כשנפתח "לאגר אנד אייל" הייתי בטוח שלא יעברו כמה חודשים והוא ייסגר ● וראה זה פלא, המקום לא רק שורד אלא אף משגשג

גמר גביע העולם בכדורגל.  beoutQ הערוץ הפיראטי beoutQ / צילום:HANDOUT  רויטרס

כך מאיים ערוץ טלוויזיה פיראטי ואלמוני על הכסף הגדול של קטאר

ערוץ טלוויזיה לא חוקי שפועל מסעודיה ומעביר לכל העולם שידורי ספורט מקטאר, מסעיר את האמירות וגורם לה להרהר אם להמשיך לשלם מיליארדי דולרים בשנה עבור שידורי התחרויות • החשש: הקטארים ינטשו את שידורי הספורט וענפים שלמים יתמוטטו

בוריס ג'ונסון / צילום: רויטרס SIMON DAWSON

בוריס ג׳ונסון אחרי התבוסה בפרלמנט: ״אנסה להעביר את הסכם הברקזיט שוב בשבוע הבא״

הפרלמנט הבריטי הצביע בעד עיכוב נוסף בפרישה מהאיחוד האירופי ● חברי הפרלמנט הצביעו בעד תיקון שיאלץ את רה"מ לבקש עוד הערב מבריסל הארכה נוספת של שלושה חודשים ● ג'ונסון: "החוק לא מחייב אותי לכך" ● במקביל לדיון התקיימה הפגנה מחוץ לפרלמנט שבה השתתפו מאות אלפי בני אדם

שונות גיאוגרפית רבה בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה / צילום:Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב

שיוויון גורף? למה עדיין מתעקשים להטיל על נשים עבודות בית גם במשרד

מסידור חדרי ישיבות ועד רכישת מתנות יום הולדת לקולגות - נשים מתחילות להתנגד לתפקידים הלא כתובים שמייעדים להן במקום העבודה

שחקני NBA / צילום: רויטרס

מלחמת הסחר בין סין לארה"ב מאיימת להטביע גם את ה-NBA

ציוץ אחד של הג'נרל מנג'ר של יוסטון רוקטס שהביע תמיכה במחאה בהונג קונג נגד השלטון בסין, הביא בן רגע למשבר חמור בין ה-NBA לבין המדינה שבה היא תולה תקוות כלכליות גדולות ● וליגת הכדורסל הטובה בעולם אינה לבד: עולם הספורט מושפע כעת יותר מתמיד מיחסים בינלאומיים ומשברים גיאופוליטיים