הסכנה באמירה של רפי פרץ: המרה תהפוך למדיניות, לפדגוגיה ומשם לסוציולוגיה

כמה מסוכנת? מספיק להיכנס לאתר השירות הפסיכולוגי של משרד החינוך כדי להבין

הרב רפי פרץ / צילום: פול, רויטרס
הרב רפי פרץ / צילום: פול, רויטרס

ההתבטאות של יו"ר הבית היהודי ושר החינוך, רפי פרץ, לפיה אפשר וצריך לבצע טיפולי המרה להומסקסואליים תפסה בצדק את הכותרות הראשיות בעיתונים ובאתרים לאחר שידורה. נראה כי 20 שנה אל תוך המאה ה-21, אמירות מסוג זה כבר מזמן היו צריכות להיטמן בפח הזבל של ההיסטוריה. הרעש שנוצר בעקבות האמירה האומללה הוא גם ביטוי לפער שנוצר פעמים רבות בהיסטוריה בין שמרנות לקידמה, נאורות לחושך.

ניכר על הרב רפי פרץ שמקצוע הפוליטיקה לא בא לו בקלות. ראיונותיו מיוזעים, פניו לעתים מאדימים ממבוכה לאחר פליטות פה כאלה ואחרות ולא פעם ניכר שלא נוח לו מאמירות שלו עצמו ביחס לפשרות הערכיות שהוא נאלץ לעשות (דוגמאות בולטות: האיחוד הפוליטי עם אנשי כהנא או תמיכה בחוק החסינות, כפי שגילה בדרך אגב לפגישת מו"מ בטרם אי-הרכבת הממשלה בבחירות האחרונות). אירוני-משהו, אבל יש משהו מרענן בפוליטיקאי בכיר שחש מבוכה ולא תמיד יודע למצוא את המילים "הנכונות" ביותר או המשופשפות ביותר. במקום המסכה הפוליטית שהתרגלנו אליה, נגלה האדם מאחורי הפוליטיקאי. יחד עם זאת, התייצבותו של פרץ בראש מפלגה בישראל ויותר מכך בראשות משרד החינוך מחייבים אותו לאחריות גדולה הרבה יותר כלפי הציבור כולו ללא ההבדל מוצא, מין, דת, מעמד, נטייה או בחירה מינית וכו'.

המלצה לרב רפי. כנס לאתר השירות הפסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך (שפ"ינט), שם תוכל ללמוד על היקף הפגיעה הפוטנציאלי שלך בעשרות אם לא מאות אלפי ילדים ובני נוער, דתיים, חילוניים, נוצרים, מוסלמים ויהודים.

האתר מציע עשרות מאמרים, סיפורים אישיים, מערכי שיעור וסדנאות למחנכי ישראל. שם תוכל בין היתר למצוא מאמר פרי עטם של אייל בן עמי ורחל ארהרד שעיסוקו "הנוער הגאה במערכת החינוך" ומטרתו ללמוד על החוויה הבית ספרית של נוער להט"ב. המאמר מתחקה "אחר גורמי החוסן החיצוניים והפנימיים המסייעיים לנוער הגאה בפיתוחי כישורי התמודדות עם בריונות הומופובית בבית הספר".

"מחקרים עדכניים מראים כי מבני כוח חברתיים-תרבותיים דכאניים בין כותלי בית הספר מחזרים ומשמרים דעות קדומות, אפליה הומופובית מוסדית, הטרדות, ניצול, הדרה חברתית ובריונות הומופובית. כפועל יוצא מכך עשויים לגרום להומופוביה מופנמת, לתחושות של בדידות וחוסר שייכות, לנסיגה חברתית, לדיכאון, להפרעות אכילה ולאובדנות בקרב נוער גאה", נכתב במאמר.

האמירה של הרב רפי פרץ שרואה בהומוסקסואליות תופעה שצריך לטפל בה על ידי טיפולי המרה, היא לא רק אומללה אלא מסוכנת כאשר היא יוצאת מפיו של שר החינוך של מדינת ישראל מכיוון שהיא יכולה להפוך למדיניות, לפדגוגיה ומשם לסוציולוגיה. את המחיר הפסיכולוגי על ההתבטאות הזו החלו לשלם כבר אמש כל אותם תלמידים שכבר יצאו מהארון או עדיין מתחבטים בינם לבין עצמם על הזהות המינית שלהם.

אגב, במאמר אחר באותו אתר ישנו גם מאמר קצר שעוסק בהומוסקסואליות בחברה הדתית ובו כותב הקרימינולוג זאב שביידל, כי "בינתיים צירוף המילים 'הומוסקסואל דתי אורתודוקסי' פסק להיות בגדר צירוף בלתי אפשרי (אוקסימורון) ומשקף מציאות קיימת. מציאות שראוי להתמודד איתה".

מחלוקות בנוגע לערכים חשובות לדמוקרטיה. כל עוד הדבר נעשה בצורה מתורבתת ומתוך רצון להבין את השני יהיו אפילו מי שיגדירו אותן כנשמת אפה של הדמוקרטיה, שכן החיכוך הדיאלקטי בין תפיסות עולם שונות יכול לקדם את ההכרה בחברה רב תרבותית בעלת דעות מגוונות. אלא שלכל זה יש סייג שחשוב לשים לב אליו: הדמוקרטיה נבנתה סביב התפיסה ההומניסטית לפיה לאדם יש חופש לבחור את דרכו, ערכיו ומעשיו כל עוד הוא מכבד גם את הבחירה של האחר. המחשבה שעומדת מאחורי טיפולי המרה, אם כן, היא בדיוק ההפך מהסובלנות שנדרשת בחברה דמוקרטית.

הגינוי המהיר של נתניהו

הגינוי המהיר של ראש הממשלה בנימין נתניהו להתבטאות של פרץ אמש הייתה צעד מהיר, נכון וראוי. יועציו של ראש הממשלה זיהו במהרה שמדובר במטען צד מסוכן בתקופת בחירות. אבל אי אפשר שלא לתהות אם הגינוי המהיר של ראש הממשלה היה ניתן גם אחרי תקופת הבחירות. בשבועות האחרונים, נתניהו פונה לקהלים שנראה כי "שכח" אותם במשך קדנציה שלמה אם לא במשך קדנציות שלמות.

כך, הציבור הרוסי, שמזוהה עם האויב הפוליטי המתחדש אביגדור ליברמן זוכה פתאום להתייחסות מצדו ולסרטונים בערוצי הרשת הרשמיים של ראש הממשלה; גם הדיור הציבורי, שלנתניהו יש חלק לא קטן בריסוקו, זוכה פתאום לאהדה וחמלה מצדו ולאמירות חדות ("הפעם אני לא אתן לאף אחד אחר את האחריות ולא לעשות כלום במשך שנים. אני לוקח את האחריות: נפתור את בעיית הדיור הציבורי").

הפער בין הפוליטיקאי המשופשף נתניהו לבין הפוליטקאי הצעיר פרץ חושף תמונה אימפרסיונסיטית של היחס בין הפוליטיקה לציבוריות הישראלית. הראשון רואה רק את המטרה לפניו ושועט קדימה מבלי להתבלבל, מחליף ערכים לפי סקרים, מייצא אמירות לעולם בקצב האירועים ולמעט מקרים ספציפיים יוצאי דופן (כדוגמת האמירה בראיון בחדשות 12 לפני הבחירות: "מה?!? מה פתאום?), הוא אינו חושף את רצונתיו האמיתיים. השני "נופל" כל פעם מחדש כשהוא נשאל שאלות ערכיות - פניו מגלות מדי פעם את המבוכה מה שהוא חושב באמת. בשני המקרים הציבור לא תמיד יודע מה הוא מקבל בתוך האריזה שהוא קנה.

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988