ארדואן: אין שלום בתוך טורקיה ואין שלום מחוץ לה

ראשוני יועציו של ארדואן ניסו לשכנע אותו לחתור למדיניות חוץ של "אפס בעיות". הם סולקו

הנשיא ארדואן / צילום: רויטרס, Alexei Nikolsky
הנשיא ארדואן / צילום: רויטרס, Alexei Nikolsky

השאלה היא מה הוא בעצם רוצה. הוא מנהל את טורקיה זו השנה ה-17, ביד מתברזלת והולכת, ולא ברור כלל מדוע הוא עושה חלק ניכר מן הדברים שהוא עושה, בוודאי במדיניות חוץ. טאייפ ארדואן מעורר את הרושם שהוא חושב את הקפריזה לכלי מרכזי של פוליטיקה ושל דיפלומטיה.

גבולות האפקטיביות של הקפריזה התחוורו לו בחודשים האחרונים. התעקשותו על בחירות חוזרות לראש העיר של איסטנבול הנחילה למועמדו תבוסה ניצחת, המחישה את חולשותיו, והעניקה נסיוב מרץ לאופוזיציה. ההסתייגות משיטותיו היא עכשיו נחלת רבים בתוך מפלגתו שלו.

"עבדאי", קוראים לו חסידיו בהערצה. נאמן לדימויו, לא זו בלבד שאין הוא מסוגל להתפשר עם המציאות, אלא שהתרסה בלתי פוסקת נגד המציאות היא אפיון מרכזי של שיטותיו.

מה שמביא אותנו אל המשבר העצום מעשה ידיו ביחסים עם ארה"ב ועם נאט"ו. טילי הנ"מ הרוסיים, ה-400-S, התחילו להגיע בסוף השבוע שעבר, יחד עם צוותיהם הרוסיים. התוצאה המיידית הצפויה: בסוף החודש תוקפא השתתפותה של טורקיה בפרויקט

ה-35-F, העומד במרכז המודרניזציה של חיל האוויר שלה.

חמש סנקציות, בבקשה

חוק אמריקאי, שאומץ לפני שנתיים, מחייב את הנשיא להטיל לפחות חמש סנקציות נוספות על טורקיה. החוק הזה מעניש כל מדינה, שתרכוש ציוד צבאי מרוסיה, חלק ממערך הסנקציות של ארה"ב בגין סיפוח חצי האי קרים והפלישה למזרח אוקראינה.

החוק אינו מעניק לנשיא ארה"ב סמכות להשעות את החלת החוק, אם כי אינו נוקב בלוח זמנים להחלתו. דונלד טראמפ כבר הפגין את יכולתו ואת רצונו לעקוף חוקים. אבל כאן, בניגוד לרוב המקרים הקודמים, הוא ייתקל בחומה בצורה של הסכמה דו-מפלגתית רחבה בקונגרס.

שני הרפובליקאים העומדים בראש ועדות החוץ וההגנה של הסנאט עשו יד אחת עם שני החברים הדמוקרטיים הבכירים ביותר בוועדות האלה, ופרסמו הודעה משותפת שבה הזהירו את טורקיה מפני התוצאות של עסקת הטילים עם רוסיה.

ברית אינה בר סלטים

זה חודשים שטורקיה חוזרת ומוזהרת לא סתם מסנקציות, אלא מפני הפרת האמון וכללי ההתנהגות הנובעים מחברותה בברית נאט"ו. אין זו "פגיעה בריבונות" להזכיר לטורקיה, ששותפות בברית צבאית אינה משולה לבר סלטים. אי אפשר לבחור את מרכיבי ההשתתפות בברית על פי טעם אישי או העדפות אסתטיות.

חלק הכרחי של השותפות הוא סטנדרטיזציה של ציוד צבאי. זו הייתה בעיה, כאשר נאט"ו הורחבה במהירות לאחר התמוטטות ברית המועצות, וצבאות חמושים בנשק סובייטי הצטרפו אל הברית ממרכז אירופה וממזרחה. אבל זה היה נשק מתיישן, שהוחלף בקלות.

כאן מדובר ברכישה של הנשק החדיש ביותר, ממקור שהמערב חושב כיום לעוין ומאיים. יתר על כן, הנשק הזה מיועד מעיקרו לפגוע במטוסים מערביים. נוכחות של צוותים רוסיים על אדמת טורקיה תעניק למוסקבה אשנב הצצה טכנולוגי אל כרעיה של נאט"ו, ובייחוד אל ה-35-F, אילו טורקיה הורשתה להצטייד בו.

זה רווח צדדי של החדירה הרוסית. מועט הספק בין משקיפים מערביים, שהיעד העיקרי הוא להרבות חיכוכים בין חברות נאט"ו. טורקיה אינה כאחת החברות. צבאה הוא השני בגודלו בברית לאחר זה של ארה"ב. את חשיבותה הפנומנלית אין צורך לנחש. די להתבונן במפה.

לא מליצה שדופה

אבל טורקיה אינה יכולה רק לסמוך על חשיבותה האסטרטגית. כדי להסתמך בהצלחה על בעלות בריתה היא צריכה לשמור על אמונן. היא התחילה להסתופף תחת מטריית ההגנה האמריקאית ב-1947, עוד לפני ייסוד נאט"ו. האיום עליה היה אז מצד ברית המועצות, שהיו לה תביעות טריטוריאליות ויומרות אימפריאליות.

"מצפון תיפתח הרעה" לא הייתה מליצה שדופה במקרה של טורקיה. איום רוסי התארך מעל שלמותה של המדינה הטורקית עוד מן המאה ה-18. אפילו ב-1917, כאשר רוסיה התמוטטה והלכה במלחמת העולם הראשונה, שר חוץ רוסי ליברלי הכריז שסיפוח קונסטנטינופול/איסטנבול הוא יעד מרכזי של מדיניות החוץ הרוסית.

ארדואן, הנוטף אסוציאציות אימפריאליות, ומציף את טורקיה זה שנים בנוסטלגיה ניאו-עות׳מנית, החליט שפלירט אסטרטגי עם ולדימיר פוטין חשוב יותר מן היסודות, שעליהם התפתחה אסטרטגיית ההגנה והשיור של טורקיה המודרנית.

לא רצה ללמוד מאטאטורק

אנשים שנהגו להיות המוציאים-והמביאים בממשלותיו תולשים את שערם לנוכח מעשיו. בהם אפשר לכלול שניים ששימשו שרי חוץ וראשי ממשלה במשטרו: עבדאללה גול, שכיהן גם כנשיא חסר סמכויות לפני שארדואן הפקיע את הכהונה לשימושו, ואהמט דבוטואולו שגם היה יועצו הראשי של ארדואן לענייני חוץ.

שניהם, גול ודבוטואולו, ניסו להנחות את ארדואן בדרכים המפותלות של הדיפלומטיה הבינלאומית והאזורית. סוף סוף, ארדואן היה פוליטיקאי פנימי, ללא הבנת העולם וללא ניסיון בינלאומי. הוא אינו דובר שום לשון זולת טורקית.

דבוטואולו היה האיש שהגדיר את היעד של מדיניות החוץ הטורקית בעשור הראשון של המאה כ"אפס בעיות".

זו הייתה גרסה בת-ימינו של סיסמת אטאטורק, האב המייסד של הרפובליקה הטורקית, "שלום מבית ושלום מחוץ". אטאטורק טבע את המוטו ההוא בהשראת הנסיבות שבהן קרסה הקיסרות העות׳מנית, שהוא היה מאנשי הצבא הבולטים שלה. היא בילתה את שנותיה האחרונות באוסף מצמרר של הרפתקאות צבאיות ומדיניות ובניסיונות שווא להתפשט (למצרים ולהרי הקווקז).

אטאטורק ויורשיו הפליאו עשות. טורקיה המודרנית בילתה את חצי המאה הראשונה שלה מחוץ למלחמות שהשתוללו בגבולותיה ומסביב לעולם. במידה מסוימת, פלישתה לקפריסין שמה קץ לשלטון המוטו ב-1974.

הרפתקן וחמום מוח

"אפס בעיות" של דבוטואולו נתקלו במכשולים לא צפויים. הוא לא יכול כמובן לחזות את ׳האביב הערבי׳ ואת מלחמת האזרחים בסוריה; והוא לא יכול לחזות את נפש בעליו. אקורד הפתיחה של ארדואן בזירה הבינלאומית היה זהיר ופייסני, אבל בהדרגה התברר והלך שה׳עבדאי׳ הנערץ מאיסטנבול הוא הרפתקן וחמום מוח.

נראה בעליל שהוא הקיף את עצמו באומרי הן. למשל, ארדואן הפקיד את חתנו על ניהול הכלכלה הלאומית בזמן משבר חמור. החתן עודד את נטיית חמיו להתלהמויות רטוריות על חשבון מדיניות שקולה.

במקום "אפס הבעיות" יש לארדואן ריב פומבי עם המשטרים במצרים ובערב הסעודית; טורקיה מסתבכת במלחמת האזרחים של לוב; היא הופכת את הכורדים במזרח התיכון לאויביה המושבעים; היא כמובן מוסיפה להיות אנטי-ישראלית לתיאבון. עכשיו היא נקלעת לעימות עם ארה"ב ועם ברית נאט"ו - אם כי ארדואן מתנחם בהבטחה ששמע מטראמפ ש"לא יהיו סנקציות".

פעם ארדואן נהג לבלות חופשות עם בני הזוג אסד מדמשק. אחר כך הוא שינה את דעתו עליהם, וייחל לקץ המשטר. עכשיו הוא חוזר ומשנה כיוון. הדעת נותנת שהוא עוד יחזור וישנה. אטאטורק ניסה להציל את טורקיה מן הטראומה של הרפתקניה. ההרפתקנים חוזרים ומושלים בכיפה ערב השנה המאה לרפובליקה שהוא חילץ מהריסות המלחמה. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988