פחות מלבנון ומאוגנדה: מדינת היהודים לא מובילה בקליטת הגירה

גירוש האימהות הפיליפיניות עורר ויכוח על מדיניות ההגירה של שר הפנים • השר טוען להגנתו שישראל קולטת עולים יותר מאשר המדינות שקולטות מהגרים ופליטים • אבל המספרים מראים שהיתרון של ישראל הולך ונשחק, וכיום מדינות אחרות נושאות בנטל הגירה כבד מאיתנו

מהגרי עבודה מחכים בתור לכניסה ללשכת האוכלוסין והגירה בת"א / צילום: תמר מצפי
מהגרי עבודה מחכים בתור לכניסה ללשכת האוכלוסין והגירה בת"א / צילום: תמר מצפי

צווי גירוש שהוציאה רשות האוכלוסין ל-50 ילדים ו-35 אימהותיהם, רובן עובדות זרות מהפיליפינים, הציפו מחדש את הביקורת על ידה הקמוצה של ישראל בקליטת מהגרים. על רקע הפגנות נגד הגירוש נשאל לא מכבר שר הפנים אריה דרעי בגלי צה”ל, איך הוא מסוגל - כאיש ש”ס שמציגה את עצמה כמפלגה חברתית - להצדיק מוסרית את העובדה שבשבועות האחרונים הוא פועל לקדם את הגירוש.

“אנחנו המדינה שקולטת הכי הרבה מהגרים, או הכי הרבה פליטים, בעולם”, קבע דרעי. “מה, כשאנחנו מקבלים את כל הפליטים מאתיופיה ומברית המועצות, זה לא נחשב שאנחנו עושים דברים מוסריים? אבל אנחנו מופקדים לתפוס את הפליטים היהודים. שמדינות אחרות יתאמצו פעם אחת ויקחו גם הן את המאמץ הזה”.

נראה שדרעי לא מבחין כאן בין עובדים מחו”ל, מהגרים ופליטים. “אני לא יכול להפגין פה שיקול דעת של רחמנות. פעם זה שחקן כדורגל, פעם עובדים זרים”, הוא הסביר. את חובתה כלפי מהגרים ישראל ממלאת בקליטת יהודי העולם. בינתיים, משרדו לא ויתר על גירוש העובדות הזרות, ואחרי שהאימהות קיבלו הזדמנות לעזוב “מרצון” עד 15 ביולי, רשות האוכלוסין מסרה למשרוקית כי כעת אפשר לעצור ולגרש כל אחת מהן שהתחייבה לעזוב ולא עשתה כן. בינתיים, הדגישו, לא מתוכנן מבצע לגירושן.

ובכל זאת, דרעי מציג השוואה מקורית: דין עולים כדין מהגרים או פליטים, ואם מתייחסים אליהם ככאלה - אין מדינה בעולם שנושאת בנטל קליטתם כמו ישראל. התרגיל הזה מעלה כל מיני תהיות (האם מותר לנו לקרוא לכל עולה "פליט"); ואף על פי כן, מעניין יהיה לאמץ את ההיגיון של דרעי, ולבדוק מה מקומה האמיתי של ישראל בין אומות העולם בקבלת מהגרים ופליטים.

ישראל עדיין מדינת הגירה
 ישראל עדיין מדינת הגירה

הגירה עולמית: בישראל העלייה במגמת ירידה

כששאלנו את דרעי על אילו מהגרים לישראל הוא מדבר, קיבלנו את ההסבר הבא: “מדינת ישראל קולטת מאז קום המדינה מיליוני יהודים מכל קצוות עולם, ומתמודדת עם כך בהצלחה למרות הקשיים החברתיים והתקציביים”. ובאמת, ישראל קלטה במשך השנים עלייה בממדים אדירים. רבים מהעולים שהגיעו מכוח חוק השבות בהחלט יכולים להיחשב פליטים: פליטי שואה, פליטי ארצות ערב ואיראן, פליטי ברית המועצות. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הגיעו ארצה מקום המדינה ועד 2017 כ-3.2 מיליון עולים, 43% מהם מ-1990 ואילך.

אבל בהשוואה למספר התושבים הוותיקים, זרם ההגירה היהודית לישראל הידלדל דרמטית לאורך השנים. בשלוש השנים הראשונות למדינה הגיעו בכל שנה 156 עולים לאלף תושבים. המשקל היחסי של העליות הגדולות מחבר המדינות ומאתיופיה, בשנות ה-90, היה נמוך פי עשרה: 17 עולים בממוצע לשנה לכל אלף תושבים. בעשורים שחלפו מאז ירד הנתון הזה לשניים לאלף.

מה מצבנו בהשוואה למדינות אחרות? דרך מקובלת לאמוד את משא המהגרים שמוטל על מדינה היא לשאול כמה מתושבי המדינה בזמן נתון הם זרות וזרים שהשתקעו בה. באו”ם קוראים לזה “מלאי המהגרים” (Migrant Stock). לפעמים מתייחסים לאזרחים זרים שגרים במדינה, ולפעמים לכל תושב שנולד מחוץ לשטחה. נתוני האו”ם מראים שישראל היא עדיין מדינת הגירה: ב-2015 עמד מלאי המהגרים בישראל על 25% מהאוכלוסייה, גבוה מהממוצע במדינות המפותחות והרבה מעל הממוצע העולמי, שהיה 3.3% בלבד. רובם הגיעו כעולים, אבל הנתון כולל גם פליטים, מבקשי מקלט ואחרים.

אבל אם נעקוב אחרי המספרים לאורך זמן נגלה תופעה מעניינת: בעוד שמלאי המהגרים במדינות רבות בעולם נמצא במגמת עלייה, בישראל הוא דווקא מצטמצם. אוסטרליה עברה את ישראל בשיעור המהגרים שלה ב-2010. שיעור המהגרים בקנדה, שב-1990 עוד עמד על 16%, כבר הגיע ל-22% ומתקרב לזה של ישראל. אשר לשכנותיה של ישראל, פליטי מלחמת האזרחים בסוריה שהשתקעו בירדן, בלבנון ובטורקיה נכללים במניין המהגרים, והזניקו את שיעור הילידים הזרים המתגוררים במדינות האלה.

וכאן אנחנו מגיעים לשאלת הפליטים. כשמתעלמים משאר המהגרים ומתמקדים באנשים שהאו”ם מגדיר כפליטים, ישראל מתקשה להתברג במקומות הראשונים. לפי נתוני נציבות הפליטים של האו”ם, בסוף שנת 2018 חיו בישראל כ-18.5 אלף פליטים (לרבות אנשים ב”מצבים הדומים לפליטות”) וכ-35.5 אלף מבקשי מקלט - בסך הכול כ-54 אלף איש. באוגנדה - שלפני יותר ממאה שנה הוצע לקלוט בה את הפליטים היהודים - שוהים היום כמעט מיליון ו-200 אלף פליטים ומבקשי מקלט, רובם מדרום סודן, ואחרים ממדינות כמו קונגו, סומליה ואריתריאה. בגרמניה, שמובילה בשנים האחרונות את האיחוד האירופי בקליטת פליטים ומבקשי מקלט, מספרם מתקרב למיליון וחצי, כ-40% מהם מסוריה. גם בארצות הברית מתגוררים יותר ממיליון פליטים ומבקשי מקלט.

לא רק מהגרים: כל לבנוני שביעי הוא פליט

אבל ישראל היא מדינה קטנה. מה חלקם של הפליטים ומבקשי המקלט באוכלוסייה? ב-2018, 0.62% מתושבי ישראל נמנו בקבוצה הזאת. ישראל עמדת רק מעט גבוה יותר מקנדה, הידועה במדיניות המקלט המקלה שלה (0.51%), ומאיטליה, התחנה הראשונה של אפריקאים רבים המגיעים שמנסים להגיע לאירופה בדרך הים (0.49%).

אבל מספר הפליטים לנפש בישראל עדיין נמוך מזה שבכמה מדינות אירופיות, כמו יוון, גרמניה ושבדיה, והוא מתגמד בהשוואה לשיעורם בשתיים משכנותינו הקרובות - ירדן ולבנון. לפי הנתונים שמפרסם האו”ם והבנק העולמי, 7.7% מתושבים ירדן ו-14.1% מתושבי לבנון כיום הם פליטים ומבקשי מקלט.

המדינות האלה לא קלטו אותם מיוזמתן, והדבר מעורר שאלות חשובות שהמספרים היבשים מסווים: איך מתייחסות המדינות הקולטות למהגרים ולפליטים שהגיעו לשטחן? אילו מכשולים הן מציבות בפני המבקשים להתאזרח? האם הן מזמינות פליטים ביוזמתן להשתקע בהן, בוחנות ברצינות בקשות מקלט, או מסתפקות בכך שהן לא מגרשות אותם משטחן?

בחשבון אחרון, חלקם של המהגרים בישראל אכן גבוה יחסית, אם כוללים בהם את העולים היהודים. אבל גם אם מקבלים את האנלוגיה של דרעי, ההשוואה שהוא הציג רחוקה מלהיות נכונה: גם בקליטת מהגרים וגם בכניסת פליטים, יש מדינות שנושאות בנטל כבד יותר מאשר ישראל. 

לקריאה נוספת

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988