לא למדו את הלקח? ישראל ומצרים בוחנות שיתוף-פעולה חדש בתחום הגז במיליארדי שקלים

ל"גלובס" נודע כי במסגרת הדיונים האחרונים בין שרי האנרגיה של ישראל, מצרים וארה"ב הועלתה האפשרות להקמת מתקן הנזלה בסיני • מתקן כזה יאפשר יצוא גז מישראל למזרח אסיה ויעקוף את הקשיים הצפויים מצד ארגונים סביבתיים בישראל • בישראל בונים על התחממות היחסים במסגרת עסקת המאה והחסות האמריקאית, שימנעו סוף טרגי לצינור המצרי–ישראלי כמו בפעם הקודמת

מצרים וישראל בוחנות רעיון של הקמת מתקן הנזלה יבשתי לחופי הים האדום בשטח סיני שדרכו ניתן יהיה לייצא גז לשווקים באסיה, כך נודע ל"גלובס". מדובר ביוזמה דומה לזו שקידמה בעבר חברת קצא"א שביקשה להקים את המתקן בשטח ישראלי בקרבת אילת, רעיון שנגנז על רקע התנגדות עזה בין היתר של המשרד להגנת הסביבה.

הרעיון הפעם מדבר על הקמת המתקן בצידו המצרי של הגבול, מה שיאפשר להתגבר על ההתנגדויות לפרויקט הענקי. זאת, לאור העובדה כי במצרים היכולת לעכב עבודות כגון אלו משיקולים סביבתיים היא הרבה יותר מוגבלת. בנוסף, פרויקט הנזלה על אדמת מצרים יוכל לספק תעסוקה לאלפי מצרים בשלב ההקמה, ולמאות נוספים בשלב התפעול.

הקמת המתקן בים האדום מיועדת לפתוח את האפשרות לייצא גז ישראלי ומצרי מונזל (LNG) לשוק במזרח אסיה - בין היתר הודו, סין, יפן, דרום קוריאה ומדינות נוספות - המהווה כ-70% משוק הגז הנוזלי העולמי. עלות ההקמה של מתקני הנזלה יבשתיים בגודל בינוני נאמדת ב-10-15 מיליארד דולר.

היתרון היחסי של מתקן שימוקם בים האדום הוא קיצור משך ההובלה של הגז, ועקיפת המעבר היקר בתעלת סואץ.

רעיון הקמת המתקן הועלה במהלך ביקורו של שר האנרגיה, ד"ר יובל שטייניץ, במצרים בשבוע שעבר. הביקור נערך לרגל ועידת שרי אנרגיה מהאזור, ומסמל עליית מדרגה ביחסים בין ממשלת ישראל לממשלו של נשיא מצרים גנרל א-סיסי, סביב הגז הישראלי.

השינוי הפעם הוא לא רק רעיוני, אלא גם באופן שבו נעשו הפגישות. שטייניץ, שמפגשיו עם בכירים מצרים נערכו בעבר תחת מעטה חשאיות בדירות פרטיות ובמדינות שלישיות, זכה הפעם לקבלת פנים רשמית שכללה מחוות יוצאות דופן מצד המארחים: מסיבת עיתונאים עם נשיא מצרים א-סיסי, וביקור מתוקשר בפירמידות בגיזה. ההערכה כי הפרופיל התקשורתי הגבוה שהוענק לביקור נובע בין היתר מהחסות האמריקאית, על רקע עסקת המאה של טראמפ והוועידה הכלכלית בבחריין לפני מספר שבועות.

לצד הרעיון החדש, דן שטייניץ עם מקבילו שר האנרגיה המצרי טארק אל מולא, ביישום ההסכם ליצוא גז מאסדות תמר ולוויתן אל שני מתקני הנזלת הגז הפועלים במצרים ובהרחבתו האפשרית בעתיד.

שיתופי הפעולה האפשריים בין ישראל למצרים בתחום הגז
 שיתופי הפעולה האפשריים בין ישראל למצרים בתחום הגז

 

אופציה 1 הזרמת גז למתקני הנזלה קיימים במצרים

סטטוס: צינור ראשון יופעל לקראת סוף השנה ובעתיד ייתכן צינור נוסף

יתרון: האופציה הזולה והזמינה ביותר

חיסרון: תלות מלאה במצרים

אופציה 2 הזרמת גז למתקן הנזלה שיוקם דרומית לאילת בסיני

סטטוס: בשלב רעיוני

יתרון: קרוב לישראל; פותח את השוק במזרח אסיה ליצוא גז

חיסרון: מקדמי מדי

אופציה 3 הזרמת גז לצינור תת-ימי לאירופה

סטטוס: בבדיקת התכנות

יתרון: תמיכת האיחוד האירופי וארה"ב; פותח את השוק האירופי

חיסרון: כדאיות כלכלית, מורכבות הנדסית וחשש למתיחות מול רוסיה

"המצרים לא צריכים את השכנוע האמריקאי"

הפרק החדש ברומן הישראלי-מצרי מחייב התייחסות לשתי נקודות מרכזיות: התפקיד שממלא הממשל האמריקאי ביחסים, והשאלה האם ישראל אינה ממהרת מדי לשוב לזרועות המצריות, בלי שהפיקה לקחים מסיומו העגום של הפרק הקודם במערכת היחסים.

נוכחותו של שר האנרגיה של ארה"ב ריק פרי בכל המפגשים, תרמה ללא ספק לחמימות המצרית הבלתי רגילה. "זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים נציג אמריקאי בדרג כה בכיר בפורום כזה", אמר ל"גלובס" עודד ערן, חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר שגריר ישראל בירדן ובאיחוד האירופי. "יכול להיות שהאמריקאים מתעוררים ומבינים את הצורך להיכנס למגרש האנרגיה במזרח הים התיכון גם ברמה המדינית".

האם ריק פרי הגיע כדי ללחוץ על הממשל המצרי לממש את ההסכם לרכישת גז ישראל מתמר ומלוויתן? במשרד האנרגיה אמרו ל"גלובס", כי "המצרים מספיק מעוניינים בגז הישראלי בעצמם, ולא זקוקים לשכנוע אמריקאי".

לדבריהם, הסיבה לכך שהם מעוניינים בגז הישראלי היא רצונם של המצרים להגדיל את ההכנסות מיצוא גז דרך מתקני ההנזלה הנמצאים על אדמה מצרית, שעובדים היום בתפוקה חלקית.

"לארה"ב יש אינטרס לתמוך בתוכניות של מצרים להפוך למרכז אנרגיה אזורי", אומרת ג’ינה כהן, יועצת לחברות גז שהוזמנה לאחרונה להרצות לבכירי ממשל במצרים על מדיניות אנרגיה. "תוכנית המאה של טראמפ כוללת השקעה של 1.5 מיליארד דולר בהפיכת מצרים למרכז אנרגיה אזורי (Hub). זהו מהלך שנועד לתמוך בכלכלה המצרית וגם תורם למאבק האמריקאי להקטנת התלות של האיחוד האירופי בגז הרוסי".

כהן טוענת, כי "האמריקאים לוחצים כבר שנתיים על האיחוד האירופי שלא לאשר את הגדלת התלות בגז הרוסי באמצעות צינורות כמו ה-North Stream2 לצפון גרמניה TurkStream2, להעברת גז רוסי דרך טורקיה ובולגריה, ולהגדיל במקום זה רכישות של גז נוזלי אמריקאי וגז ממזרח הים התיכון".

ערן מציין כי שאיפות מצרים להפוך ל-Hub אזורי מעמידות אותה בתחרות ישירה מול טורקיה, הרואה את עצמה כ-Hub כזה, ולכן אפשר לראות בחיבוק האמריקאי תגובת נגד להתקרבות של טורקיה לרוסיה, שעוררה כעס רב בארה"ב.

מתקן הנזלה יותר קרוב ופחות פגיע

ובחזרה לחלק הישראלי בסיפור. תחילתו של מה שנראה כפרק חדש ברומן הישראלי-מצרי בא במקביל לסיומו העגום של הפרק הקודם. בסוף 2011, למי שכבר הספיק לשכוח, הופסקה לפתע הזרמת גז מצרי לישראל, בעקבות סדרת פיצוצים בצינור המוביל גז לירדן ולישראל. לפיצוצים היו אחראים, ככל הנראה, בדואים בצפון סיני שנאבקו בממשל המרכזי במצרים שסרב לדרישותיהם לקבל נתח בפעילות הכלכלית הקשורה לגז.

בעקבות העברת השלטון במצרים מחוסני מובארק לאיש האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, הודיעו ב-2012 שתי חברות גז ממשלתיות מצריות על ביטולו החד-צדדי של הסכם חתום לאספקת גז לחברת החשמל - הסכם שממשלות ישראל ומצרים היו ערבות לביצועו. הפסקת הזרמת הגז המצרי עלתה לצרכני החשמל בישראל בהתייקרות של עשרות אחוזים בתעריף החשמל למשך חמש שנים, והנזק הישיר למשק הישראלי נאמד ב-15 מיליארד שקל. עליית התעריפים נבעה בשל העובדה כי חברת החשמל נאלצה להשתמש בסולר ובמזוט יקרים ומזהמים, במקום בגז טבעי.

השנה חתמה חברת החשמל על הסכם פשרה שבו ויתרה לחברות המצריות על פיצויים בהיקף 2.3 מיליארד דולר - שנפסקו לזכותה בפסק דין חלוט של בית משפט בשווייץ - בתמורה להתחייבות לתשלום 500 מיליון דולר בשמונה השנים הקרובות. סכום זה מבטא תספורת של 85% על החוב החלוט.

עם זאת, גם התוכנית החדשה לשיתופי-פעולה עם מצרים חושפת את ישראל לסיכונים. אמנם הפעם מדובר על יצוא גז מישראל למצרים - ולא בכיוון ההפוך - אולם גם במקרה כזה עשויה ישראל להפסיד סכומי עתק, אם המצרים לא יממשו את ההסכם. העובדה שהאיחוד האירופי הכריז על תוכנית לצמצום פליטות הפחמן לאפס עד שנת 2050, מעידה כי חלון ההזדמנויות ליצוא גז מישראל עשוי להיסגר בעוד מספר עשורים.

בנוסף, העובדה שישראל מבקשת לייצא גז דרך מתקני הנזלה הנמצאים בשטח מצרים מנוגדת להמלצה מפורשת של ועדת צמח, שקבעה ב-2012 כי האינטרסים האסטרטגיים של ישראל מחייבים שמתקני יצוא הגז יהיו בשטח בשליטה ישראלית.

במובן הזה, הרעיון החדש של הקמת מתקן הנזלה ליד אילת עדיף על פני הזרמת הגז דרך הצינורות בצפון סיני למתקני ההנזלה הקיימים, משום שמדובר בשטח שיש עליו שליטה ביטחונית גבוהה יותר. אפשרות אחרת שכבר נדונה בעבר היא הנחת צינור ימי נוסף מאסדת ההפקה של תמר ישירות למתקנים החופיים בצפון מצרים.

"מבחינת ישראל, האינטרס הוא לקדם בדיקת כדאיות כלכלית-מסחרית והנדסית לאופציות היצוא שיש לה היום", אומרת ג’ינה כהן. "הרחבת מתקני הנזלת הגז הקיימים במצרים עשויה להיות האפשרות הזולה והזמינה ביותר, אך לצד זה בהחלט יש מקום לבחון גם אפשרות הקמת מתקן הנזלת גז בסיני ליצוא גז לשווקים במזרח.

"מדובר לא רק בשווקים שצורכים כ-70% מהגז הנוזלי בעולם, אלא גם המחירים שבהם עדיין צמודים לנפט, מה שמהווה יתרון מסחרי".

כהן סבורה שישראל צריכה לבחון ברצינות גם את "פרויקט פוסידון" - הנחת הצינור התת-ימי הארוך בעולם, ממאגרי גז בישראל, מצרים וקפריסין אל דרום איטליה, דרך יוון. בנוסף, כך היא טוענת, יש מקום לבחון שוב את רעיון הקמת מתקן הנזלה בישראל, שהיתרון העיקרי בו הוא בעלות על הטכנולוגיה ואי-תלות במדינות אחרות.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988