"הטענה שגורמי אכיפה מבצעים מהפכה שלטונית - מסוכנת. לא תופרים תיק לאיש"

עו"ד עמית בכר, ראש מחוז ת"א בלשכת עוה"ד ומבכירי הפרקליטות לשעבר, בראיון אישי • על ניהול תיק נוחי דנקנר כתובע ("ברמה האנושית זה היה נוגע ללב"), על הדחת מנכ"לית משרד המשפטים ("בג"ץ צריך להשהות את המהלך") ועל ההתקפות נגד שלטון החוק: "אם נבחרי ציבור ימשיכו לקטלג שופטים ועובדי ציבור כעוכרי המדינה, יכול לקרות גם לינץ' בכיכר העיר"

עו"ד עמית בכר / צילום: יונתן בלום, גלובס
עו"ד עמית בכר / צילום: יונתן בלום, גלובס

הבית

בבית של נועה ועמית בכר בשכונת אם המושבות בפתח-תקווה "שברתי את הכלים". לא מטאפורית. מעשית. כשקמתי להיפרד מעמית בתום הראיון בעטתי בטעות בכוס זכוכית שהנחתי על הרצפה, וזו התנפצה לרסיסים שהתפזרו לכל עבר. למה הנחתי את הכוס מלכתחילה על הרצפה? כי הרגשתי נוח. משהו בבית ובמארח, נטולי גינוני הכבוד, גרמו להרגיש בבית.

"הבית" הוא למעשה דירה (מיני פנטהאוז) בבניין. בית של "אנשים רגילים". אין בו בריכת שחייה אולימפית, אין ג'קוזי בחצר וגם לא גינה ענקית (דברים שראיתי לא מעט בביקוריי בבתי המרואיינים במדור), וכל זה מסתדר עם העובדה שבעל הבית שימש ב-12 השנה האחרונות כפרקליט בפרקליטות מיסוי וכלכלה. הוא היה בכיר, אבל עדיין עובד מדינה.

מה שכן יש בבית, זו מרפסת רחבת ידיים המשקיפה אל נוף פנורמי אינסופי, המתחיל מקצות העיר פתח-תקווה, עובר דרך ערים שונות במרכז - בהן רמת-גן, בני-ברק ותל-אביב - וממשיך אל הים הפתוח. במהלך הראיון נדדו עיניי כל העת לאותה מרפסת ולאותו נוף. גם מפני שהוא מהפנט, ובעיקר כי החלל המרכזי בבית, הסלון והמטבח, היה ריק מחפצים. החלל היה נקי, מצוחצח, ונטול סממני מגורים של משפחה בת חמש הנפשות שגרה בו, ואף לא רמז כי לבעליו יש פעוטה בת שנתיים. לא היו שם צעצועים, לא ספרי ילדים ולא חפץ אישי אחר. התחושה הייתה כמו של 'בית לדוגמה' בפרויקט מגורים חדש.

"איפה הבלגן המשפחתי הקלאסי?", שאלתי את בעל הבית, שהסביר לי שהוא קיים כל יום כל היום, למעט בזמן שיש אורחים. רגע לפני שהאורחים באים, נועה דואגת להפוך את הבית "לבית לדוגמה". "בדרך-כלל יש בסלון מזרן מלא צעצועים של הילדה, חפצים של הבן והבת הגדולים, קוביות, ספרים, וכל מיני דברים, אבל כשאנחנו מארחים, ולא משנה את מי, הסלון עובר מהפך ומתרוקן מכל חפץ".

ילדות

"נולדתי בפתח-תקווה וגדלתי בשכונת כפר גנים. אבי היה מהנדס שעבד בשיווק בתחום ההייטק, ואמי הייתה מורה. היא עשתה דוקטורט בחינוך, בהוראת מחשבים ובפדגוגיה, ועבדה המון שנים בשירות הציבורי.

"כילד וכנער אהבתי את המקצועות הריאליים, מתמטיקה ופיזיקה, ורציתי להיות הרבה דברים כשאגדל, אבל 'להיות עורך דין' זה משהו שתמיד היה שם. אהבתי לצפות בסדרות המשפטיות, והוריי תמיד אמרו 'הוא יהיה עורך דין', כי הייתי ילד וכחן.

"יש לי אחות ואח, ששניהם הלכו לתחום הריאלי - אחותי מהנדסת מערכות מידע, ואחי מהנדס מכונות. אני היחיד שהלך למשפטים, 'הכבשה השחורה' של המשפחה.

הנדסה או משפטים

"כשהייתי בחטיבת ביניים התנהל 'משפט דמיאניוק', ועקבתי אחריו באדיקות. המשפט שודר בשידור ישיר בטלוויזיה, וצפיתי מרותק בדיונים. זה השפיע עליי מאוד. אני זוכר את היום שהוא זוכה בעליון, שהתאכזבתי מהזיכוי, אבל הייתה לי גם תחושת גאווה ישראלית. אמרתי לעצמי, שזה הניצחון שלנו על הנאצים, כי יש לנו מערכת משפט שיכולה לזכות כשיש ספק, גם אותו.

"כמי שצפה במשפט היה לי ברור שהוא אשם, אותי שכנעה התביעה, אבל אנחנו לא מושבעים, בבית המשפט התעורר ספק, וישראל שחררה את הפושע הנאצי. בעיניי זה היה ניצחון הציונות דרך מערכת המשפט. זה היה מקור גאווה שעיצב את התפיסה שלי על המקום של מערכת משפט חזקה ועצמאית במדינה, ושם גם התחזקה המחשבה שלי שאלך ללמוד משפטים".

"אחרי הצבא, נרשמתי ללימודי משפטים בתל-אביב ולהנדסה ב'טכני'. הדיקן של מסלול ההנדסה ניסה לשכנע אותי לבוא ללמוד בטכני. הוא התקשר אליי והסביר ש'העולם הולך לכיוון של הנדסה', אבל בסוף השיחה, הוא אמר לי 'תשמע, כדאי לך ללכת למשפטים'. הסברתי לו למה זה נכון לי, והוא השתכנע".

מיריבים פוליטיים לחופה

"כסטודנט למשפטים הייתי פעיל בתנועת הסטודנטים, ובסוף השנה הרביעית הייתי נשיא מועצת הסטודנטים הכללית של אוניברסיטת תל-אביב, וממנה נכנסתי לפעילות ציבורית. שם גם הכרתי את אשתי, נועה. היא למדה שנה מתחתיי, והייתה האישה הראשונה שהייתה יו"רית אגודת הסטודנטים. 

"הייתה תקופה שהתפצלו דרכנו 'הפוליטיות' באגודת הסטודנטים - אני הייתי עם קבוצה אחת, והיא עם  אחרת; והיו לנו 'קרבות בתוך הבית'. זו הייתה סאגה רומנטית מעניינת ומלאת יצרים וויכוחים, אבל אחרי שסיימתי את התואר, והסתיימו הוויכוחים הלא-ענייניים, נשארה רק הרומנטיקה, ומהר אחרי זה התחתנו".

מהכנסת לרשות ניירות ערך

"כשסיימתי את ההתמחות, עבדתי במשרד עורכי הדין צלרמאיר-פילוסוף בתחום המיזוגים; ואז קרא לי חבר הכנסת לשעבר אופיר פינס (העבודה), שסיים באותה תקופה תפקיד של יו"ר ועדת חוקה. הוא רצה עורך דין שילווה אותו, אז הלכתי. חשבתי שהדברים שהוא עוסק בהם ציבורית חשובים ומעניינים, וזה היה בהמשך לפעילות שלי כנשיא אגודת הסטודנטים.

"כשעבדתי עם פינס, הבנתי שאני רוצה לעבוד כעורך דין, להצליח כעורך דין, ושאחר-כך אוכל לייעץ לאנשים. נמשכתי לכיוון הליטיגציה, אז עזבתי את התפקיד ובמשך מספר שנים עבדתי כעורך דין צעיר במספר משרדים וגם נעתי בין תחומי משפט שעניינו אותי, ליטיגציה, מאבקי שליטה בחברות, ניירות ערך, הסכמים בהייטק. בדיעבד, הגיוון הזה הכין אותי לתפקיד של תובע במחלקת ניירות ערך בפרקליטות.

"יום אחד ראיתי מודעה ב'גלובס': 'דרוש תובע לתביעות פליליות לרשות ניירות ערך'. זה עניין אותי. שמעתי בתקשורת על תיקים מעניינים שיש לרשות, ואמרתי שזה שילוב מדהים של כלכלה וליטיגציה, ועם משמעות ציבורית - סך אהבותיי ושאיפותיי. מהרגע שהתחלתי לעבוד היה לי ברור שנחתי בבית. בלעתי כל תיק שנתנו לי וביקשתי עוד".

הבעיות בשוק ההון

"הענישה בתחומי ניירות ערך ועבריינות צווארון לבן הוחמרה מאוד בשנים האחרונות, כפי שצריך להיות, אבל אני לא חושב שהרתעה תצמצם לגמרי פשיעה פיננסית, כלכלית וכל פשיעה אחרת. החברה מייצרת הרתעה כדי לצמצם עבירות, לייצר סדר בחברה, כדי להסדיר את התחומים הכלכליים ותחומים שהמחוקק או החברה חושבים שצריך להסדירם באמצעים חקיקתיים ובאמצעים פליליים; והיא לא נמדדת בהעלמות תופעות של עבריינות. תופעות של עבריינות תמיד יהיו כי טבע האדם כולל רכיבים של אגו, רצון להאדרה עצמית ורדיפת בצע. המקור המרכזי לפשיעה הכלכלית זה הרצון להטיב עם עצמך.

"שוק ההון הוא שוק רווי בכסף, דינמי, שמושך לרוב צעירים שרוצים להצליח ולהתעשר, או אנשי עסקים שרוצים לגייס כסף ציבורי, כי הם חושבים שזה זול או נכון יותר. הם עומדים מול מאגר של כסף, שמהווה קרקע פורייה לצמיחת עבריינות.

"מדינת ישראל, רשות ניירות ערך, הפרקליטות, מטפלות בצורה מתקדמת ופרוגרסיבית בתופעות האלה. אין לנו מה להתבייש מול העולם בתחום הזה. אבל המקור לעבריינות הוא רדיפת בצע, ואת זה אי-אפשר להעלים".

פרשת נוחי דנקנר

ניהלתי את התיק של יו"ר אי.די.בי לשעבר, יחד עם עו"ד חנה קורין. זה היה התיק הכי גדול ומשמעותי שלי ב-12 השנה שעבדתי, וגם הכי מתוקשר. כשקראנו לראשונה את חומר הראיות, נדהמנו. זה היה רגע דרמתי, שאתה רואה איך הדברים התנהלו, ובמיוחד כששמענו את הקלטת בחקירתו של דנקנר, ותשע דקות השתיקה שלו (דנקנר שנשאל בחקירה, "ביקשת מאיתי שטרום שיפעל במניה?", לא השיב במשך תשע דקות! שבסיומן ביקש להתייעץ עם עורך דינו, והחקירה הופסקה, א' ל"ו).

"זה גם היה מסמך אנושי נוגע ללב, כי אתה רואה אדם שהיה בשיא גדולתו ועוצמתו, סופר-כריזמתי, אהוד בחברה, אדם שתרם הרבה - יושב מול חוקר, וניכר שהיה לדנקנר רצון לשתף פעולה, לספר את גרסתו ולא להסתיר, אז הוא שותק. ברמה האנושית זה היה נוגע ללב. ניכר שזה אדם שלא רוצה לשקר לרשויות החוק, ולכן באה השתיקה. מצד אחד, יש פה תיק משמעותי, ומצד שני אתה מבין את המורכבות האנושית בעניין".

נוחי דנקנר / צלם: תמר מצפי
 נוחי דנקנר / צלם: תמר מצפי

עדי מדינה

"במסגרת המאבקים בשחיתות שלטונית וגם בפשיעה מאורגנת, חייבים לגייס עדי מדינה. אלה שני דגמים של עבריינות שלא ניתן לבצע בהם אכיפה בלי להגיע למקורות מתוך המעגל העברייני. כדי להתמודד עם שחיתות, ולהבדיל עם ארגוני פשע, הכרחי לחדור לתוך המעגל העברייני, כי מדובר במקומות שבהם העבירות מתבצעות במחשכים ועם קודים של צייתנות כלפי גורמים בעלי כוח. לכן, החברה לא צריכה לגנות את כלי עדי המדינה ולהאמין לגינויים נגד גיוס עדי מדינה, שלפעמים, ובעיקר, באים ממקורות לא אובייקטיביים.

"המתקפה הרבתי על השימוש בעדי מדינה עלתה מדרגה בפברואר לפני שנתיים, כשגייסו את עדי המדינה בפרשות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שבמסגרתן הוא מואשם, בכפוף לשימוע, בעבירות של שוחד ומרמה והפרת אמונים - וזו לא מתקפה תמימה. היא לא מתקפה אותנטית של הציבור בישראל.

"החובה של התביעה בבית המשפט היא להביא את הראיות. זה נכון שכשמשתמשים בעדי מדינה, צריך להיות זהירים, ובית המשפט צריך לבחון את עדויותיהם בקפדנות, וברוב המקרים גם צריך ראיות סיוע, ולא ניתן להרשיע לפי עדות יחידה של עד מדינה; אבל צריך להבדיל בין סנגור שמבקר את המדינה במקרה הספציפי, וזה תפקידו - לקעקע את אמינות העד - לבין לחצות את הגבול ולחנך דור שלם של ישראלים,  שמי שמשתף פעולה עם גורמי חקירה הוא אדם בוגדני ומצורע.

"חינוך בסגנון 'יהודה איש קריות' זה חינוך לקודים עברייניים. הציבור לא צריך ללכת שבי אחרי קולות שמקטלגים אנשים שמשתפים פעולה עם רשויות החוק כ'בוגדים', וזה מקום מסוכן שחייבים לעצור את ההידרדרות שלו".

הפרישה מהפרקליטות

"ההחלטה שלי לפרוש מהפרקליטות לא הייתה בגלל ששעמם לי, ולא בגלל שנמאס לי לייצג בתיקים. ההחלטה התקבלה, כי חשבתי שההתקפות על עצמאות מערכת המשפט, על שלטון החוק ועל היסודות הדמוקרטיים של המדינה עברו כל גבול, וצריך להתגייס באיזשהו אופן כדי לעצור אותן. התבשלתי עם זה הרבה זמן. ראיתי שההתקפות גברו, והמערכת המשפטית שורבבה לתוך השיח הציבורי בצורה שלא מחמיאה לה, ושהיא גם לא מקרית ולא ספונטנית. ההתקפות על העליון, והניסיונות להחליש את כוחו גברו, ועלו יוזמות חקיקה לא ראויות.

"הרבה מנפנפים באובדן האמון במערכת המשפט, אבל הדברים האלה נובעים מגורמים שמנסים בכוונת מכוון להוריד את קרנה של המערכת. הרגשתי שבזירה הציבורית יש פחות מדי קולות שהדגל שלהם זה העיסוק בהסברה ציבורית על החשיבות של מערכת משפט עצמאית, ועל היחלשותה מול המערכת הפוליטית.

"החלטתי שצריך להיאבק גם מתוך הזירה הציבורית והפוליטית, וזה חייב אותי להתפטר. לא ידעתי לאן אני הולך. קפצתי מהמטוס בלי מצנח, ולא ידעתי לאן הרוח תוביל אותי, אבל ידעתי שאנחנו בתקופה של משבר בשיח על הדמוקרטיה הישראלית, שאני רוצה לקחת בו חלק, ואני שלם עם מה שעשיתי.

"הרוח לקחה אותי ללשכת עורכי הדין, ולהתמודדות בבחירות על ראשות מחוז תל-אביב. עם פרישתי התפרסמה פרשה שנייה, שבה נחשד ראש הלשכה הקודם, אפי נוה (החשד שקידם מינויי שופטים בתמורה לשוחד מיני, א' ל"ו), שבסיומה הוא גם התפטר מתפקיד היו"ר. 

"חשבתי, שמצד אחד, לשכת עורכי הדין נכשלה בהשמעת קול ציבורי ערכי בסוגיות הציבוריות הבוערות שעל הפרק, ומצד שני, שלצד העובדה שנוה חיזק את מעמד הלשכה, הפעילות שלו, במיוחד במינוי שופטים, גרמה הרבה נזק לתדמית של הלשכה ושל מקצוע עריכת הדין. ראיתי בלשכה גורם שיותר מחולל שחיתות מאשר נלחם בשחיתות, והדברים התגלגלו במהירות לכך שעו"ד נדב ויסמן ואני החלטנו להתמודד בבחירות".

ניצחתם במחוז, אבל המחנה שלכם, בהנהגת עו"ד ציון אמיר, הפסיד. המחנה של עו"ד אבי חימי ניצח בגדול.

"אני לא מסכים שהמחנה שלנו הפסיד. אני לא חושב שבעניין של שמירה על שלטון החוק יש מחנות בלשכה, ואני חושב שחימי עומד מאחורי אותם ערכים. אמנם אנחנו התמודדנו בקבוצה שונה מסיבות שונות, אבל חימי אינו מחנה אחר בנושאים של שלטון החוק. גם הוא מדבר על שקיפות בלשכה ועל חיזוק מוסדות המשפט ושמירה עליהם. במובן הזה של שמירה על שלטון חוק, לא התמודדתי נגדו. חימי דיבר בצורה ברורה על הצורך בהגנה על שלטון החוק, והמחנה של שנינו הוא ציבור עורכי הדין, שרוצה שהלשכה תתבטא בנושאים ערכיים - והמחנה הזה ניצח בגדול, בטח במחוז תל-אביב; וכפי שחימי מתנהל, גם בכלל הארץ.

"בעיניי, חימי הוא התקווה הגדולה בהקשר הזה. אם האופן שבו הוא מתנהל ימשיך להיות כפי שהתנהל בחודש האחרון, אז המחנה הזה ניצח בריבוע. זה יהיה לא נכון להחזיר את הלשכה לימים שמחוז תל-אביב והלשכה הארצית מתנגחים. אין לזה הצדקה, בטח לא אישית, כי יש לי הערכה גבוהה לחימי, ולא עניינית אלא אידאולוגית. יכולנו להתמודד בקלות באותו מחנה".

הסכנה לדמוקרטיה

"יש היום סכנה ממשית וכפולה לדמוקרטיה. יש הצעות חקיקה לא טובות, בהן הצעת חקיקת פסקת ההתגברות וחוק החסינות. החוקים האלה לא טובים, ובמיוחד העיתוי שלהם. המאבק נגדם חוצה תמיכה פוליטית. אסור שעצמאות מערכת המשפט תהיה משויכת לצד כלשהו במפה הפוליטית.

"מצד ימין ומצד שמאל יש גורמים שחשוב להם לשמור על מערכת המשפט; ויש גורמים קיצוניים אחרים שרוצים להחליש את מערכת המשפט ואת עצמאותה. יש עליית מדרגה בניסיון להחלשת הכוח והביקורת השיפוטית של בג"ץ. במודל החוקתי שלנו, שבו הכנסת לא מבקרת את הממשלה כמו שצריך, וששתי הרשויות נשלטות על-ידי המערכת הפוליטית והרוב הזמני בציבור, הצלע השלישית במשולש, הרשות השופטת, חייבת להיות עוד יותר עצמאית.

"פעם אחר פעם שומעים התקפות ושיח ציבורי, שאומר שהמערכת המשפטית לא נבחרה, ולכן דעתה פחות נחשבת; ואותו שיח ישנו גם לגבי שומרי סף ופקידים בכירים בשירות הציבורי, בהם יועצים משפטיים - שהם לא עמדו לבחירה, ולכן דעתם נחשבת פחות בשיח הדמוקרטי, ורק מי שעמד לבחירה הוא זה שמכתיב איך מתנהלת ביומיום החברה הישראלית - זה לא שיח דמוקרטי. זה שיח שלא מבין את החשיבות של ביקורת שיפוטית. במשטר שבו הפוליטיקאים הבכירים הם השרים המקצועיים, יש חשיבות דרמטית לדרג מקצועי עצמאי וחזק, וחייבים להילחם על זה.

"הדמוקרטיה הישראלית חזקה, אבל לא לעולם חוסן, ורואים תהליכים בעולם של היחלשות מערכות דמוקרטיות. אם נבחרי ציבור לא ידאגו להשיב מלחמה שערה, ולהילחם להגנה על הדמוקרטיה, וימשיכו לקטלג משפטנים, שופטים, עובדי ציבור ועיתונאים כעוכרי המדינה, יכול לקרות גם לינץ' בכיכר העיר, התקפות על הביטחון האישי ואירועים שנשמעים דמיוניים, אבל הם לא. אם כחברה, לא נחזק את המארג הדמוקרטי, אז היסודות הדמוקרטיים שלנו ייחלשו".

הדחת אמי פלמור

"יש לי ביקורת קשה על שר המשפטים, אמיר אוחנה, שפיטר את מנכ"לית משרד המשפטים, אמי פלמור, לפני בחירות. זה חריף במיוחד כשזה מנכ"ל שהוא גם שומר סף בתחום שלטון החוק, ואנחנו מכירים את כל הרגישויות סביב העניין של מינוי פרקליט מדינה חדש, ואת האינטרסים סביב העניין.

"לא ניתן היה לבוא אל השר אוחנה בביקורת אילו אחרי הבחירות הוא היה ממונה לשר משפטים קבוע, ויום למחרת מחליף מנכ"ל. על זה קטונתי מלדבר. אבל בתקופת הזאת - תקופת מינוי זמני, בזמן בחירות, כשבקרוב יש בחירה של פרקליט המדינה שלמנכ"ל משרד המשפטים יש השפעה עליה, וכשיש לנו ראש ממשלה שחשוד בפלילים - לפטר מנכ"ל, זה העברת מסר שלילי לציבור, שיוצר אפקט מצנן על עצמאות שומרי הסף במדינה. לדעתי, טוב יעשה בג"ץ אם ישהה את החלפת המנכ"ל עד לאחר הבחירות.

"אנחנו נמצאים בתקופה שבה רוחות השעה והשיח יותר פופוליסטי. הקמפיינים לבחירות הם יותר פופוליסטיים, זה צו העולם. בעולם רואים פוליטיקאים שהם כוכבי ריאליטי, וזו זכותם, וזה לגיטימי. אבל בעולם כזה, שבו המקצועיות היא לא הדבר המוביל, יש חשיבות למצוא איזון בין הדרג המקצועי בשירות הציבורי, שהוא קבוע, לבין הדרג הפוליטי.

"זו חוכמה מאוד קטנה לבוא ולומר 'אנחנו נבחרנו, השר מחליט הכול'. השר לא יחליט הכול. שרים שהם לא שרים מקצועיים, לא יכולים להחליט הכול. זה לא נכון לנו כחברה. צריך למצוא את האיזון. לשר עצמו יש אילוצים פוליטיים שהם לא תמיד נכונים לכלל הציבור. זה חלק מהעולם שהוא חי בו, ושר חכם, שר שהוא מושל טוב, צריך לדעת מצד אחד לדרוש את הכוונת המשרד לכיוון שלו, ומצד שני לתת לאנשי המקצוע להוביל את התהליכים המקצועיים במשרד".

ראש הממשלה

"מעמדו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, היום הוא עדיין כחשוד, לפני שימוע, והוא צריך למצות את מלוא הזכויות שמגיעות לכל חשוד. אבל התהליך הזה של ראש ממשלה שהוא חשוד בפלילים, ואחר-כך, חלילה, אולי הוא יהיה נאשם בפלילים, זה תהליך לא בריא לדמוקרטיה הישראלית. זה תהליך מזיק שיוצר הרבה בעיות ועיוותים בתפיסה של הציבור את הדמוקרטיה. הביקורת שלי היא לא כלפי מערכת המשפט שעוסקת בזה. צריך לאכוף, אבל המצב שבו ראש ממשלה פופולרי בחלקים רבים מהציבור, חשוד בפלילים יוצר עיוות של התפיסה הציבורית על תפקיד מערכת המשפט.

"מהיכרות אישית שלי עם העוסקים במלאכה - בפרקליטות מיסוי וכלכלה, בפרקליטות המדינה וגם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט - הם אנשים ישרים. הציבור צריך לדעת שמי שעוסק במלאכה הם אנשים שזה המקצוע שלהם, להוציא את דעותיהם הפוליטיות החוצה, ולקבל החלטות מקצועיות ככל שניתן.

"בפרקליטות לא תופרים תיקים לאף אחד. אפשר לבקר ולהגיד 'סליחה, אנחנו חושבים שבענייני תקשורת לא צריך להעמיד על שוחד (תיק 4000, שבו מואשם נתניהו, בכפוף לשימוע, כי העניק הטבות רגולטוריות לבזק בשליטת שאול אלוביץ' בתמורה לסיקור חיובי באתר וואלה), וזו דעה מקצועית לגיטימית, ואולי מישהו יחשוב שהם טועים; אבל לחצות את הגבול מאמירות מקצועיות, לטענות שגורמי האכיפה רוצים לעשות מהפכה שלטונית, זו סכנה משמעותיות לדמוקרטיה.

"בקרוב תתקבל החלטה בעניין העמדתו או אי-העמדתו לדין של נתניהו, ולמרות שמבחינה משפטית אין בעיה שימשיך לכהן כראש ממשלה, אם ייבחר, גם אם יוגש נגדו כתב אישום, אני עצמי לא הייתי רוצה לראות ראש ממשלה של מדינת ישראל, שמתפקד גם כנאשם".

סדר יום

"סדר היום שלי היום חריג ביחס לעשור האחרון. מאז שפרשתי, לא עסקתי בדבר מלבד הלשכה. היום אני מקדיש את כל זמני לעשייה הציבורית, אבל אני צריך להתפרנס, וכמובן רוצה לעבוד במקצועי, אז בימים אלה אני מתלבט בין לפתוח פרקטיקה עצמאית או להצטרף למשרד קיים. אני לא איש עם הון, ואני צריך לעבוד לפרנסתי. ואני גם מתגעגע להופיע בבתי משפט, ובקרוב אחזור לזה.

"היום אני קם בבוקר, ואחרי שנועה ואני שולחים את הילדים לביה"ס ולגן, אנחנו אוהבים לשבת חצי שעה ב'זולה' במרפסת, ולדון בינינו על ענייני היום. שנינו מאוד עסוקים, היא שותפה במשרד עורכי הדין ש. הורוביץ, ועולם המשפט מאוד תובעני, אז אנחנו לא מוותרים על דיון הבוקר במרפסת.

"אורח חיים של זוג, ששניהם קרייריסטים אינו פשוט במדינת ישראל, אבל לנו חשוב גם הזמן של המשפחה. יש לנו הרבה עזרה מההורים, אבל אנחנו מקדישים הרבה כדי לבלות עם הילדים ולא לעשות 'אאוטסורסינג' להורות שלנו.

"מכיוון שבימים אלה אני עדיין לא עובד, רק בלשכה בהתנדבות, אני כן מנצל את הזמן כדי לראות את הילדים יותר, מגיע בשעות הערב ופעם-פעמיים בשבוע אוסף אותם בעצמי. אנחנו משלימים את העבודה בימים הארוכים כשאנחנו עובדים לתוך הלילה. אין דרך אחרת לעשות את זה".

אלמלא הייתי עורך דין

"הייתי בתחום הניהול. האתגר של לקחת אנשים עם הצרכים שלהם, עם היכולות שלהם, וארגון עם משאבים קיימים, ולעשות ממנו את המקסימום, קוסם לי. אני רואה בלשכה הזדמנות לעשות את זה".

הגשמה עצמית

אני נמצא היום בתהליך שאני מגשים את עצמי, ואני לא יודע איך תהיה סלולה הדרך שלי בשנים הקרובות. אני רוצה למצוא איזון בין הרצון לטרוף את העולם לבין האושר והשלווה הפנימית, חיים מלאים וזמן עם המשפחה".

***חזקת החפות. ההליכים המשפטיים הם בראשיתם. כל החשודים מכחישים בתוקף את המיוחס להם, ועומדת להם חזקת החפות. 

אני משתדל לאמן את עצמי לסלוח

מה מכעיס אותך?

"שרירות ורוע לב. כשדברים נעשים סתם, בלי סיבה ועם רוע".

על מה אתה מתחרט?

"על כך שבאחד התיקים שהופעתי בהם כפרקליט, לא הקשבנו לשופטת שהמליצה שנחזור בנו מכתב אישום נגד נאשמת. זאת הייתה החלטת מערכת, ואני מצטער שלא לחצתי יותר לקבל את המלצת השופטת. היא זוכתה בסוף".

מיהו גיבור ילדותך?

"אבא שלי ויצחק רבין".

מי מעורר בך השראה?

"מרטין לותר קינג שכתב פעם בין היתר, על כך שהטוב לא ינצח מעצמו, ואם אנשים טובים לא ינקטו פעולות, אז הרע ינצח בהכרח. אימצתי את זה".

לו היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיות?

"שחקן כדורגל או שחקן טניס מוכשר. הייתי רוצה להיות אנדי רם. הוא מייצג גם מצוינות בספורט, והוא גם נראה איש מאושר שמייצג את החשיבות שיש בשמחה".

מה החולשה הכי גדולה שלך?

"הילדים שלי. אני לא יכול לסרב לבקשות שלהם, שאני אמור לסרב להן".

מה מניע אותך לקום בבוקר?

"בדרך-כלל בתי הקטנה שקוראת 'אימא', אבל זה ברור שאני צריך לקום, אם אשתי אומרת לי 'קום'. השילוב בין עולמות הבית והעשייה מניע אותי לקום כל יום".

מה גורם לך אושר?

"כשהבן שלי מנצח בתחרות שח".

מה הכי מפחיד בלהיות עורך דין?

"לפגוע בזכויות של אנשים בגלל טעות".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"לפני כמה ימים, באזכרה של אמוץ גרינברג, החוקר הבכיר ברשות ניירות ערך שנהרג מאש מחבלים בצוק איתן. הוא היה איש כל-כך טוב, שמייצג מצוינות, ערכיות ואת ערכי ארץ-ישראל כמו שהיינו רוצים לראות".

מתי צחקת בפעם האחרונה?

לפני שתי דקות, כששאלת שאלה שהצחיקה אותי. אני כל הזמן צוחק".

בעבור מה תסכן את חייך?

"בוודאות, כדי להציל את ילדיי, והייתי רוצה להאמין שעבור חופש ודמוקרטיה, אבל אני מאוד רוצה שזה לא יעמוד לבדיקה".

על מה לא תסלח?

"אני משתדל לאמן את עצמי לסלוח כמה שניתן. יש דברים שאני לא יכול לסלוח עליהם, אבל אני מעדיף להיאבק לשנות אותם מאשר לומר שאני לא אסלח".

מה חסר לך בחיים?

"קצת שלווה ורוגע. הם חסרים לי מסיבות טובות, מעיסוקים שלי, אבל עדיין זה חוסר".

כיצד היית רוצה למות?

"בלי לסבול ומהר, ולא בעתיד הקרוב". 

ת"ז: עו"ד עמית בכר

אישי: עמית בכר (43) נולד בפתח-תקווה ומתגורר כיום בשכונת אם המושבות בעיר. נשוי לעו"ד נועה גלזר-בכר, שותפה במשרד עורכי הדין ש. הורוביץ המתמחה בנדל"ן, ואב לשלושה. 

השכלה: תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל-אביב ותואר שני במדיניות ציבורית מאוניברסיטת הרווארד. 

מקצועי: בראשית 2019 פרש מפרקליטות מיסוי וכלכלה, שם שימש כפרקליט בכיר במשך 12 שנה.  התמחה בטיפול בתיקי ניירות ערך, פשיעה פיננסית בשוק ההון, ומאבק בשחיתות ציבורית. קודם לכן, עבד במשרדי עורכי דין פרטיים. 

בין תיקיו הבולטים בפרקליטות: פרשת הרצת המניות של נוחי דנקנר, שנשלח ל-3 שנות מאסר; פרשת הונאת הנוסטרו בפסגות שהסתיימה בהסדר טיעון עם המנכ"ל לשעבר, רועי ורמוס, והרשעת דוד אדרי ושי בן-דוד; התיק נגד מנהל התיקים לשעבר מיכאל גביש, שהורשע כי מעל במיליוני שקלים בתיקי לקוחותיו, ובראשם דב לאוטמן המנוח; תיק מנהל ההשקעות שלום קופרמן, שהורשע בגניבת כספי משקיעים ונשלח ל-57 חודשי מאסר; תרמית האג"ח בחברת מליסרון, שהסתיימה בהרשעת שניים מהנאשמים ובזיכוי המנכ"ל, אבי לוי. 

לשכת עורכי הדין: עם פרישתו מהפרקליטות הצהיר כי בכוונתו לפנות לקריירה ציבורית, במטרה לפעול לחיזוק עצמאות מערכות המשפט ואכיפת החוק, והתכוון תחילה להתמודד בבחירות לכנסת. באותו זמן החל המרוץ לבחירות ללשכה, שהוביל אותו להתמודד על ראשות מחוז תל-אביב. לפני כחודש נבחר ליו"ר המחוז, והפך למועמד היחיד ממחנה עו"ד ציון אמיר שניצח בבחירות. 

עתיד: מאז פרישתו מהפרקליטות השקיע את כל זמנו בלשכה (בהתנדבות), וכעת בוחן אפשרות לפתוח משרד עצמאי בתחומי צווארון לבן, ליטיגציית ניירות ערך וליטיגציה כלכלית, או להצטרף כשותף במשרד מוכר.

צרו איתנו קשר *5988