מתכננת הריון? השאלות האסורות שמנהלי מחלקות שואלים רופאות

בזמן שמספר הנשים המתמחות ברפואה עולה, מנהלי מחלקות חוששים ממחסור בכוח-אדם בעקבות היעדרויות ארוכות, ומרשים לעצמם לשאול בראיונות שאלות אסורות לפי חוק • יו"ר ארגון רופאי המדינה, ד"ר זאב פלדמן: "הסכם הרופאים הבא חייב להתחשב בשינוי המגדרי שעובר על מערכת הבריאות"

שני (שם בדוי), בת 36, מתמחה בכירורגיה כללית מאזור המרכז, עברה כמה ראיונות עבודה בבתי חולים בשנים האחרונות ומצאה את עצמה שוב ושוב נאלצת להשיב על שאלות הנוגעות למצבה המשפחתי. "מנהל מחלקה אחד שאל אותי מתי אני מתכוונת להביא ילדים, כמה ילדים אני רוצה. שאלות שמאוד קשה להשיב עליהן", היא מספרת. "מנהל מחלקה אחר שאל אותי מה בעלי עושה. כשאמרתי לו שגם בעלי מתמחה בכירורגיה, הוא המשיך ושאל איך נחזיק מעמד, איך נוכל לגדל ילדים".

מה ענית?

"ניסיתי להראות שיש לי מוטיבציה גבוהה. אמרתי שניעזר במטפלת, בקרובי משפחה. אבל הרגשתי שהדלתות נסגרות בפניי רק בגלל שאני אישה. את בן הזוג שלי אף אחד מעולם לא טרח לשאול מה אשתו עושה בחיים ואיך הוא יסתדר. האמינו שהוא יסתדר".

אף שהשאלות ששני נשאלה אינן חוקיות, רופאות צעירות בישראל, מועמדות להתמחות, נשאלות אותן לעתים קרובות, ונראה שהתופעה רק מתרחבת. יש לכך כמה סיבות. המרכזית שבהן היא היא המחסור הקיים ממילא בתקנים ובכוח-אדם במערכת הבריאות, וחששם של המנהלים מפני מצב שבו המחסור הזה יוחרף עוד יותר במקרה שרופאה או כמה רופאות במחלקה "ייעלמו" לחופשת לידה. "אני מכירה מישהי שמנהל מחלקה אמר לה, בפניה, שהוא עשה טעות מרה כשקיבל אישה לעבודה, ושלא יחזור על כך פעם נוספת", מוסיפה שני.

מנגד, למרבה האבסורד, יש כיום עודף של רופאים צעירים ביחס למקומות פנויים להתמחות, דבר המעצים את כוחם של המנהלים במעמד הראיון, במיוחד בתחומי ההתמחות המבוקשים ביותר, כמו כירורגיה פלסטית, עור, עיניים ונשים. אבסורד נוסף הוא שתופעת השאלות האסורות מתרחשת דווקא בתקופה שבה נשים הן כוח עולה ברפואה. כמחצית מכלל המתמחים ברפואה כיום הן מתמחות.

"פרשו בפניי את תוכנית הילודה שלי"

דלית (33), גם היא מתמחה בכירורגיה כללית, אומרת שהשאלות האלה נשאלות בכל ראיון עבודה שמועמדות להתמחות בתחום ניגשות אליו. "כיוון שנשים בכירורגיה הן עדיין מיעוט, יש תמיד התעסקות בראיון בעניין המגדרי. לא הרגשתי שמפלים אותי לרעה על רקע היותי אישה, אלא ששמים אותי במקום מאוד לא נוח, גם אם הדברים נאמרים סך-הכול ברוח טובה ובחביבות".

אילו שאלות נשאלת, לדוגמה?

"נשאלתי באופן גורף לגבי המצב המשפחתי שלי, אם אני נשואה. באחד הראיונות, המראיינים ממש פרשו בפניי את תוכנית הילודה שלי, כפי שהם צופים אותה. הם אמרו, 'זו התמחות של שש שנים, אז את בטח תלדי פעמיים עד גיל 40'. יצאתי משם בבכי".

דלית זוכרת לטובה רק ראיון אחד, מול מנהל מחלקה כירורגית ב' בבית החולים נהריה (המרכז הרפואי לגליל), שאמנם התייחס להיותה אישה במקצוע כירורגיה, אבל ברוח חיובית מאוד: "הוא אמר, זה הגיל ללדת, וזה טוב מאוד. אנחנו מברכים על זה", היא נזכרת.

גם ד"ר ליטל דודפור, מתמחה ברפואת המשפחה ב"כללית", מספרת על חוויה חיובית. "זה היה לפני כשנה וחצי, בראיון שהתקיים מול מנהלת ההתמחות במחוז מרכז של כללית. החלטתי לשתף אותה בתוכניות שלי להיכנס להריון, והיא אמרה: 'אנחנו מברכים על כל התרחבות של המשפחה. כל מה שתחמיצי בגלל חופשת לידה, תוכלי להשלים אחר כך'. התחושה אצלנו היא שמסתכלים על הרופאים כאדם שלם, ולטווח ארוך". עם זאת, היא גם מודה ש"במרפאה של הקופה קל יותר להסתדר במצבים שבהם רופאים נעדרים, בהשוואה למחלקות בבתי חולים".

"עול מסוים על מנהל המחלקה"

ד"ר נמרוד רחמימוב, מנהל המחלקה האורתופדית במרכז הרפואי לגליל (נהריה), ולשעבר יו"ר ארגון רופאי המדינה, מאשר שרופאות אכן נשאלות שאלות על מצבן המשפחתי בראיונות עבודה, "לפעמים מתוך חביבות ועניין נטו, ולפעמים באופן מכוון, כי "מנהל מחלקה שמקבל רופאה להתמחות בעצם מקבל על עצמו עול מסוים".

ד"ר נמרוד רחמימוב,/ צילום: רוני אלברט
 ד"ר נמרוד רחמימוב,/ צילום: רוני אלברט

רחמימוב מכוון לכך שכאשר מתמחות בבתי חולים יוצאות לחופשת לידה, המחלקה כולה עלולה להיפגע מכך, שכן למנהלי מחלקות אין אפשרות אמיתית לגייס מחליף לזמן קצר. "תיאורטית, אפשר לקלוט מחליף כממלא-מקום זמני. בפועל, זה לא קורה כי אין ממלא-מקום זמני בהתמחות", אומר רחמימוב.

מעבר לכך, מתמחות בהריון אינן מבצעות תורנויות מהשבוע ה-20, ולכן מכסת התורנויות שלהן נחלקת בין אנשי הצוות הנותרים. "אין ספק שזה מכביד", אומר רחמימוב, "לכן דרוש פתרון שיפתור את העניין מהייסוד".

פתרון שכבר נשקל בעבר, וצפוי לעלות לדיון שוב עם פתיחת הסכם הרופאים בסוף השנה, הוא ללוות כל תקן של מתמחה בחלקיות תקן נוספת, למשל, עוד שליש תקן שיצטרף אוטומטית לכל מתמחה שנקלטת במחלקה. במילים אחרות, המחלקות זקוקות לעוד תקנים, שמשמעותם עוד כסף. "ואז אם אקלוט שלוש רופאות, יהיה לי תקן נוסף שיוכל לפצות אותי על היעדרות פוטנציאלית", אומר רחמימוב.

בכל מקרה, רחמימוב מדגיש: "אני לא שואל מועמדים שום שאלה אישית. זה לא ענייני. צריך לשקול במידה שווה מועמדים ומועמדות לפי פרמטרים מקצועיים נטו. יש לי כרגע רק מתמחה אחת במחלקה, ואשמח לקלוט עוד מתמחות".

יו"ר ארגון רופאי המדינה וממלא-מקום יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר זאב פלדמן, שהוא גם מנהל היחידה לנוירוכירורגיה ילדים בשיבא, אכן מכוון לכך שבהסכם הרופאים הבא יישקלו פתרונות להתמודדות עם היעדרויות של רופאות. לדבריו, באגף הילדים בשיבא היו בשנה שעברה 14 מתמחות בהריון מתוך 42 מתמחים סך-הכול. "לכן המתמחים הנותרים נאלצו לבצע באופן זמני עד תשע תורנויות בחודש (המכסה המרבית המותרת היא שש תורנויות - ה"ו). קיבלנו עוד שני תקני מתמחים מבית החולים להקלת העומס. הסכם הרופאים הבא חייב להתחשב בשינוי המגדרי שעובר על מערכת הבריאות", אומר פלדמן, "וכך גם תימנע הפליית מתמחות פסולה". 

ד"ר זאב פלדמן / צילום:  מיה פלדמן , יח"צ
 ד"ר זאב פלדמן / צילום: מיה פלדמן , יח"צ

הילדים הושמטו מקורות החיים

השאלות שרופאות נשאלות נוגעות לא רק לתכנון ילודה, אלא גם להתנהלותן כאמהות.
מאיה (שם בדוי), בת 34 מהמרכז ואם לשלושה, מחפשת בימים אלה משרת התמחות בתחום העיניים - אחד המבוקשים ביותר ברפואה. לפני כחודש הייתה בראיון עבודה שבו המראיינת ביקשה ממנה לתת דין וחשבון להורות שלה. "רוב השאלות עד לשלב זה היו מקצועיות ורלוונטיות. חשבתי שהלך לי טוב", היא נזכרת. "ואז המראיינת, רופאה בכירה, אמרה: 'רגע, יש לך שלושה ילדים. זו התמחות תובענית. איך את חושבת שתסתדרי?' נאלמתי דום. מילמלתי משהו על זה ש'מן הסתם נערכתי לזה'". מאיה התבשרה בהמשך שלא התקבלה למחלקה, והיא מעריכה ש"עובדת היותי אמא לשלושה פגעה בי, גם אם זה לא היה שיקול מודע. מאז התקרית הזאת השמטתי את עניין מצבי המשפחתי מקורות החיים".

זה קורה גם בהתמחויות שבהן יש רוב של מתמחות ורופאות, כמו ילדים. "לפני כמה שנים, כשהייתי אמא לילד אחד, חקרו אותי במשך זמן רב בראיון הקבלה להתמחות לגבי סוג העזרה שיש לי עם הילד. בקושי שאלו אותי משהו על קורות החיים ועל היכולות המקצועיות שלי. בסופו של דבר התקבלתי", מספרת ענבל (שם בדוי), רופאת ילדים בת 34, וכיום כבר אם לשניים.

"תוך כדי ההתמחות, אמרו לי מפורשות שאם אני מתכננת הריון, שאנסה לכוון את חופשת הלידה לתקופה פחות עמוסה במחלקה. השיא היה נאום הפרידה של המנהל מאחת הרופאות, שבו קרא לה 'מתמחה צנועה' כי יצאה רק לחופשת לידה אחת לכל אורך ההתמחות. בתקופה שאחר כך קיבלו למחלקה ארבעה גברים ברצף. הם רופאים מצוינים, אבל התמודדו לצדם מועמדות מצוינות, שלא התקבלו. אין כמעט רופאה צעירה שלא מכירה או חוותה על בשרה חקירה הנוגעת לחייה הפרטיים".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "ככל ששאלות אלה נשאלות, הן לא חוקיות, לא הולמות ולא לגיטימיות. נשמח לקבל לידינו את העדויות ולטפל בהן מול הנהלות הארגונים הרלוונטיים.

"במקביל, ככל שיימצא ששאלות אלה נשאלות, המשרד יוציא בעקבות הכתבה חידוד נהלים בנושא. כל מתמחה זכאי לעשות התמחות מקצועית ללא קשר לסטטוס ולמרחב החיים האישי שלו, כפי שקבוע בחוקי מדינת ישראל".

"מעסיקים שואלים שאלות אסורות - כי לפסיקות בית הדין אין כוח מרתיע"

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וגם פסיקות עבר של בתי הדין לעבודה מורים כי מעסיקים אינם יכולים להביא בחשבון שיקולים שאינם רלוונטיים לאופי או מהות התפקיד, בבואם לשקול התאמתם של מועמדים לעבודה למשרה העומדת על הפרק. במילים אחרות, למעסיקים אסור להפלות לרעה מועמדים לעבודה על רקע פרמטרים כמו מגדר, מצב משפחתי, נטייה מינית, לאום ואחרים. אי לכך, שאלות המופנות לנשים בראיונות עבודה הנוגעות למצבן המשפחתי ולתכנון המשפחה שלהן אינן חוקיות לרוב, שכן הן עלולות להעיד על כך שהמעסיק שוקל אכן שיקולים לא רלוונטיים. הן עשויות להיות חוקיות, רק במקרה שהן רלוונטיות לתפקיד, למשל - תפקיד שמחייב עבודה עם חומרים כימיים שאסור לנשים בהריון להיחשף אליהם. 

"התופעה של מעסיקים ששואלים שאלות על מצבן המשפחתי של נשים בראיונות עבודה מאוד נפוצה ומתרחשת במיגוון סקטורים", אומר עו"ד דידי לופו, מומחה לדיני עבודה. "לפעמים זה במישרין, ולפעמים במרומז, עם שאלות כמו 'מהן התוכניות שלך לטווח הארוך'. אני שומע על שאלות כמו: את מתכננת להתחתן בקרוב? להביא ילדים? איך תסתדרי? יש גם גברים שנשאלים לעתים על שירות מילואים, אבל זה פחות נפוץ", אומר לופו. "זה קורה בעיקר בעסקים קטנים, של שניים-שלושה עובדים, ששם היעדרות של אחד העובדים לתקופה ממושכת מטילה עליהם נטל כבד".

לפי לופו, התופעה נפוצה וממשיכה להתקיים, כי לפסיקות בתי הדין לעבודה בנושא אין כוח הרתעה ממשי כלפי מעסיקים. "גם כאשר נשים תובעות את המעסיק ומנצחות, סכומי הפיצוי נמוכים, בגובה עשרות אלפי שקלים בלבד. מה זה 50 אלף שקל עבור נשים בסקטור המקצועי? שלוש משכורות? לכן אני ממליץ לנשים לא לתבוע, כי הן עלולות להכתים את שמן, והפיצוי לא כדאי". 

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988