מרסנים את החילוטים: בעקבות העליון - הערכאות הנמוכות מצמצמות תפיסות רכוש

כחלק מהמגמה שהתווה ביהמ"ש העליון - לקבוע גבולות למדינה בכל הנוגע לתפיסת רכושם של חשודים ונאשמים - שופט שלום בראשל"צ הורה על שחרור מחצית מרכושו של חשוד שנתפס • "ביהמ"ש נדרש לבחון את פרק הזמן שבו צפוי צו החילוט הזמני לעמוד בתוקף"

השופט גיא אבנון / צילום: דוברות הרשות השופטת
השופט גיא אבנון / צילום: דוברות הרשות השופטת

גוברת המלחמה של בתי המשפט בשימוש הנרחב שעושה המדינה בכלי של תפיסות וחילוטים של רכוש חשודים ונאשמים, עוד בשלבי החקירה ולפני שהוגש כתב אישום ו/או הושגה הרשעה. יומיים בלבד לאחר פסיקת בית המשפט העליון - שבה שוגר שוב מסר לפרקליטות ולמשטרה, שלפיו לא ניתן לחלט רכוש של נאשמים בפלילים לסכום בלתי מוגבל ולזמן לא מוגבל - מיישם בית משפט השלום את ההלכה.

השופט גיא אבנון מבית משפט השלום בראשון-לציון הורה אתמול (ד') על שחרורו של רכוש תפוס בשווי מיליוני שקלים של חשוד בפרשת החשד למרמה, העלמות מס והלבנת הון מהפעלת מזנונים באצטדיונים. זאת, תוך שהשופט מפנה להלכת בית המשפט העליון. "אך לפני יומיים עמדה שופטת העליון ענת ברון על התכליות שעומדות בבסיסו של כלי החילוט, על הצורך בתפיסה זמנית על-מנת להגשים את יכולת החילוט בתום ההליך, ובצד זאת על החובה לערוך איזונים בין האינטרס הציבורי לבין זכות הקניין של הנאשם (החלטה בתפיסה זמנית לאחר הגשת כתב אישום)".

את "האיזון" הנדרש בעניינו של החשוד שהופיע בפניו, מצא השופט אבנון בשחרור של מחצית מהרכוש שתפסו רשות המסים והמשטרה במסגרת החקירה. זאת, תוך שבית המשפט דוחה את בקשת המדינה להאריך את צו תפיסת מלוא הרכוש ב-180 יום נוספים.

מדובר בהחלטה שמהווה את המשך המגמה שהתווה העליון להגביל את "מהפכת התפיסות והחילוטים" ולקבוע גבולות למדינה בעת תפיסת רכושם של חשודים. לאחרונה התקבלו עוד ועוד החלטות בעליון, ובערכאות הנמוכות כתוצאה מכך, המורות על שחרור רכוש שנתפס בחקירה לפרק זמן ממושך או בשווי גבוה מדי, ולעתים גם תוך רמיסת זכויות חשודים.

החשוד שזכה לקבל חלק מרכושו חזרה הוא דורון להב, מבעלי חברת נטו אינווסטמנט, המפעילה קפיטריות בתחנות רכבת, בבתי חולים, באוניברסיטאות ובמכללות וכן באצטדיוני כדורגל - בלומפילד בתל-אביב, המושבה בפתח-תקווה ובעבר גם באצטדיון סמי עופר בחיפה.

בחקירה שמנהלות רשות המסים והמשטרה זה כשנה, חשודים להב ו-13 אחרים כי זכו במכרזים להפעלת מזנונים ציבוריים, כשבפועל מי שהפעילו אותם היו אנשיו של אורי לוזון, המוכר למשטרה כעבריין. לפי החשד, הזכיינים שימשו עבור לוזון כ"קופים" להלבנת כסף שחור. להב והאחרים חשודים בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, שיבוש מהלכי חקירה ומשפט ועבירות על חוק מע"מ ועל פקודת מס הכנסה. 

במהלך החקירה הוצאו צווים לתפיסת נכסי החשודים. רכושו של להב, שנתפס לפני כשנה וחודש במסגרת החקירה, כלל דירת מגורים בבעלותו ברחוב ויצמן בתל-אביב, שהוערכה בכ-2 מיליון שקל לאחר קיזוז משכנתא, וזכויותיו (שליש) בדירת מגורים ברחוב ברודצקי בתל-אביב, שהוערכו בכ-840 אלף שקל. בנוסף נתפסו מניות שבהן מחזיק להב בחברת נטו אינווסמנט בשווי של כ-7.5 מיליון שקל. בסך-הכול נתפס רכוש בשווי של כ-10.5 מיליון שקל וכן מכשיר הטלפון של להב.

הלבנת הון

באחרונה הגיעה לשולחנו של השופט אבנון בקשה שנייה של המדינה, להארכת תקופת החזקת הרכוש התפוס של להב למשך 180 ימים. בא-כוח המדינה, רפ"ק דוד דסקל, טען כי שווי העבירות הכולל המיוחסות ללהב עומד על כ-15.7 מיליון שקל, מתוכן קרוב ל-10 מיליון שקל עבירות הלבנת הון, והיתרה בעבירות מס. זאת, כאשר שווי הרכוש לחילוט עומד על כ-10.5 מיליון שקל.

בא-כוח המדינה עתר להותיר את הרכוש כולו תפוס כדי להבטיח אפשרות חילוט עתידי בשווי עבירות הלבנת הון. בנוסף, המדינה התנגדה לשחרור מכשיר הטלפון של להב, בטענה כי הוא מכיל ראיות להוכחת ביצוע עבירות.

סנגוריו של להב, עורכי הדין ציון סהראי וניר לזר, עתרו לבית המשפט בבקשה שיבחן אם עוצמת החשד כיום מצדיקה את המשך תפיסת הרכוש כולו. כן עתרו הסנגורים לבחון את פוטנציאל החילוט, וטענו כי מרגע שהפעילות שאותה ביצע להב היא פעילות לגיטימית של הפעלת דוכני מזון, הרי שהתקבולים של 10 מיליון שקל אינם פירות העבירה לצורך חילוט, ולפיכך גם אם יוגש כתב אישום, ולהב יורשע במלוא החשדות המיוחסים לו, לא ניתן יהיה לחלט אפילו 10% מהסכום. 

עוד טענו הסנגורים כי כתוצאה מהחקירה מסרבים הבנקים להקצות מסגרת אשראי אלא כנגד שיעבוד נכסים, ולפיכך הרכוש התפוס אמור לשמש כצינור חמצן ללהב ולעסקיו.

שחרור חלקי

בתחילת השבוע אחד הסנגורים של להב, עו"ד סהראי, הגיש לבית המשפט הודעה בה הפנה להחלטת העליון בעניין אהוד יפרח וחברת אהוד מאיר שאיבות, העוסקת אף היא בשחרור רכוש תפוס, וניתנה יום אחד קודם לכן. בהחלטה קיבל העליון, באופן חלקי, ערעור שהגישו יפרח וחברת אהוד מאיר שאיבות, שעומדים לדין פלילי בפרשת השוחד ותיאום המחירים בתאגיד "מי אביבים". העליון הפחית את היקף החילוט של הרכוש ששייך להם מ-35 מיליון שקל ל-18 מיליון שקל. זאת, תוך קביעת הלכה בנוגע לאיזון הנדרש בין האינטרס הציבורי שבהבטחת מימוש תכליות החילוט לבין זכויותיהם הקנייניות של החשודים. עו"ד סהראי, שייצג את יפרח בעליון, ציין כי ההכרעה של העליון רלוונטית גם לעניינו של להב.

בהחלטתו, שקיבלה את טענות הסנגור, הורה השופט אבנון לשחרר מתוך הרכוש שנתפס בשווי כולל של 10.5 מיליון שקל, רכוש המוערך בשווי של כ-5 מיליון שקל, הכולל את שתי הדירות בתל-אביב ואת שליש מהמניות שמחזיק החשוד בחברה שבבעלותו. כן הורה השופט על החזרת הטלפון הנייד של להב לידיו, לאחר שכל החומר שהיה עליו הועתק זה מכבר.

מידתיות החילוט

השופט אבנון ציין כי נכון לשלב זה של ההליך "עוצמת החשדות נגד להב שרירה, קיימת ורלוונטית". לדבריו, המדינה אומנם לא הציגה לעיוני חומרי חקירה גולמיים חדשים, אך הוא שוכנע כי היחידה החוקרת לא שקטה על שמריה וניצלה את הזמן כראוי לצורכי חקירה, וכן כי התשתית הראייתית הקיימת מצדיקה הארכה נוספת של תקופת התפיסה. אשר למכשיר הטלפון, ציין השופט, העובדה שהוא מכיל לכאורה ראיות רלוונטיות, אין בה כדי למנוע את השבתו ללהב, לאחר שתוכנו הועתק במלואו.

לאחר קביעות מקדמיות אלה, ניתח השופט את שאלת היקף תפיסת הרכוש הנדרש, וכאן הגיע למסקנות שונות מאלה של המדינה. השופט ציין כי שווי עבירות הלבנת ההון המיוחסות ללהב לא השתנה ועומד בקירוב על כ-10 מיליון שקל, וכי בהחלטה הקודמת מצא לאפשר למדינה להחזיק תפוסים בשווי מלוא עבירות הלבנת הון, תוך שחרור חלק מהתפוסים כדי להגיע לסכום זה. עתה, ציין השופט, יש לשוב ולבחון אם יש הצדקה להאריך את התפיסה בשווי מלוא עבירות הלבנת ההון.

על-מנת להשיב על שאלה זו, פנה השופט להחלטת העליון בעניין אהוד יפרח ולפרק האחרון בהחלטה שהוקדש לנושא המידתיות של תפיסת הרכוש. שופטת העליון ענת ברון פסקה כי "במסגרת בחינת מידתיות החילוט הזמני, נדרש בית המשפט לבחון את פרק הזמן שבו צפוי הצו הזמני לעמוד בתוקף - הן פרק הזמן שחלף, הן צפי הזמנים לסיום ההליך".

השופט אבנון ציין כי בבואו לערוך איזונים בתיק של להב, עליו לבחון גם את משך זמן החקירה וכן את הסיכוי שיאושר חילוט של מלוא הרכוש התפוס במקרה של הרשעה. אבנון מצא כי בנסיבות אלה יש לשחרר מחצית מהרכוש.

אבנון כתב כי ראוי לצמצם משווי התפיסה ולאפשר למדינה להחזיק בשלב זה רכוש בשווי מחצית מעבירות הלבנת ההון המיוחסות ללהב. זאת, "לאור עוצמת החשדות המבוססים על איכות חומרי החקירה; בהתחשב בחלקו של להב בעבירות; במעמדו בתוך הקבוצה העבריינית (איננו מן הבכירים); בחלוף כשנה וחודש ממועד הפיכת החקירה לגלויה; בהינתן קצב התקדמות החקירה; במשך הזמן הצפוי עד תום החקירה; בהתחשב באפשרות להגשת כתב אישום; במשך הזמן הצפוי לניהול ההליך העתידי; בסיכויי ההרשעה; בסיכויי החילוט בתום ההליך  ככל שלהב יורשע במלוא המיוחס לו (על רקע עילות החילוט בהינתן חלקו בעבירות); בנזק המצטבר הנגרם לכאורה ללהב; ובחזקת החפות שכמובן עומדת לו". 

עו"ד ציון סהראי ממשרד עורכי דין סרטל סהראי לזר, המייצג את דורון להב, מסר כי "בית המשפט העליון הדגיש את החובה לשמור על זכותו של אדם על קניינו גם אם הוא חשוד או נאשם, והביא בחשבון את העובדה שהליכי חקירה ומשפט בתיקי צווארון לבן אורכים זמן רב, ויש לתת לעובדה זו משקל של ממש. למעשה, בית המשפט הטה אוזן קשבת לטענה שתפיסת רכוש זמנית לתקופה כל-כך ארוכה לאדם שעומדת לו חזקת החפות, גורמת נזקים שאת חלקם לא ניתן יהיה לתקן, ועל כן שחרר מחצית הרכוש. בית משפט השלום הסתמך בהחלטתו לשחרר מחצית מהרכוש על החלטת בית המשפט העליון, ואימץ את העיקרון שנקבע בבית המשפט העליון".

צרו איתנו קשר *5988