מבריק, מרושע ומופתי: "פרזיטים" הוא סרט מהסוג שכבר כמעט לא פוגשים

“פרזיטים” של הבמאי הדרום–קוריאני בונג ג’ון–הו הוא סרט מצוין, גם אם הסחף הגועש והנלהב של עולם הביקורת עלול לייצר ציפיות גדולות מדי

לאחרונה התבשרנו שהגרסה המחודשת ל"מלך האריות" עברה את רף מיליון הצופים בישראל, ומתקרבת במהירות לעקוף את הסרט האחרון שעשה זאת - “אווטאר" - אי-שם ב-2009. ההישג הזה בהחלט מדהים, אבל ייתכן שסיפור ההצלחה הגדול באמת של השנה על המסכים המקומיים לא שייך לאולפן המפלצתי של דיסני, אלא לסרט הכי שונה ממנו שיכול להיות - קומדיה שחורה, מבריקה ומרושעת שהגיעה כל הדרך מדרום-קוריאה.

“פרזיטים" נחשף לראשונה בפסטיבל קאן האחרון, שם התכבד בפרס דקל הזהב לסרט הטוב ביותר - הפעם הראשונה שיצירה דרום-קוריאנית הגיעה למעמד הזה. כמובן שבאותו הרגע כל תשומת הלב העולמית הופנתה אליו, גם של אנשי ההפצה פה אצלנו. משם נחטף “פרזיטים" לטובת אירוע הפתיחה של פסטיבל ירושלים וממש כמה שבועות לאחר מכן יצא להפצה מסחרית, מהירות שלא תמיד מאפיינת את המפיצים המקומיים, בוודאי כשמדובר בסרטים שאינם דוברי אנגלית.

מה שקרה לאחר מכן אפילו זקני התעשייה לא זוכרים - מגובה בביקורות נלהבות שהכריזו עליו כיצירת מופת וקלאסיקה מיידית, “פרזיטים" מילא אולמות עד להתפקע, ובסוף השבוע הראשון שלו גימד את הצלחותיהם של להיטי קולנוע למבוגרים אחרים, כמו “מחוברים לחיים" ואפילו “לשבור את הגלים" ב-1996. מאז הסרט לא מראה סימנים של עצירה, ועכשיו כשהוכרז שהוא עומד לייצג את מדינתו באוסקר הקרוב (ואולי יהיה הסרט הדרום-קוריאני הראשון שייכנס למועדון המצומצם הזה), אין ספק שעוד נמשיך לשמוע עליו במהלך החודשים הקרובים.

מאחורי “פרזיטים" עומד אחד הבמאים הטובים ביותר בעולם, בונג ג’ון-הו בן ה-50, שמאחוריו כבר שישה סרטים באורך מלא. רק אחד מהם, “רכבת הקרח", יצא להפצה מסחרית בישראל. ועל אף ש"פרזיטים" שהעניק לו את דקל הזהב איננו הסרט הטוב ביותר שביים (על התואר הזה מתחרים “המארח" ו"זיכרונות מרצח", שניהם בחזקת צפיית חובה), אין ספק שמדובר בתוצר של קולנוען ענק, כזה היכול לשלב בקלות מדהימה אנושיות ורוע, צחוק וכאב, בידור ואג’נדה.

על עלילת סרטו השביעי של ג’ון־הו עדיף לא להכביר במילים, כי כדאי לחוות הכול במפגש עם הסרט, אבל בקווים כלליים אפשר להסגיר שמדובר בסרט על התנגשות מעמדות בדרום-קוריאה המודרנית, כאשר משפחה אמידה פותחת את דלתה לאח ואחות מהמעמד הנמוך, ולא חושדת לרגע שכל קיומה עומד להתערער. כל זה מתהדר בצילום יוצא מן הכלל ובצוות שחקנים שמצליח לברוא דמויות אמינות שקל לאהוב אותן על אף חולשותיהן וצדדיהן השליליים.

אומנם הסחף הגועש והנלהב של עולם הביקורת עלול לייצר ציפיות גדולות מדי. לא בטוח אם מדובר פה באיזו יצירת מופת שמגדירה מחדש את הקולנוע או כזו שתגרום לכם לראות את העולם בעיניים חדשות. אבל גם אם מתעלמים לרגע מהתארים המפוצצים שנקשרו לשמו, “פרזיטים" הוא באמת סרט מצוין - בידור ברמתו הגבוהה ביותר, מהסוג שכמעט אינו מוצא את מקומו בבתי הקולנוע המסחריים.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988