תוכן מקודם
נהנים מהכתבה? מצוין.

רק רצינו לומר כי הכתבה שאתם קוראים כעת היא כתבת תוכן שיווקי. נכתבה והופקה על ידי כתבי תוכן מקצועיים בשיתוף גורם מסחרי.

אנחנו, בגלובס, מקפידים לשלב בכתבות התוכן השיווקי מידע ענייני בעל ערך מוסף, לשמור על הסטנדרטים המערכתיים המקובלים בענף ועל שקיפות מרבית.

מקווים שהצלחנו לעניין אתכם, קריאה מהנה!

באתם, הצבעתם - ולא השפעתם: כך הלכו לפח מאות אלפי קולות במערכות הבחירות האחרונות

10 מנדטים ירדו לטמיון בבחירות האחרונות, בגלל שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה • ״גלובס״ יצא למסע בעקבות הקולות האבודים של הבחירות • המספרים שיכלו לשנות לחלוטין את ההיסטוריה הפוליטית בישראל - וברגע האמת נשארו על רצפת חדר הקלפי • פרויקט מיוחד

הקולות האבודים / איור: גיל ג'יבלי, גלובס
הקולות האבודים / איור: גיל ג'יבלי, גלובס

דמיינו שאתם מתעוררים בבוקר 18 בספטמבר, מרימים את הנייד כדי להתעדכן בתוצאות הבחירות, ולפתע מגלים שהקולות של כל תושבי חיפה, גבעתיים וקריית שמונה נזרקו לפח ולא ייחשבו בחלוקת המנדטים. זה אמנם תרחיש שאינו מתקבל על הדעת, אבל מבחינה מספרית זה בדיוק מה שקרה בבחירות האחרונות, באפריל: זה קרה לכל המצביעים שבחרו לשים בקלפי פתק של מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה - וכך, ירדו להם לטמיון אזרחי ופוליטי לא פחות מ-366,016 קולות. 

ב-25 השנים האחרונות אחוז החסימה עלה פעמיים, מתוך מטרה ברורה לצמצם את מספר המפלגות בכנסת. הסיבה העיקרית לכך היא שקשה מאוד לכונן קואליציה יציבה ולהוציא מדיניות לפועל כששורה של מפלגות קטנות של מנדטים בודדים מחזיקות בכוח בלתי פרופורציונלי שמאפשר להן לאיים על קיומה של הממשלה באמצעות סחטנות פוליטית בלתי נגמרת. כמו שאפשר לראות בגרף הבא, זה עובד והעלאת אחוז החסימה אכן הפחיתה את מספר המפלגות בכנסת.


כמות הקולות האבודים במערכת הבחירות האחרונה היא עצומה וחסרת תקדים, ובתרחיש אחר היתה יכול להפוך לחלוטין את פני המפה הפוליטית. לו היו ניתנים הקולות האלה במלואם למפלגות שכן עברו את אחוז החסימה, הם היו מתורגמים ל-10 מנדטים - מספר משנה מציאות, לא פחות.

נסביר: נניח שכל 10 המנדטים האלה היו הולכים לאחת המפלגות הגדולות - הליכוד או כחול לבן. המנצחת היתה מקימה ממשלה רחבה יחסית בקלות, בחירות מועד ב' לא היו מתקיימות ומיליארדי שקלים היו נחסכים למשק. וזה עוד לפני שהתחלנו לחשוב על ההשפעה של ממשלה כזאת על החיים כאן, בלי קשר למי היה עומד בראשה ולשאלה אם באופן אישי זה היה משמח אותנו או לא.

אבל יש עוד תרחישים: מה היה קורה אם 10 המנדטים האלה היו הולכים לאחת המפלגות החרדיות, או מתחלקים בין שתיהן? או לאחת המפלגות הערביות (שרצו בבחירות הקודמות בנפרד)? ומהיכן היו נגרעים אותם 10 מנדטים? האפשרויות של מהלך דמיוני כזה הן אינסופיות, וכך גם מעגלי ההשפעה שלו אם היה מתרחש במציאות.



המשמעות של "קולות אבודים" היא שכל מי שהצביע למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, בעצם מאבד את האפשרות להשפיע על הרכב הממשלה ולכן לא לוקח חלק בעיצוב הקווים הכלליים של המציאות הישראלית בארבע השנים הבאות. נכון שבישראל יכולות להיות שתי מערכות בחירות בתוך כמה חודשים, אבל זה כמובן מצב בלתי רגיל ובלתי רצוי.

כדי להבין איך מגיעים למספרים האלה, צריך תחילה להבין איך מחושבים מנדטים בישראל. שיטת החישוב מעוגנת בחוק בדר-עופר (על שם שני חברי הכנסת שיזמו אותו, יוחנן בדר מגח״ל ואברהם עופר מהמערך), והיא בשימוש במערכות הבחירות בארץ מאז 1973. בשלב הראשון קובעים אילו מפלגות ישתתפו בהליך חלוקת המנדטים - כלומר אילו מפלגות עברו את אחוז החסימה וייכנסו לכנסת. לשם כך סופרים את כל הקולות הכשרים, כלומר כלל הקולות פחות הקולות הפסולים, שעליהם נרחיב בהמשך, וקובעים את מספר הקולות שמהווה את אחוז החסימה. אחוז החסימה, תנאי הסף לכניסה לכנסת, עומד היום על 3.25% - המשמעות היא שכל מפלגה שהצליחה להשיג 3.25% מכלל הקולות הכשרים או יותר, תיכנס לכנסת ותקבל מינימום 4 מושבים.

בבחירות האחרונות עמד מספר הקולות הכשרים על 4,309,270, ולכן מספר הקולות שנדרשה מפלגה להשיג כדי לעבור את אחוז החסימה היה 140,052. מפלגת הימין החדש של איילת שקד ונפתלי בנט קיבלה, למשל, 138,598 קולות, ונותרה בחוץ. גם כל מי שהצביע עבורה נותר בחוץ - וקולו הלך לאיבוד. מה שהפריד בין הימין החדש לארבעה מושבים בכנסת היו בסך הכל 1,454 קולות.


בשלב השני נקבע מספר המנדטים שתקבל כל מפלגה שעברה את אחוז החסימה. לשם כך מחלקים את כלל הקולות הכשרים שניתנו למפלגות שעברו את אחוז החסימה ב-120, מספר המושבים בכנסת, ומקבלים מספר שנקרא "המודד הכללי" - מספר הקולות ששווים מנדט אחד. בבחירות אפריל עמד המודד הכללי על 32,860 קולות. כעת מחלקים את מספר הקולות שקיבלה כל מפלגה במודד הכללי - ומקבלים את מספר המנדטים השלמים שלה.

בשלב השלישי נתקלים בבעיה, שכן בתום החישוב שהוסבר כאן, מספר המנדטים שחולקו למפלגות בדרך כלל לא מסתכם ב-120, אלא בפחות, וכעת יש לחלק את המנדטים הנותרים. תהליך זה מביא בחשבון גם הסכמי עודפים שחתמה המפלגה, אך רק בתנאי ששתי המפלגות החתומות עברו את אחוז החסימה.

כדי לחשב את חלוקת הקולות שנותרו, מתייחסים למפלגות החתומות על הסכמי עודפים כאל מפלגה אחת מאוחדת ומחשבים נתון שנקרא "מודד הרשימה". מודד הרשימה נקבע על ידי חלוקה של מספר הקולות שכל מפלגה קיבלה במספר המנדטים שחולק לה בשלב הקודם + 1. המפלגה שקיבלה את המדד הגבוה ביותר תזכה במנדט נוסף. לאחר מכן, מאחר שמפלגות שחתמו על הסכם עודפים אוחדו רק למטרת חישוב המנדטים הנוספים, יש להכריע מי מהן תקבל אותו. הכרעה זו מתקבלת לפי יחס הקולות בין המפלגות שמרכיבות את המפלגה המאוחדת, שמחושב באופן כזה שהרשימה שיש לה הכי הרבה קולות עודפים (כלומר כאלה שלא הפכו עדיין למנדטים שלמים) תקבל את המנדט הנוסף.

בבחירות האחרונות לדוגמה, בחלוקה הראשונית לפי המודד הכללי חולקו למפלגות השונות 113 מנדטים, ו-7 נוספים חולקו רק אחרי חישוב מודד הרשימה לכל מפלגה, או זוג מפלגות שחתמו על הסכם עודפים.

איך מחשבים את הקולות האבודים?

כדי לחשב את ערכם של הקולות האבודים, נדמיין מצב שבו כל הקולות שניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, למעשה ניתנו למפלגה דמיונית בשם "קולות אבודים לישראל". במצב כזה אין משמעות לאחוז החסימה, משום שכל המפלגות שהתמודדו עברו אותו - או לחלופין קיימות מפלגות שאיש לא הצביע להן.

כעת נעקוב אחר התהליך שנעשה בבחירות אמיתיות, ובשלב הראשון נחלק את כלל הקולות הכשרים ב-120 כדי לקבל את המודד הכללי, כלומר מספר הקולות הנדרש למנדט אחד. בשלב השני נחלק את מספר הקולות שקיבלה "קולות אבודים לישראל" במספר הקולות הנדרש למנדט אחד - וזה יהיה, בהנחה שאין הסכמי עודפים, מספר המנדטים שהמפלגה הדמיונית שלנו תקבל.

ניקח את בחירות אפריל כדוגמה. מספר הקולות הכשרים עמד על 4,309,270, ומספר הקולות שקיבלה "קולות אבודים לישראל" עמד על 366,018 (אלה הקולות שבמציאות ניתנו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה). לאחר חלוקה של מספר הקולות הכשרים ב-120, גילינו שמספר הקולות הנדרש למנדט אחד הוא 35,911. המספר כאן שונה מהמספר שחישבנו קודם לכן, משום שבתרחיש שלנו כל הקולות הכשרים ניתנו למפלגות שעברו את אחוז החסימה. לאחר מכן נחלק את מספר הקולות שקיבלה "קולות אבודים לישראל" במספר הקולות הנדרש למנדט אחד ונקבל את התוצאה - 10 מנדטים.


סוג נוסף של קולות שכדאי להתעכב עליו, פחות בשל חשיבותו לתהליך ויותר בשל השינוי החד שחל בו בשנים האחרונות, הוא הקולות הפסולים. גם אלה קולות שלא ישפיעו על תוצאות הבחירות ועל כן גם הם בעצם נזרקים לפח, אבל בניגוד לקולות האבודים הם לא נספרים כלל (מלבד הכללתם באחוז ההצבעה). קולות נפסלים בין היתר במקרים של מעטפה עם פתק לבן, שני פתקים או יותר למפלגות שונות, או יותר משלושה פתקים לאותה מפלגה.

כפי שניתן לראות בגרף, שיעור הקולות הפסולים מתוך כלל הקולות נמצא בירידה מתמדת, ומתקרב לאפס. גם כשבודקים את המספרים האבסולוטיים, רואים שאף שמספר הקולות הכללי עולה (בין היתר בשל צמיחת האוכלוסייה והתארכות תוחלת החיים), מספר הקולות הפסולים הולך ויורד. לירידה יכולות להיות כמה סיבות, ובהן יציאתו של הפתק הלבן מהאופנה, שכן היו שנים שבהן הצבעה כזו נחשבה למחאה, בעוד שבשנים האחרונות מי שלא מעוניין להשתתף במשחק פשוט לא הולך להצביע; שיפור באיכות ההסברה לציבור לגבי חוקי ההצבעה, שהוביל להפנמה מסיבית יותר של הכללים וכך לפחות מעטפות שגויות; או האופציה הפחות אופטימית - שפשוט לא בודקים כמו שצריך.


אחוז ההצבעה הפך לכוכב של מערכת הבחירות הנוכחית, בעיקר משום שהוא צפוי להיות נמוך מאוד יחסית למערכות קודמות. ראשית נסביר כי אחוז ההצבעה מהווה את היחס בין כלל הקולות, כשרים ופסולים, לבין כלל בעלי זכות ההצבעה במדינה.

בניגוד לבחירות אפריל שבהן אחוז החסימה כיכב במערכת הבחירות, בגלל 5-6 מפלגות שלא היה ברור אם יכנסו או לא ייכנסו לכנסת, הפעם המפלגות הקטנות הבינו שאם לא יתאחדו הן עלולות למצוא עצמן בחוץ. לפיכך הן הזדרזו להתאחד ורק אחת - עוצמה יהודית - עדיין רצה לבד ומתנדנדת סביב אחוז החסימה.

לאחוז ההצבעה אין השפעה ישירה על מנגנון חלוקת המנדטים ועל המנדטים שכל מפלגה מקבלת, שכן המנגנון מופעל בלי קשר למספר המצביעים בפועל, כך שהתשובה הפשוטה היא ששיעור הצבעה נמוך לא ישפיע על כמות הקולות האבודים. את היעדר הקשר הברור ניתן לראות גם בגרף לעיל - ישנם מקרים של אחוז הצבעה גבוה ומספר מנדטים אבודים גבוה, מקרים של אחוז הצבעה נמוך ומספר מנדטים אבודים גבוה, ומקרים הפוכים לשני אלה.

אחוז הצבעה נמוך, בעיקר אם הוא נרשם בקרב מגזרים מובחנים בחברה הישראלית, שהיא גם ככה סקטוריאלית ומשוסעת מאוד, עשוי להוביל לתת ייצוג של המגזרים הללו בכנסת, ובארץ מקובל להניח שמשרת בעיקר את הימין, שבוחריו נתפסים כמאוגדים ומחויבים יותר. בכל מקרה, ערך הקולות האבודים נגזר מערכם היחסי של הקולות הכשרים, בלי קשר למספרם האבסולוטי.

אחרי 10 המנדטים שירדו לטמיון באפריל, נראה שבמערכת הפוליטית הפנימו את הסכנה שבריצה נפרדת ושילבו כוחות, לעתים באופן שנראה מלאכותי ושכל מטרתו להתרחק מאחוז החסימה. ואכן, בשבוע הבא סביר שיילכו לאיבוד פחות מנדטים מאשר בבחירות הקודמות, רק לפני ארבעה חודשים.

כמה מנדטים איבדו מפלגות שכן עברו את אחוז החסימה בגלל הקולות האבודים?

התשובה הפשוטה לשאלה הזו היא שאין דרך לדעת. נכון שפוליטיקאים שמנסים למשוך אליהם בוחרים, או כאלה שמנסים לשכנע מצביעים שלא לבחור במפלגות קטנות שיש סיכוי שלא יעברו את אחוז החסימה, שולפים לעתים טיעונים מסוג זה, אבל אין לכך כל אחיזה במציאות. מאחר שחלוקת המנדטים מבוצעת באופן יחסי למפלגות השונות, ואין כל ודאות שקולות שניתנו למפלגה אחת היו הולכים למפלגה ספציפית אחרת, גם אם תפיסות העולם שלהן קרובות, בלתי אפשרי לקבוע מה היה קורה אילו.

ניקח שוב את הבחירות האחרונות כדוגמה. מפלגות הימין החדש וזהות קיבלו בהתאמה 138,598 ו-118,031 קולות, ולא עברו את אחוז החסימה. האם ניתן לומר שמפלגת איחוד רשימות הימין, שמתחרה על ציבור בוחרים דומה, איבדה 5-6 מנדטים? ובכן, אולי, אבל זה היה קורה רק אם כל מצביעי זהות והימין החדש היו מצביעים לאיחוד רשימות הימין, וכל המפלגות האחרות היו מקבלות את אותו מספר קולות בדיוק. מאחר שאין לנו דרך לחזות מה היו עושים בוחרי זהות והימין החדש במקרה ששתי המפלגות הללו לא היו קיימות, ומה היו עושים בוחרים אחרים במקרה כזה, התשובה היא בהחלט לא.

דורון ברויטמן הוא אנליסט המתמחה בעיתונות נתונים ומייסד אתר נתון בראש, מיזם עצמאי המבקש לקדם עיתונות נתונים בישראל.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988