תוכניות ייעודיות לחיסול העוני עדיין אינן תחליף לצמיחה

בשונה מרוב חתני פרס הנובל בכלכלה, למקבלי הפרס השנה, שעוסקים בתחום העוני העולמי, הייתה השפעה עצומה על חיי בני אדם רבים • עם זאת, בפרספקטיבה רחבה של צמצום העוני בעולם, ההשפעה של מדיניות הסיוע לעניים, כולל זו הנובעת מהמחקר המודרני, היא זניחה

שכונת עוני בהודו / צילום: רויטרס, Anindito Mukherjee
שכונת עוני בהודו / צילום: רויטרס, Anindito Mukherjee

המדיניות הכלכלית שמיועדת לצמצום העוני בעולם הושפעה רבות מהתיאוריה הכלכלית. כבר במחצית השנייה של המאה הקודמת, סייעה התיאוריה של "מלכודות עוני" לעיצוב המדיניות לסיום העוני של הבנק העולמי והמדינות העשירות, שתורמות למדינות העניות. הרעיון של מלכודת עוני הוא שמדינה היא ענייה פשוט בגלל שהיא ענייה. העוני עצמו מונע התפתחות כלכלית והעוני אינו תוצאה של מדיניות כושלת, ממשלה מושחתת, או מכך שהמדינה מאוכלסת בבני אדם "בעייתיים", שאינם יכולים שלא להיות עניים.

המסקנה המרכזית מהתיאוריה של מלכודות עוני היא מדיניות "הדחיפה הגדולה" - אם רוצים לחלץ מדינה מעוני, צריך לסייע לה בהיקף נרחב: בהשקעה בתעשייה, בחקלאות, בחינוך, בבריאות, בתשתיות ובסיוע ישיר לעניים. סיוע מוגבל לא יספק את הדחיפה הגדולה, שמאפשרת למדינות להיחלץ ממלכודת העוני.

על בסיס הגישה הזו הוזרמו טריליוני דולרים למדינות עניות, אבל התוצאות היו מאכזבות. הסיוע אמנם שיפר במידה מתונה את חיי העניים, בעיקר בזכות שיפורים בתחום הבריאות (חיסונים, אנטיביוטיקה וסניטציה בסיסית), אבל את העוני הוא לא צמצם, הוא בעיקר הגדיל את תקציב הממשלות ואת השחיתות.

במקביל לסיוע, המשיכו כלכלני פיתוח, שחוקרים את חיי העניים במדינות העניות, לעסוק בתצפיות ובכתיבת מודלים שמסייעים להבין את העניים, ובעיקר מודלים רבים שמסבירים מלכודות עוני של בני אדם.

כמו בתיאוריה לגבי מלכודות עוני של מדינות, על פי גישת מלכודות העוני, בני אדם עניים פשוט בגלל שהם עניים: אדם עני לא יכול להשקיע בהון האנושי של ילדיו (חינוך ובריאות), ולכן ילדיו יגדלו להיות עניים, שאינם יכולים להשקיע בילדים שלהם, וכך מתמיד העוני. התיאוריה של העוני מסייעת, כך סברו, לפיתוח מדיניות לחילוץ מעוני.

כך למשל, החשיבה שעניים תקועים בעוני בגלל שאין להם גישה לאשראי זול, שיאפשר השקעה בעסקים קטנים, הובילה לפיתוח בנקים ומוסדות מגזר שלישי שהעניקו "מיקרו-אשראי" לעניים בהיקף נרחב. מוחמד יונס שהקים את בנק גרמין למיקרו-אשראי אף זכה בפרס נובל לשלום בשנת 2006 על תרומתו לחיסול העוני בעולם. אבל גם כאן השמחה הייתה מוקדמת. מיקרו-אשראי לא באמת הצליח לצמצם את העוני.

וכאן אנחנו מגיעים להתפתחות משמעותית במחקר על העוני, המחקר שזיכה את אביג'יט בנרג'י, אסתר דופלו ומייקל קרמר בפרס הנובל לכלכלה. במהלך העשורים האחרונים הובילו השלושה את התהליך, שבו מאות כלכלני פיתוח עוסקים בניסויים מבוקרים של מדיניות. לא עוד תצפיות פשוטות ולא עוד תיאוריה. ניסויים מבוקרים במדינות עניות הפך לסטנדרט הזהב למחקר בכלכלת פיתוח.

הרעיון פשוט: לפני שמיישמים מדיניות יקרה, בודקים בניסוי מבוקר, הכולל קבוצת טיפול וקבוצת ביקורת שנבחרות בצורה אקראית, אם זה בכלל עובד. למשל, אפשר לשער שהענקת ספרים לילדים עניים תשפר את הישגיהם הלימודים. ניסוי מבוקר מראה שלא באופן מהותי. לעומת זאת, ניסוי מבוקר מראה שטיפול נגד תולעי מעיים כן משפר הישגים לימודיים.

על פי גישה זו, מוטב להשקיע מאות מיליוני דולרים על ניסויים במטרה ללמוד מה באמת עובד, לפני שמשקיעים מאות מיליארדי דולרים על טיפול שלכאורה אמור לסייע.

נכון להיום מאות מיליוני בני אדם הושפעו לטובה, גם אם בעיקר בצורה מתונה, מתוכניות סיוע שפותחו בזכות המחקר המודרני בכלכלת פיתוח, המחקר שהעניק לשלושה את פרס הנובל. אין ספק שבשונה מרוב חתני פרס הנובל בכלכלה, למקבלי הפרס השנה הייתה השפעה עצומה על חיי בני אדם רבים. עם זאת, בפרספקטיבה רחבה של צמצום העוני בעולם, ההשפעה של מדיניות הסיוע לעניים, כולל זו הנובעת מהמחקר המודרני, זניחה.

בעשורים האחרונים תמונת העוני בעולם השתנתה דרמטית. רק לפני 50 שנה, מעל מחצית בני האדם בעולם חיו בעוני קיצוני - מתחת לכשני דולר (צמודים לכוח קנייה של שנת 2018) ליום לנפש. לפני 25 שנים נותרו עדיין שליש מבני האדם מתחת לקו העוני הקיצוני, והיום כ-10% בלבד חיים בעוני קיצוני.

הצמיחה הכלכלית המהירה בעשורים האחרונים של מדינות עניות, הבולטות בהן סין והודו, שחלקן מוגדרות היום כמדינות בעלות הכנסה בינונית, עומדת מאחורי הצמצום המדהים בעוני העולמי.

למחקר של זוכי פרס הנובל האחרונים ולכל תוכניות הסיוע היקרות, לא היה כל תפקיד בצמיחה הכלכלית הזו. אם דווקא רוצים לקשר את הצמיחה הכלכלית והחילוץ מעוני של רבים כל כך לחתן פרס נובל, הרי שמדובר במילטון פרידמן, כלכלן ענק (שנישא לגובה של 1.52 מטר) שזכה בפרס ב-1976.

הצמיחה המהירה של מדינות עניות קשורה לאימוץ מדיניות של כלכלת שוק תחרותית בצורה כזו או אחרת, הכוללת הגנה על זכויות קניין, ועידוד היוזמה הפרטית - הקפיטליזם המושמץ על ידי רבים.

פרידמן היה מתומכיו הנלהבים של מודל הכלכלה התחרותית, וכפי הנראה תרם במידה מסוימת לרפורמות כלכליות בכיוון הקפיטליסטי. 

הכותב הוא פרופסור לכלכלה במרכז הבינתחומי בהרצליה ובאוניברסיטת ווריק באנגליה, מחקריו עוסקים בפיתוח כלכלי

צרו איתנו קשר *5988