"הסיפור הסביבתי הוא סיפור קיומי ויומיומי כמו הקוטג'"

עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל עמותת "אדם, טבע ודין", בראיון אישי • על הילדות בבת ים ובתל אביב ("הייתי ילד פוליטי"), על הבחירה במשפטים ("היה לי ברור שאני רוצה עבודה ציבורית"); ועל הצפוי בישראל בשל ההתחממות הגלובלית: "אלפי אנשים ימותו בכל שנה מבעיות של משבר האקלים"

הבית

בדרכי לביתם של עמית ורונית ברכה, דמיינתי את מה שאני עומדת לראות בביתו של מנכ"ל ארגון "אדם טבע ודין". ציפיתי לבית ירוק, כזה שמקיים את עצמו מהטבע בלבד; בית שהחשמל שבו מופק מאנרגיה סולארית; בחצר או במרפסת שלו מגודלים כל הגידולים, הירקות והפירות, המשמשים את בני הבית למאכל; ובחדר צדדי עומד מתקן התפלה ביתי, המטהר עבור בני הבית את מי השתייה. דמיינתי גם שהבית יהיה עמוס בצמחייה כמטהר אוויר טבעי. אבל כל זה לא היה שם.

הגעתי לדירה משפחתית, נעימה, צנועה בעיצובה, יחסית לשכונה התל-אביבית שבה היא ממוקמת (תל-ברוך צפון), ושהטבע היחיד בה הוא אגרטל נוי שבתוכו פרחים עונתיים. "אחד החלומות שלי זה לעבור לגור בבית צמוד קרקע, אבל זה מאוד לא סביבתי", אומר לי בעל הבית. "משפחה אחת שחיה על חצי דונם, תופסת שטח שיכולות לגור בו 40 משפחות. אז אני מסתפק בצמחים באגרטל".

מלבד הצמחים באגרטל, פזורות בחלל המרכזי של הבית כל האהבות של ברכה, ובהן טוי הכלבה (שעוקבת בעניין אחר השיחה שלנו), תמונות של הזמרים דיוויד בואי ושלום חנוך זו לצד זו ("אלה שתי אגדות שאני מעריץ"), ומשחק שחמט עתיק, שחייליו אינדיאנים למראה, שמתברר שבעל הבית קיבל מאביו כשהיה בן 13, וכעת שווה הון קטן ("הוא עלה בזמנו לאבי גרושים במקסיקו, והערך שלו יותר סנטימנטלי עבורי", אומר לי בעל הבית).

ילדות

"נולדתי וגדלתי בבת ים עד גיל 13, ואז עברנו לת"א. אמי הייתה מנהלת בית-ספר לחינוך מיוחד; ואבי שנפטר בגיל צעיר יחסית, היה פרופ' למשפטים, מראשוני המומחים בארץ בתחום המשפט המינהלי והחוקתי. אחי, עמק ברכה, משמש כסמנכ"ל בתנועה לאיכות השלטון.

"הבית היה בית מאוד מעניין, במובן זה שמצד אחד היה אבא, שמחנך לתפיסת עולם משפטית שנוגעת לזכויות אדם, היבטים חוקתיים, שלטון החוק, ולהסתכלות על המדינה כמשהו שצריך להתנהל נכון; ומצד השני, אמי, שהביאה את הפן המאוד חברתי של עבודה עם ילדים עם מוגבלויות, ואת ההיבט החינוכי והרך יותר.

"בבית היו ויכוחים קשים וצעקות על פוליטיקה, מכאן ועד הודעה חדשה. הבית היה מאוד פוליטי. השיח לא היה מפלגתי בהכרח, אלא סבב סביב היבטים חברתיים ונושאים בוערים במדינה. אלה היו השיחות בארוחות שישי. כילד הייתי פעיל פוליטית גם. הקמתי את נוער ר"צ בתל-אביב, מרצ של היום. אני זוכר את תחושת השליחות שהרגשתי אז. בהמשך חיי לקחתי את זה למקום לא פוליטי, למקום שהוא יותר חברתי".

משפטים וסביבה

"כילד לא חשבתי שאהיה עורך דין, ולא חשבתי בכלל על תחום הסביבה, אבל היה לי די ברור שאני רוצה לעסוק בעבודה ציבורית. ספגתי בבית את הנושא של זכויות אדם ומחויבות חברתית, וזה דיבר אליי. מצד שני, אהבתי מאוד קולנוע ומוזיקה וחשבתי ללמוד משהו בתחום האמנות.

"קולנוע היה התחביב שלי, אבל היה לי ברור שכעיסוק חשוב לי לעבוד עם אנשים, לעשות עבודה ציבורית ולהיות במוקדים של קבלת החלטות; בסוף הצד הפרקטי גם משחק תפקיד. וכמובן, לגדול לצד אבא משפטן משמעותי משפיע על הבחירות שלך, אז בסופו של דבר נעשיתי עורך דין.

עסקתי בתחום של עריכת דין שלוש שנים במשרד פרטי, במשרד עוה"ד של יוצאי צבא שעסקו בזכויות אדם - המשרד של צבי הדר, זכריה כספי ואהרון לוי. הם ייצגו יוצאי צבא בנוגע לזכויות שלהם מול הצבא, ועסקתי שם בהרבה מאוד בתיקים מינהליים ובבג"צים. המשרד ייצג את ההורים מ'אסון המסוקים', את אל"מ עיזאת נאפסו שהאשימו אותו בבגידה ועוד.

"אחרי שלוש שנים המשרד נסגר, כי כל השותפים התפזרו ומונו לשופטים. ראיתי בזה הזדמנות למצוא את השליחות שלי. מהר מאוד הבנתי שהשליחות שלי היא לא במשרד עורכי דין. רציתי לעשות משהו לטובת הציבור. ואז ראיתי פרסום שמחפשים עורך דין ב'אדם, טבע ודין'. לא באתי מהתחום הסביבתי, אבל בתפיסת עולמי, זיהום אוויר, זיהום מים ובעיות סביבתיות, הם היבטים מאוד-מאוד בסיסיים של היומיום שלנו, והיה לי ברור שזה חלק מזכויות האדם. רציתי לעבוד במסגרת החברה האזרחית באחד מהארגונים שמובילים את הנושא הזה".

צדק סביבתי והחיים עצמם

"'צדק סביבתי' הוא מונח שלא דיברו עליו כמעט לפני שהגעתי ל'אדם, טבע ודין'. 'צדק סביבתי' אומר שיש מי שסובל יותר, שנפגע יותר ושמטרדים סביבתיים ומשקעים סביבתיים, פוקדים אותו יותר מאחרים. בסופו של דבר, מי שחלש יותר גם נפגע יותר מנזקים סביבתיים.

"במשך שנים פיתחנו את הנושא שאומר ש'צדק סביבתי' הוא חלק מ'צדק חברתי', וזה לא מובן מאליו לכולם. אנשים אומרים לי, 'חברתי זה חברתי וסביבתי זה סביבתי, למה אתה מערבב?'. התשובה היא, שאתה מזהה שמי שבאמת סובל יותר מבעיות פרנסה, מבעיות בריאות, ומבעיות בהקשרים חברתיים שונים, בכל העולם, אלו גם האנשים שסובלים יותר מהמפגעים הסביבתיים, מהזיהומים, מחוסר היכולת להתגבר על הבעיות האלו".

אותם אנשים יגידו לך 'למה שתעניין אותי הסביבה, תן לי קודם למלא את המקרר באוכל ושתהיה לי קורת גג. יש לי בעיות קשות יותר מהמפגעים הסביבתיים. מה אכפת לי מזיהום מחוץ לבית שלי, אני רוצה לאכול'.

"זאת אמירת מיליון הדולר, ובאמת אומרים את זה כל הזמן. גם פוליטיקאים. אני פועל שנים כדי להציב מראה בפני מקבלי ההחלטות, שתראה להם שהסיפור הסביבתי הוא סיפור קיומי, הוא יומיומי וקיומי כמו הקוטג'. למה? מכיוון שהביוב שמזהם מתחת לבית, בסופו של דבר יכול להגיע לבית; זיהום הקרקע יכול להוביל לפגיעה בבריאות הציבור. אלה הם המים שאנחנו שותים, האוויר שאנחנו נושמים, הפסולת שסביבנו, היעדר התשתיות - כל אלה הם ממש החיים עצמם.

"לקראת הבחירות האחרונות הוצאנו דוח, שקראנו לו 'דוח הלחץ', ולא 'דוח סביבתי', מכיוון שהחיים פה לחוצים, החל מהקוטג' ומהקיום הבסיסי ועד הזיהום במפרץ חיפה והחברות המזהמות, שיושבות לצד חצי מיליון תושבים ומובילות לכך שיש עלייה בתחלואה בסרטן ובמחלות נשימתיות. הסיפור הסביבתי הוא סיפור החיים עצמם.

"הסיפור הסביבתי תמיד נתפס כמותרות, כסיפור של פריבילגים, של מי שיכול לעסוק בזה, כי קודם כול ישנם  הדברים הבסיסיים היומיומיים - אבל זו תפיסה שגויה. האבולוציה הסביבתית בכל העולם הייתה כזו שבתחילת הדרך של העיסוק בסביבה, בארה"ב, באירופה וגם בארץ עם קום המדינה, ההתעסקות הייתה יותר סביב הטבע, הנוף ופרחי הבר; אבל בד בבד עם הפיתוח התעשייתי והגידול הדמוגרפי, הלכה וחילחלה ההבנה  שאנחנו עוסקים בחיים עצמם. שמדובר במפעלים שפולטים זיהום אוויר ושצריך להסדיר את פעילותם; במים שאנחנו שותים, בבעיות כמו הקרינה של האנטנות הסלולריות, הפסולת שליד הבית, התחבורה הציבורית שיש או אין לנו, כדי להגיע למקום העבודה".

הון-שלטון-סביבה

"הציבור מבין יותר ויותר שצריך לדבר על הסביבה ויש התעוררות, אבל בעיקר במקומות שאנשים מרגישים שזה נוגע אליהם. בחיפה, לדוגמה, רוב התושבים חיים תחת המפעלים, ונמאס להם. הם מתחילים להבין את הקשר בין הון-שלטון, סביבה וכסף גדול, על חשבון הבריאות של התושבים ועל חשבון משאבי הטבע שלנו.

"זו גם הסיבה שהייתה בזמנו התעוררות בנוגע למתווה הגז, והתמלוגים שדרשו מאיש העסקים יצחק תשובה לשלם לטובת הציבור, כי הציבור הבין שנתנו לו לנצל את המשאב הזה - וזה מצוין, כי יוציאו גז שהוא פחות מזהם מפחם, אבל זה משאב טבע שלנו. ועדיין, ההתעוררות הזאת לא מאוד משמעותית בישראל.

"המשפחות הגדולות במשק, ביניהן משפחת עופר, שולטות על משאבי הטבע השייכים לציבור. חברת כימיקלים לישראל בבעלות משפחת עופר, אחראית בשנים האחרונות לזיהומים הגדולים במפרץ חיפה, לזיהום הקשה בנחל אשלים (אחד מאסונות הטבע הגדולים שפקדו את ישראל), ולתרומה משמעותית להרס ים המלח. במשך עשרות שנים השלטון בישראל מאפשר להם להרוויח מיליארדי שקלים על חשבוננו, תוך ניצול המשאבים הללו, לעיתים ללא תוכניות מפורטות או רישיונות כדין, כמו שפסקו לאחרונה בתי המשפט בהליכים שניהלנו נגד בז"ן ומפעלי ים המלח. ואולי החמור מכול - במשך עשרות שנים הם גם לא נדרשו לשלם בחזרה לציבור תמלוגים משמעותיים, בגין ניצול המשאבים הללו.

"משאבי הטבע שייכים לאדם, לטבע, לסביבה, אבל הם שלנו, של כלל הציבור. ים המלח הוא שלנו ולא של משפחת עופר, על אף שנהוג לחשוב שהוא שלהם. הגז שנמצא הוא שלנו ולא של תשובה; לתשובה בסך הכול ניתן זיכיון, אבל לפעמים מתבלבלים וזה גם נוח. כשאתה מנהל הליכים, הטיעונים האלו עולים מצד היזם - 'מה זאת אומרת, אני גיליתי את הגז, המדינה לא השקיעה'. הכול טוב ויפה, אבל בסוף זה משאב שלנו שאתה מנצל. נתנו לך זיכיון לנצל, והשאלה היא - כמה אתה מחזיר לציבור כתמלוגים. נותנים לך, אתה עומד בחוק,  מנצל את משאב הגז, ולא בהכרח מחייבים אותך להחזיר תמלוגים בכמות שתציג את ניצול המשאב באופן ראוי מבחינה ציבורית.

"מפעלי ים המלח פועלים על-פי חוק, אבל הם תורמים ל-30% מירידת ים המלח בכל שנה, וזה ים המלח של כולנו שמתייבש, לא שלהם. נתנו להם זיכיון, האשלג חשוב לתעשייה הישראלית ולכולנו, אבל מה אתם מחזירים לציבור? האם התמלוגים שאתם משלמים הם בהיקף מספק?

"אנו גאים על תרומתנו המקצועית לדיוני 'ועדת ששינסקי', שהחליטה על הגדלת התמלוגים בגין ניצול משאבי הטבע. כתוצאה, החברות הללו משלמות כיום יותר על ניצול המשאבים השייכים לכולנו".

משבר האקלים ונבואת הזעם

"כשאתה מתעסק בסביבה, אתה מתעסק בחברה, בבריאות, בכלכלה, בחיים וכו'. בעולם יש הבנה של התפיסה ההוליסטית הזאת. בישראל, בכל מה שקשור למשבר האקלים, הסיפור קצת שונה. ישראל - ככה פמפמו לנו לאורך השנים וזה גם נכון עובדתית - תורמת מעט מאוד להתחממות הגלובלית. אנחנו מדינה קטנה ואנחנו תורמים מעט מאוד גזי חממה לאטמוספירה. לכן, גם עושים לנו הנחות ב'הסכם פריז', ואין עלינו חובות שיש על המדינות המפותחות. זה מחלחל לציבור הישראלי.

"אבל מה לא מספרים מספיק לציבור הישראלי? שהנזק שגורמים האחרים יפגע בנו יותר מאשר בהם. למה? כי אנחנו מדינת חוף, ומדינה מדברית, וכאן אנחנו נחוש בנזקים האלה פי כמה; אנחנו כבר חשים בהם ורואים את הנזקים, וכבר נפגעים יותר ממדינות אחרות. היית מצפה לראות פה מאות אלפים שיוצאים למחאה נגד ההתחממות הגלובלית, כמו שעשו ב'מחאת הקוטג'', אבל יש כאן סוג של הדחקה.

"במצב של 'עסקים כרגיל' יחיו כאן ב-2048 כ-20 מיליון בני אדם, במצב כמעט בלתי נסבל. רוב שעות היום נעמוד בפקקים, מקורות המים הטבעיים שלנו יהיו מזוהמים ברובם, נמשיך לקוות לעוד ועוד גילויים של מקורות גז כדי לספק חשמל, לכל אדם יישאר פחות מחצי סנטימטר של חוף ים ליהנות ממנו, ואלפי אנשים ימותו בכל שנה מבעיות הקשורות לזיהום אוויר. כל זאת, כחלק בלתי נפרד מנזקי ההתחממות הגלובלית שכבר ניכרים בישראל. טמפרטורות גבוהות שיקשו על החיים, אירועי מזג אוויר קיצוניים, עליית פני הים ואובדן קו החוף, מידבור הולך וגובר, היעלמותם של סוגי גידולים חקלאיים, מחלות ונגיפים חדשים שיאתגרו את הרפואה הישראלית ועוד".

זו ממש נבואת זעם.

"זו המציאות שנחווה, אם לא נעבוד לשנות אותה. אנחנו, ב'אדם טבע ודין', קראנו את המפה לפני 20 שנה, והוצאנו כבר אז דוח על מה הולך לקרות במנהטן עם ההצפות. עשינו הדמיה של מה שהולך לקרות ברחוב אבן גבירול בת"א ובחיפה כשיעלו פני הים, כאשר ערי חוף שלנו ייפגעו.

"בישראל הכול יהיה חריף יותר, עוצמתי יותר מבמדינות אחרות בעולם. אנחנו כבר רואים טמפרטורות גבוהות יותר ויותר מדי שנה; חורפים יותר שחונים עם פחות גשם, אבל עם יותר מכות גשם עוצמתיות; אובדן גידולים חקלאיים; אובדן מקורות מזון; פגיעה במקורות המים; מינים פולשים; התמודדות עם מחלות חדשות - את כל הדברים הללו אנחנו נראה ביתר שאת".

זחיחות וסכנות גיאו-פוליטיות

"הבעיה בישראל היא שאנחנו מאוד בטוחים בעצמנו, והרבה פעמים זחוחים מאוד, וזה פוגע בנו. אנחנו אלופים בטכנולוגיות, בפתרונות קסם, ואנחנו סומכים על זה יותר מדי. היה לנו משבר מים? אז מצאנו את פתרון ההתפלה, ואנחנו אלופים בטכנולוגיה סולארית, ומוכרים את הטכנולוגיה הזאת לעולם. כלומר, יש לנו פתרונות, יש לנו טכנולוגיות, אנחנו באמת מדינת הייטק, אבל מה קורה בדרך? אנחנו לא מבינים שבהקשר של האקלים, יום אחד נישאר פה מוקפים באויבים שאין להם אותן טכנולוגיות, והם ירצו אותן ואת מה שיש לנו, או שהם יפגעו בנו דרך אותן טכנולוגיות.

"כשמדברים על הסכנות האקלימיות מדברים גם על סכנות גיאו-פוליטיות ומלחמות. בזמן שיהיו לנו מים לשתות עם עודפי המים שלנו ממתקני ההתפלה - הירדנים מתים בצמא, הלבנונים מתים בצמא, ברשות הפלסטינית מתים בצמא. מה זה אומר עלינו מבחינת הסכנות שאורבות לנו?

"הפתרונות הטכנולוגיים גם הם מזיקים לסביבה. אנחנו מזהמים, הורסים, מוצאים פתרון קסם ועוברים כבר לפתרון הבא בלי לשקם, ואז שוכחים שצריך מגוון ותמהיל לדוגמה של מקורות מים חיים יומיומיים. כך למשל, זיהמנו והרסנו את מקורות המים הטבעיים שלנו, בארות מים שלנו סגורות לאחר שזוהמו על-ידי התעשייה במשך שנים, נקלענו למשבר מים ומצאנו פתרון התפלה. אנחנו סמוכים היום על 80% ממי השתייה שלנו על חמישה מתקני התפלה. במקרה של פעולת טרור או מלחמה, המתקנים הללו עלולים להיות מטווחים. אבל לא דאגנו לרזרבות.

"ישראל כישראל תמיד מוצאת את הפתרונות הבאים, כי היא מדינת הייטק אינטליגנטית, אבל היא לא דואגת לתמונה הכוללת ויש כאן סכנה גדולה. בין היתר, אנחנו לא מתכננים לטווח ארוך את תחום התחבורה אצלנו, את תחום המים, את האוויר, את האנרגיה שלנו. כל אחד מהנושאים האלו עומד בפני עצמו, אבל אי-טיפול בו משתלב לכדי תמונה כוללת של נזקי אקלים. זה לא רק סיפור סביבתי, זה גם סיפור אסטרטגי, ביטחוני, לאומי, קיומי, שאין תוכניות אב למשק האנרגיה, לתחבורה, לכלום".

שמאל-ימין וסביבה

"מנהיגי העולם, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מובילים שיח ספינולוגי ושקרי על כך שנושא האקלים הוא עניין שמקדם השמאל. הטענה השקרית היא, שהשמאל מבקש לפגוע בתעשייה ובפיתוח העולמי באמצעות רגולציה והחמרת תקנים לשם הפחתת זיהום האוויר וגזי החממה. עוד נוח להם לטעון, שההגנה על זכויות סביבתיות כחלק מזכויות האדם קשורה לאג׳נדה של השמאל.

"אך האמת הפוכה לחלוטין. ראשית, כי זכויות אדם הן בסיס לקיום האנושי ללא קשר לשמאל או לימין. ולגופו של עניין - השקעה כלכלית במשבר האקלים היא השקעה בכלכלה חזקה לטווח ארוך. השקעה בטכנולוגיות נקיות ובהתייעלות אנרגטית תוביל למשק בר-קיימא של אנרגיה, ובסופו של דבר לשגשוגה של תעשייה בת-קיימא ולעוד מקומות עבודה.

"בגרמניה הבינו כבר מזמן שאין סתירה בין סטנדרטים מחמירים להגנה על הסביבה והתמודדות עם משבר האקלים לבין פיתוח התעשייה והכלכלה. להיפך - אם מדינות העולם לא יכירו באחריותן למשבר האקלים ולא ידרשו מהתעשיות הכבדות רגולציה מחמירה, כמו מעבר למשק אנרגיה נקייה ותשלום עבור חלקן בזיהום, הן עלולות להגיע בעוד מספר שנים לפשיטת רגל כלכלית. זאת, משום שאת הנזקים הקשים והקטסטרופות לאדם ולסביבה, יהיה קשה מאוד לתקן.

"במצב כזה, ניוותר עם משק מעורער ובלתי יציב מבחינה כלכלית, ועם תעשייה דועכת במקרה הטוב. אנו גאים על כך שדווקא בישראל, על אף שנעשה מעט מאוד כדי להתמודד עם משבר האקלים, הנושא לא נתפס כמחלוקת בין ימין לשמאל. השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, השייך לצד הימני של המפה הפוליטית, הצהיר זה מכבר שישראל אינה מדינת לוויין של ארה"ב, ולכן לא תיסוג מהתחייבויותיה שב'הסכם האקלים'. ויש לברך אותו על כך".

העתיד בידי הצעירים

"בחלק גדול מאוד ממדינות העולם היום מוגשות תביעות משפטיות בשם ילדים. בפקיסטאן ובהודו, במדינות עולם שלישי, הוגשו תביעות בשם ילדות בנות 7 ו-9 כמייצגות הדורות הבאים, שאומרות - 'לא תכננתם לזמן ארוך טווח, לא השקעתם את המיליארדים הנחוצים כדי להגן על הכדור שלנו עבור הדורות הבאים, אז תשלמו על הנזקים שאתם גורמים לנו'.

"נידונות כעת תביעות משפטיות בכל העולם, גם בקנדה ובהולנד במקומות שונים, כשהילדים בפרונט. הילדה גרטה טונברג משבדיה היא סימבול מאוד-מאוד חשוב בהקשר הזה, כי היא סמל לכך שהעתיד טמון בידיים של הצעירים. הילדה הזאת, עם האומץ האדיר שלה, הצליחה לטלטל את מנהיגי העולם. פוטין וטראמפ - שהיא דיברה לתוך העיניים שלו באו"ם, והוא לא ידע מאיפה היא נפלה עליו - מתעמתים איתה. אתם נורמלים? מה זה אומר לנו עליכם, לא רק במובן של אקלים, אלא בכלל כמנהיגים, כשאתם מתעמתים עם ילדה בת 10? היא הצליחה להפחיד אותם. היא עשתה את שלה. היא הסמל של ההתעוררות.

"זה קורה קצת גם בישראל, כשבהפגנות בתל-אביב וברחבי הארץ נוכחים בעיקר בני נוער ישראלים, והשביתות בשנה שעברה היו יוזמה של כמה מאות ילדים - וזה מאוד מעודד. הילדים מקבלים אחריות. ואכן, הם צריכים להוביל את הדאגה לעתיד, והדור שלנו שהרס, צריך לסייע להם כעת".

סדר יום אופייני

"אני קם בשש וחצי, מוריד את הכלב טוי לטיול, מכין סנדוויצ'ים לבנים (הגדול בצבא, הקטן בתיכון), לוקח את הבן שלי לביה"ס, ובשמונה וחצי בערך אני מגיע למשרד. באופן מאוד טבעי אני מזגזג כל הזמן במהלך כל היום בין השוטף לאסטרטגי. בין הרה-אקטיבי לפרו-אפקטיבי. הצורך להגיב על דברים שקורים כארגון סביבתי מוביל משפטית, מאוד שואב אותך - פליטות זיהומיות, תקלות במפעל מזהם, מפגע בטיחותי שגרם לזיהום אוויר חמור; אבל אתה צריך לזכור גם תמיד, שלא להזניח את המאבקים המערכתיים, הגדולים, לטווח ארוך. היומיום שלי נתון בין השוטף לבין הצורך להוביל מהלכים. הנטייה והרצון הם יותר להוביל ופחות להיות מובל.

"יום העובדה שלי לא מסתיים אף פעם. הוא מסתיים במשרד, ואני משתדל להגיע לאכול ארוחות ערב משותפות עם אשתי והבנים, אבל העבודה נמשכת 24/7 בתכנון לטווח ארוך ובכתיבת תוכניות, ובשיחות מול בעלי עניין שונים, בהם תקשורת, הסקטור העסקי, הסקטור התעשייתי, הסקטור האזרחי. אני מנהל איתם שיחות כל הזמן, גם בשעות הערב והלילה וגם בסופי-שבוע ובחופשות".

פנאי ופייסבוק

"בשעות הפנאי שיש לי, לא אוותר על קולנוע טוב, אני משחק טניס, קורא הרבה ושומע מוזיקה. אני כמעט לא רואה טלוויזיה. אני מעדיף ללכת לסרט החדש של אלמודובר מאשר לשבת בבית מול תוכנית.

"אין לי ווטסאפ ואין לי פייסבוק. אנשים אומרים לי 'רגע, איך למנכ"ל ארגון אין'; ואני אומר 'החיים קצרים מדי, חבל על הזמן שמבזבזים באפליקציות האלה'. ברמה הארגונית אנחנו הכי טכנולוגיים, אבל ברמה האישית אני לא מסוגל לקבל את העניין הזה, של להיות מחובר כל הזמן. אני לא רוצה ולא יכול להיות מחובר לכל הקבוצות של ביה"ס של הבן שלי, שהמורה שולחת איזו הודעה וכל 30 ההורים עונים 'כל הכבוד לך'. אני תמיד אומר 'אני לא בפייס-בוק, אני פייס-טו-פייס'".

אלמלא הייתי עו"ד

"הייתי נגן בלהקת רוק. כנער, ניגנתי כמעט עשר שנים, קלידים, אורגן, מוזיקה קלאסית ורוק. השתעשעתי בלהקת רוק בגיל 17, במשך שנתיים. היינו מהדור של חמי רודנר. יואב קוטנר היה משמיע אותנו בתוכנית של להקות צעירות שהייתה לו בזמנו, אבל הצבא קטע את הכול. יש לי פסנתר, אבל אני כמעט לא מנגן. אני כל הזמן אומר שאני אחזור לנגן, ובינתיים המוזיקה מלווה אותי כל הזמן כמאזין. זה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי".

"מה חסר לי בחיים? תמיכה ציבורית במאבקים הסביבתיים"

מה מכעיס אותך?

"אי-צדק, ברמה האנושית-בסיסית, פגיעה בשלטון החוק ופגיעה בסביבה כמובן".

מה עלול לשבור את רוחך?

"ברמה האישית - הדאגה לילדיי ולבריאותם. במקצועי - הפגיעה במערכת המשפט בישראל. אני נחרד מהכוונות לפגוע במערכת המשפט, שהיא העוגן של הגנה על זכויות אדם וצדק סביבתי - החל מההגנה על הזכויות של התושבים במפרץ חיפה לא לנשום אוויר מזוהם, וכלה בשמירה על חופי הים. לכן, הנגיסה ההולכת וגדלה בעצמאות מערכת המשפט ובשומרי הסף בכלל, היא פגיעה קשה בדמוקרטיה ובמאבק הסביבתי".

מי הוא גיבור ילדותך?
"הוריי".

מי מעורר בך השראה?
"פרופ' רוברט וולרד, שנחשב לאבי הצדק הסביבתי בעולם. הוא סוציולוג אפרו-אמריקאי שהוביל את כל נושא הצדק הסביבתי, ואמר שבמקומות שבהם יש אי-צדק חברתי, אתה מוצא גם את המפגעים הסביבתיים".

מה החולשה הכי גדולה שלך?
"אני אופטימיסט בלתי נלאה. לפעמים זה מוביל אותי לשכוח את חצי הכוס הריקה, וכל הזמן להסתכל על חצי הכוס המלאה. זה מצוין, אבל זו גם חולשה".

מה מניע אותך לקום בבוקר?

"הידיעה שאסור לאבד תקווה. העובדה שמדינת ישראל היא סטארט-אפ ניישן במיליון ואחד תחומים, ואין שום סיבה שלא תהיה סטארט-אפ ניישן בתחום הסביבתי, ובלבד שתדע להשקיע את היכולות האלה פה אצלנו, ולא למכור את זה רק החוצה".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"אני בוכה מעת לעת, לפעמים גם מסרט טוב".

מתי צחקת בפעם האחרונה?

"היום. ילדיי מצחיקים אותי כל יום. אנחנו יושבים יחד והם יכולים לעשות חיקויים, ואני צוחק בקול. הגדול שלי אלוף בחיקויים".

על מה לא תסלח?

"אני לא סולח לאנשים שמוכרים את עצמם ואת האידיאולוגיה שלהם. אפשר להתפשר בחיים. זה לא בלתי נסלח, אבל למכור את האידיאולוגיות שלך זה בלתי נסלח".

מה חסר לך בחיים?

"יותר תמיכה ציבורית במאבקים הסביבתיים. התחושה היא של דוד מול גוליית. חלק גדול מהעבודה בתנועה סביבתית הוא לדאוג לזה שהארגון ישרוד, ולשכנע את הציבור לתמוך בארגונים שעושים עבודה סביבתית. זה סיזיפי".

איזה חטא היית מבצע אם היית יודע שלעולם לא תיתפס ולא תשלם על כך כל מחיר?

"הייתי חוזר לאכול מתוקים ברמה שאכלתי עד לפני שנה. רזיתי מאוד בשנה האחרונה, כי אני נמנע ממתוקים ומשתדל לאכול בריא. החטא שלי זה חטא המתוקים".

איך היית רוצה למות?
"למות בריא, בשינה, בגיל מבוגר, ועד אז להספיק לראות את טביעת האקלים של הדורות הבאים מתממשת".

עו"ד עמית ברכה

אישי: עמית ברכה, 50, נולד וגדל בבת ים ובת"א, ומתגורר בשכונת תל ברוך בת"א. נשוי לרונית, עו"ד המתמחה בנזיקין, ואב לעומרי ולאורי. אביו, פרופ' ברוך ברכה ז"ל, היה מומחה למשפט חוקתי ומינהלי, דיקן הפקולטה למשפטים בחיפה ומועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ב-1992

מקצועי: מכהן כעשור כמנכ"ל הארגון המשפטי-סביבתי-חברתי, אדם טבע ודין, המייצג את הציבור במאבקים סביבתיים, מקדם חקיקה ופועל בשיתוף פעולה עם המחוקק; ועם זאת, כאשר לא ניתן לקדם תהליכים, פועל בכלים משפטיים לשינוי המדיניות. בנוסף, מרצה באוניברסיטה העברית ל"משפט סביבתי" ללא משפטנים

בין המאבקים המשפטיים שהוביל: הניצחון בביהמ"ש העליון נגד הרחבת בתי-הזיקוק בחיפה, אחד המזהמים הגדולים בארץ; ניצחון במחוזי נגד המשך מתן צ'ק פתוח למפעלי ים המלח לשאוב מים, ולדלדל את מפלס הים ללא היתר ופיקוח; ביטול התוכנית לבניית כפר נופש ומרכז עסקים בעמק ססגון שבבקעת תמנע, אחד האזורים הרגישים והתיירותיים ביותר בארץ; ביטול תוכנית הבנייה על חוף אכזיב, אחת משמורות הטבע החופיות הרגישות ביותר; ניצחון בבג"ץ (עם ארגונים נוספים) נגד מתווה הגז

חקיקה ותוכנית שהוביל: בניית מודל שעקרונותיו אומצו על-ידי מינהל התכנון, לקידום תוכניות בנייה בשילוב תשתיות לתחבורה ציבורית (לפיו תכנון לבנייה צריך להביא בחשבון את התשתיות הנדרשות לתחבורה ציבורית,  בשלבים מוקדמים ולפני אישור התוכניות); חוק אוויר נקי לישראל - לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, יישום החוק הוביל להפחתה חדה בזיהום האוויר, בעיקר מהתעשייה ומחברת חשמל, והוביל לחיסכון של 110 מיליארד שקל למשק בעשר שנים; ניסוח חוקי הפסולת המרכזיים והובלתם, שהובילו למהפכה בתחום המיחזור

צרו איתנו קשר *5988