המעבר לאינטרנט נועד להציל את yes, אבל דווקא בזק היא זו שעלולה לסבך אותה

השקת הטלוויזיה האינטרנטית של yes היא הסנונית הראשונה בדרך לנטישת הלוויין, ובינתיים החברה תנסה להתחרות בשני המגרשים במקביל • האתגר הגדול הוא המחיר של פרטנר וסלקום, שנמוך בכמחצית • אלא שהתחרות עשויה להגיע ממקום בלתי צפוי

רן גוראון, מנכ”ל yes  ודודו מזרחי, מנכ”ל בזק / צילום: איל יצהר, גלובס
רן גוראון, מנכ”ל yes ודודו מזרחי, מנכ”ל בזק / צילום: איל יצהר, גלובס

בשטף הביקורות שהושמעו על מהלך ההשקה של פעילות הטלוויזיה האינטרנטית החדשה של חברת yes, ניכר היה שמתחרותיה משדרות לחץ. פרטנר וסלקום קיבלו עד עכשיו מגרש משחקים כמעט ריק, כשהחברות הוותיקות, HOT ו-yes, הגיבו באיחור.

המצב הזה נגמר. מרגע כניסת yes למגרש, התחרות הולכת להיראות אחרת לחלוטין. לא פלא שסלקום ופרטנר בוחנות כעת בקפידה את השחקן החדש-ישן בשוק ומה שווה הצעת הערך החדשה שלו.

yes השיקה מוצר מתקדם מאוד פרי פיתוחה של ענקית התקשורת העולמית אפל, שיאפשר ללקוחות yes לצפות בשידורי החברה על גבי תשתית האינטרנט. אבל המוצר החדש הוא רק חלק מהסיפור.

yes, בניגוד לפרטנר ולסלקום, ממשיכה לשחק במגרש הטלוויזיה הרב-ערוצית הישן, והיא למעשה רוצה לשחק בשני המגרשים - גם במגרש של הלקוחות, שמעוניינים שיארזו להם את שירותי הטלוויזיה בצורה מסודרת; וגם במגרש החדש, של הטלוויזיה האינטרנטית, שבה המודל הוא של הנגשת טלוויזיה שמאפשרת ללקוח חופש לבחור את התוכן שלו.

הפקות מקור לעומת תוכן זר

ואם רוצים לחדד את השאלה, אז צריך לשאול האם הצרכן בישראל יהיה מוכן לשלם פרמיה עבור הפקות המקור. אותן הפקות ש-yes ו-HOT מחויבות להן בחוק, ועולות להן כסף רב.

כאן טמון הסיכון הגדול עבור yes, ובמידה דומה גם עבור HOT. לא לחינם בסלקום ובפרטנר טפטפו אתמול שהפערים בין המוצרים הם כה גדולים. בסלקום ובפרטנר אפשר לקבל טלוויזיה ב-69 שקל לחודש פלוס הטבת נטפליקס של חצי שנה חינם. לעומת זאת, ב-yes פלוס, השירות האינטרנטי החדש של yes, המחיר יעמוד על 199 שקל לחודש עם 3 חודשים ראשונים במחיר של 99 שקל לחודש.

פרטנר וסלקום מנסות לשכנע את הלקוח הישראלי שעדיף לו להישאר אצלן במחיר הנמוך, ושהמוצר של yes אינו שווה מחיר הגבוה פי שלושה. אלא שההשוואה היא לא הוגנת ומטעה, וחבל שיש מי שבלע בשקיקה את הספין.

הפערים בין המוצרים הם משמעותיים. עם כל הכבוד לפרטנר ולסלקום, שתיהן אינן מפיקות הפקות מקור, והמודל השיווקי שלהן שונה מאוד. אי-אפשר להשוות את העושר התוכני של HOT ו-yes לפרטנר וסלקום, ולכן ההשוואה איננה בין תפוחים לתפוחים.

בפרטנר העושר התוכני מגיע מנטפליקס שפתוחה לכולם, אבל פרטנר יצרה עימה זיהוי מחוכם שבסוף ייחלש. בסלקום זה מגיע גם מנטפליקס וגם מתוכן שהיא רוכשת ואורזת בעצמה, אך לא בהיקפים של HOT ו-yes.

מנגד, המודל שפרטנר מובילה הוא המודל המנצח בעולם, וצריך להגיד את זה לשבחה. מי שפחות חשוב לו לראות הפקות מקור ארוזות - וזו כנראה המגמה העולמית שמשתקפת חזק מאוד בשיעורי הנטישה של מנויי כבלים ולוויין - יבחר ללכת למודל החדש, וזו הסיבה לסימני השאלה סביב המהלך של yes.

החברה פשוט מנסה להמשיך להחזיק את החבל בשני קצותיו - גם להציע ממשק אינטרנטי מתקדם שהוא חלק מהעולם החדש, ובמקביל להמשיך ולייצר תוכן במאות מיליוני שקלים בשנה. זאת בזמן ששחקני התוכן הגדולים הולכים ונהיים "אפליקטיביים" יותר, וניתן יהיה לצרוך אותם באופן ישיר ללא תיווך של חברת טלוויזיה.

האם מגמת הנטישה תיעצר
 האם מגמת הנטישה תיעצר

מה יעלה בגורל הלואו קוסט

אגב, אחת הביקורות נגד המהלך החדש של yes, שלטעמי יש לה בסיס, היא השאלה סביב סטינג - מותג הלואו קוסט האינטרנטי שלה. הרי סטינג עושה את מה שעושה החברה-האם, רק בגישה קלה, צעירה, רעננה ובעיקר מוזלת. אבל המותג הזה הולך ונמוג. בהשקת השירות החדש, yes עוד ניסתה להציגו כחלק מהארסנל שלה, אבל די ברור שהמותג הזה ילך ויקרוס לתוך עצמו. עובדה שהוא כמעט ואינו מקודם בשנה האחרונה, והחברה מהמרת בכל הכוח על הכלי החדש שלה, yes פלוס. האם זה נכון שיווקית? ימים יגידו.

כאשר מומו לירן כיהן כמנכ"ל yes באחת התקופות הקשות ביותר שלה בשנותיה הראשונות, הוא הפך את yes לחברת טלוויזיה פרימיום, בדיוק כמו שהיא עושה עכשיו בניסיון לשחזר את ימיה כקדם. לירן אמר שהוא לא רוצה ש-yes תהיה "מרצדס" בטלוויזיה, אלא הוא רוצה שהיא תהיה "אאודי". כשהוא נשאל למה לא להיות "מרצדס", הוא ענה בפשטות: "כי אני רוצה למכור". 

היום במידה רבה yes חוזרת להיות "אאודי", אבל היא עושה את זה בתנאי שוק שונים לגמרי מהתקופה שבה לירן ניהל את החברה, כשהתחרות הייתה מוגבלת לשני שחקנים מקומיים בלבד.

מי רוצה להיות דומה לפרטנר

כאן הדיון סביב הטלוויזיה החדשה של yes מתרחב למקום לא צפוי. בקרוב בזק תשיק את המודל שלה לתחרות בטלוויזיה. היא תציג את שירות הטלוויזיה שלה אחרי שדירקטוריון בזק יסיים לנהל את הקניבליזציה הפנימית שלו וישחרר לחברה את האפשרות לעשות זאת. והיא הולכת להיות סופר-אגרגטור ולא יצרנית תוכן.

המודל של בזק דומה לזה של פרטנר, שמנגיש תוכן, אבל בזק הולכת להיות שחקן-על שלא מתעסק בתוכן ולא מתעסק בהפקות, אלא מציע ללקוח תחנה אחת לכל התכנים שהוא רוצה לצפות בהם בצורה אפליקטיבית. החברה תשווק סטרימר פתוח שעליו תלביש את כל השחקנים המקומיים והעולמיים האפשריים, כאשר היא זו שתסלוק עבורם את התשלומים.

בנוסף, החברה תעביר את שידורי הברודקאסט (ערוצים 11, 12 ו-13) על גבי האינטרנט, ובכך היא תנסה לנצל את כוחה השיווקי להשגת מחירים טובים יותר עבור הלקוחות.

סביר להניח כי בזק מעוכבת כעת על-ידי הדירקטוריון על-מנת לתת ל-yes את ההזדמנות להציל את עצמה עם המהלך החדש. אלא שבסופו של דבר לדירקטוריון לא תהיה ברירה, גם הטלוויזיה הרזה של בזק תצא לדרך ותצטרף לתחרות בשוק. גם אם בחברה-הבת yes לא יאהבו את זה.

כאן, אגב, נשללת הטענה של ההסתדרות, שטוענת כי החברות-הבנות של בזק נשלטות לחלוטין על-ידי החברה-האם ומשועבדות לטובת האינטרסים שלה.

מחלקת המחקר בהסתדרות טוענת כי העובדה שפלאפון לא מעלה מחירים בשוק הסלולרי, קשורה בקשר ישיר לכך שבזק רוצה באמצעות פלאפון לשמור על מחירי סלולר נמוכים. זאת, על-מנת שמתחרותיה סלקום ופרטנר ייחלשו ולא יוכלו להתחרות בה בתחום הסיבים האופטיים ובטלוויזיה. והנה פתאום אנחנו רואים שבמקרה של yes, בזק היא זו שמשעבדת את האינטרסים שלה לטובת החברות-הבנות. ואידך זיל גמור. 

HOT לא בעקבות yes

הצעד של yes מעלה לדיון מחודש את הסוגיה לגבי עתידה של HOT בתחום השידורים ובתחום התשתיות. איך יכול להיות שחברת הטלוויזיה הגדולה בישראל עדיין לא יצאה עם פתרון אינטרנטי מלא בהשקה מסחרית. למה היא מחכה? ייתכן שהיא מוגבלת על-ידי בעלי השליטה שלה, ושהיא עובדת על-פי לוח זמנים שמוכתב בצרפת ולאו דווקא לפי השעון המקומי.

בהתחשב בכך שהיא חלק מקונגלומרט תקשורת בינלאומי, אפשר היה לצפות ש-HOT תקדים לשווק פתרון של טלוויזיה אינטרנטית באופן מסחרי. אבל אפשר להסתכל על זה גם אחרת. אי-הוודאות לגבי הרגולציה בתקשורת באופן כללי, ובפרט לגבי HOT, שמשרד התקשורת לא סגור לגמרי על היותה של החברה חברת תשתיות או חברת שירותים - גוזר על החברה מצב שבו היא פשוט לא יכולה לקבל החלטות על השקעותיה העתידיות. 

אמסלם צריך לקבל החלטות

אם ישראל הולכת לבחירות שלישיות בחודש מרץ הקרוב, אי-אפשר יהיה להמשיך ולחכות לקבלת החלטות מהותיות בשוק התקשורת. למרות ששר התקשורת דוד אמסלם אמר שהוא לא יקבל החלטות עד לכניסתו של שר תקשורת קבוע, הוא לא יוכל לחכות עד אז.

אומנם כל המדינה מתנהלת תחת אי-הוודאות בשל היעדר הכרעה בבחירות, אבל בשוק התקשורת מדובר בנושאים מקצועיים, בתחום התשתיות, שדורשים הכרעות של שר תקשורת. שוק התקשורת בזבז שנה לפחות של אי-ודאות בקבלת ההחלטות, ולכן אמסלם חייב לשנות את החלטתו ולהתחיל לקבל החלטות, ללא קשר לבחירות. 

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988