"הם ישסעו ואנחנו נאחד": המשנה ליועמ"ש דינה זילבר בנאום תקיף כנגד הביקורת על מערכת המשפט

בנאום בכנס העמותה למשפט ציבורי בישראל, זילבר השיבה אש ואמרה כי ההסתה נגדם בנויה על "מיתוסים, מיסקונספציות, פייק ניוז", אותם היא ביקשה להפריך

עו"ד דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה / צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה
עו"ד דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה / צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד דינה זילבר נשאה הבוקר נאום תקיף ונטול כפפות בכנס העמותה למשפט ציבורי בישראל, בו היא משיבה לביקורת העזה כלפי המערכת המשפטית בתקופה האחרונה.

זילבר השיבה אש ואמרה כי ההסתה נגדם בנויה על "מיתוסים , מיסקונספציות, פייק ניוז", אותם היא ביקשה להפריך.

את נאומה סיימה במילים קודרות: "חשכת העננים עלולה להתקדר אף יותר. השיפוע של המדרון עלול להפוך תלול יותר. זו תקופה של חוסר ודאות ותקופות כאלו הן כר פורה לקולות מסיתים ושונאים, כר פורה לשיח שמבקש להפוך את היוצרות. שהופך את השומרים לפורעים, את המגנים לתוקפים, את השקר לאמת.

"נמשיך למלא את השליחות. זאת, בלי לוותר על הערכים שלנו, על מי שאנחנו. נעמוד איתן מול המכפישים, מול המגדפים. הם יסיתו (אולי עדיף יסיטו), ואנחנו ניישר. הם ישסעו ואנחנו נאחד. הם ישקרו, ואנחנו נאמר את האמת".

"גלובס" החליט להביא את נאומה הבוקר במלואו ככתבו וכלשונו.

זרעי רוע נישאים ברוח, מעירים תסיסות ומערערים מוסכמות יסוד

חברי למושב, קהל נכבד.

"ליאת בן ארי צריכה לשבת בכלא", "שי ניצן ואביחי מנדלבליט מצפצפים על החוק", "שי ניצן מושחת", "לפטר את היועמ"ש", "אכיפה סלקטיבית", "פליליזציה של הפוליטיקה", "צומת מסוכן של עוצמה בלתי מוגבלת", "מתפרה", "חונטה", "הפיכה שלטונית".

הכנס בכללו, ודאי מושב זה, עוסק באתגרי הייעוץ המשפטי הציבורי בעת הנוכחית. אתגרים כבדים. בדבריי אני אנסה לצמצם את הפער בין מה שאומרים על הייעוץ המשפטי לממשלה - מיתוסים, מיסקונספציות, פייק ניוז - לבין מה שהוא באמת.

מזה זמן, מתנהל נגד מערכת אכיפת החוק בישראל מסע דה לגיטימציה חסר תקדים. זה קמפיין מוצלח שבמסגרתו שנאה והסתה הן מטבע עובר לסוחר. זו כבר לא נחלתם של שוליים סהרוריים. מנטרות כגון:"הפקידים גונבים את המדינה", "די לשלטון היועמ"שים", "פרקליטות רקובה", הולכות ומתפשטות וקונות אחיזה בקרב חלקים בציבור. זרעי רוע נישאים ברוח, מעירים תסיסות, מערערים מוסכמות יסוד.

מנדלבליט ושי ניצן / צילום: אמיל סלמן - הארץ
 מנדלבליט ושי ניצן / צילום: אמיל סלמן - הארץ

אני אדבר היום על שתי תופעות המדגימות את הפער שבין תדמית מוסד הייעוץ המשפטי לבין מה שהוא באמת. הראשונה,"פנים ושמות: הפרסונליזציה של מסע הדה לגיטימציה"; השניה, הרמת המסך מעל מיתוס הפגיעה במשילות; האתגר המשותף לכולנו הוא לחשוב מה צריך לעשות כדי להגביר, יש יאמרו להחזיר, את אמון הציבור.

"פנים ושמות": הפרסונליזציה של מסע הדה לגיטימציה.

"אביחי מנדבליט מצפצף על החוק", "שי ניצן מושחת", "ליאת בן ארי לכלא", "דינה זילבר ראש האופוזיציה".

זו פרסונליזציה. במקום רוע אמורפי, יש כתובת לשנאה. וכשמדובר בנשים אדומות שיער - קלאסיקה של מכשפות. פרסונליזציה כשלעצמה לא חייבת להיות דבר שלילי. באופן עקרוני יש לה פוטנציאל לקרב, ליצור אהדה, להאניש, להסיר חומות. מה שהופך את הפרסונליזציה שאני מדברת עליה לשלילית הוא ההשטחה של הדמויות. אפילו לא לקריקטורה, אלא פשוט לפלקט, וכזה הצבוע כולו בשחור. משרתי ציבור נאמנים לשליחות הציבורית ולשירות העם והמדינה, מוצאים את עצמם מוצגים כמושחתים, שיכורי כוח, מהפכנים, מפלצות; מדמויות עגולות, רב מימדיות הם הפכו ללוח מטרה של שנאה ותו לא .

"מנדלבליט" ,"שי ניצן" ,"ליאת בן ארי" ועוד - הם שמות, ובמובן מסוים עבור רבים, השמות האלו מתקיימים רק בהווה, כדחלילים רדודים וככליא ברק של הסתה כנגדם, במנותק מקונטקסט רחב יותר - מהביוגרפיה שלהם, מההיסטוריה שלהם, מבחירות רבות שבצעו לאורך החיים שלהם. בחירות , שלו היו מוכרות לציבור, היו מקשות מאוד על ההצגה הדמונית שלהם. מדובר באנשים שמכלול עשייתם ומהותם מעיד על תרומה למדינה ולחברה ועל רגישות חברתית. גם לא מדובר בכת שפניה אחידות, אלא בארגון שהינו שיקוף של החברה הישראלית על כלל מגזריה, שלאורך כל שנותיו התגאה וטיפח את הפלורליזם הרעיוני .

בראשית היתה המשטרה. לאחר שסיימה את החקירה והעבירה את ממצאיה למשרד המשפטים, אש הדה לגיטימציה החלה לחרוך את הפרקליטות. אש אש מדורה. בשבועות האחרונים התקבלה ההחלטה הסופית ביחס לתיקים, החלטה שהיו שותפים לה כ-25 משפטנים בכירים ומקצוענים ושהתקבלה לבסוף על ידי היועץ. כעת לא רק "שי ניצן חצוף ושיכור כוח" ,"ליאת בן ארי מושחתים עד היסוד". כעת מעגל "הקושרים"מתרחב ומחבק אל תוכו בלשונות של אש גם את אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, ששימש קודם לכן כמזכיר הממשלה, והוא מואשם בימים אלו בתפירת תיקים .

מיהם האנשים שהפכו יעד להסתה

בואו נישיר רגע מבט ונראה מיהם האנשים שבעל כורחם, שלא בטובתם ורק בשל מסירותם לשליחותם הציבורית הפכו יעד להסתה המתדלקת את שנאת ההמונים.

ד"ר אביחי מנדלבליט. מי יודע שהוא בנו של לוחם אצ"ל שנפצע בקרב על יפו, ושנמנה עם חברי תנועת בית"ר? אלוף במילואים, ששירת 26 שנים בפרקליטות הצבאית, במגוון תפקידים כולל כפרקליט הצבאי הראשי במשך 7 שנים "זוכה" ל"מחמאות" בנוסח: "איש לא מוסרי. לא ישר ולא הגון". נדמה שגם את "מבחני הפטריוטיות" שאף הם מסימני התקופה, הוא עבר בהצלחה. בהובלת מהלכיה של ישראל נגד התקפות דה-לגיטימציה חובקות עולם לאחר מבצע"עופרת יצוקה"ואירוע המשט; בבלימת יוזמות משפטיות שונות בזירה הבינלאומית נגד המדינה, מנהיגיה ובכירי הצבא. מה ההיגיון בתיאוריית קונספירציה הגורסת כי "המהפכן הראשי" הוא זה ששימש כמזכיר הממשלה בממשלות ה-33 וה-34, תחת ראש הממשלה נתניהו, וזה שבתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה הגן על החלטות ממשלה שנויות במחלוקת ציבורית בנושאי התיישבות באיו"ש, דת ומדינה, תאגיד השידור הציבורי ועוד.

שי ניצן, פרקליט המדינה המושמץ, המוצג כ "סמולן מופלג המנסה לבצע כביכול הפיכה שלטונית" - האם מישהו יודע שמדובר בבן זקונים למשפחה ירושלמית בת חמישה ילדים, שאביו היה לוחם נועז להקמת המדינה - חייל בפלוגות הלילה של וינגייט ומפקד הדוידקה? שהוא עצמו התחנך בישיבה תיכונית, לחם בגדוד 890 של הצנחנים, שירת 20 שנה במילואים בצנחנים ונלחם במלחמת לבנון? שבניו למדו בישיבות ובנותיו במדרשות הלכתיות לבנות לאחר התיכון ולפני ששירתו שירות צבאי מלא? ששימש שליח עלייה ברוסיה ושכנע יהודים שחיו על גבול סיביר לעלות ארצה? שמשך כל שנותיו כפרקליט מופיע נחשב למגן הלוהט והמוכשר ביותר של כל זרועות הביטחון בעתירות כנגדן לבג"ץ? שנחשב עד היום ל"יקיר מערכת הבטחון", שכן הצליח להביא למשל לדחיית עתירות נגד הסיכול הממוקד, שחרור מחבלים, מעצרים מנהליים של מחבלים, הסרת חסימות בשטחים ועוד, ל"מר ביטחון" ממש? זה האיש המנסה כביכול לבצע פה "הפיכה שלטונית" מטעמים עלומים שאיש לא הסביר?!

עו"ד ליאת בן ארי / צילום: שלומי יוסף
 עו"ד ליאת בן ארי / צילום: שלומי יוסף

וליאת בן ארי. עד לשנה האחרונה פרקליטה מקצוענית לעילא שזכתה להערכה גורפת מקיר לקיר בשל מאבקה הנחוש בשחיתות במשך 19 שנים. מוצאת עצמה פתאום בתפקיד של חרצוף שנוא, רק בשל העובדה שהיא התובעת בתיקי ראש הממשלה. האם מישהו זוכר שהיא הייתה גם התובעת בתיקי הולילנד? שהיא הייתה סניגורית בעברה? האם מישהו יודע שכבר כשהייתה בת 6 הצילה חברה קרובה מפגיעה קשה בשל נחישותה? שהייתה מדריכה בצופים ומרכזת שבט? שבספריה בנתניה, שם גדלה, לא היו מספיק ספרים עבורה כיוון שקראה ללא הפסק? שהיא למדה קרימינולוגיה קלינית וחינוך באוניברסיטת בר אילן? שהיא טיפלה באסירות ואסירים בכלא נווה תרצה ובכלא השרון? שהיא התנדבה בעמותת אל סם? שהיא אוהבת לצלול? האם מישהו יודע שאמא שלה, ניצולת שואה, הכירה את אביה במחנה המעצר בקפריסין, ושהוריה נפטרו שניהם בגיל צעיר מאוד? שהיא אמא לשלושה ילדים, שניים מהם משרתים בימים אלו בצבא?

שלושתם, אגב, מסתובבים היום עם מאבטח צמוד. נראה לכם הגיוני? לי לא.

מה שמשותף לשלישיה הזו, חוץ מהמאבטח הצמוד, הוא שהיא מייצגת את הפנים היפות של הארץ על גווניה השונים. הפצ"ר לשעבר, הצנחן, מרכזת השבט בצופים, המתנדבת לטובת גורמים מוחלשים בחברה, אנשים שהוותק המצטבר שלהם בשירות המדינה הוא כ-80 שנים. עליהם נאמר שהם מקדמים את ההפיכה השלטונית? הם "המורדים במלכות"?

והשלושה האלה הם רק קצה הקרחון. כמוהם, מאות פרקליטים ופרקליטות, עשרות עורכי דין שמרכיבים את מערך הייעוץ המשפטי הציבורי: בפרקליטות, בייעוץ המשפטי לממשלה, בלשכות המשפטיות של משרדי הממשלה, בשלטון המקומי.

"כמו רקפות בין הסלעים

הפנים היפים של הארץ מתחבאים

וכשהיא לפתע צריכה

שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה

לא תאמין איך הם מופיעים

כמו רקפות בין הסלעים"

( כמו רקפות בין הסלעים/ אריאל הורוביץ )

להפוך את מלאכת השנאה לקלה יותר

הבחירה להשטיח את הביוגרפיה, להשכיח את התרומה המצטברת, את השיקוף של הגוונים השונים של החברה הישראלית ולרדד לתווית אינה מקרית. הבחירה להפריט, להעמיד כל אחד מאיתנו לבד, תכליתה להפשיט אותנו ממגן הממלכתיות, להפוך את מלאכת השנאה לקלה יותר. קל להאשים את התובעת בתיקי ראש הממשלה באכיפה סלקטיבית, קשה יותר להאשים את התובעת בתיק של אהוד אולמרט בכך. קל להאשים את פרקליט המדינה בסמולנות בס', קשה יותר להאשים בכך את מי שגדל והתחנך בערוגות המגזר הדתי, את "מר ביטחון", שנודע כפרקליט הנחוש וזקוף הקומה ביותר של המדינה בעשורים האחרונים.

מה שנכון לגבי הפרסונות, נכון במובנים רבים גם לגבי המוסד. גם את העבודה של הפרקליטות ושל היועץ המשפטי לממשלה מנתקים מקונטקסט. גם לגביה, מסתכלים על ההווה המיידי, על הכאן והעכשיו. גם תדמיתם של הפרקליטות ושל מוסד היועץ המשפטי לממשלה מושתתת על כותרות ההיום ותו לא. בלי להסתכל לאחור, ולפעמים אפילו בלי להסתכל לצדדים - להיבטים אחרים ונוספים של עבודת המוסדות האלו, שלצד אכיפה נחושה בהקשר הפלילי, מספקים במקביל ייעוץ משפטי מקצועי ומסור להגשמת מדיניות הממשלה בגבולות הדין על בסיס יומיומי.

הפרקליטות ומוסד היועץ המשפטי לממשלה לא חפים מטעויות. אפשר ונכון לבקרם. אבל אי אפשר לעוות את התמונה ובגלל החלטות ספציפיות שיש אינטרס כזה או אחר לקעקע, להכתים את יושרתה, ענייניותה ומקצועיותה של המערכת בכללה."לתפור למערכת תיק", לגמור אותם, לחקור אותם, לסגור אותם. להסתכל רק על היבט אחד של פעולת המוסדות האלו.

כשהיועץ המשפטי לממשלה מחליט לאשר משפטית מהלך צבאי נגד מחבלים, אף אחד לא אומר שהוא לא עושה את עבודתו נאמנה, שאין בו אמון. כאשר הפרקליטות מגישה כתבי אישום נגד בכירי עולם הפשע - אף אחד לא מטיל דופי בעבודתה. כאשר הועמדו לדין אישי ציבור מכל קצוות הקשת הפוליטית, בקרב רבים אמון הציבור דווקא התחזק. זה מה שהמוסדות האלו עשו בעבר, וזה מה שהם עושים גם היום. הסלקטיביות וחוסר העקביות אינן באכיפה, אלא ביחס אל עבודת המוסדות האלה, בבחירה לתת אמון כשנוח, למשל, לחבק החלטות ייעוציות מאפשרות בענייני איו"ש, ולא לתת אמון כשלא נוח, כשמדובר בהעמדה לדין פלילי של גורמים פוליטיים שביקרם חפצים.

המציאות של אותם אנשים שהזכרתי - של היועץ, של שי ניצן, של ליאת בן ארי ועוד, "הגמול" על ביצוע תפקידם שהוא לשמור על מדינת ישראל כמדינת חוק, כולל איומים על חייהם, הסתה, הפגנות ליד הבית, קריאות שטנה. באחרונה אפילו הוצמד להם מאבטח. מה הדבר הזה משדר מבחינת איתנותה של הממלכתיות הישראלית ותפקודה של החברה כדמוקרטיה ליברלית בריאה?

הרמת המסך מעל מיתוס הפגיעה במשילות

הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו הוא שקר הפגיעה במשילות. אומרים עלינו שאנחנו פוגעים במשילות, שאנחנו מתערבים בעיצוב המדיניות הממשלתית, ואפילו שאנחנו מסכלים אותה. טענות מקוממות לפיהן מבחינתנו - הפרקליטות, הייעוץ המשפטי לממשלה - "הנבחרים הם בסך הכל מטרות דמות שוליות".

ההאשמות הללו מופנות כלפי אנשים שהם עורכי הדין של הממשלה, שבחרו להקדיש את חייהם המקצועיים לעבודה בשירות כל ממשלות ישראל, להגן על מדיניותה והחלטותיה בבג"צ, לתת לה את הייעוץ המשפטי המקצועני, המסור, והנאמן ביותר האפשרי. הם החתרנים, המסכלים, הלא נאמנים שלא הוכיחו מספיק. וכך יכול שפרקליטה שהגנה על מדיניות הממשלה ועל כלל רשויותיה בכל נושא שעולה על הדעת - מביטחון דרך חינוך; מכלכלה ועד בריאות; מתרבות ועד הגנת הסביבה; הכל מכל כל משך 16 שנים, בלמעלה מ-1600 עתירות, מוצאת עצמה מתויגת ומושמצת כחתרנית, ככשל מערכתי , כמי שעובדת נגד הממשלה ולא בעבורה, "ראש האופוזיציה".

כאילו שעמידה על כך שהממשלה תפעל כדין, כמצופה וכמקובל לגבי כל דמוקרטיה מתוקנת, היא פעולה נגד הממשלה ולא בעבורה; כאילו שעמידה על חוקיות פעילות השלטון היא נטל, הכבדה, תקיעה ולא אינטרס שלטוני מובהק ובסיסי.

"פוגעים במשילות". גם כאן, אני רוצה לשים את הדברים בקונטקסט, לעשות זום אאוט. קחו את התקופה האחרונה. מדינת ישראל נתונה תחת תקופה ארוכה כל כך בחוסר ודאות שלטונית. ממשלת מעבר, תקופת בחירות ועוד אחת. ההשלכות של המצב הזה על היכולת של משרדי הממשלה לתפקד הן משמעותיות. זו היתה יכולה להיות מדינה ב"הולד" מוחלט. במקום זאת, משרדים ממשיכים לפעול, החלטות ממשיכות להתקבל.

המדינה מצליחה בכל זאת לתפקד כבר למעלה משנה במציאות הזו, בין היתר גם בזכות הפקידות, אותה בירוקרטיה מושמצת שעושה כל שביכולתה כדי לסייע לממשלה להמשיך ולפעול בזמנים מורכבים כאלה. ואגב, כשאנחנו נותנים חוות דעת שלפיה לא ניתן לקבל החלטה מסוימת בימים אלו - גם זה נעשה למען המשילות. ההחלטה שלא לאפשר לממשלה לקבל החלטה מסוימת או להתנות מינוי מסוים, מטרתה לוודא שממשלת מעבר לא תקבל החלטות שיכבלו את שיקול דעתה של ממשלה שתקבל את אמון הכנסת; שלא תאפשר לממשלה זמנית לכבול את שיקול דעתה של ממשלה נבחרת. הפקידים האלו, היועצים המשפטיים האלו הם נכס ולא נטל, הם הדלק בגלגלי המשילות. הם רשת ביטחון, חומת המגן, כיפת ברזל משפטית. שלד מוסדי שנושא על גבו את האפשרות לתת לגוף לנוע ולזוז, אך הגוף מתנכר לו, מבקש להחליש אותו, לפגוע בו.

אנחנו לא פוגעים במשילות. אנחנו אחת הערובות להבטחת משילות. לקיומה, לאיכותה. להבטחת משילות שמתבצעת בגדרי הדין, שלא שועטת קדימה תוך מרמס זכויותיו של האזרח הקטן, חירויותיו, קניינ, זכותו לפרטיות ולחופש ביטוי; משילות ממלכתית הגונה, לא רק מגזרית, כזו שמשווה נגד עיניה את החברה הישראלית כולה.

מוסד היועץ המשפטי לממשלה לא צריך להתנצל על היותו שומר סף

הדבר השלישי שאני רוצה לדבר עליו הוא החשיבות בהגברת אמון הציבור במוסד הייעוץ המשפטי לממשלה בימים הקשים האלו.

אי אפשר להתעלם מכך שבתקופה האחרונה אמון הציבור במוסד הזה פוחת. יש לכך סיבות מגוונות. גם בלי לפרטן השורה התחתונה הינה שמאחר והאמון הציבורי הוא סלע קיומנו, הגברת אמון הציבור הפכה במובן מסוים לתפקיד נוסף של המוסד הזה. עצוב שזה כך, כי מוסד היועץ המשפטי לממשלה לא צריך להתנצל על היותו שומר סף, הוא לא צריך להיות נתון באופן תדיר בעמדת מגננה והוא לא אמור לעסוק בפופולריות שלו בקרב הציבור. אבל במציאות הנוכחית, אין לו ברירה אלא להתמודד גם עם האתגר הזה, לפעול כדי להגביר את אמון הציבור בו.

תעזרו לנו. להתמודד עם המיסקונספציה, עם הניסיון לייצר תפיסה מעוותת של המוסד הזה, עם הפייק ניוז, עם המנטרות השגויות והשקריות שחוזרות על עצמן שוב ושוב. כי המנטרות של מי שמנסים לפגוע באמון הציבור בנו, קליטות יותר, נאמרות יותר, חודרות יותר. אנחנו לא עובדים בזה. העבודה שלנו - המקצועית, העניינית, היא אחרת. לא באנו לדברר את עצמנו, את תום ליבנו, יושרנו, מקצועיותינו, ענייניותנו, מסירותנו למדינה, לאזרחיה. כל אזרחיה. את אהבת הארץ שלנו, את דאגתנו לדמותה של החברה הישראלית.

לפני כשבועיים אמרתי שאחד הדברים החשובים שאנחנו יכולים לעשות בעת הזו הוא להתנחל בלבבות, להשמיע קול. אבל הקול שלנו יותר מדי פעמים מתנחל בלבבות משוכנעים. המשימה הקשה שעומדת בפנינו היא לשכנע את הלבבות הלא משוכנעים. להתנחל בהם.

כל האזרחים המודאגים במדינה הזו - השמיעו קול

היועצים המשפטיים הם לא פוליטיקאים, הם פקידים מקצועיים. במציאות שנוצרה עליהם להיות בעלי "עור של פיל", לעסוק כל הזמן בסינון, בהדיפה. הם נדרשים לעמוד מול התקפות יומיומיות על הלגיטימיות של פועלם ועמדותיהם. הפגנות, התקפות אישיות בתקשורת, איומים יומיומיים והסתה מתמשכת.

המצב הזה שבו מוסד היועץ המשפטי לממשלה צריך לעסוק באופן אקטיבי בהגברת אמון הציבור הוא מצב שבו אנחנו מפסידים. כולנו מפסידים. אנחנו מפסידים מהסטת העשייה המקצועית לשרידות של בירוקרטיה מתגוננת; אנחנו מפסידים מכך שאנשים טובים ומקצועיים נרתעים מלקחת חלק בשירות הציבורי; לא רק בזירה הפוליטית אלא גם בזירה של משרתי הציבור. אנחנו מפסידים מהפניית הקשב למה שהוא לא בליבת תפקידנו, אל עבר בלבול המושגים המכוון, המתוכנן, המטעה.

דווקא בתקופה הזו חשוב שנמשיך למלא את ליבת התפקיד שלנו כמיטב יכולתנו. זו השליחות המכוננת ממנה לא נתפרק, למרות כל המחירים הכבדים שמשתלמים על ידנו. כדי לעשות זאת, אנחנו צריכים שותפים, שותפים למשימת הגברת אמון הציבור.

לכל האזרחים המודאגים במדינה הזו - השמיעו קול. זו קריאה לחברה האזרחית, לאנשי הרוח, להמוני המונים דוממים, לתקשורת. אנחנו חלק מנורמליות של שלטון ושל חברה. אנחנו גם אחת הערובות לנורמליות זו. עכשיו אנחנו צריכים שתשמרו עלינו, כדי שנוכל להמשיך ולשמור עליכם מפני השררה השלטונית; כדי שנוכל להמשיך לשמר את הפרופיל הדמוקרטי של מדינת ישראל ככזה, שלא ידהה, שלא ייפגם, שלא יתכער. השמיעו קול. שמרו עלינו.

ההתנחלות בלבבות דורשת שיח, הקשבה, דורשת עבודה קשה. הקול הזה לא יכול להיות קול בודד. הוא חייב להיות קול המון.

קמה כאן מדינה יהודית ודמוקרטית לאחר 2000 שנות גלות,"יהודים פעם שלישית"ושפר מזלנו על ההזדמנות ליטול חלק בבניית מדינה מתוקנת, בחיזוק יסודותיה כחברה היונקת מערכי היסוד המעוגנים בהכרזת העצמאות, כזו שבה המדינה ומוסדותיה נועדו לשרת את האדם, שבה הפרט וזכויותיו במרכז .

לפיד השמירה על המדינה ככזו ששלטון החוק בה הוא דבק מלכד, לא מפריד, שהיא סיבה לגאווה ולא עילה להסתה, עובר מדור לדור. ענקי משפט, שופטי בית המשפט העליון, יועצים משפטיים לממשלה, פרקליטי מדינה, פרקליטים ומשפטנים מן השורה כיום, פועלים ופועלות לאור אותה משנה ערכית.

למרבה הצער, ניתן להניח שהמצב הנוכחי לא ישתנה בתקופה הקרובה. חשרת העננים עלולה להתקדר אף יותר. השיפוע של המדרון עלול להפוך תלול יותר. זו תקופה של חוסר ודאות ותקופות כאלו הן כר פורה לקולות מסיתים ושונאים, כר פורה לשיח שמבקש להפוך את היוצרות. שהופך את השומרים לפורעים, את המגנים לתוקפים, את השקר לאמת.

נמשיך למלא את השליחות. זאת, בלי לוותר על הערכים שלנו, על מי שאנחנו. נעמוד איתן מול המכפישים, מול המגדפים. הם יסיתו (אולי עדיף יסיטו), ואנחנו ניישר. הם ישסעו ואנחנו נאחד. הם ישקרו, ואנחנו נאמר את האמת .

"אלה הם חיינו בזמן האחרון

יכול להיות יותר טוב

יכול לבוא אסון

ערב טוב יאוש ולילה טוב תקווה

מי הבא בתור ומי בתור הבא

אם סופה היא שיר של רוח

איזו מנגינה יש לתקווה"

( יהודה פוליקר, איך קוראים לאהבה שלי )

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988