דעה: מה בין הבחירות לכנסת, המחאה החברתית, ושיתוף ציבור?

שיתוף משמעותי של הציבור בהחלטות הנוגעות לו ישירות הוא הביטוי המהותי של דמוקרטיה. רק כך ייהפכו המסרים החברתיים שהושמעו בבחירות לכנסת לפרקטיקה אמיצה ואפקטיבית • דעה

צעירים ישראלים בשדרות רוטשילד, במחאה החברתית נגד יוקר המחיה ב-2011 (צילום: רויטרס)
צעירים ישראלים בשדרות רוטשילד, במחאה החברתית נגד יוקר המחיה ב-2011 (צילום: רויטרס)

בבחירות האחרונות לכנסת, שבו ועלו בשיח הציבורי המסרים החברתיים של מחאת 2011. שוב שמענו אמירות חברתיות שנשמעו במהלך המחאה, כמו "העלאת שכר המינימום", "הרחבת מערכת חינוך חינם", "כיפת ברזל חברתית" ועוד.

המחאה הציבה, כזכור, סדר יום שכותרתו "העם דורש צדק חברתי" ודרישה להתמודד עם אי-השוויון החברתי והכלכלי, עם המצוקה הכלכלית ועם יוקר המחיה. אך המחאה העבירה גם מסר אחר, אולי פחות מדובר ופחות מקושר אליה בתודעה הציבורית. היא הבהירה שאי אפשר יותר להתעלם מקולם של האזרחים - אותם אזרחים "רגילים", שאינם נמצאים בעמדות בכירות במשק, אינם חלק מהאליטה החברתית והכלכלית במדינה ואפילו אין להם קשרים עם אנשים כאלה.

ועדת טרכטנברג, שהוקמה בעקבות המחאה, זיהתה את הצורך בשיתוף הציבור. אף שהמנדט הרשמי שלה היה לבחון ולהציע פתרונות למצוקת יוקר המחיה, היא שמה לעצמה למטרה להתמודד גם עם הניכור שהאזרחים חשים ביחס למקבלי ההחלטות וביחס למוסדות הממשלה. הוועדה גם הבינה כי התחושות האלה יוצרות יחס של חשדנות וספקנות כלפיה עצמה. על בסיס זה יצאה הוועדה לתהליך של שיתוף ציבור, שבו הפעילה באופן שיטתי ואינטנסיבי, מגוון ערוצי הידברות ממפגשים ישירים עם אזרחים באוהלי המחאה, דרך הקמת אתר ייעודי ועד לשימוש נרחב ברשתות החברתיות.

את עבודתה, סיכמה הוועדה באמירה: "הוועדה מהתנסותה ומהבנתה את הלכי הרוח שיצרו את המחאה הגדולה בישראל, מצביעה על כך שקיים מקום שהממשלה תדון באופן רציני בדרכים להגברת הקשב לציבור, ביידועו ובהיוועצות עימו ותפתח את הערוצים הנדרשים על מנת להבטיח שהשיח הציבורי ושיתוף הציבור ביחס לסוגיות היסוד העומדות בבסיס עבודת הוועדה - יימשכו" (דוח הוועדה לשינוי כלכלי חברתי, ספטמבר 2011, עמ' 262) .

שיתוף הציבור על ידי מוסדות הממשלה נעשה רווח בשנים האחרונות במדינות רבות בעולם, בעיקר כמענה למגבלות הדמוקרטיה הייצוגית, לירידה בשיעורי ההשתתפות בבחירות ולהיחלשות אמון הציבור במוסדות המדינה. אך מעבר לכך שהשיתוף נחשב כמנגנון חשוב בביסוס הדמוקרטיה, הרי שבהקשר של שירותים חברתיים, יש לשיתוף גם חשיבות ערכית של חיזוק מעמדן והעצמתן של אוכלוסיות מוחלשות כמו גם חשיבות פרקטית של עיצוב שירותים המכוונים ומותאמים יותר לצרכים של הלקוחות.

מאז המחאה חלפו שמונה שנים. גופים אחדים עוקבים אחר יישום המלצות הוועדה, אך לא מתקיים מעקב אחר ההמלצה לשיתוף הציבור. זוהי המלצה חמקמקה, ועל אף חשיבותה היא עדיין אינה מצויה בחזית המודעות הציבורית. לצד שיקולים אחרים שממשיכים וימשיכו גם בעתיד להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות וקביעת מדיניות במשרדי הממשלה, כמו שיקולי תקציב, סדרי עדיפויות, ועוד, כדאי גם לבחון: האם מתקיים גם שיתוף של לקוחות? האם כשהמשרדים החברתיים מחליטים לסגור או לפתוח מעונות לחוסים הם משתפים את הציבור הרלוונטי? האם המשרדים החברתיים מסתייעים בלקוחות כשהם בודקים את איכות השירות שהם מספקים? האם משרד התחבורה משתף את הציבור בהחלטותיו הנוגעות לנתיבי התחבורה? ואם כבר מקיימים שיתוף, את מי משתפים ובאיזו מידה השיתוף משמעותי?

שיתוף משמעותי של הציבור בהחלטות הנוגעות לו ישירות הוא הביטוי המהותי של דמוקרטיה. רק כך ייהפכו המסרים החברתיים שהושמעו בבחירות לכנסת לפרקטיקה אמיצה ואפקטיבית. 

הכותבת היא חוקרת בכירה וראש צוות מחקר במכון ברוקדייל למחקר חברתי יישומי

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא יומן קורונה?
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988