14 חודשי מאסר ומיליון שקל קנס לנניקשווילי על מתן "שוחד חברי" לפואד

איש העסקים אברהם נניקשווילי, שהורשע במתן שוחד לשר המנוח בנימין בן-אליעזר, ירצה עונש מאסר בפועל - כך קבע ביהמ"ש המחוזי בת"א • עם זאת, מדובר בגזר דין מקל מאוד ביחס ל-42 חודשי המאסר שדרשה הפרקליטות • בין הסיבות להקלה: היחסים החבריים בין השניים

אברהם נניקשווילי / צילום: שלומי יוסף, גלובס
אברהם נניקשווילי / צילום: שלומי יוסף, גלובס

שוחד בין חברים - זו הסיטואציה "הייחודית ויוצאת הדופן", כנראה תקדימית, שאותה תיאר שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בני שגיא, בגזר הדין של איש העסקים אברהם נניקשווילי. שגיא גזר על נניקשווילי, שהורשע במתן שוחד של 400 אלף דולר לשר המנוח בנימין (פואד) בן-אליעזר וכן בהלבנת הון, עונש של 14 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך מיליון שקל ו-6 חודשי מאסר על-תנאי.

נניקשווילי אומנם ימצא את עצמו בקרוב מאחורי סורג ובריח, אך העונש שנגזר עליו כעת הרבה פחות חמור ממה שדרשה הפרקליטות. הוא בולט בייחודיותו בעיקר על רקע סכום השוחד הגבוה שבו הורשע והסיטואציה הייחודית שתוארה בגזר הדין. "לא ניתן להשקיף על המקרה במשקפיים הרגילים בהם נבחנות מערכות יחסים 'שוחדיות' בין אזרחים לעובדי ציבור", ציין השופט שגיא כבר בפתח הקראת גזר הדין של נניקשוולי.

לפני כארבעה חודשים הרשיע שגיא את נניקשווילי, לאחר שמצא כי איש העסקים העניק לבן-אליעזר הלוואה שלא הוחזרה, בתמורה לכך שהשר לשעבר יגיש תצהיר שתומך בטענותיו במסגרת הליך שניהל מול רשויות המס. לפי פסק הדין שהרשיע את נניקשווילי, ב-2011, בזמן שבן-אליעזר ז"ל כיהן בתפקיד שר התשתיות, העביר לו איש העסקים כספים ששימשו אותו לרכישת דירת יוקרה ביפו. הכסף שהועבר לבן-אליעזר הוגדר כהלוואה שקיבלה ביטוי בהסכם בכתב, אולם בן-אליעזר מעולם לא החזיר אותה.

מערכת יחסים חמה ושוחדית

במהלך משפטו טען נניקשווילי להגנתו כי קשריו עם בן-אליעזר היו קשרים חבריים, ולכן מתן ההלוואה אינו מהווה עסקת שוחד. בהכרעת הדין השופט שגיא דחה את ההסבר הזה, וקבע כי הליך המס שניהל נניקשווילי באותם ימים במסגרתו הוגש תצהיר תומך מטעם בן-אליעזר שיקף לו "אינטרס כלכלי משמעותי ביותר, שעה שדובר על שומה על סך של 350 מיליון שקל. בן-אליעזר נתפס על-ידי נניקשווילי כמי שיכול לתמוך בטענתו שמרכז חייו ברוסיה (וכתוצאה מכך אינו חייב מס בישראל, מ' ב'), ולכן הוא רצה לרתום לטובתו את פואד לקראת הליך משפטי".

עוד ציין השופט שגיא כי העובדה שנניקשווילי ובן-אליעזר הסתירו את העברת הכסף, היא ראיה חזקה להוכחת קיומו של מתן השוחד.

ואולם בעוד בשלב הכרעת הדין השופט שגיא הבהיר כי לא די בכך שהיו קשרים חבריים בין נניקשוולי לבן-אליעזר, נסיבה זו קיבלה משנה תוקף בגזר הדין. לנניקשוולי, קבע שגיא בגזר הדין, היו שני מניעים במתן ההלוואה שלא הוחזרה לבן-אליעזר: האחד נבע "מהקרבה שהרגיש לבן-אליעזר" וממערכת היחסים החמה שנוצרה ביניהם. המניע השני, ציין השופט, הוא המניע הפסול שבגינו הורשע נניקשווילי במתן שוחד, ונוגע למחשבה של נניקשווילי לפיה תצהיר מבן-אליעזר יכול לסייע לו בהליך המס עמו התמודד.

"בחינת המטרה שעמדה ביסוד העברת הכסף, הובילה למסקנה כי מדובר במטרה מעורבת, אשר המניע הפסול הוא המניע המשני, בעוד המניע החברי - כלומר, הרצון לסייע לבן-אליעזר שנימק את בקשתו במצבו הרפואי המורכב - הוא המניע הדומיננטי", קבע שגיא.

המשמעות של מסקנתו, הסביר שגיא, היא שמידת אשמתו של נניקשוולי היא נמוכה ביותר, שכן המניע הדומיננטי להעברת הכסף נגעה דווקא ל"מניע לגיטימי".

מכאן נסללה הדרך עבור שגיא לדחות את עמדת הפרקליטות בטיעונים לעונש. הפרקליטות, באמצעות עורכות הדין סוזנה שור וחופית שרים מפרקליטות מיסוי וכלכלה, טענה כי בעקבות הפסיקה שמנחה להחמיר בענישה על עבירות כלכליות, מתחם העונש הראוי למעשים בגינם הורשע נניקשווילי עומד על הטווח שבין 40 ל-64 חודשי מאסר, וכי במקרה של נניקשווילי העונש הראוי לשיטתה היה 42 חודשים (3 שנים וחצי). ואולם שגיא קבע כי במקרה זה יש לקבוע מתחם ענישה מקל בהרבה, בין 14 ל-36 חודשי מאסר, וכי יש להציב את נניקשווילי בתחתית המתחם, כפי שגם טענה הפרקליטות (אם כי ביחס למתחם ענישה שונה במהותו).

נדיב, ולא רק כלפי פואד

קביעתו של שגיא נשענה בעיקר על היחסים החבריים הקרובים בין השר המנוח לנניקשווילי והעובדה שבן-אליעזר שיתף את נניקשווילי במצבו הבריאותי הרעוע וביקש לעבור לדירה שתתאם את צרכיו הבריאותיים; וכן על העובדה שמי שיזם את העברת הכסף לא היה נניקשווילי, ולאור נדיבותו, כפי שבאה לידי ביטוי בראיות שהציג להלוואות נוספות שהעניק בסכומים דומים, מבלי שדרש את החזרתן, ובתרומות-עתק שהעניק בעילום-שם.

במסגרת ההליך מסר נניקשווילי רשימה מפורטת של אישי ציבור ואנשי עסקים שלהם העניק לאורך השנים כספים, בלי לדרוש את השבתם, ובהם גם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שנעזר בנניקשווילי למימון הגנתו במשפטיו הפליליים: חבר הכנסת לשעבר אפרים גור, שקיבל מנניקשווילי, לטענתו, 700 אלף דולר; ועוד.

למרות ששגיא דחה את טיעוני באי-כוחו של נניקשווילי, עורכי הדין נתי שמחוני ויואב סננס, לפיהם הקו התחתון של מתחם העונש הראוי לנניקשווילי הוא ריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות (9 חודשים), וקבע כי הרשעה בעבירה של שוחד בסכום כה ניכר (כמיליון וחצי שקל) לצד הלבנת הון מחייבת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח - נראה כי בסופו של דבר הוא גזר עליו עונש מקל יחסית.

לשם השוואה, למשל, השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב, שהורשע בעבירה של הפרת אמונים שהיא עבירה הפחותה בחומרתה, נשלח ל-15 חודשי מאסר בפועל.

מצד שני, ניתן לציין את המורשעים במתן שוחד בפרשת "ישראל ביתנו", שזכו לעונשים מקלים יחסית. למשל, במקרה של מתן דהן, יו"ר עמותת איילים, עמד העונש על 6 חודשי עבודות שירות בלבד, בעיקר לאור העובדה שהוא הודה בהסדר טיעון, ונוכח העובדה שהכספים שהועברו על-ידי העמותה שבראשה עמד לא שימשו לטובתו האישית.

בגזר הדין התייחס שגיא להיבטים התקדימיים של גזר הדין, כשציין כי מרבית הפסיקה שהציגו לו הצדדים כדי לתמוך בטענותיהם, אינה רלוונטית. "לא הוצגו מקרים בהם הורשעו נאשמים בעבירת שוחד, כאשר כספי השוחד ניתנו מתוך מטרה מעורבת, ובסיטואציה בה המניע החברי היה המניע הדומיננטי", ציין.

שגיא בחר למקם את עונשו של נניקשווילי בתחתית מתחם הענישה שקבע (14 חודשים) גם בשל מידת אשמתו הפחותה, וכן מכיוון שהתרשם "מדמותו יוצאת הדופן, אופיו הטוב, מתרומתו לקהילה ולחברה ומנכונותו לסייע לפונים אליו".

כדוגמה ציין שגיא את עדותו של יונה יהב, ראש עיריית חיפה לשעבר, שהעיד כי נניקשווילי הרים תרומת-בזק על סך מיליון שקל לטובת הקמת תשתית חינוכית לשעת חירום בעיר חיפה; וכן לעמותה שהקים המעניקה מלגות לסטודנטים כנגד עזרה לאוכלוסיות מתקשות וכן סלי מזון לנזקקים.

ומה לגבי המסר שהעביר בית המשפט לציבור, וההרתעה שגם בה מצופה מבית המשפט להתחשב בעת קביעת העונש? בהקשר זה קבע שגיא כי "בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפניי, יש באימוץ הרף התחתון של המתחם כדי ליתן מענה הולם לצורך העברת מסר הרתעתי".

עו"ד חופית שרים מפרקליטות מיסוי וכלכלה מסרה בעקבות גזר הדין: "מגזר הדין עולה כי דינו של נותן שוחד בהיקף משמעותי, כבענייננו, הוא למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וזאת גם במקרים בהם שררו יחסי חברות, וגם במקרים בהם לנותן השוחד יש זכויות כבדות-משקל במישור פועלו הציבורי". 

הפרשה שחיסלה את מועמדות בן-אליעזר לנשיאות וליוותה אותו עד מותו

לפני כחמש שנים וחצי, בסמוך לבחירות לנשיא המדינה העשירי שבהן התמודד בנימין בן-אליעזר, התפוצצה הפרשה שבה יוחס לשר לשעבר קבלת שוחד מאנשי העסקים רוי מוצפי שזוכה ומאברהם נניקשוולי, מכריו משכבר הימים. ימים בודדים לפני ההצבעה, ביוני 2014, זימנה המשטרה את בן-אליעזר לחקירה באזהרה, בחשד שקיבל ממנניקשווילי, בניגוד לחוק, כספים למימון רכישת ביתו ביפו. השר לשעבר טען לרדיפה פוליטית, אולם הסיר את מועמדותו מהמרוץ ברגע האחרון.

הפרשה ליוותה את בן-אליעזר עד מותו באוגוסט 2016. בערוב ימיו, כשהוא חולה מאוד, הוא התמודד עם משפט פלילי, והלך לעולמו כשכתב אישום על קבלת שוחד עדיין תלוי ועומד נגדו. כמעט עד הרגע האחרון התנגדה הפרקליטות לבקשותיו החוזרות ונשנות של בן-אליעזר לעכב את ההליכים המשפטיים נגדו עקב מצבו הבריאותי המידרדר. זאת, גם נוכח חוות-דעת שהוכיחו כי פואד תלוי בן חיים למוות, וימיו ספורים.

הנאשם הנוסף לצידו של נניקשווילי, רוי מוצפי, הואשם במתן שוחד לבן-אליעזר ז"ל בתמורה לסיוע בהוצאת ויזות לעובדיו למצרים, אך לפני ארבעה חודשים הוא זוכה מכל ההאשמות נגדו, תוך שבית המשפט מותח ביקורת קשה על התנהלות הפרקליטות והמשטרה בעניינו, שעה שנחקר מבלי שיודע כי הוא חשוד בעבירה.

איש העסקים ג'קי בן-זקן, שהואשם גם הוא בפרשה בכך שקיבל הדלפות ממועצת הנפט שעה שבן-אליעזר כיהן כשר התשתיות, הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של סיוע להפרת אמונים, ונידון לארבעה חודשי עבודות שירות. 

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988