פרשנות: ימינה החלה דרכה ברגל שמאל: המופע הפוליטי של הציונות הדתית היה מן המכוערים שידענו

הפתק שחיכה לבן-גביר על הדלת לחדרו של הרב רפי פרץ • הריצות המבוהלות במסדרונות • והנזיפה הממושכת של יו"ר ועדת הבחירות בח"כ כהנא, שהגיש את הרשימה דקה לפני חצות • המופע הפוליטי של הציונות הדתית היה מן המכוערים שידענו • פרשנות

ביום רביעי ב-22:39 ניסה איתמר בן-גביר להיכנס ללשכתו של שר החינוך רפי פרץ. לדלת העץ של הלשכה הוצמד נייר בגודל A4 ועליו נכתב ברישול: "במידה והנכם מעוניינים להיכנס, ניתן להתקשר למספר 02-6408102. תודה".

בצד הימני העליון של הדף שורבטו ראשי התיבות "בס"ד". בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, בסיוע השמיים. אך השמיים לא עזרו לאיתמר בן-גביר, היחיד מרשימת "עוצמה יהודית" שהצליח שלא להיפסל במהלך שלוש מערכות הבחירות של שנה זו. שורה של בכירי משרד המשפטים ושופטי העליון כתבו דברים קשים על שותפיו לדרך האידיאולוגית, מיכאל בן ארי, ברוך מרזל ובנצי גופשטיין, ושלחו אותם אל מחוץ למגרש הלגיטימיות של החברה הישראלית.

פרץ ישב מכונס בלשכה, בחדר שבתוך החדר. ללשכות הח"כים בכנסת יש מבואות קטנות, דלתות דקיקות וקירות שדרכם שומעים הכול. בן-גביר נכנס למבואה, אך דלת השר הייתה סגורה בפניו ובחוץ התגודדנו מספר עיתונאים ושמענו את הקריאות. תוך כמה דקות נפלט בן-גביר החוצה למסדרון ואמר לבן שיחו בטלפון "אתה שומע, ברוך..". הוא כנראה עדכן את שותפו מרזל, אחד מפסולי הדמוקרטיה הישראלית, אדם שבשל אמירות גזעניות בוטות נגד המיעוט הערבי בישראל נשלח הביתה ולא יהיה ח"כ.

לשר החינוך של מדינת ישראל, רפי פרץ, יו"ר מפלגת הבית היהודי (לשעבר המפד"ל), לא הייתה בעיה להתמזג עם בן-גביר. הוא שבאפריל ייבב שמדובר במהלך קשה נפשית, קפץ לשבת עם בן-גביר על ספה אחת תוך פחות משנה. כמעט עד לשעת סגירת הרשימות פרץ עמד על מחויבותו לבן-גביר. מה יותר גרוע? הפרת הסכמים או ריצה עם אנשים שהתבטאו באופן גזעני?

בסיום יממה מטלטלת, הציבור הישראלי חייב לומר תודה לאדם אחד, נפתלי בנט, שהודיע שלא יקום ולא יהיה והוא עם אנשי "עוצמה" לא יישב ברשימה אחת. בנט לא היה מוכן להכשירם, בשוב מצב וצורה. עם מרזל או לא, עם הסרת התמונה של הרוצח ברוך גולדשטיין מקיר הסלון הביתי או לא. בנט שרטט קו אדום ולא חצה אותו. הח"כית איילת שקד הייתה עשויה להכיל זאת, גם השר בצלאל סמוטריץ' כבר עשה זאת, אי שם בחודש אפריל 2019 במערכת הבחירות הראשונה. אבל בנט, ועמו הח"כ מתן כהנא, התנערו ממנו באופן מוחלט.

בנט מבין ויודע שהמשמעות של ההחלטה הפוליטית הזו עשויה להיות 83 אלף קולות אבודים שילכו עם עוצמה ובן-גביר. הפסד בבחירות, אולי. מנגד, אם היה מכניס את בן-גביר לרשימתו, לא יכול היה (בהמשך) לנהל מו"מ עם כחול לבן. גם זה מחיר פוליטי עתידי שיש לשקול. בנט מבין שעל נתניהו אין לו הרבה מה לסמוך.

בשיא הערב יצא בנט מישיבת מו"מ עם פרץ וכתב דברים נכוחים ברשתות החברתיות. "לא אכלול ברשימה שלי מי שמחזיק בסלון ביתו תמונה של אדם אשר רצח 29 איש חפים מפשע. זה כל-כך מובן מאליו, שאני נדהם שאני נדרש להסביר זאת בכלל. דמיינו חבר קונגרס אמריקאי שהיה תולה על קיר ביתו תמונה של מי שרצח עשרות יהודים בבית כנסת בזמן התפילה. זה נשמע לכם הגיוני?"

בנט הציע לליכוד לפעול לשיבוץ בן-גביר ברשימתם לכנסת. "הקריאה של הליכוד כלפיי להכניס לרשימה בהנהגתי את בן גביר אינה ראויה. חבריי בליכוד - אם אתם כל כך רוצים אותו, שריינו אותו אצלכם", הוא כתב. בליכוד לא קפצו על ההצעה.

קומבינות של הרגע האחרון

אירועי השעות הבאות היו לקוחים מתוך מחזה עִוְועִים. פרץ הגיע לכנסת בריצה מעט לפני השעה 22:00, כיוון שהשערים ביום הרישום לבחירות נסגרים בשעה זו. בנט צולם (בידי כתב ערוץ הכנסת נדב אלימלך) נכנס בריצה מהחניון. המאבטחים בלמו את מלוויו ובנט נשמע צועק: "הוא איתי, הוא האבטחה שלי, אנחנו חייבים להקים ממשלה, הוא ראש המטה, ראש הממשלה שלח אותו", בנט קרא לאנשי משמר הכנסת, תוך שהוא מתבלבל בין משימת רישום המפלגות להקמת ממשלה.

בין החדרים של שקד, פרץ, סמוטריץ' וכהנא, המסדרונות מלאו בח"כים אצנים. על הרגליים, עם טפסים ומריבות לכאן ולשם. בן-גביר יצא כעוס מחדרו של פרץ והלך (הוא לא רץ) להכין את הרשימות של עוצמה אחרי שנזרק החוצה. שקד רצה אל השופט העליון ניל הנדל וביקשה, אנא, במקום לחייב אותנו להתייצב בדוכן הרישום בשעה 23:00, תן לנו עוד קצת זמן. היא זכתה ב-15 דקות.

ב-23:15 נכנס בנט מנומס ומחויך אל השופט הנדל ואמר לו, אנחנו זקוקים לעוד זמן. הוא קיבל 15 דקות נוספות. ב-23:38, אף אחד מראשי הציונות הדתית, לא נכנס עדיין אל אולם הוועדה. ב-23:55 התיישב הח"כ כהנא, עם שאריות האוויר האחרונות שלו, והגיש צבר ניירות מבורדק. מפלגת ימינה, איחוד של הימין החדש, הבית והיהודי והאיחוד הלאומי.

מפחיד לחשוב שכך מתנהלת מפלגת הציונות הדתית, מפלגתו של שר הביטחון. אנדרלמוסיה, לחצים, סטירות לחי, הדחות, קומבינות עד לרגע האחרון.

יו"ר ועדת הבחירות ניל הנדל נדהם. הוא לבטח הבין מקודמו בתפקיד, השופט מלצר, לתוך איזו זירה הוא נכנס, אך המציאות תמיד עולה על הדמיון.

כאשר כהנא התיישב, הנדל לא כיבס מילים. במשך שלוש דקות שלמות נזף הנדל בכהנא. "היום הזה מסתיים תוך חמש-שש דקות במצב שנוצר גם כשהיו אילוצים. אני עשיתי מאמץ לקבל את זה אבל לא יכולנו לבדוק את הטפסים בתוך היממה הזו שהסתיימה. אתם צריכים לדעת שישנם ליקויים שלא ניתן יהיה לתקן בדיעבד. ומישהו ייפגע מזה. גם כאשר יש אילוצים צריך לעמוד בדדליין, בחוקי הבחירות ובמועדים קובעים", אמר.

ח״כ דוד ביטן (ליכוד), המוצב בוועדת הבחירות מטעם הליכוד, הבין לפתע שהוא צופה באסון בהתרחשות. האם השופט עשוי להודיע שבנט ושקד פספסו את לוחות הזמנים? הוא רכן לעבר השופט ולחש לו דבר מה. והנדל הבהיר באופן פומבי: "קיבלתי את זה בזמן, זו לא הבעיה, אני רוצה לפתור את הבעיה. אני ממליץ להבא להגיש דברים עד 22:00. בפעם הבאה לא תהיה אפשרות שזה יהיה בדקה ה-90".

כמו כולנו, גם הנדל מבין שהבחירות לכנסת ה-24 נמצאות מעבר לפינה.

הטפסים נמסרו, דקה לפני חצות. ועדת הבחירות לא הודיעה (עד לרגע זה) אם הכול תקין או יש פסילות. החשש אינו טכני בלבד, שהרי מספר אנשים ברשימת ימינה דילגו בשעות הלילה המאוחרות ממפלגת רסיס אחת לאחרת. עידית סילמן נטשה את הבית היהודי ועברה לימין החדש. האיחוד הלאומי צריכה הייתה להתמזג עם הבית היהודי והימין החדש. איזו מהומה.

השופט המשיך ונזף ואז לפתע, כאילו בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, נכבו כל האורות בחדר הוועדה. חצות הגיע, שעון התאורה האוטומטי באגף ועדת הבחירות הורה לנוכחים - משפטנים, עיתונאים, פוליטיקאים והמון עסקנים - לכו הביתה. הדדליין פקע. זו מערכת בחירות שלישית ומיותרת, לכל היותר שפרו את מצבכם בבחירות לכנסת
ה-24, הנמצאות מעבר לפינה.

המופע הפוליטי של מפלגות הציונות הדתית היה מן המכוערים שראינו בשנים האחרונות. ויכוחים ופיצולים לרסיסים של קבוצות, כשאף אחד בציבור הישראלי לא באמת מתעניין באופן שבו הם מסדרים את רשימתם. הראיונות האקסצנטריים של פרץ, הסגירה שלו עם בן-גביר, הריצה של סמוטריץ החרד"לי מצד לצד, מהישענות על רבנים לשיתוף עם מפלגה ליברלית לכאורה. סיבובי הכיסאות, פעם שקד, פעם בנט ובחזרה. כמה עוד אפשר לראות מכל הבלגן הזה? מספיק.

עניין חיובי אחד נוצר מכל העסקנות הזו. מספר הנשים בעשירייה הראשונה במפלגה הכי ימנית, שמרנית ודתית, הוא 50%. זה לא עניין של מה בכך.

לאן עוד ילך הח"כ יברקן

אתמול חשפנו ב"גלובס" שהח"כ גדי יברקן, שדילג בעשור האחרון בין הליכוד לכחול לבן ובחזרה לליכוד, היה גם פעיל וחבר במפלגת העבודה סניף רחובות. הוא היה סגן יו"ר המשמרת הצעירה (מייצגי הסטודנטים) ברחובות ופעל בסניף המקומי. שלושה אנשי אנשי הסניף אישרו לנו את הפרטים.

יברקן לא יהיה הפוליטיקאי הראשון שמדלג בין מפלגות לפי צרכים פוליטיים. בנובמבר, עוד לפני פיזור הכנסת ה-22, הסתובב יברקן במסדרונות הכנסת וסיפר לאנשים שהוא חושב שבכחול לבן לא מעריכים מספיק את כוחו. לשיטתו, הוא, והוא לבד, הביא למפלגה את הציבור האתיופי ומגיע לו על כך קידום לצמרת הרשימה. כדי להדגיש את הצרכים שלו, יברקן ניהל מו"מ עם הליכוד במקביל. משה יעלון, העומד בראש מפלגת תל"ם, שדרכה נכנס יברקן, לא אהב את הגישה. אם הם היו מקפיצים את יברקן מעלה רק כיוון שהוא מפלרטט עם הליכוד, זה היה מעביר מסר שגוי לשאר חברי הרשימה. כאשר נודע להם שהוא בדרכו לפגישה עם ראש הממשלה, חתכו גנץ ויעלון את הסיפור מהר והדיחו אותו מן הרשימה. כדי שלא יהיו ספקות, הם עשו את זה בטוויטר, באחת.

האם הציבור האתיופי עד כדי כך הושפע מאדם אחד? בכחול לבן אומרים שמי שחושב שדור שלם של צעירים אתיופים שנולדו בישראל וגדלו בבתים מסורתיים, הולכים לפי מצוות קייסים או אנשי רוח מבוגרים, לא מכיר את הקהילייה הזו כלל וכלל. 

aaaaרוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988