גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

הגיע הזמן לחשוף את שמות החברות שבוצעו בהן הטרדות מיניות

37 אלף נשים בישראל דיווחו על הטרדה במקום העבודה בתוך שנה ● החברות מצידן מצליחות בחסות בית המשפט למנוע את חשיפתן לאורך ההליכים המשפטיים, בטענה לפגיעה במוניטין - ומשמרות תדמית נקייה ●  "גלובס" מוביל את המאבק לחשיפת החברות המטרידות וליצירת מקומות עבודה נקיים ובטוחים יותר

37 אלף נשים בישראל דיווחו על הטרדה במקום העבודה בתוך שנה / אילוסטרציה: shutterstock, שאטרסטוק
37 אלף נשים בישראל דיווחו על הטרדה במקום העבודה בתוך שנה / אילוסטרציה: shutterstock, שאטרסטוק

ב-5 בנובמבר 2013, ספגה אחת מחברות ההייטק המוכרות בישראל מכה לא פשוטה. באותו היום פרסם שופט בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אורן שגב, פסק דין שבו הוא מתח ביקורת חריפה על החברה וקבע כי היא נושאת באחריות להטרדה מינית של מהנדסת בחברה.

לפי פסק הדין, אחד מהעובדים נהג להטריד את המהנדסת מינית ולהתנכל לה. הוא סיפר בנוכחותה בדיחות גסות, תיאר תיאורים מיניים בוטים, ושיתף את הנוכחים בחדר שבו עבדה בחוויותיו המיניות. בין היתר, אותו עובד נהג לפנות אל המהנדסת בכינויים כגון "ילדונת" ו"ברבי", ועשה שימוש תכוף במשפט "מה תודה? תתפשטי".

השופט מתח ביקורת על כך שהחברה החליטה כי הפתרון הראוי לבעייתה של המהנדסת המוטרדת הוא להעביר דווקא אותה, ולא את המטריד, לקבוצת עבודה אחרת. השופט שגב קבע כי "החברה העדיפה את האינטרס של שמירת 'השקט התעשייתי' בשורותיה, תוך התמקדות במצבו של המטריד על פני מצבה של העובדת המוטרדת".

הביקורת על חברת ההייטק הייתה קשה, אבל זהותה של החברה לא תיחשף לציבור בהקשר הזה. למה? כי זהו המצב המשפטי ששורר במדינת ישראל. בזמן ששמותיהם ותמונותיהם של חשודים בהטרדה מינית בעבודה ובמקומות אחרים מגיעים לכותרות העיתונים ולמהדורות החדשות, חברות שמתנהלים נגדן הליכים משפטיים בגין הפרה של הוראות החוק למניעת הטרדה מינית, זוכות להגנה מבתי הדין לעבודה ופעמים רבות זהותן אסורה לפרסום. שמות החברות לא נחשפים - לא רק בשלב ניהול התביעה נגדן - אלא לעיתים גם לאחר שיש פסיקה שיפוטית שמטילה עליהן אחריות להטרדות מיניות אצלן.

לטעמנו ב"גלובס", האינטרס הציבורי מחייב את פרסום שמותיהן של חברות שנמצאות אחראיות להטרדות מיניות. זאת, כמובן, ללא חשיפת זהותן של העובדות המוטרדות. אנו ב"גלובס" מאמינים שחשיפת החברות תסייע במלחמה בבעיית ההטרדות המיניות בעבודה, ותרתיע חברות אחרות מלנהוג באופן דומה, תעודד עובדים ועובדות בתוך אותן חברות ובחברות אחרות להתלונן על הטרדות ותגביר את המודעות לסוגיה. יתר על כן, אנחנו מאמינים שזהו גם אינטרס של החברות עצמן.

חשוב להדגיש: אין לנו טענות נגד עצם קיום דיונים בתביעות בגין הטרדה מינית בדלתיים סגורות, כפי שנהוג. אבל הנוהג הזה נועד בעיקרו כדי להגן על המתלוננות, והוא לא יכול לשמש חברות שנמצא שהן אחראיות להטרדה מינית כדי למנוע את פרסום שמותיהן. לטעמנו, התועלת הציבורית שעשויה לצמוח מחשיפת שמן של החברות עולה על הפגיעה האפשרית במוניטין שלהן.

סוגיית הפרסום: האינטרס הציבורי מול פרטיות החברות

אחרי פסק הדין של ביה"ד האזורי לעבודה, שהעביר ביקורת חריפה על החברה, פנו "גלובס" והחתום מעלה לביה"ד הארצי בבקשה כי יתיר לנו לפרסם את שם החברה. הפנייה לפרסום נעשתה בתיאום ובתמיכת העובדת שהוטרדה ועורכת דינה. בהמשך, הצטרפו לבקשה שלנו גם נציבות שוויון זכויות לנשים בעבודה, ואיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות הטרדה מינית ושדולת הנשים בישראל.

ב-31 ביולי 2014 דחה ביה"ד הארצי לעבודה את בקשתנו. השופטים נימקו את ההחלטה בכך שהפרסום עלול להביא לפגיעה בשמה הטוב של החברה ובמוניטין שלה, שכן קביעות בית הדין האזורי נגד החברה "מטילות עליה צל כבד".
שופטי הארצי בראשות הנשיא דאז, יגאל פליטמן, פסקו כי האינטרס של החברה בשמירת שמה הטוב צריך לגבור על עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת. "שמו הטוב של כל מעסיק, מקומי או רב-לאומי, צפוי להיפגע נוכח קביעות אלה", נקבע.

השופטים ציינו, כי בהליכים בקשר להטרדה מינית מתנהל ההליך בדלתיים סגורות, והכלל הוא שיפורסמו לגביו רק אותם פרטים שיותר פרסומם. לדבריהם, "נכון הוא שאין דומה האינטרס שבהגנה על אדם, לזה של חברה, אולם אין משמעות הדבר כי האינטרס של החברה אינו קיים או בר-הגנה".

לסיכום, שופטי הארצי קבעו כי רק בתום הדיון בערעור חברת ההייטק או עם מתן פסק דין בו, ניתן יהיה לבחון שוב את שאלת פרסום שם החברה, ודחו את בקשתנו.

אנחנו נאלצנו להמתין להליך הערעור כדי לנסות לבקש שוב לפרסם את שם החברה. אולם זה לא קרה מעולם. במהלך 2014, חברת ההייטק שרצתה והצליחה למנוע את חשיפת שמה, הגיעה לפשרה חשאית עם המהנדסת המוטרדת ועם עורכת דינה. במסגרת הפשרה שילמה החברה למהנדסת פיצוי כספי משמעותי בתמורה לדחיית התביעה נגדה. "על הדרך" היא הרוויחה מכך ששמה לא פורסם. החברה קנתה שקט ומנעה פגיעה במוניטין שלה.

וכך, למרבה האבסורד, עד היום לא פורסם שמה של החברה מתחום ההייטק למרות שישנו פסק דין של ביה"ד האזורי לעבודה שקבע כי היא טייחה הטרדה מינית.

המקרה הזה התרחש בשנת 2014. אבל עד היום מהווה פסק הדין הזה של ביה"ד הארצי לעבודה הלכה שלאורה פועלים כל בתי הדין לעבודה בבקשות לפרסום שמות חברות.

רוחות של שינוי? מהפכת ה-MeToo נותרה מחוץ לביה"ד לעבודה

ההלכה לא השתנתה, אבל מה שהשתנה זה העולם מסביב. מהפכת MeToo שינתה בשנים האחרונות באופן דרמטי את היחס החברתי להטרדות מיניות. התנהגות בוטה כלפי נשים שהתקבלה בעבר בהבנה, נתפסת היום באופן חמור ושורה ארוכה של גברים מוכרים ברחבי העולם הוקעו ציבורית ומשפטית בגין הטרדות מיניות שביצעו בעבר. רבים מאותם מקרי הטרדה התרחשו במסגרת העבודה.

גם בכל הקשור לפרסום שמות של חברות שאחראיות להטרדה מינית - המהפכה לא הגיעה לבתי הדין לעבודה. בתי הדין ממשיכים לאסור פרסום שמות של חברות, גם לאחר שהם עצמם מצאו אותן אחראיות למקרים של הטרדות מיניות.

המקרה האחרון עוסק בחברה ששמה אינו מותר בפרסום, למרות שני פסקי דין - של שופטת ביה"ד האזורי לעבודה מירב קליימן, ושל שופטי ביה"ד הארצי לעבודה - שקבעו כי החברה אחראית להטרדה מינית שבוצעה בעובדת שלה בעת שזו הייתה ברילוקיישן בחו"ל. בראיון ל"גלובס" סיפרה העובדת על ההטרדה שחוותה מצידו של אדם זר שהיה בקשרים עם החברה הישראלית (ראו מסגרת).

בפסק הדין של השופטת קליימן נקבע, כי החברה אחראית כלפי העובדת עקב אי-עמידתה בהוראות החוק למניעת הטרדה מינית ובגין הפגיעה במעמדה בעבודה, וחייב את החברה לשלם לעובדת פיצוי בסך 65 אלף שקל.

העובדת ערערה לביה"ד הארצי לעבודה שהחודש, ב-7 בינואר 2020, קיבל את הערעור באופן חלקי והגדיל את הפיצוי לעובדת לרבע מיליון שקל, תוך שקבע כי החברה נושאת באחריות להטרדה המינית. לאחר מתן פסק הדין טענה החברה כי בפסק הדין נפלו טעויות עובדתיות משמעותיות, שמחייבות את ביטולו (החלטה סופית בעניין זה טרם התקבלה).

גם הפעם, ובגיבוי העובדת המוטרדת, פנה "גלובס" לביה"ד הארצי לעבודה בבקשה שיתיר לנו לפרסם את שם החברה. בבקשה שהוגשה באמצעות עוה"ד אוריין אשכולי ויורם מושקט, נטען שקיימת חשיבות ציבורית לפרסום שם החברה המעסיקה, גם על מנת להרתיע התנהלות דומה במקומות עבודה נוספים וגם אצל אותה מעסיקה.

לפי הבקשה, "לא יכולה להיות מחלוקת כי נשוא פסק הדין - סוגיית ההטרדות המיניות במקום העבודה - מצדיק בפני עצמו את הבקשה לפרסום פרטי המעסיקה. היקף תופעת ההטרדות המיניות במקום העבודה הוא רחב, אך סמוי באופן יחסי ובמרבית הנסיבות מעיני הציבור".

החברה מתנגדת לחשיפת שמה, בין היתר היא טוענת כי פרסום השם יגרום עוול למנהלה, שכן חשיפת שם החברה תביא גם לחשיפת שמו, ולאור העובדה שטענות שהופנו נגדו באופן אישי בתביעה, נדחו בפסק הדין. ביה"ד יצטרך להכריע בקרוב בבקשתנו.

זה לא נגמר שם. בשבוע שעבר חשפנו מקרה נוסף שבו חברה נתבעת בגין אחריותה להטרדה מינית, אך שמה אסור לפרסום. מדובר בתביעה חמורה במיוחד שהגישה עורכת דין נגד אחת מפירמות עורכי הדין המובילות בארץ, שבמסגרתה נטען כי הפירמה פיטרה אותה מהעבודה אצלה לאחר שהתלוננה שהוטרדה מינית על ידי אחד מהשותפים בפירמה.

לפי התביעה, הפיטורים נעשו חרף ממצאי דוח של שופטת-בודקת שמצא את גרסתה כמוצדקת. גם הפעם אנחנו עושים מאמצים להביא לחשיפת שמה של פירמת עוה"ד.

האם נצליח להביא לשינוי האופן שבו מתייחסים בתי הדין לעבודה לנושא פרסום שמות חברות שנמצאות אחראיות להטרדה מינית? יש לקוות.

דעת המומחים: דלתיים סגורות - כן, למנוע פרסום - לא

העמדה העקרונית של "גלובס" בנושא, זוכה לגיבוי של עורכות דין מומחיות בתחום הטיפול בהטרדות מיניות וגם של מומחים לדיני פרטיות.

עו"ד סיגל פעיל, שמייצגת עובדות שהוטרדו (בין היתר את העובדת שהוטרדה ברילוקיישן) אך מרבה לייצג גם חברות שנתבעות בגין הפרת החוק למניעת הטרדה מינית, אומרת כי "כשיש קביעה שיפוטית שחברה אחראית להטרדה מינית לא רק שאין סיבה לא לפרסם את שמה, אלא יש חובה לפרסם אותו משום שזה יביא את המידע לעובדות ששוקלות לעבוד באותה חברה או שכבר עובדות בה, ומן הראוי שהן ידעו על כך".

פעיל מציינת, כי "יש פסקי דין חמורים לא פחות נגד חברות בבתי הדין לעבודה, למשל בגין פגיעה חמורה בהתארגנות העובדים, שבהם אין בכלל שאלה האם לפרסם את שמותיהן". לדבריה, "זה בסדר שההליכים בענייני הטרדה מינית מתנהלים לרוב בדלתיים סגורות כי זה נועד להגן על הפרטיות של הצדדים, אבל בתיקים רבי משמעות, של הטרדה מינית חמורה או של מעסיק מסוג מסוים (ציבורי למשל), ראוי שכבר משלב הגשת התביעה ראוי שהציבור ידע מי החברה הנתבעת".

נקודה חשובה נוספת שעו"ד פעיל מצביעה עליה היא ש"רוב התלונות על הטרדה מינית בעבודה ממילא לא מגיעות לידיעת הציבור, משום שהן נסגרות בהסכמים מחוץ לכותלי בתי המשפט. הסכמים שמכונים לעיתים הסכמי השתקה".

ואכן אלה הסכמים שנועדו להשתיק באמצעות בכסף את הפרסום השלילי על התנהגות החברות ואת חשיפת שמותיהן.

פעיל: "נכון. אבל צריך לומר שלמתלוננת יש סיכוי לקבל הרבה יותר כסף בהסכם כזה מאשר אם היא תגיש תביעה משפטית. למעסיק יש תמריץ גדול לשלם לה יותר בפשרה, כדי לא להיתבע בבתי הדין לעבודה וכדי ששמו לא יפורסם".

בהמשך לכך, אומרת פעיל שעל בתי הדין לעבודה להגדיל משמעותית את סכומי הפיצוי שהם פוסקים לעובדות שמגישות תביעות בגין הטרדה מינית. לדבריה, "אמנם סכומי הפיצוי בבתי הדין לעבודה עולים, אבל הם עדיין לא גבוהים דיים".

עו"ד יפעת בלפר, שמייעצת לחברות לפיתוח אסטרטגיות לטיפול ומניעת הטרדה מינית, אומרת ש"החברות נהנות מכך שההליכים בעניין הטרדה מינית הם חסויים באופן שהוא חריג לעקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת". לדברי בלפר, "ההחלטה לנהל הליכים כאלה בדלתיים סגורות נועדה לשמור על כבודן ופרטיותן של הנפגעות ולעודד תלונות בתופעה כה מושתקת. אולם בפועל, הנהנות מההפקר היו החברות, שלא מילאו את חובותיהן, וזכו גם הן לחיסיון מלא על שמן".

בלפר קוראת לבתי הדין לעבודה לא לתת הגנה במקום שבו ההגנה אינה נדרשת. לדבריה, "שוק העבודה בארץ זקוק ליד נחושה ומרתיעה, המתווה דרכי פעולה אפקטיביות, קובעת סטנדרט ראוי ומתגמלת עשייה מקדמת". לדברי בלפר, "חשיפת שמות החברות שפעלו לטיוח או טאטוא הטרדות מיניות אינה 'שיימינג ציבורי' או סקרנות יצרית, אלא קיום מהותי של מטרות החוק למניעת הטרדה מינית על ידי קביעה מחודשת של הנורמות הארגוניות והעסקיות ששוק העבודה זקוק להן, והצבת גבול לבריונות ארגונית ועסקית".

ומה עם הזכות לפרטיות של החברות? פרופ' מיכאל בירנהק, סגן דקאן למחקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, מבהיר כי "להבדיל מבני אדם שלהם יש פרטיות - לתאגידים אין, ולא צריכה להיות זכות לפרטיות".

בירנהק אומר שזו עמדה עקרונית, שמבוססת על ההצדקות התיאורטיות של הזכות לפרטיות. "אמנם, לזכות יש גבולות עמומים, ולעיתים קשה להגדיר אותה. אבל יש לה גרעין מוצק, שעיקרו הגנה על בני אדם, בשר ודם. הפרטיות חשובה לפיתוח האישיות והזהות שלנו. לתאגיד אין אישיות במובן הפסיכולוגי הזה", הוא אומר. "הפרטיות חשובה כדי שנוכל לשאול, לתהות וגם לטעות, בלי מבט בוחן, ממשמע וממשטר. תאגיד פועל בתנאים אחרים ובסביבה אחרת. הפרטיות חשובה כדי לאפשר אינטימיות ואמון, שחשובים ליחסים זוגיים, אבל תאגידים לא מנהלים קשרי זוגיות. הפרטיות חשובה גם במרקם החברתי, כדי שנוכל לחיות ביחד - ולחוד. פרטיות לתאגידים לא תתרום ליצירת מרקם חברתי בריא יותר. הגנת פרטיות לתאגידים מוזילה את הגנת הפרטיות לבני אדם".

עו"ד בלפר חושפת בהקשר הזה פרט מרתק: לדבריה, היא מכירה חברות ששמותיהן נחשפו בתקשורת לאחר שהן כשלו בטיפול בהטרדות מיניות - והן דווקא הפיקו מכך תועלת רבה. "לאור חשיפת שמותיהן, החברות הללו פעלו להעברת תהליך ארגוני למיגור הישנות התופעה של הטרדות מיניות והתהליך הועיל להן מבחינות רבות. הן יצרו נהלים מוסדרים לטיפול בתלונות ומדיניות שמסדירה את הגבולות המטושטשים שהיו קיימים אצלן עד הפרסום. מנהלי החברה והעובדים עברו סדנאות בנושא. מטרידים סדרתיים פוטרו והרגישות אצלן גברה".

לדברי בלפר, בסקר שנערך לאחר תקופה באותן חברות, נמצא כי "שביעות הרצון של העובדים והעובדות בחברות הללו עלתה, כך גם תחושת הביטחון והאווירה הארגונית. הדבר מתבטא בתפוקות גבוהות, בשימור הון אנושי, ברווחי החברה ובמוניטין שלהן. קל לראות את הקו המחבר בין פעולה אפקטיבית ומחויבת של ארגון לייצר סביבת עבודה הנקייה מהטרדות מיניות לבין הרווח העסקי והציבורי של הארגון".

ופרופ' בירנהק מסכם: "כאשר נוצרה סביבת עבודה עוינת שאפשרה פגיעה בעובדים ובעובדות, מובן הרצון של המנהלים ובעלי המניות לשמור את הדברים בסוד. אבל זה לא אינטרס שהחברה צריכה להגן עליו, להיפך. דווקא פרסום המידע יספק עוד תמריץ לתאגידים להקפיד על החוק, ובהקשר של הטרדה מינית, להגן על העובדות והעובדים החלשים והמוחלשים. כך שההצדקה היחידה לאי-פרסום שם תאגיד, בעיניי, היא הגנה על פרטיות העובדת הנפגעת".  

עוד כתבות

גיל שרון, אבי גבאי, איציק בנבנישתי, רן גוראון וטל גרנות־‏גולדשטיין / צילום: ליאור מזרחי, תמר מצפי, רמי זרנגר ושלומי יוסף. עיבוד תמונה: טלי בוגדנובסקי

בלי תשתיות ובלי טלוויזיה: למה כולם מתעניינים פתאום דווקא בגולן טלקום?

סלקום, פרטנר ופלאפון מנהלות מגעים לרכישת המפעילה הקטנה והרווחית שהנכס העיקרי שלה הוא הלקוחות • המיזוג ההגיוני ביותר, עסקית ורגולטורית, הוא בין סלקום לגולן טלקום - מה שלא מפריע למתחרות לקפוץ לזירה ולהעלות את מחיר העסקה

מתחם לפינוי בשכונת נווה דוד, חיפה / צילום: פאול אורלייב

רוצים עוד 25 מ"ר? יש לכם 45 יום לחתום: בחיפה נכנסים למרוץ נגד הזמן בפרויקטי פינוי בינוי

עיריית חיפה הציבה אולטימטום להחתמה על מיזמי פינוי בינוי בתנאים משופרים - אחר כך תוגבל התמורה לדיירים ל-12.5 מ"ר בלבד

רפת / צלם: תמר מצפי

משבר העגלים עם הרשות הפלסטינית מחכה להכרעת הבוחר

הפסקת יבוא העגלים מישראל לרשות הפלסטינית הוא אחד משורת צעדי המחאה הכלכליים שנוקטת הרשות, אך הוא מאיים להידרדר למלחמת סחר של ממש ● הסכמות חלקיות כבר יש ועתה ממתינים לדרג המדיני

רכבת המימן של אלסטום בגרמניה / צילום: Serene Stache, AP

הסכם ראשוני: אלסטום הצרפתית תקנה את בומברדייה הקנדית ב-7 מיליארד דולר

זהו ניסיון נוסף של אלסטום להתמזג עם חברה ובכך להגדיל את התחרות מול חברת CRRC הממשלתית הסינית - ספקית הרכבות הגדולה ביותר בעולם

השופט דוד רוזן/ צילום: יונתן בלום

הנציב ממליץ לנקוט בצעדים נגד ראש יחידת התביעות: ניסתה לכסות את העובדות

ההמלצה של נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות באה במסגרת בירור תלונה שבה הגיע לנציבות התייחסות שאינה משקפת נכונה את עובדות האירוע של נשוא התלונה

אולם המבואה של בורסת לונדון / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב

סגירה חיובית באירופה; שנחאי זינקה יותר מ-2% לאחר הורדת ריבית בסין

שורת הקלות בסין בניסיון להתמודד עם השפעות הווירוס הקטלני ● סינגפור מנמיכה את תחזית הצמיחה שלה ל-2020 ● כלכלת יפן התכווצה ברבעון הרביעי של 2019 בקצב שנתי של 6.3% ● היום לא יתקיים מסחר בארה"ב לרגל יום הנשיא

תצפית מלמעלה - נווה אילן ירושלים / יח"צ

לקראת המעבר לאולפנים החדשים: חשש בחדשות 13 מפני גל פיטורים

בהנהלת החברה מסרבים להתחייב שלא ייצאו בחודשים הקרובים למהלך של פיטורי צמצום - "והדבר", כך טוען הוועד, "מדליק נורה אדומה של ממש"

בנו של עופר דקל / צילום: תמונה פרטית

"לפני משבר הקורונה תכננו להעביר את המפעל למקום גדול יותר. מה יהיה אחריו?"

איך ייראה שיקום של מפעל מושבת שהעסיק עד לפני חודש עשרות עובדים וסיפק סחורה לכל העולם? עופר דקל נערך לבקרת נזקים במפעל הטקסטיל שאותו הוא מנהל יחד עם אשתו ננה ● יומן ווהאן, פרק שני

אלכס שניידר, בעלים משותף של מישורים / צילום: Viktor Korotayev, רויטרס

חברת מישורים מוכרת נכס בפתח תקווה ב-43 מיליון שקל

מדובר ב"בית מישורים" - מבנה בן 6 קומות שממוקם ברחוב השילוח בקריית מטלון עם שיעור תפוסה בהיקף 83% ● המבנה נרכש ע"י מישורים לפני 12 שנה בתמורה ל-19 מיליון שקל

נורד סטרים 2. צינור הגז של פוטין / צילום: רויטרס

ארה"ב מתגאה: סיכלנו את פרויקט צינור הגז "נורד סטרים 2" מרוסיה לגרמניה

שר האנרגיה האמריקאי אמר כי הולך להיות עיכוב ארוך מאוד בהשלמת פרויקט "נורד סטרים 2"

משה ברקת / צילום: רפי קוץ

ברקת דוחה יישום הוראות תקן חשבונאי לחברות הביטוח; מניותיהן קופצות בבורסה בתל אביב

הממונה על שוק ההון, משה ברקת, דוחה את יישום הוראות תקן חשבונאי 17 לחברות הביטוח ● אייל דבי, לאומי שוקי הון: "ההקלה שניתנה לחברות מהווה גם הקלה למשקיעים"

פרויקט תמ"א 38 בביצוע בקרית ביאליק / צילום: פאול אורלייב

מעדיפים פינוי-בינוי? צריך לעבוד קשה בשביל זה

המועצה הארצית לתכנון ובנייה החליטה לסיים את תמ"א 38 באוקטובר 2022, אבל בשביל שהחלופה, פינוי-בינוי, תתפוס תאוצה של ממש, דרושים כמה מהלכים הכרחיים

יוסי פתאל / צילום: יחצ

פתאל נגד מנכ"ל משרד הבריאות: "אמירות חסרות אחריות ולא מקצועיות"

מנכ"ל לשכת מארגני התיירות הנכנסת עונה למשה בר סימן טוב: "אמירות חסרות אחריות ולא מקצועיות" ● ושר החקלאות מבקש לא לאשר כניסת עובדים חדשים מתאילנד

רוחאני. מסר פייסני לארה"ב  / צילום: רויטרס

רוחאני: "איראן לעולם לא תנהל מו"מ תחת לחץ"

את הדברים הללו אמר חסאן רוחאני במסיבת עיתונאים לקראת הבחירות לפרלמנט האיראני שיתקיימו בשישי הקרוב

מסיושי סאן, מנכ"ל סופטבנק / צילום: Takehito Kobayashi, רויטרס

אישור עסקת המיזוג של ספרינט וטי-מובייל רחוקה מאוד מהניצחון שמייסד סופטבנק ביקש להשיג

"במיזוג של ספרינט עם טי-מובייל היה קושי אדיר", אמר מסיושי סאן, מייסד ומנכ"ל סופטבנק, אחרי החלטת בית המשפט בארה"ב, "אבל לפחות הרווחנו ממנו המון כסף" ● כמה סאן נסוג מהיעדים השאפתניים שלו לספרינט? כנראה שמאוד

עובדים מפרקים את השלטים של כנס המובייל בברצלונה שהתבטל בגלל וירוס הקורונה / צילום: Nacho Doce, רויטרס

הנזק מביטול כנס המובייל בברצלונה בגלל הקורונה גדול משנדמה: "שליש מהמכירות בסכנה"

ביטול כנס המובייל בברצלונה הסב נזק כלכלי ישיר לחברות שנערכו לקיומו, אך הנזק המשמעותי הוא אובדן התועלת העקיפה - הקשרים שלא נוצרו וההסכמים שלא נחתמו ● יהודית ימפולסקי מאמדוקס: "היו מתוכננות לנו מאות פגישות קריטיות" ● רפי סווירי מ-Walkme: "תעשייה שלמה פינתה זמן, יהיה קשה לשחזר את זה"

אמיר אוחנה / צילום: רפי קוץ

לשון הרע לא מדבר אל ביהמ"ש: עד כמה באמת משתלם לתבוע דיבה בישראל

החוק בארץ מקל בכל הנוגע להגשה ולניהול תביעות לשון הרע ומאפשר לתבוע כ-70 אלף שקל ללא צורך בהוכחת נזק ● אולם מבדיקת "גלובס" עולה שלא תמיד משתלם לרוץ לביהמ"ש: מתוך 66 תביעות שהוגשו בינואר אשתקד, טרם ניתן פסק דין מנומק אחד, על אף שב-27 תיקים הדיון הסתיים

נחום ביתן / צילום: שלומי יוסף

חבל ההצלה של יינות ביתן מתרופף: הספקים מכנסים ישיבות חירום וסמנכ"ל הכספים המיועד מוותר על המינוי

אחרי שכבר נראה היה שיינות ביתן חוזרת למסלול בזכות ההלוואה הגדולה מקרן כלירמרק, סימני השאלה צפים שוב • לפי שעה לא ברור אם תשלים את העסקה ובאיזה מתווה • ל"גלובס" נודע שבינתיים ספקים בינוניים חוששים ומכנסים ישיבות חירום, וסמנכ"ל הכספים המיועד חוזר בו מהמינוי

בני גנץ / צילום: דנה בר-און, יח"צ

ח"כ גנץ: דיון החסינות של כץ יהיה האחרון, אקים ועדה חיצונית

יו"ר כחול לבן הודיע כי יפעל להוציא את הדיונים על החסינות מהכנסת ולהעביר אותם לוועדה שתוכל לקבל "החלטה עניינית ומקצועית" ● "עצם הדיון של חברי הכנסת בחסינות חבריהם הוא פתח לשחיתות"

תלונה לוועדת האתיקה אינה לשון הרע / צילום: shutterstock

בית המשפט המחוזי נגד משרד הביטחון: "פעל במגמתיות כדי להסתיר פרטי ההתקשרות עם מכון מנדל"

המחוזי קיבל את בקשת ארגון לביא שטען לחוסר שקיפות מצד משרד הביטחון ● "להתעלמות מבקשות המידע יש מחיר"