סין | ניתוח

סין אחרי המלחמה: כך נראית החזרה לשגרה במקום שבו הכול התחיל

התושבים מסתובבים עם מסכות, הילדים עדיין לומדים מהבית, על תיירות אין מה לדבר, והעסקים הקטנים לא מצליחים להרים את הראש • המסע הסיני לשגרה החל לפני חודשיים, וכבר אפשר לראות שגם כשאין יותר נדבקים בקורונה, החזרה לנורמליות איטית וארוכה

וואהן, השבוע / צילום: רויטרס - Aly Song
וואהן, השבוע / צילום: רויטרס - Aly Song

לפני שבועיים הודיעו הרשויות במחוז סצ'ואן בדרום-מערב סין על הקלת ההוראות הנוגעות לחבישת מסכה. אחרי תקופה ארוכה שבה לא התגלה במחוז אף מקרה חדש של הידבקות בקורונה, מסרו הרשויות כי ניתן לוותר על המסכה בזמן פעילות ספורטיבית, כשיושבים במשרד או בטיול במקומות לא צפופים כמו פארקים ויערות. אפשר היה לצפות שהודעה כזו תוביל לתחושת הקלה בקרב התושבים שעברו שבועות ארוכים של סגר והגבלות תנועה, אלא שההפך התגלה כנכון ורוב גולשי האינטרנט הסינים הביעו דווקא חוסר שביעות רצון מהתרופפות התקנות.

"גם ככה יש כבר אנשים שהולכים בלי מסכה, אז עכשיו יהיו עוד כאלו שירשו לעצמם", כתב גולש אחד ברשת החברתית סינה וויבו, הגרסה הסינית לטוויטר. "אני אחכה עד שיודיעו כי המגפה העולמית הסתיימה", הודיע אחר. בסקר אינטרנטי ענו 6,700 מגיבים כי הם עדיין לא חשים רגועים וימשיכו לחבוש מסכה ורק 947 משיבים הסכימו כי בסיטואציות מסוימות אפשר לוותר עליה. 1,900 משיבים ענו שבלי המסכה הם פשוט לא מרגישים "שלמים".

מקרה המסכות בסצ'ואן מבטא היטב את המורכבות בחזרה לשגרה של אחרי הקורונה, שמתגלה כמשימה ארוכה וסבוכה לא פחות מהמלחמה בנגיף עצמו. המסע הסיני לחזרה לשגרה החל לפני כמעט חודשיים ועדיין נראה רחוק מלהסתיים. אם ננסה ללמוד מהניסיון הסיני הרי שגם אחרי שמספר הנדבקים החדשים בקורונה מתאפס, החיים רחוקים מלחזור לגרסתם הקודמת.

תושבים בחוביי, השבוע / צילום: רויטרס - Aly Song
 תושבים בחוביי, השבוע / צילום: רויטרס - Aly Song

סין החלה לפעול ברצינות למיגור מגפת הקורונה ב-23 בינואר, אז נכנס לתוקף ההסגר הרפואי הענקי על העיר ווהאן במחוז חוביי, מקור המחלה. בימים שלאחר מכן העלו בזה אחר זה שאר המחוזות בסין את דרגת מצב החירום הרפואי לרמה 1, הגבוהה ביותר, וסין נכנסה לשבועיים של עוצר והדממה כדי לרסן את התפשטות הנגיף.

ההדממה הסתיימה רשמית ב-10 בפברואר, היום שבו רוב סין החלה לחזור לעבודה, מלבד מחוז חוביי הנגוע שנותר בעוצר. ב-19 במארס, לראשונה לא נרשמו חולים חדשים בקורונה במדינה כולה. על אף הירידה המהירה במספר הנדבקים, החזרה לחיים סדירים התרחשה הרבה יותר לאט ממה שניתן היה לדמיין, כשהרשויות משחררות בזהירות רבה את ההגבלות מחשש לחזרת המגפה לסיבוב שני. לעיתים, הציבור הסיני, שנוטה לחשדנות כלפי המסרים והמספרים הממשלתיים, העדיף בעצמו לנקוט יתר זהירות, כמו שבא לידי ביטוי במקרה המסכות בסצ'ואן.

בחזרה לקולנוע: שוב סרט אימה

מדי יום לאורך חודש מארס דיווחה התקשורת הסינית על הסרת עוד ועוד הגבלות ועל חזרה לפעילות של אתרים שונים ברחבי המדינה. ביום שלישי שעבר, למשל, נפתח מחדש לקהל אתר באדאלינג, הקטע הפופולרי ביותר של החומה הסינית, אחרי חודשיים של השבתה. למחרת, הודיע מחוז סצ'ואן על פתיחתם של בתי התה ומועדוני המה-ג'ונג הפופולריים שהיו סגורים מאז 9 בפברואר. באותו היום, הרשויות בשנחאי הודיעו כי יאפשרו סוף-סוף ביקורי אורחים בבתי אבות, שיוכלו לראשונה מאז פרוץ המגפה גם לקבל אליהם דיירים ועובדים חדשים.

אלא שהחזרה לפעילות נעשית כמעט תמיד תחת אמצעי זהירות קפדניים ובתנאים מגבילים מאוד, במיוחד בכל הנוגע לערים גדולות וצפופות כמו בייג'ינג ושנחאי. בערים אלו פועלים שדות תעופה בינלאומיים ולכן הן חשופות במיוחד לייבוא מקרי קורונה מחו"ל. אתר באדאלינג של החומה אומנם נפתח, אך שעות הפעילות שלו צומצמו ומספר המבקרים הוגבל ל-19.5 אלף איש ליום, בהשוואה ל-65 אלף בעבר. המבקרים באתר חייבים להירשם מראש כדי שניתן יהיה לוודא את הסטטוס הבריאותי שלהם, כלומר שאינם חייבים בבידוד. בבאדאלינג תכננו אפילו מסלול מעגלי חד-כיווני כדי לצמצם חיכוך בין האנשים. בבתי האבות של שנחאי הדיירים והעובדים החדשים חייבים לעבור 14 יום של מעקב רפואי בטרם יורשו להיכנס.

המסע בחזרה לנורמליות טומן בחובו גם רגרסיות לא צפויות. לפני שבועיים אפשרה סין לבתי קולנוע ראשונים לחזור לפעילות אחרי השבתה ארוכה. בתוך שבוע חזרו לעבודה 600 בתי קולנוע ברחבי המדינה, ועוד 200 בתי קולנוע בשנחאי היו אמורים להיפתח בסוף שבוע שעבר. אומנם רק מעט מאוד צופים התגברו על החששות והגיעו, אך האפשרות לצפות בסרטים על המסך הגדול הייתה סימן חיובי מאוד. אלא שביום חמישי שעבר הודיעו הרשויות לכל בתי הקולנוע לסגור את שעריהם שוב, לאחר שהתגלה מקרה אחד של הדבקה בקורונה במחוז ג'ג'יאנג הסמוך לשנחאי. אמנות הקולנוע כבודה במקומה מונח, בסין אף אחד לא מוכן לקחת סיכונים כרגע.

דוגמה לאופן שבו מתנהלים החיים בימים אלו בסין אפשר לקבל מההכנות לחג ניקוי הקברים, צ'ינג מינג ג'יה, אחד המועדים החשובים במסורת הסינית שיצוין בשבת. במהלך החג נוהגים בני משפחה לעלות לקברי קרוביהם שנפטרו, לנקות אותם, להתפלל ולהציע מנחות למתים. בשנה שעברה ביקרו כ-2.2 מיליון בני אדם בבתי הקברות בשנחאי לבדה ביום החג. אלא שהשנה, הרשויות בערים רבות בסין מגבילות משמעותית את הנכנסים לבתי הקברות כדי למנוע צפיפות ולצמצם פוטנציאל הדבקה.

חוביי, השבוע / צילום: רויטרס - Aly Song
 חוביי, השבוע / צילום: רויטרס - Aly Song

הכניסה לבתי הקברות בשנחאי מותרת בימים אלו בהזמנת תור מראש בלבד לאחת מארבע משמרות של שעתיים מדי יום. שלא במפתיע, מערכת זימון התורים קרסה כבר ביום העלייה לאוויר. לרבים שנשארו בחוץ המליצו הרשויות להביע את רגשי הכבוד מרחוק. בבייג'ינג יכולות המשפחות להזמין דרך אפליקציה ייעודית חבילת טיפול למצבה על-ידי עובדי בית הקברות ב-299-35 יואן (150-17 שקל). הגרסה הזולה תכלול ניקוי של הקבר, בעוד בגרסה היקרה יתקיים טקס מלא כולל קריאת נאום ותיעוד בווידיאו.

בתי החולים: "עדיין מקום רגיש"

כשתשאל סינים האם החיים חזרו לנורמליות, תשמע מרבים מהם תשובה חיובית. ואכן, בהשוואה למצב כרגע באירופה, ארה"ב וישראל, בסין החיים סדירים למדי כשהאזרחים יכולים לצאת באופן חופשי מהבית. אך למרות ההצלחה במיגור המגפה, כשמשוחחים עם הסינים יותר לעומק, מגלים כי שגרת חייהם אחרי המגפה שונה מאוד מזו שלפני התפרצות הקורונה.

לפי הסטטיסטיקה הרשמית, קרוב ל-100% מהחברות הגדולות בסין כבר חזרו לעבודה. אחת מהן היא פוקסקון, יצרנית האייפונים של אפל, שהודיעה כי הגיעה למכסת כוח האדם הדרושה בכל מפעליה בסין. פוקסקון, כמו מפעלים רבים אחרים במדינה, סבלה מחוסרים כבדים בכוח אדם לאחר שמהגרי עבודה רבים, הידיים היצרניות של סין, נתקעו בערי הבית שלהם בשל הגבלות תנועה. כדי להבטיח את החזרה לייצור תקין, כ-55 אלף עובדי פוקסקון נאלצו לעבור בדיקות קורונה ועוד 40 אלף מהם עברו צילומי חזה.

גם החברות שחזרו לפעילות עושות זאת תחת מגבלות. ואנג ג'ין צ'ון מבייג'ינג, העובדת בחברת פיננסים גדולה ומוכרת, ממשיכה לעבוד מהבית. "בשבועיים האחרונים יש תחושה קצת יותר נוחה אצל אנשים והילדים כבר יוצאים עם מסכות לשחק בחוץ, אבל הם עדיין לומדים אונליין מהבית, אז קשה לומר שהחיים חזרו למסלולם לגמרי", מודה ואנג. "הרבה אנשים כמוני עדיין עובדים מהבית ואחרים באים במשמרות למשרד. בכניסה למתחם המגורים שלנו צריך למדוד חום ולהראות כרטיס דייר אישי, כך שאי אפשר להזמין אורחים הביתה".

פול זואי, בן 35, העובד בתחום המדיה בבייג'ינג, מחלק בימים אלו את זמנו בין הבית למשרד. בבניין המשרדים שלו בדאון טאון של בייג'ינג דורשים שרק חצי מהעובדים יגיעו למשרד בכל זמן נתון, כדי להקטין צפיפות. התוצאה היא שהחברות בבניין מחלקות את כוח האדם לשני צוותים, שכל אחד מהם נמצא במשרד חצי שבוע ובחצי השני עובד מהבית. לפני הכניסה לבניין המשרדים הוא עובר דרך מצלמה תרמית שמודדת לו חום והכרטיס האישי שלו נרשם, למטרת זיהוי ומעקב.

"בייג'ינג מרגישה בימים אלו קצת כמו בתקופת חג ראש השנה הסיני", הוא מספר. "רוב מהגרי העבודה, שמהווים חלק גדול מהאוכלוסייה, לא חזרו עדיין לעיר. לא מזמן ניסיתי להזמין את עוזרת הבית הקבועה שלי, אך בחברת הניקיון הודיעו שהיא לא נמצאת בעיר. יש חברות שמעדיפות לא להחזיר את העובדים מחוץ לעיר כי לפי החוק הן מחויבות לשלם להם משכורת על כל 14 ימי הבידוד הנדרשים ממי שנכנס לבייג'ינג. אם העובד יתגלה כחולה בקורונה, החברה עלולה להיענש. תנועת האנשים בסאבוויי יחסית דלילה אפילו בשעת השיא בבוקר, וכל בן אדם יושב לבד על ספסל - אנשים יעדיפו לעמוד כל הנסיעה מאשר לשבת ליד מישהו".

חלק בלתי נפרד מהחיים בסין של אחרי הקורונה הוא השימוש באפליקציות שנועדו להוכיח לכל מי שצריך לדעת כי אתה בסטטוס בריאות תקין. "בתי חולים בבייג'ינג הם מקום מאוד רגיש גם היום. מחלקות שלמות בבתי החולים לא מקבלות בכלל מטופלים, ואחרות נפתחו אבל מקבלות מעט חולים ביום", מספר זואי. "כשאתה מגיע לבית חולים אתה חייב להראות את הסטטוס הרפואי שלך באפליקציה ייעודית. מי שביקר במדינות אחרות או אזורים אחרים בסין, או בא במגע עם חולי קורונה, מקבל סטטוס צהוב או אדום, שאומר שהוא אמור להיות בבידוד".

אף שמקרי ההדבקה חוסלו כמעט לגמרי, זואי אומר שבבייג'ינג עדיין חרדים ומתוחים. "אנשים קוראים בתקשורת שמספר המקרים החדשים הוא אפס אבל רואים שמסעדות רבות בעיר עדיין סגורות, אז הם מגלים חשדנות. במסעדות שפועלות אנשים לא רוצים לאכול אחד מול השני, כי צריך להסיר את המסכה ולא לגמרי בטוח מה המצב של מי שיושב ממול. אם תיכנס למסעדה בבייג'ינג תראה שכל אדם יושב בשולחן נפרד במרחק מהאחרים. גם אני מעדיף להיות זהיר ולבלות עם המשפחה במקומות פתוחים כמו פארק, ופחות במקומות סגורים כמו קניון. עדיף גם להיפגש פחות עם אנשים מחוץ למשפחה".

ענף התיירות: לא ממריא

צ'ן שי יו, בת 29, מתגוררת בעיירת הנופש יאנגשואו בדרום סין. במקומות קטנים כמו יאנגשואו החיים חזרו לשגרה מהר יותר מאשר בערים הגדולות, אבל גם שם עוד יש חששות. "רוב האנשים עדיין חובשים מסכה", אומרת צ'ן. "בכניסה למקומות כמו סופרמרקט מודדים חום, ובתי מרקחת וחנויות מבקשים ממך לסרוק ברקוד בכניסה וביציאה, כדי שידעו מי היה במקום אם יתגלה בדיעבד שהיה שם חולה. בהתחלה היה מאבטח שהזכיר לך לעשות את זה, אבל היום אתה אמור לעשות את זה בעצמך".

לדברי צ'ן, ההדרגתיות בחזרה לשגרה באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בפעילות של המסעדות ביאנגשואו. "בתחילת פברואר, בזמן הסגר, היו רק מעט מסעדות פתוחות והן סיפקו משלוחים", היא מספרת. "באמצע פברואר הרבה מסעדות הוציאו משלוחים ובתחילת מארס אפשר היה לבוא לאסוף את האוכל מהמסעדה. בשבוע-שבועיים האחרונים מותר לאכול במסעדות עצמן. לי עוד לא יצא לשבת במסעדה. אני חושבת שאחכה עד שהלימודים בבתי הספר יחזרו, אז אהיה לגמרי רגועה. אם נותנים לילדים לשבת צפופים אחד ליד השני, זה סימן שהמצב כבר בטוח".

מסעדות רבות בסין צמצמו את מספר השולחנות כדי ליצור מרחב גדול יותר לכל אדם, אך חלקן עוברות שינוי משמעותי אפילו יותר. מאז ימי שושלת סונג (1279-960) הנוהג המקובל בסין הוא של אכילה ממנות משותפות במרכז השולחן. כל אחד מהסועדים לוקח מהמנות בעזרת צ'ופסטיקס או כף, מגיש את האוכל לפה ואז חוזר וטובל אותם בצלחת המרכזית. בזמן מגפת הקורונה מסורת זו התגלתה כקטלנית, כשמשפחות שלמות נדבקו. בעקבות זאת דוחפות רשויות ברחבי בסין שינוי עמוק בהרגלי האכילה העתיקים. העיר טאיג'ואו במחוז ג'יאנגסו הייתה הראשונה שפרסמה הנחיות שלפיהן במקרה של יותר משני סועדים, עליהם לעשות שימוש בשני זוגות צ'ופסטיקס וכפות - זוג אחד כדי למזוג מנות מהצלחת המשותפת לצלחת שלהם וזוג שני כדי לאכול.

גם אם החיים המקומיים ביאנגשואו שבו לשגרה זהירה, תחום התיירות, הנפגע העיקרי מהמשבר, עדיין רחוק משיקום. בסוף מארס הודיעו Ctrip ו -Qunar, שתיים מסוכנויות הנסיעות הגדולות ביותר בסין, כי חזרו לשווק חבילות נופש לתיירות פנים. אלא שלפחות ביאנגשואו המצב עגום למדי. בתקופה זו העיירה מוצפת לרוב בעשרות אלפי תיירים מקומיים וזרים, אבל לא השנה. "מתוך בערך 2,000 מלונות, רק 800-600 נפתחו בחזרה", מספרת צ'ן. "יש בעיר מעט מאוד תיירים, כ-5% מהכמות הרגילה".

בעוד שבשנים האחרונות שברו התיירים הסינים גבולות והציפו יעדים מרוחקים כמו אנטרקטיקה, ההערכה בתעשייה כעת היא שהמבקרים יעדיפו לנפוש במרחק של עד 200 ק"מ מהבית, אם בכלל.

לתיירות הפנים בסין יש לפחות סיכוי תיאורטי לחזור לחיים בעתיד הנראה לעין, אולם לעומת זאת החזרה של תיירים סינים לנסיעות בעולם נראית כרגע קצת כמו מדע בדיוני. סין אומנם מדווחת על מספר נמוך מאוד של מקרי הדבקה בקהילה, אך מספר חולי הקורונה המיובאים מחו"ל עמד לאורך חודש מארס על עשרות ליום. אי שם בפברואר, כשהמגפה בשטחה הייתה בשיאה, ביקרה סין מדינות שהחליטו לסגור את גבולותיהן לסינים - אלא שמאז התהפכו היוצרות והיום סין היא זו שמנסה לחסום עצמה הרמטית לעולם. החל מהשבת שעברה אוסרת סין את כניסתם של זרים מכל המדינות לשטחה, גם אם הם מחזיקים ויזה תקפה. ריבוי מקרי הקורונה במערב מעורר אפליה נגד זרים החיים בסין, ומסעדות ובתי מלון אינם מוכנים לשרת זרים מחשש שהם חולים בקורונה.

אלא שהזרים אינם באמת הבעיה של סין. הקושי האמיתי הוא ההצפה של סינים המנסים לשוב הביתה מאירופה ומארה"ב. בכל שנה כ-600 אלף סטודנטים סינים יוצאים ללמוד בחו"ל, חלק גדול מהם במדינות שמתמודדות כרגע עם התפרצות קורונה קטלנית. בנוסף לסכנה הבריאותית, הסינים מסתכלים בתדהמה ובחשש על הטיפול במגפה במערב, שאותו הם תופסים כבלתי אחראי. "למה במערב לא חובשים מסכות בכלל?", שאל אותי כמעט כל סיני שאיתו שוחחתי בשבועות האחרונים.

הרשויות הסיניות לא יכולות למנוע לגמרי חזרה של אזרחים מקומיים, אך הן מנסות לצמצם אותה ככל האפשר. לפי התקנות שנכנסו לתוקף בשבת, חברות תעופה סיניות וזרות נדרשות לצמצם את תדירות הטיסות לכל מדינה לפעם אחת בשבוע, צעד שמשמעותו הפחתה של 90% בהיקף הטיסות. בנוסף, קיבולת המטוסים מוגבלת ל-75% מהמקסימום כדי ליצור יותר מרחק בין הנוסעים. כל השבים לסין מחו"ל חייבים לעבור בדיקת קורונה בשדה התעופה, וגם אם התשובה שלילית עליהם להיכנס לבידוד של 14 יום. אם השבים גרים בדירה שמתאימה לבידוד הם יוכלו להעביר אותו שם, אבל אם התנאים לא מתאימים הם יישלחו לבידוד במלון. את החשבון יאלצו לשלם מכיסם.

הדרך להמרצת הכלכלה: תשתיות

הסגר הארוך והחזרה האיטית לשגרה פגעו פגיעה חריפה בכלכלה הסינית. אף שקשה לכמת במדויק את היקף הפגיעה, הנתונים שהתפרסמו עד כה מציירים תמונה עגומה. היצוא הסיני קרס ב-17.2% בינואר-פברואר, וגם היקף המכירות הקמעונאיות בתוך סין צלל בחודשיים הראשונים של השנה ב-20.5%. לפי הערכות, בינואר-מארס התכווצה הכלכלה הסינית ב-10%. כל אלו הביאו לעלייה משמעותית בשיעור האבטלה, שעמד בפברואר על 6.2% לעומת 5.3% בחודש המקביל אשתקד, תוספת של 5 מיליון בני אדם לרשימת הבלתי מועסקים. ככל הנראה מדובר בהערכת חסר שאינה מתחשבת במיליוני מהגרי העבודה המועסקים בלי חוזה פורמלי.

בפני הכלכלה הסינית עומדים לפחות שני אתגרים כבדים. הראשון הוא סכנת קריסה של מיליוני עסקים קטנים ובינוניים, הנפגעים העיקריים מהמשבר. רק 70% מהעסקים הללו חזרו לפעול נכון ל-25 במארס, שיעור נמוך בהרבה מאשר בקרב החברות הגדולות. במקביל, השוק הסיני, שעדיין תלוי לא מעט ביצוא, צפוי לספוג מכה נוספת מהמצב בארה"ב ואירופה. בדיוק בזמן שרוב המפעלים הסיניים כבר חזרו לפעול, רבים מהם מגלים שאין מעבר לים מי שירכוש את הסחורה שלהם. כשמסתכלים על המצב כרגע בארה"ב, קל לסמן את סין כמי שעשויה לצאת מנצחת ממשבר הקורונה בסופו של דבר, אך תחזיות אלו לא לוקחות בחשבון במלואן את הבעיות הכלכליות הכבדות שיצרה הקורונה בסין.

בינתיים התגובה הסינית למשבר מרוסנת ויש שיאמרו אנמית, במיוחד בהשוואה לתוכנית החירום של 2 טריליון דולר שאישר הממשל האמריקאי. בעוד ממשל טראמפ יעניק 1,200 דולר לכל אזרח בוגר כדי להמריץ את הכלכלה, בסין האזרחים יסתפקו בעשרות יואנים בקופונים שמחלקות הממשלות האזוריות. הקופונים אמורים לשדל את הלקוחות המודאגים לחזור לשופינג ולבילויים למרות האופק הכלכלי הלא ודאי. את המחנק הכבד של העסקים הקטנים והבינוניים מנסה הממשל לפתור באמצעות פטור זמני מאגרות והפרשות לעובדים ודרך הזרמת אשראי מסיבי מהבנקים. לצד זה סין ממשיכה ללכת בדרך שעבדה בעבר, של המרצת הכלכלה באמצעות שפיכת מאות מיליארדי דולרים על בניית פרויקטי תשתית גדולים כמו שדות תעופה, כבישים ומסילות רכבת.

אבל לא פחות מאישוש הכלכלה, הממשל הסיני עסוק בביסוס תפיסה של ניצחון בדעת הקהל הסינית. הממשל התחיל רע מאוד את משבר הקורונה, כאשר הפרסומים על הסתרת התפרצות הנגיף עוררו זעם ציבורי וחוסר אמון. אלא שההצלחות במיגור המגפה, ובעיקר הכישלונות של המערב בהתמודדות איתה, שיפרו את תדמית הרשויות הסיניות. התקשורת בסין נוהגת להבליט את כישלונותיהן של מדינות המערב כדרך להאדיר את ההצלחה המקומית. הפעם לא נדרש יותר מדי מאמץ בתחום הזה.

"בהתחלה סינים רבים הרגישו כי ההתמודדות שלנו עם המגפה לא הייתה טובה, ואם אירוע דומה יקרה בארה"ב או באירופה הן יפעלו נכון יותר. אבל עכשיו אנחנו רואים איך מדינות המערב עושות את אותן טעויות כמו סין", אומר פול זואי. "לדעתי, החברה הסינית מחולקת לשתי קבוצות שהקיטוב ביניהן הולך וגדל. קבוצה אחת בטוחה שהממשלה עשתה דברים שאי אפשר לסלוח עליהם, כמו צנזורה על מידע. מאידך, הקבוצה השנייה, שהרבה צעירים משתייכים אליה, חושבת שהקורונה הבליטה את היתרונות של השיטה הסינית אל מול המערכת המערבית".

אלא שכל עוד המגפה בשיאה מסביב לעולם, אף מדינה אינה מוגנת והסיכוי להתפרצות נוספת בסין עדיין גדול. במהלך משבר הקורונה סימן הסינולוג האמריקאי ביל בישוף שלושה אירועים שיעידו כי סין התגברה לגמרי על המגפה: ביקור של הנשיא שי ג'ינפינג במוקד המגפה בעיר ווהאן; חזרת הילדים לבית הספר; וקיום "שני המושבים" בבייג'ינג, הכינוס השנתי החגיגי של נציגי הפרלמנט הסיני מכל רחבי המדינה. שי אכן ביקר בווהאן בתחילת מארס. בתי הספר חזרו לפעול בכמה מחוזות כמו שינג'יאנג הרחוק בדרום-מערב ואמורים להתחדש במחוזות נוספים במהלך אפריל, אך בערים גדולות כמו בייג'ינג ושנחאי נראה שהילדים ימשיכו ללמוד אונליין עוד תקופה. לכינוס הפרלמנט הסיני, שאמור היה להתקיים במארס, לא נקבע תאריך חדש לפחות עד ירידת הכתבה לדפוס.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988