ישראלים בבנייה: סיכוי למפנה

אשמת הסחבת מוטלת בחלקה על הממשלה, שלא מיהרה להקדיש את 40 מיליון השקלים הדרושים, ובחלקה על הקבלנים, שהעדיפו זרים ופלשתינאים

השנה החולפת לא הייתה שנת בשורה לענף הבנייה, אבל בסוף השנה התבשרנו על מפנה אפשרי בהעסקת ישראלים בענף. התוכנית להכשרת עובדים ישראליים לעבודה בבנייה יוצאת לדרך, אחרי שנים מספר של סחבת. אשמת הסחבת מוטלת בחלקה על הממשלה, שלא מיהרה להקדיש לתוכנית את 40 מיליון השקלים הדרושים. בחלקה מוטלת האשמה על הקבלנים, שהעדיפו זרים ופלשתינאים על עובדים ישראלים.

אבל עכשיו התוכנית יוצאת לדרך. קבלן שיעסיק ישראלים יקצה - במימון ממשלתי - חונך לכל 20 עובדים חדשים, שיעבדו בשטח ויעברו גם הכשרה עיונית, כשהממשלה מסייעת במימון העסקתם של העובדים הללו. הקבלנים סבורים, שאפשר יהיה לקלוט בדרך זו 5,000 ישראלים בשנים הקרובות. ברור שהמספר הסופי תלוי בשני גורמים עיקריים: מצד אחד, הקפדה על צמצום מספר הזרים והפלשתינאים העובדים בענף. מהצד האחר, הרחבת הפעילות בענף הבנייה והתשתיות.

חשיבות החזרתם של ישראלים - יהודים וערבים - לעבודת הבנייה, נובעת מקשיי התעסוקה המהותיים שמהם סובל ויוסיף לסבול המשק הישראלי. טוענים אצלנו, ובצדק, כי שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמוך לעומת המקובל במערב. הנה, בשבוע שעבר אמר הממונה על התקציבים באוצר, קובי הבר, כי השיעור הנמוך - 55% מאוכלוסיית גיל העבודה - היא הבעיה המרכזית במשק.

אפשר לומר באירוניה, שהשיעור הזה הוא מזל גדול למשק. אם 60% מהאוכלוסייה שבגילי העבודה היו רוצים לעבוד, האבטלה הייתה גבוהה בהרבה מ-9%. כי בעיה מרכזית לא פחות במשק הישראלי היא מציאת מקום עבודה. בתחום זה אנחנו ניצבים בפני שתי בעיות מפתח: האחת, אין סיכוי לעשות בארץ דברים שאפשר לעשות בזיל-הזול בסין. לכן, יש מגבלה רצינית על פיתוח התעסוקה - ובעיקר התעסוקה הפשוטה יחסית - בתעשייה. והבעיה השנייה, הפער הקיצוני בהכנסות בארץ משאיר לנו מעמד בינוני, כביכול, רחב ביותר, שהכנסותיו צנועות למדי ואין לו הרבה כסף לצריכת שירותים שונים ומגוונים, המהווים בארצות אחרות בסיס לתעסוקה. המעמד העליון מוציא חלק ניכר מכספו - אפילו כשמדובר בשירותים - בנסיעותיו בחו"ל, שם הוא גם משקיע את רוב חסכונותיו כדי ליצור מקומות עבודה בוורשה ובטורונטו.

לכן, כל תוכנית היוצרת תעסוקה לישראלים היא תוכנית חשובה. ענף הבניין מתאים מעצם טבעו למימוש תוכנית כזו. מאחר שחלק גדול מהכנסת הרובד העליון של האוכלוסייה מופנה להשקעות בחו"ל, שאינן יוצרות תעסוקה בארץ - לא בייצור ולא בשירותים - לא יהיה שום אסון אם יוטל, לפחות לכמה שנים, מס יסף, מהסוג שהיה מקובל בזמנים קשים בעבר, לפני שהפער החברתי הפך ממציאות כאובה לאידיאולוגיה שלטת. מס כזה לא יפגע בהשקעות הנעשות בארץ ובה ובשעה יהיה בסיס כספי לשיפור התשתית בכל התחומים שהיא לוקה בהם.

תוספת העובדים בענף הבנייה שתושג בדרך זו תשחרר את המדינה מדמי אבטלה והבטחת הכנסה ובמקביל לכך תביא להעסקת עובדים בענפים אחרים - הודות לתוספת ההכנסה של המובטלים שיהפכו לפועלי בניין. תוספת הכנסה זו ממילא לא תספיק לבילויים בחו"ל ולהשקעות בחו"ל - המועסקים החדשים יוציאו אותה בארץ. ואם כך יהיה, נוכל לברך בשנה טובה.